אי יציבותה של המערכת הפוליטית במכסיקו במחצית הראשונה של המאה ה-20

תקציר העבודה:

אם מסתכלים על מכסיקו במבט רטרוספקטיבי הרי שכמדינה היא החמצה גדולה. אם נשווה אותה למקבילה הצפונית שלה קנדה - הרי שתיהן גובלות במעצמת על, שתיהן עשירות במחצבים (מכסיקו בנפט) ושתיהן בעלות מבנה פדרטיבי. קנדה הפכה למדינה עשירה ונחשבת לאחת המדינות העשירות בעולם ומכסיקו היא עוד מדינה במדינות העולם השלישי.

בניגוד לקנדה שהשכילה לפתח מערכת פוליטית יציבה, הרי שבמכסיקו במשך שנים שררה אנרכיה פוליטית מלווה באלימות קשה. נשיאים התחלפו בתדירות כל מספר שנים שנתיים שלוש. המערכת החלה להתייצב רק בשנות השלושים עם עלייתו של לזרו קארדינאס. הכנסיה והצבא שהיו מעורבים בכל התככים הפוליטיים נוטרלו במשך הזמן והוצאו אל מחוץ לקבוצות הלחץ השונות.

הצבא הוחזר לקסרקטינים ואנשי הכמורה הוחזרו לכנסיה. במשחק הפוליטי נשארו רק קבוצות לחץ פוליטיות מובהקות כדוגמת האיגודים המקצועיים. בתוך הקלחת הפוליטית השתתפה גם ארה"ב, מה שהיא לא עשתה בקנדה. גם אם ארה"ב היו לה אינטרסים בקנדה, היא לא בחשה שם כמו שהיא בחשה במכסיקו וזאת מהסיבה שבקנדה פעלה מערכת פוליטית יציבה שידעה איך להגן על עצמה. במכסיקו היה וואקום פוליטי שבעצם "הזמין" את הבחישה האמריקאית.

עם זאת ראוי לציין שבמשך השנים כיו נשיאים שידעו לקדם נושאי רווחה שונים שהביאו לשיפור מצבם הכלכלי של תושבי המדינה, במיוחד מצבם של בני המיעוטים האינדיאנים. ראייה בולטת לכך היא התמנותו של לזרו קארדינאס שהיה ממוצא אינדיאני לנשיא.

מקורות:

429
אי יציבותה של המערכת הפוליטית במכסיקו
במחצית הראשונה של המאה ה- 20
הקדמה:
אם מסתכלים על מכסיקו במבט רטרוספקטיבי הרי שכמדינה היא החמצה גדולה. אם נשווה אותה למקבילה הצפונית שלה קנדה - הרי שתיהן גובלות במעצמת על, שתיהן עשירות במחצבים (מכסיקו בנפט) ושתיהן בעלות מבנה פדרטיבי. קנדה הפכה למדינה עשירה ונחשבת לאחת המדינות העשירות בעולם ומכסיקו היא עוד מדינה במדינות העולם השלישי.
בניגוד לקנדה שהשכילה לפתח מערכת פוליטית יציבה, הרי שבמכסיקו במשך שנים שררה אנרכיה פוליטית מלווה באלימות קשה. נשיאים התחלפו בתדירות כל מספר שנים שנתיים שלוש. המערכת החלה להתייצב רק בשנות השלושים עם עלייתו של לזרו קארדינאס. הכנסיה והצבא שהיו מעורבים בכל התככים הפוליטיים נוטרלו במשך הזמן והוצאו אל
מחוץ לקבוצות הלחץ השונות.
הצבא הוחזר לקסרקטינים ואנשי הכמורה הוחזרו לכנסיה. במשחק הפוליטי נשארו רק קבוצות לחץ פוליטיות מובהקות כדוגמת האיגודים המקצועיים. בתוך הקלחת הפוליטית השתתפה גם ארה"ב, מה שהיא לא עשתה בקנדה. גם אם ארה"ב היו לה אינטרסים בקנדה, היא לא בחשה שם כמו שהיא בחשה במכסיקו וזאת מהסיבה שבקנדה פעלה מערכת פוליטית
יציבה שידעה איך להגן על עצמה. במכסיקו היה וואקום פוליטי שבעצם "הזמין" את הבחישה האמריקאית.
עם זאת ראוי לציין שבמשך השנים כיו נשיאים שידעו לקדם נושאי רווחה שונים שהביאו לשיפור  מצבם הכלכלי של תושבי המדינה, במיוחד מצבם של בני המיעוטים האינדיאנים. ראייה בולטת לכך היא התמנותו של לזרו קארדינאס שהיה ממוצא אינדיאני לנשיא.
מבוא -
רקע פוליטי חברתי
מכסיקו היא מדינה שהיה לה פוטנציאל להפוך לגורך בינלאומי רב משקל, אך בשל מבנה חברתי רעוע ומערכת שלטונית חלשה, העוצמה שיכלה להיות לה לא נבנתה כראוי ובמבט לאחור אפשר לומר על מדינה זו כעל החמצה.
על מנת שנבין מה יכלה מכסיקו להיות מן הראוי להזכיר את היתרונות שהיו לה בראשית המאה ה20-. אומר קלורט: "קרבתה לארה"ב עשתה את מכסיקו למוקד טבעי להשקעות מצד ארה"ב כבר בשלבים הראשונים של השקעותיה ברחבי העולם.
בדרך שראינו, קבוצה של הוגי דיעות פוזיטיבסטיים קמה בעקבות זאת, לייעץ לה כיצד להפוך טובת הנאה מירבית מתופעה זו. הם נתנו צידוק להמשך הממשל החזק על ידי הצורך בהשקעות".1
הגורם השני הוא גילוי הנפט במדינה ב - 1901. בעקבות גילויו של "הזהב השחור" מכסיקו הפכה ליצרן הנפט השני בגודלו בעולם לאחר ארה"ב.2 מטריה של מעצמת על כלכלית הנכונה להשקיע בה והיכולת להפוך ליצואנית אנרגיה ממדרגה ראשונה יכלו להביא את מכסיקו לשפע כלכלי חסר תקדים שמדינות רבות יכתו להתקנא בה ובכל זאת שום דבר
מההבטחה הגדולה לא מומש. במבט לאחור מסוף המאה ה20- הרי שמתחילת המאה, המדינה בלשונו של קלורט הייתה לסמל "השמרנות הפיגור, המיליטריזם והרודנות הלטינו-אמריקאיים המסורתיים".3
הגורם העיקרי להחמצה זו היו השסעים החברתיים העמוקים שחרטו תלמים קשים בחברה שהיה צריך לעמול קשות כדי ליישרם, אך את חותמם הם השאירו לדורות והתוצאה הבולטת לעין והמיידית היה חוסר יציבות שלטונית.
תושבי המדינה היו עדים לתהפוכות שלטוניות רבות. הגורם הראשון שהביא למבנה חברתי בלתי יציב הוא הפער העצום בין אלה שיש להם לבין אלה שאין להם. אלה שאין להם היו בדרך כלל האינדיאנים ואלה שיש להם היו בעלי הקרקעות המסורתיים, שעושרם זה בא להם על חשבון הכנסיה, האיגודים הזרים והמקצועיים בעיקר חברות
הקולוניליזציה שכל שעשו היה דלדול המדינה ממחצביה בכוח ובעלי אינטרסים אלה נלחמו אחד בשני.
גורם נוסף היה שליטה בעריץ של מכסיקו פורפיריו דיאז ששלט במדינה עשרות שנים החל מסוף המאה הקודמת. הוא שלט במדינה בין ." 11870-1910ארבעים שנות שלטון דיקטטורי הביאו להתרופפות המוסר הציבורי ולהתערערות הפרסטיז'ה של דיאז. רעיונות ליברליים וסוציאליסטיים חדרו למכסיקו בהשפעת צעירים שהתחנכו בצרפת או בארה"ב.4
כל אלה חברו ביחד והביאו להיווצרותם של קבוצות כוח שונות ברחבי המדינה שאמנם הביאו לקריסת המערכת השלטונית הדיקטטורית. את המתרחש מתאר קלורט במילים הבאות: "לבסוף ב1910- פרצו מרידות במדבריות והרי הצפון ובהשראת פרנציסקו אי מדרו הפכו לכוח מאוחד.
פיזורו של המרד היקשה על הדיכוי מצד הממשלה ובין כך לא היה בכוחו של הממשל הצבאי לעשות כן, שכן בשנות הספיקלציה לא היה בכוחו של הממשל הצבאי לעשות כן. שכן בשנות הספוקלצינה נעלמו. יתר על כן, המרד בצפון העניק למורדים את השליטה על הגבולות והיכולת לייבא אספקה מארה"ב. המורל של הממשלה התמוטט. דיאז יצא לגלות
ביולי 1910."5
מחקריהם של דיקטטורות מראה שבסיס הכוח שלהם הוא הצבא וכל זמן שהממשל יכול לתגמל את הצבא, צבא זה יתמוך בו. במכסיקו קרה מה שהוא אחר וחמור יותר. משעה שהצבא לא תוגמל על ידי דיאז, הוא לא ניסה לבצע הפיכה צבאית אלא התפרק. מה שבעצם אומר שקופת המדינה הייתה ריקה. המורדים בצפון לעומת זאת היו מתוגמלים וזאת מכוח
העוצמה כלכלית שנפלה בידיהם, שעה שהם יכלו לפקח על זרימת טובין מארה"ב למכסיקו. הממשל בעצם הגיע לפשיטת רגל וקרס.
את המתרחש במכסיקו בעשורים הבאים אפשר יהיה להבין על רקע המצב הכאוטי שאליו נקלעה המדינה. בעבודה זו נשים את הדגש על העשור השני של המאה ועל העשור השלישי של המאה. שיטת הניתוח תהיה תיאור כרונולוגי של האירועים העיקריים תוך ניתוח הכוחות הפוליטיים המובילים.
השנים 1910-1920.
בין 1910-1911 פעלה במכסיקו ממשלת מעבר בהנהגתו של פרנסיסקו ליאון דה לה בררה. ממשלה זו והעומד בראשה לא השאירו שום משקע בתולדותיה של המדינה וזאת משני טעמים. סיבה ראשונה היא היותם של מנהיגי המדינה אנשים ללא חוט שדרה מחשבתי ומדיני. הם היו חלשים מדי. מה עוד שלא עמדו מאחוריהם גייסות פוליטיים וצבאיים
שיתמכו בהם.
סיבה שניה  היא פרק הזמן הקצר מדי בו היו בשלטון. במשך שנה אי אפשר ליצוק יסודות מוצקים למערכת שלטונית אותם רוצים למסד.
ב1911- נערכו לראשונה בחירות ומדרו נבחר לנשיא המדינה. מדרו היה בעל תפישה קונסטיטוציונית ובזכות זאת הוא הניח את הבסיס האידיאולוגי לאותם שינויים פוליטיים ותחוקתיים לעתיד לבוא. בשל תפישתו זו קמו לו מתנגדים רבים. כל אותן קבוצות לחץ שרעיונותיו יכלו לפגוע באינטרסים שלהם. מדרו לא הצליח למשול זמן רב -
שנתיים בלבד. ב1913- הוא נרצח בידי הגרנל הוארטה וזה תפש את השלטון בעזרת הפיכה צבאית.
עד כמה המדינה הייתה שסועה אפשר ללמוד מהנתונים הבאים: מיד לאחר עלותו לשלטון, מדרו איבד את תמיכתם של הזפיטיסטים ואחיינו של דיאז החל גם הוא להתנגד לו. בכדי להתמודד עם המצב הקשה שאליו נקלע, מדרו ביקש את עזרתו ותמיכתו של הגנרל חוארטה. ופנייה זו התבררה כשגויה. זה האחרון הגיע להסכם זמני עם אחיינו של דיאז.
מדרו נעצר ובמעצרו נרצח. מותו של מדרו היה בבחינת טראומה לתושבי המדינה. התגובות לרצח הלכו והעצימו עד שהפכו לגל מהפכני שטלטל את המדינה כולה במימדים שהזכירו את מלחמת העצמאות מאות שנים קודם לכן.8
ואמנם שלטונו של חוארטה לא נמשך זמן רב פחות משנתיים בין .1913-1914 ההתנגדות לו באה הן מצד גורמים שמחוץ למכסיקו והן מצד גורמים פנימיים. הגורמים החיצוניים היו הממשל האמריקאי בהנגתו של הנשיא ווילסון שהפעיל את יריביו המדריסטים לשעבר וגורמים נוספים.
כל אלה ניסו לפעול תחת קורת גג פוליטית אחת - קבוצת הקונסטיטוצינליסטים, אך קבוצה זו לא הצליחה לשמור לאורך זמן על הומוגניות לא מבחינת דרכי הפעולה ולא מבחינה רעיונית.
בקבוצה זו נכללו תת קבוצה בלתי מאורגנת של איכרים שלחמו עבור קרקע. גם קבוצה של כורים ופעילים וגם קבוצה אינטלקטואלית אשר שלטונו של דיאז מנע ממנה את זכות הדיבור. בנוסף לכך האמריקאים ניצלו את המצב שנוצר וב1914- השתלטו באמצעות יחידות צי על נמל המפתח ורה קרוז. ארוע זה מוכ בשם תקרית טמפיקו.
ההתנגדות לחוארטה הייתה חזקה בעיקר בצפון. הממשל המקומי בסונורה לא היה מוכן להכיר בשלטונות של חוארטה. פנצקו וילה מנהיג הכוחות המדרואיסטיים במדינה השכנה Chitutua ניצל את כשרונותיו המנהיגותיים לבניית כוחות לוחמים רבי עוצמה. סגנו של חוארטה קרנזה הצליח תוך קבלת גיבוי אמריקאי לאחד את כל הכוחות לתפוש את
השלטון ולגרש את חוארטה. אך גם קרנזה לא החזיק בשלטון זמן רב.
תומכיו החלו להאשים אותו כמשרתם של האמריקאים. ההתפוררות הייתה מוחלטת. בעקבות קרנזה פעל נשיא זמני פרנסיסקו ס. קרוחל ב1914-.
לאחר מכן פעלה מרות מרכזית שכוחותיה הלכו ופחתו בצורה בולטת.
הנשיאים שבאו בזה אחר זה היו אווליטיו גוטורז בין 1914-1915, רוקה גונזלס גרזה ב1915- ופרנסיסקו לגוס צ'א רזו בין 1915-1916.
אף אחד מהם לא הצליח להשתלט על הכוחות הצבאיים שהיו בפועל מייצגיהם של הכוחות הפוליטיים לגווני השקפותיהם הפוליטיים.
הכוחות הפוליטיים העיקריים היו החקלאים בראשות אמיליאנו זפטה בדרום מחד גיסא וכוחות הצבא בהנהגתו של ונוסאוטו גרננה אלוורו אוברגון מאידך גיסא.9
קרננה חזר לנשיאות ב1917- והוא זכה לתמיכה רבה מצידו של הגנרל אלוורו אובראגון. קרונה פעל כנשיא בין 1917-1920. ובתקופתו ב1917- חוברה חוקתה החדשה של מכסיקו. חוקה זו היוותה נקודת מפנה "במחשבה המדינית החברתית והכלכלית של הארץ הזאת והיא סימלה גם ביתר הארצות של אמריקה הליטינית את המעבר מהתקוה
הפוסט-קולוניאלית לזמנים חדשים."10
במסגרת חוקה זו הופקעו נכסי הכנסיה והקרקעות הולאמו. הפועלים שותפו ברווחי המפעלים. חל איסור על הנשיא להבחר לכהונה שנייה ועל אנשי צבא וכמורה נאסר להבחר לתפקידים פוליטיים. המדינה נקראה להגן על זכויותיהם של העובדים ולהכיר בזכות הקיום של האיגודים המקצועיים, הגופים הלאומיים ויסודות סוציאליים מתקדמים.
חוסה וסקונסאליוס נתמנה לשר החינוץ בסיסמתו המפורסמת "מחצית מכסיקו תלמד את המחצית השניה קרוא וכתוב".11 ועיגון זכויות סעד ופנסיה. מבחינת יחסי החוץ הנשיא קיבל סמכות לגרשת את התושבים הזרים והמדינה הפסיקה לשלם חובות לגורמי חוץ. בחלקים ממנה החוקה מחדשת את החוקה הליברלית של 12.1857
החוקה בפועל לא הופעלה וזאת מהסיבה שהסדר במדינה לא הושב על כנו והממשל ניצל זאת בכדי להתחמק מלהפעיל את החוקה והמשפלגה עצמה ניצלה סעיף בחוקה המונע את בחירת הנשיא לקדנציה שניה. ב1920- התרחשה מרידה בקרננה. הוא הודח ונרצח. את השלטון תפס לתקופה קצרה אדולפו דה לה חואוטרה. ב1920- (אין זה הנשיא חוארטה שציינו
קודם לכן) ולאחריו באותה שנה נבחר לנשיא אלוואו אוברגון.
במהלך אירועים אלה נרצחו קרננה וזפטה. ראוי לציין שבמהלך השנים 1910-1920 נרצחו מיליון איש מתושבי מכסיקו.
השנים 1920-1930
בתקופה הקצרה של אדולפו דה לה חוארטה בוצעו צעדים ראשונים לקראת רפורמה אגררית בקנה מידה ארצי שנמשך בימיו של אוברגון. אוברגון פעל גם רבות בחינוך. הכרתו של אוברגון באיגודים המקצועיים הבליטה סוג חדש של תמיכה מנהלתית שהתבססה בעיקר על תעמולה ולחץ של איגודים מקצועיים.13
מנהיגי האיגודים השיגו השפעה פוליטית משמעותית אך עשו מעט מאד כדי לתמוך או להבטיח חקיקה מתאימה בדבר ביטוח אבטלה ואבטחת פנסיה. במקום זאת הם התקכזו בחקיקת חוקים לאבטחת זכות השביתה, במאבק להכרה. בימיו של אוברגון האיכרים המאורגנים לגורמים ממושמעים במבנה הפוליטי החדש ובעלי קרקעות מהעבר ניצלו זאת וזכו מחדש
לקרקעות שאותם איבדו במהלך השנים.
הסונוריסטים בעלי עמדות הכוחות הפוליטיים - גילו עניין מועט בשיקום ה Ejidos, הכפריים הקואופרטיביים הראשונים שהוקמו עוד במאה ה19-, ולא גילו נכונות לבצע רפורמות והרחבות מתחייבות של הקפיטליזם האגררי. במקום זאת הם התמקדו ברווחים האישיים בתוכנית הממשל לחלוקת הקרקע לשיפור המעמד האישי של המנהיגים המהפכניים
וממשיכיהם.14
שלטונו של אוברגון הוכר על ידי הממשל האמריקאי ב1923- "לאחר שניאות לא להפעיל למעשה את ההוראה בחוקת 1917 בדבר בעלות המדינה על המחצבים. אך כדרך שארע כבר קודם לכן, צעד ההכרה עצמו, חשוב היה הרבה יותר מבחינתה של ארה"ב מאשר מבחינת מכסיקו."15 אדולפו דה לה חוארטה ניסה לבצע הפיכה ב1923- הוא נכשל והוגלה
מהמדינה.
ב1924- מסר אוברגון את השלטון לנשיא פלוטארכו קלאוס. זה ניצל את ידיעותיו ונסיונו כמורה ומפקח על בתי ספר והשקיע אבות במערכת החינוך. הוא הגביל את הבעלות הפרטית על הקרקעות ופגע בצורה רצינית באינטרסי הנפט של ארה"ב ושל אנגליה במדינה.
הוא גם הפעיל תוכנית כלכלית לייצוב המטבע והקים בנק אשראי חקלאי שהיה תנאי הכרחי לדחף שנתן להמשך תוכנית חלוקת הקרקעות. בשל גישתו האנטי דתית הקיצונית הוא נקט בשורה של אמצעים חריפים נגד הכנסיה. הוא הרחיק אותה מכל מוקדי הכוח הפוליטיים. כוהני הדת הזרים גורשו מהמדינה. הוא פעל רבות להפצת האתאיזם במדינה
ולחיזוק הסטטוס האזרחי על חשבון הכנסיה בכל מה שקשור לנישואין. הכנסיה לא נשארה חייבת והיא פתחה במרידה המוכרת בשם "מלחמת הקריסטוס" - מרידה שנמשכה בין השנים 16.1926-1929
אוברגון נבחר לכהונה שניה ב1928- ונהרג לאחר מספר ימים על ידי סטודנט קנאי. "בזה נפתחה הדרך לכהונתו של איש אמונו של קלאוס, הוא אמיליו חיל שמיד החל להאבק בתוצאות הראשונות של המשבר הכלכלי הגדול, שהחל להיות מורגש במשק המכסיקני. פורטס חיל לא עמד במבחן והוא פינה מקום לנשיא אורטיס אובין, שבעת כהונתו עזבה
מכסיקו את שער הזהב למטבע. המשבר גבר בעת זו ואורטיס רוביו הורחק מן התפקיד ובמקומו נבחר הבנקאי אבאלאדו רודריגז. שלושה נשיאים חולפים אלה נמנו עם האגף הימני של הצמרת המכסיקנית.17
אמיליו פורטס חיל פעל כנשיא בין השנים 1928-1930. ממשלתו הצליחה לנטרל את הצבא ככוח פוליטי ב1929- והשיבה את מפקדי הצבא על כוחותיהם בחזרה לקסרקטינים. הוקמה מסגרת פוליטית חדשה בהנהגתם של הכוחות השליטים. זוהי המפלגה המהפכנית השלטת - .Partido- P.M.R Meejicans Revolucionalo .18
בסיסה הארגוני והכלכלי של המפלגה היה מיסי חבר שהוטלו על משכורות כל הפקידים הממשלתיים. המקורות הכספיים והוולנטריים שיכלו לתמוך במפלגה היו מועטים ולכן החברות ובעצם "התרומות" נכפו על פקידי הממשל השונים. בנוסף לכך הממשלה זרזה את הרפורמו הכלכליות וערכה מחדש את כלל הזכויות שהוזכרו בחוק. 1919 והושם קץ
להתקוממות הכנסיה.
קלאוס עצמו  למרות שלא שימש בתפקיד רשמי המשיך לפעול מאחורי הקלעים. הוא היה הכוח החזק שהפעיל נשיאים אלה. מינויים של האישים שהזכרנו לתפקידי נשיאים היו מינויים נומינליים. קלאוס הוא שתמרן אותם לפעול על פי האינטרסים שרצה לממשם. בתחילת השפל הכלכלי הוא אישר פנייה ימינה, אך אי שביעות הרצון הכללית מהתוצאות
הכלכליות של מהלך פוליטי זה, הביאו לרגרסיה פוליטית ב1933-.
"מפלגת המהפכה השלטת" הפכה לגורם הפוליטי הבלעדי במדינה. היא שמשה כזירת פעולה לשלוש גורמי יסוד בחברה המכסיקנית והם האיכרים, הפועלים והמעמד הבינוני. מכיון שמכסיקו היא מדינה חד-משפלגתית, הרי שהמפלגה כמסגרת פולטית ממסדית שמשה כגורם מווסת בין קבוצות אינטרס אלה וכפי שקאופמן אומר: המבנה הפנימי של המפלג
השלטת במכסיקו משקף סקטורים שונים המיוצגים בה כ"קבוצות לחץ" ובתוכם הצבא. פירוש הדבר שהמפלגה כמוסד, עליונה ביחס לצבא כמוסד, ולכן במכסיקו ההסבר לאי השתלטות הצבא הוא פשוט, והוא מצביע על כך, שבדרך של קואופטציה באמצעות המפלגה השלטת, נמנעה במשך תקופה כה ארוכה, התרחשותן של הפיכות צבאיות".19
השנים 1930-1940
הנשיא הבא היה אורטיס רובין. הוא שימש בתפקיד זה בין 1930-1932.
הוא היה למעשה מנהיג פשרה בין שתי קבוצות גדולות וללא שום זיקה אידיאולוגית פוליטית כל שהיא. וזאת הייתה כנראה הסיבה לבחירתו.
אף קבוצה פוליטית לא הייתה מוכנה לראות במושב הנשיאים אדם מהקבוצה השניה וכמוצא של פשרה נבחרה דמות ללא שום זהות פוליטית.
התברר שהוא היה דמות אפורה ללא שום חוט שדרה ביצועי. הוא לא השאיר את חותמו בשום צורה על החברה המכסיקנית. קלאוס הביא להדחתו והנשיא הבא היה אבלארדו אודריגז. הוא שימש בתפקיד זה בין השנים .1932-1934 גם הוא לא השאיר חותם כבד משקל במדינה וזה כנראה יותר מתוך מהלך מחושב מאשר בשל אפיונים אישותיים.20
כבנקאי לשעבר קשה לומר עליו שהוא היה אישיות אנמית וחסרת יוזמה.
לזכותו אפשר לומר ש"אשיותו והתמיכה בו העידו על כך שהנשיאות עצמה הפכה שוב בבירור למוקד כוח. הוא הוכיח עצמו כחזק די הצורך להחזיק לפחות במשרה בעוד שהאינטרסים המנוגדים חברו לתוכנית המשותפת של השנים 1933-1939"21 - להלאמתם של קרקעות המדינה שבוצעה ב1934-.
בתקופה זו גבר כוחם הפוליטי של האיגודים המקצועיים בייחוד הC.R.O.M.- בהנהגתו של לואיס מורונאס שהיה ממקורביו של קלאוס. גם כאן, אפשר לראות את טביעות אצבעותיו של קלאוס. הוא שדחף אישים שפעלו איתו לתפקידים רבי השפעה לא רק בזכות אשיותם או תפקידם, אלא גם ביצירת גיבוי אלקטורלי.
הנשיא הבא היה לזרו קארסינאס ששימש בתפקיד זה בין 1934-1941.
להוציא את היותו בעל רקע צבאי, הוא היה אישיות בעלת מאפיינים ייחודיים. התכונה הבולטת הייתה היותו ממוצא אינדיאני. מה שאפשר לו להגדיל את שיעור התמיכה הציבורי בפעולותיו. הבעיות של האיכרים היו נושאים שהוא הקדיש להם הרבה מחשבה. בימיו בוצע הלאמת הקרקעות במסגרת התוכנית הכלכלית לשש שנים. הוא הקים בנק מיוחד
עבור ה- EJjidos, והלאים ב1938- את מקורות הנפט שהיו בבעלות זרה.
את קלאוס הוא הגלה מהארץ בשנים 1935-1936. הוא נודע גם בהגינותו ובאופיו החזק, בנכונותו להשתמש בכוח הנשיאותי להשגת היעדים שחתר אליהם ו"מעל לכל הפופולריות של הנשיא חתמה את מנגנות המפלגה הרשמית לתפקיד זה יותר מאשר לאדם והפכה את השיטה הממסדית החדשה לחלק מהחיים הפוליטיים".22
להלאמות אותן ביצע קארדינאס יש קשר לליאון טרוצקי שהשתקע ב1937- במכסיקו. בהשפעתו של זה האחרות קארדינאס החל לנטוש את האיגודים המסורתיים של הC.R.O.M.- והחל להתקרב לארגון החדש שהוקם באמריקה הלטינית ולמנהיגו המכסיקני לומברדו טולדנו. הלאמת הרכבות והנפט שבאה בעקבות השפעתו של טרוצקי הביאה לניתוק היחסים עם
אנגליה ולהחרפת היחסים עם ארה"ב.
לקראת מלחמת העולם השניה מכסיקו החלה למכור נפט לגרמניה הנאצית ולאיטליה הפשיסטית. מדינות בעלות אוריינטציה אידיאולוגית הסותרת את הגישה השמאלית במכסיקו. מכירת הנפט הביאה להתעשרותם של המעמדות הבינוניים ולהעמקת הפערים הכלכליים בינם לבין שאר המעמדות. הפערים שהלכו וגדלו במחצית השניה של המאה ה20-.
השנים 1940-1950
קראדינאס פרש ב1940- ובעקבותיו נבחר לנשיאות מנואל אווילה קמצ'.
הוא שימש בתפקיד זה בין 1940-1946. בתקופתו המערכת הפוליטית התחילה להתייצב והמסגרות הפוליטיות ידעו איך לשמר את עצמן לעשרות שנים בלי לזעזע את המדינה. מכסיקו פנתה עורף למדיניות מכירת הנפט לגרמניה ולאיטליה והשתתפה במלחמתן של מדינות הברית נגד מדינות הציר. "כנף מדינית מכסיקנית פעלה באוקיינוס השקט, הנפט
המכסיקני זרם שום לארה"ב ובהדרגה יושבה המחלוקת, תוך התחייבות ממשלת מכסיקו לשלם פיצויים לחברות האמריקניות לנפט בשווי של 170,500,000 $."23
בנוסף לכך הממשלה פתרה את מצוקת החינוך האקוטית של האינדיאנים - הורחבה רשת המדרשות הממלכתיות. הוגדל מספר המורים והילדים האינדיאנים החלו ללמוד בשפות האם שלהם.
סיכום
אם מסתכלים על מכסיקו במבט רטרוספקטיבי הרי שכמדינה היא החמצה גדולה. אם נשווה אותה למקבילה הצפונית שלה קנדה - הרי שתיהן גובלות במעצמת על, שתיהן עשירות במחצבים (מכסיקו בנפט) ושתיהן בעלות מבנה פדרטיבי. קנדה הפכה למדינה עשירה ונחשבת לאחת המדינות העשירות בעולם ומכסיקו היא עוד מדינה במדינות העולם השלישי.
בניגוד לקנדה שהשכילה לפתח מערכת פוליטית יציבה, הרי שבמכסיקו במשך שנים שררה אנרכיה פוליטית מלווה באלימות קשה. נשיאים התחלפו בתדירות כל מספר שנים שנתיים שלוש. המערת החלה להתייצב רק בשנות השלושים עם עלייתו של לזרו קארדינאס. הכנסיה והצבא שהיו מעורבים בכל התככים הפוליטיים נוטרלו במשך הזמן והוצאו אל מחוץ
לקבוצות הלחץ השונות.
הצבא הוחזר לקסרקטינים ואנשי הכמורה הוחזרו לכנסיה. במשחק הפוליטי נשארו רק קבוצות לחץ פוליטיות מובהקות כדוגמת האיגודים המקצועיים. בתוך הקלחת הפוליטית השתתפה גם ארה"ב, מה שהיא לא עשתה בקנדה. גם אם ארה"ב היו לה אינטרסים בקנדה, היא לא בחשה שם כמו שהיא בחשה במכסיקו וזאת מהסיבה שבקנדה פעלה מערכת פוליטית
יציבה שידעה איך להגן על עצמה. במכסיקו היה וואקום פוליטי שבעצם "הזמין" את הבחישה האמריקאית.
עם זאת ראוי לציין שבמשך השנים כיו נשיאים שידעו לקדם נושאי רווחה שונים שהביאו לשיפור  מצבם הכלכלי של תושבי המדינה, במיוחד מצבם של בני המיעוטים האינדיאנים. ראייה בולטת לכך היא התמנותו של לזרו קארדינאס שהיה ממוצא אינדיאני לנשיא.
מקורות
1. קלורט פיטר - אמריקה הלטינית קונפליקט פנימי ושלום בינלאומי, הוצאת מסדה.
2. שם עמ' 60.
3. שם עמ' 59.
4. מנור פאול - אמריקה הלטינית בתוך תולדות המאה ה20- תולדות האומות 1900-1939 בעריכת ש.י.בלוך הוצאת יזרעאל 1979 כרך א' עמ' 132.
5. קלורט פיטר שם עמ' 61.
6. שם שם.
7. Tulio Hlperinn, Donghi - The Contemporary History of Latin America, Duke University Press, 1913. p.182.
8. Ibid p. 183.
9. קלורט פיטר שם עמ' 62.
10. מנור פאול שם עמ' 133.
11. שם שם.
12. Tulio Halperin, Donghi Ibid p. 184.
13. Harry Bernstein - Modern and contemparary Latin America.
Russel and Russel Inc. New York. 1965 p. 128.
14. Tulio Halperin, Donghi Ibid p. 185.
15. .קלורט פיטר. שם עמ' 63.
16. שם שם.
17. מנור פאול - אמריקה הלטינית 1918-1945 שם עמ' 449.
18. שם עמ' 469.
19. קאופמןן אדי - עלייתם ונפילתם של משטרים צבאיים באמריקה הלטינית. אוניברסיטה משודרת משרד הבטחון 1990 עמ' 67.
20. קלורט פיטר שם עמ' 100.
21. שם שם.
22. שם שם.
23. מנור פאול - אמריקה הלטינית 1918-1945 שם עמ' 450.
1

תגים:

אמריקה · הלאטינית · זפיטיסטים · מדרו · חוארטה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "אי יציבותה של המערכת הפוליטית במכסיקו במחצית הראשונה של המאה ה-20", סמינריון אודות "אי יציבותה של המערכת הפוליטית במכסיקו במחצית הראשונה של המאה ה-20" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.