מגמות חתרניות בשירה העברית

תקציר העבודה:

מגמות חתרניות בשירה העברית:
אלוהים ואמונה
הקדמה:hc0504-
בעבודה זאת מתוארים שני שירים שנושאם הוא אמונה ואלוהות: שירו של משה דור
"העוד דוד מנגן לפניך", ושירו של נתן זך "אל תחשוב לי זאת לעוון".
שני השירים מבטאים את מגמת החתרנות: כיוון שמופיעות בהם דמויות מקראיות,
ויש שימוש בביטויים דתיים בתחילה יכול הקורא להבין שמתוארת גישה חיובית כלפי
האלוהות, אולם בהמשך, מתגלה ששני השירים מתריסים כנגד האמונה הדתית
המסורתית ומבטאים גישה חילונית, ספקנית וביקורתית, והנושאים הדתיים
משמשים לצרכי ציניות ואירוניה.
יחד עם זאת, שני המשוררים אינם מטילים ספק בעצם קיומו של האל בעולם, ובכך
מתגלה גישתם כגישה מורכבת ומעניינת: עבורם, האל קיים בעולם, אולם הם אינם
מסכימים עם מעשיו, ומבקרים את דמותו. באמצעות השירה מעלים המשוררים את
תפיסתם הייחודית כלפי האלוהות והדת, ומכוונים את הקורא להתבוננות מחודשת
כלפי הנושא.

מבוא
מגמות חתרניות המתגלות בשירה משתמשות באמצעים אומנותיים המיוחדים להן:
בראשית היצירה השירית נראה שמדובר במגמה מסויימת המוליכה את הקורא בכיוון
ברור, אולם בהמשך השיר מתגלה שהוא מבטא כוונה הפוכה, הסותרת ונוגדת את
התפיסה המקורית שהובנה ע"י הקורא.
היפוך התבנית במהלך אותו שיר עצמו יוצר מלבד אלמנט ההפתעה תחושה של זעזוע
אצל הקורא, ומחזק את הביקורת שמעלה השיר. באופן זה מחוזק המסר אשר מנסה
להעביר הכותב לקוראו באמצעות השיר שכתב.
בעבודה זאת מתוארים שני שירים שנושאם הוא אמונה ואלוהות: שירו של משה דור
"העוד דוד מנגן לפניך", ושירו של נתן זך "אל תחשוב לי זאת לעוון".
שני השירים מבטאים את מגמת החתרנות: כיוון שמופיעות בהם דמויות מקראיות,
ויש שימוש בביטויים דתיים בתחילה יכול הקורא להבין שמתוארת גישה חיובית כלפי
האלוהות, אולם בהמשך, מתגלה ששני השירים מתריסים כנגד האמונה ההדתית
המסורתית ומבטאים גישה חילונית, ספקנית וביקורתית, והנושאים הדתיים
משמשים לצורכי ציניות ואירוניה.
יחד עם זאת, שני המשוררים אינם מטילים ספק בעצם קיומו של האל בעולם, ובכך
מתגלה גישתם כגישה מורכבת ומעניינת: עבורם, האל קיים בעולם, אולם הם אינם
מסכימים עם מעשיו, ומבקרים את דמותו. באמצעות השירה מעלים המשוררים את
תפיסתם הייחודית כלפי האלוהות והדת, ומכוונים את הקורא להתבוננות מחודשת
כלפי הנושא.

מקורות:

477
מגמות חתרניות בשירה העברית:
אלוהים ואמונה
הקדמה:
בעבודה זאת מתוארים שני שירים שנושאם הוא אמונה ואלוהות: שירו של משה דור "העוד דוד מנגן לפניך", ושירו של נתן זך "אל תחשוב לי זאת לעוון".
שני השירים מבטאים את מגמת החתרנות: כיוון שמופיעות בהם דמויות מקראיות, ויש שימוש בביטויים דתיים בתחילה יכול הקורא להבין שמתוארת גישה חיובית כלפי האלוהות, אולם בהמשך, מתגלה ששני השירים מתריסים כנגד האמונה הדתית המסורתית ומבטאים גישה חילונית, ספקנית וביקורתית, והנושאים הדתיים משמשים לצורכי ציניות
ואירוניה.
יחד עם זאת, שני המשוררים אינם מטילים ספק בעצם קיומו של האל בעולם, ובכך מתגלה גישתם כגישה מורכבת ומעניינת: עבורם, האל קיים בעולם, אולם הם אינם מסכימים עם מעשיו, ומבקרים את דמותו. באמצעות השירה מעלים המשוררים את תפיסתם הייחודית כלפי האלוהות והדת, ומכוונים את הקורא להתבוננות מחודשת כלפי הנושא.
מבוא
מגמות חתרניות המתגלות בשירה משתמשות באמצעים אומנותיים המיוחדים להן: בראשית היצירה השירית נראה שמדובר במגמה מסויימת המוליכה את הקורא בכיוון ברור, אולם בהמשך השיר מתגלה שהוא מבטא כוונה הפוכה, הסותרת ונוגדת את התפיסה המקורית שהובנה ע"י הקורא.
היפוך התבנית במהלך אותו שיר עצמו יוצר מלבד אלמנט ההפתעה תחושה של זעזוע אצל הקורא, ומחזק את הביקורת שמעלה השיר. באופן זה מחוזק המסר אשר מנסה להעביר הכותב לקוראו באמצעות השיר שכתב.
בעבודה זאת מתוארים שני שירים שנושאם הוא אמונה ואלוהות: שירו של משה דור "העוד דוד מנגן לפניך", ושירו של נתן זך "אל תחשוב לי זאת לעוון".
שני השירים מבטאים את מגמת החתרנות: כיוון שמופיעות בהם דמויות מקראיות, ויש שימוש בביטויים דתיים בתחילה יכול הקורא להבין שמתוארת גישה חיובית כלפי האלוהות, אולם בהמשך, מתגלה ששני השירים מתריסים כנגד האמונה ההדתית המסורתית ומבטאים גישה חילונית, ספקנית וביקורתית, והנושאים הדתיים משמשים לצורכי ציניות
ואירוניה.
יחד עם זאת, שני המשוררים אינם מטילים ספק בעצם קיומו של האל בעולם, ובכך מתגלה גישתם כגישה מורכבת ומעניינת: עבורם, האל קיים בעולם, אולם הם אינם מסכימים עם מעשיו, ומבקרים את דמותו. באמצעות השירה מעלים המשוררים את תפיסתם הייחודית כלפי האלוהות והדת, ומכוונים את הקורא להתבוננות מחודשת כלפי הנושא.

העוד דוד מנגן לפניך/ משה דור
העוד דוד מנגן לפניך
בכנור הזהב?
ושלמה,
העודו ממשל באזניך
את משלי שועליו?
ובאיזה שדה מתנשא אליהו
ברכב אש וסוסי אש?
ויחזקאל,
איזו כנף מכה בו, עם איזו חיה הוא
נפתל בחשמל הגועש?
ובין ענני הקטרת,
העוד לסלח ולאהב יבקשו פניו החורות מכל תמרת
של ישוע בכוכב צהב?
ומאיזה תנ"ך פרוע
של שמשות נולדות וכבות
ידיך קשויות-העורקים תגששנה בחרטה לקרע
את ההבטחות הנכזבות?
שיר זה בנוי כולו מסדרה של שאלות רטוריות המוצגות ישירות ע"י הכותב לנמענו - האל.
שאלות אלו מביעות בתחילה טון של היתממות, ובהמשך - מעידות על תפיסתו של הכותב, המציגה את נושא האמונה והאלוהות מתוך תפיסה של חתרנות וספקנות.
בבית א' נשאלות שתי שאלות: הראשונה לגבי דוד, והשניה לגבי שלמה.
נעשה שימוש בשתי דמויות תנ"כיות ידועות, ומתוארות סיטואציות מוכרות בהקשר זה - דוד המנגן, ושלמה הנושא משלים.
הדובר מנסה לברר האם המציאות המתוארת במקרא עדיין מתקיימת: האם דוד ושלמה מתקיימים במציאות אחרת שמיימית ועל-זמנית לצידו של האל.
המציאות התנ"כית כמו הוקפאה, והיא נבדקת באמצעות תמונות בדידות.
בבית ב' נשאלות גם כן שתי שאלות: הפעם מופנה הזרקור כלפי דמותם של אליהו ושל יחזקאל, ומוזכרות הסיטואציות המרכזיות הקשורות בדמותם של אישים אלו - אליהו העולה בסערה השמיים, ויחזקאל הלוחם עם חיות בחשמל הגועש.
בשני הבתים הראשונים עדיין לא ברורה עמדתו של הדובר - נשאלות השאלות, ונראה כביכול, שהדברים מתוארים מתוך אוריינטציה יהודית, בשל השימוש בחומרים מקראיים יהודיים.
לעומת זאת, בבית השלישי חל מפנה, המעיד על כוונתו של השיר.
לאחר שתוארו דמויות יהודיות מרכזיות עובר הדובר לעסוק בדמות נוצרית מובהקת -יישו.
השינוי בין בתים ג' וד' לבין בתים א' וב' בא לידי ביטוי בבמנה השונה - הפעם נשאלת שאלה אחת ולא שתיים, וכמו כן מופיעות 4 שורות במקום 5 שורות שהופיעו בבתים א' וב'.כך נוצרת זיקה בין בתים אלו, המפרידה אותם מבתים א' וב' הדומים הן מבחינת המבנה והן מבחינת התוכן.
המעבר לדמות נוצרית מלמד על כך שהשיר אינו שיר יהודי בהכרח, אלא שיר הבוחן בעיקר את נושא האמונה באופן אוניברסאלי.
בית ג' מגלה במעט את תפיסתו הסקפטית של הדובר: יישוע, למרות אמונתו והקרבתו העילאית, מתגלה כדמות מתייסרת, חיוורת שאין לה ישועה: "העוד לסלח ולאהב/יבקשו פניו החורות מכל תמרת/ של ישוע בכוכב צהב?". הקרבתו הטוטאלית של יישוע המאמין באל מתגלה כהקרבה אכזרית, וכעדות לסבל נורא של מאמין.
יישוע כמו דוד, שלמה, אליהו ויחזקאל שייך למאמיניו המובהקים של האל ועושי דברו, המנסים לעשות כל דבר עבור האל ולמלא את רצון האל ככל שיעלה בידם.
בית ד' מהווה מפנה של ממש בתבנית השיר: הבית אמנם בנוי במבנה זהה לבית שלפניו, אולם תכנו מערער לחלוטין כל תפיסה של אהדה כלפי האמונה וכלפי האלוהות.
בית ד' חושף את עמדתו החילונית של הדובר, הלועג לדת ולאמונה כפי שהם מוצגים במקרא: "ומאיזה תנ"ך פרוע/של שמשות נולדות וכבות/ ידייך קשויות העורקים תגששנה בחרטה לקרע/את ההבטחות הנכזבות?"
התנ"ך מוצג באופן מפורש כטקסט פרוע, באופן המחלן לחלוטין את התפיסה הדתית הרואה בתנ"ך טקסט מקודש. המילה "פרוע" מתארת את הטקסט כמפוקפק, ואף בלתי אחראי.
באופן נלעג מתאר הדובר את עלייתן ונפילתן של דמויות מקראיות ושל מיתוסים הרואיים המופיעים במקרא: השימוש במשפט "שמשות נולדות וכבות" הופך את ההסטוריה הדתית להסטוריה של ארעיות, כעין משחק אכזרי של האל בעולם.
שיאה של הביקורת מובא בשתי השורות האחרונות: זוהי פנייה ישירה לאל המתואר באמצעות טכניקה של האנשה.
ההאנשה מנמיכה את גדלותו של האל ומתארת אותו באופן שלילי: האל מתואר כאדם מחוספס, שוגה, חלש החש חרטה על מעשיו, ועל ההבטחות הנכזבות שלא ימלא לעולם.
זהו שיר חתרני המנפץ את מיתוס ההבטחה האלוהית. המטאפורה של "קריעת ההבטחה" מגלה את הפן הכוזב שמייצגת האמונה הדתית והאל בעיניו של הדובר.
בשיר ישנה הדרגתיות של חילון. תפיסה זאת מתפרצת בסופו של השיר ומלמדת על הכוונה הכפולה שליוותה את השיר מראשיתו באופן סמוי. השימוש בחומרים מקראיים אותנטיים מטעה, ומוליך את הקורא להאמין שהמדובר בשיר העוסק באופן חיובי באמונה אולם למעשה, מבנה השאלות משרת את תפיסתו של האדם המודרני החילוני המתחבט, מתלבט,
חוקר וספקן.
אל תחשוב לי זאת לעוון/נתן זך
אל תחשב לי זאת לעוון
עקבתי אחר מעשיך.
שלשים ושתים שנה מתחת שמיך
מספיקים לאדם נבון
לעמד על מדת רחמיך.
אין בי צרך לחסדים
שמר אותי מחסדיך
וכשאתה מזליף מי שושנים
עם ערב קיץ עולה מתוך בית בשמיך
שמר אותי מריחותיך
אל תעורר בי געגועים
אין בי צרך לחסדים
עקבתי אחר מעשיך
שלשים ושתים שנה כעת מתחת שמיך.
בשיר זה מתבצעת פנייה מצידו של דובר בגוף ראשון כלפי האל הנמען.
מבנה השיר: 2 בתים בית א' בן 5 שורות, ובית ב' בן 9 שרות.
בבית א' לא ברורה עמדת הדובר כלפי האל וכלפי האמונה פנייתו אל האל באמרו: "אל תחשוב לי זאת לעוון/ עקבתי אחר מעשיך" יכולה לההתפרש בשתי אופנים:
א. אמירה זאת יכולה להיות מובנת כאמירה תמימה של אדם מאמין
המנסה לעקוב בעירנות אחר מעשי האל מתוך אמונה במעשיו, ורצון לקירבה אל האל.
גישה זאת מתחזקת באמצעות הפנייה המתרפסת, החוזרת במהלך השיר של המילים: "אל תחשוב לי זאת לעוון". פנייה זאת יכולה לעורר את הרושם שמדובר באדם מאמין, החרד מפני כוחו ודעתו של האל עליו, ולכן פונה בזהירות ובחשש אל האל.
ב. ניתן לראות באמירה זאת גישה צינית ומלגלגת. ניתן להבין את המילה "עקבתי" בהקשר של חשדנות, ספקנות וחוסר אמון. ניתן לראות במשפטים אלו אמירה אירונית שאינה מאמינה באמת ובתמים ברחמי האל.
רק בבית ב' מתגלה באופן וודאי תפיסתו של הדובר. מסתבר, שמדובר בתפיסה מורכבת שיש בה מצד אחד אמונה בקיומו של האל, ומצד שני רצון להתרחק מאל זה.
בקשתו של הדובר מהאל היא פרדוקסאלית: "שמר אותי מחסדיך" - הוא מבקש מהאל שירחיק אותו ממנו. הדובר פונה בטון של התרסה, והוא מתגונן וחש מאויים.
חששו מפני האל נובע מכך שהוא מייחס לו כוחות של יצירת דברים חיוביים שיכולים להחזיר אותו אל האמונה, ולהשכיח ממנו את זכרונותיו המכאיבים מהעבר: "כשאתה מזליף מי שושנים", וכן- "שמור אותי מריחותיך/אל תעורר בי געגועים".
הדובר מתגונן, חש מאויים, וחושש שיתעורר בו שוב הצורך האנושי שלו באמונה באל. מדבריו עולה שהוא מעדיף להתרחק מאמונה זאת על מנת לא להיפגע ולהתאכזב.
ההנמקה לתפיסתו של הדובר חוזרת בצורה מעגלית גם בסיומו של השיר: "עקבתי אחר מעשיך". הדובר מציג גישה אנטי דתית שמקורה בניסיון האנושי שצבר. משך חייו נוכח בהיעדר הרחמים של האל כלפי בני האדם.
הדובר של זך מחלן את הביטויים "מידת הרחמים" ו"חסדי האל". ביטויים אלו מתארים במקרא, ובספרות הדתית את גדולתו המוסרית, ואת רגישותו העצומה של האל כלפי מאמיניו, ואילו כאן הם מתארים את היפוכם של הדברים ואת אכזריותו של האל. השימוש באותם הביטויים על מנת לתאר כוונה הפוכה מעצים את הביקורת המופנית כלפי האל
בשיר זה.
עפ"י תפיסתו של הדובר זהו אל אכזר, המשתעשע בבני האדם ומשתמש בכוחו כדי להחזיר אותם אל האמונה, ואח"כ שוב פוגע בהם.
הדובר מתגונן מפני פגיעה ומפני אכזבה. זוהי גישה של אדם ממורמר, ציני שחווה חוויות קשות בעבר והוא מייחס אותן לאל, ומאשים את האל בכאבו.
מתגלה יחס מעניין לאלוהות: השיר אינו מבטא היעדר אמונה בעצם קיומו של האל, נהפוך הוא -הדובר מאמין בקיומו של האל ובכוחו, אולם מעדיף להתנער מאותה אמונה.
זהו שיר חתרני העוסק באל על מנת לקעקע את האמונה בו, ולהציג את התפיסה הספקנית. שבראשיתו נראה כשיר של אמונה, אולם בהמשך מתגלה מתהפכת התבנית ומתגלה שמדובר בשיר מתריס, המתאר באופן שלילי את דמות האל.
ביבליוגרפיה
שירים:
זך, נתן. כל החלב והדבש, עם עובד, 1983.
יעוז, חנה. (עורכת) שירה צעירה, "עקד", 1976.
ספרי מחקר ועיון:
אהל, חיים. שער לשירה הצעירה, צ'ריקובר, תשל"ג.
ברזל, הלל. שירה ופואטיקה, "יחדיו", תש"ן.
חקק, לב. עם ארבעה משוררים, "עקד", 1979.

תגים:

חילוניות · זאת · מנגן · לפניך · העוד · דוד · תחשוב

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מגמות חתרניות בשירה העברית", סמינריון אודות "מגמות חתרניות בשירה העברית" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.