מלחמת קוריאה

תקציר העבודה:

תוכן עניינים:
מבוא
כיצד מסיימים מלחמה....
מלחמת קוריאה וסיומה
תוצאות המלחמה - צבאיות, כלכליות ומשפטיות
לגבי קוריאה
לגבי ברה"מ
לגבי ארה"ב
הקשר בין פיתוח הנשק הגרעיני ומלחמת קוריאה
מלחמת קוריאה והמלחמה הקרה
מלחמת קוריאה והמשפט הבינלאומי
קוריאה כנכס אסטרטגי
הסיכוי של אחוד מחדש של שתי הקוריאות
סיכום
ביבליוגרפיה

מבוא:
חלוקתה של קוריאה היא אחד מספיחי מלחמת העולם השנייה ואחד הביטויים הראשונים לתחרות האמריקאית רוסית על השליטה בעולם שהלכה והתפתחה ל"מלחמה הקרה". גם מלחמת קוריאה עצמה, שפרצה שנה לאחר יציאת אחרוני החיילים האמריקאים ממנה, ביוני 1950, במתקפה כללית של כוחות הצפון, היתה אחד הביטויים המלחמתיים הראשונים של המאבק בין הקומוניזם והמערב על השליטה בעולם.
המלחמה נמשכה 37 חודשים כשסיומה היה הסכם כפוי בידי האו"ם לחלוקת הארץ בין צפון לדרום ללא הסכם שלום בין שתי המדינות שנוצרו. במאמר זה הדן בסיום המלחמה, אדון בתהליכים שהביאו לסיומה, תוך התייחסות לשאלת הריבונות במשפט הבינלאומי ושיטות של חיסול מלחמות וסכסוכים טריטוריאליים בדרך של מו"מ ושלום.

אדון בהיבט הצבאי של מלחמה עצמה, בהבדלים בין שימוש ישיר בכוח של המעצמות, או במלחמה ע"י שליח, אצביע על הבעייתיות של האסטרטגיה האמריקאית כפי שמתבטאת בשליחת צבא אמריקאי למקומות העימות, לעומת ברה"מ המשתמשת באידאולוגיה שלה כמניע את הלוחמים המקומיים, אשאל האם גישת ארה"ב מהווה ביטוי לדוקטרינת טרומן באסיה, ואדון במשמעות שקיבל הנשק הגרעיני בסכסוך זה.
אבדוק באיזו מידה היוותה דרום קוריאה נכס אסטרטגי לארה"ב, ומה היו התוצאות צבאיות מבחינת שתי המעצמות, סין ושתי הקוריאות. בתחום המשפטי אבדוק את נושא חלוקת קוריאה לשניים, לאור המשפט הבינלאומי ותפקידו של האו"ם בתהליך.
אדון בתוצאות המדיניות והכלכליות של המלחמה, ובהשפעתה על יחסי ארה"ב ברה"מ וסין. אחזור לשאלת מעמד דרום קוריאה כנכס בעיני ארה"ב, אבל בתחומים הגיאואסטרטגי, המדיני והכלכלי והשפעת המלחמה הקרה בהקשר לקוריאה ולכל אזור מזרח אסיה. אבדוק את השפעה הכלכלית של המלחמה על שתי הקוריאות, ואנסה לענות על השאלה האם יתכן איחוד. אענה על השאלות האם מומשו יעדי המלחמה מה אומרת העובדה שצפון קוריאה עלתה על הנתיב הגרעיני, באיזו מידה תרמה דרום קוריאה לאינטרסים של ארה"ב במזרח אסיה עד לקריסת המערכת הדו-
קוטבית לאחריה. אבדוק ואענה במקביל על השאלות של מידת חשיבותה של צפון קוריאה לברה"מ של עד לקריסתה ולרוסיה של היום. לאור כל אלה אנסה להבין האם תמה המלחמה הקרה באסיה או שמא יש לה חיים משל עצמה?

מקורות:

היתה לתושבי קוריאה הצפונית תחושה של התקדמות ושגשוג תחושה תחושה שהתבססה בין היתר גם על נתוני פתיחה טובים יותר כי השלטון הקודם, היפני השקיע הרבה יותר בצפון מאשר בדרום. לעומת זאת בדרום ההכנות של ארה"ב לממשל עצמי נתקלו בקשיים.. היו בעיות שלטוניות, התנגדות בעיקר פסיכולוגית לפקידות (רובה יפנית) שמינתה
ארה"ב וכן בעיות קשות בכלכלה שהיתה תלויה ביפן שהיתה עתה במשבר קשה.
האמריקנים ניסו ליזום איחוד בהנהגת הדרום, מהלך שנכשל, וחתרו לקראת מעבר לשלטון עצמי. השילוב בין שלטון צבאי מחד, וגוון רב בדעות הפוליטיות של הדרום קוריאניים מאידך הערים הרבה מאוד מכשולים בתכנית האמריקאית. ב1948 נערכו סוף סוף בחירות, אלא שאלה לא יכלו להיקרא בשום קריטריון בחירות חופשיות. הן היו מלוות
במעשי טרור והפחדה והתנהלו בדרך כזו שהבטיחו ניצחון לימין. הן יצרו משטר טוטליטרי מלא מהומות רציחות טרור ואי שקט. אם נוסיף לכך את המסיתים שעברו מן הצפון לדרום במטרה להפיל שם את המשטר ולהפוך את כל האי למדינה קומוניסטית נראה שהשנים הראשונות של המשטר והחסות האמריקאיים לא נראו מבטיחים.
אם בודקים את המהלכים בשני חלקי חצי האי רואים מעבר איטי לשלטון עצמי עדיין תחת חסות המדינה הכובשת, שבשום חלק של האי אין שלטון דמוקרטי אלא אוטוריטטיבי למרות שלארה"ב היה נוח להכריז על משטר הדרום כעל היוולדות הרפובליקה הדרום קוריאנית. שני השליטים, בדרום ובצפון, חלמו כל אחד לאחד את קוריאה תחת דגלו הוא,
היה זה שליט הצפון, קים אל סונג, שיצא למלחמה. ההתקפה של הצפון החלה כאשר חש הנשיא שכל הדרכים האחרות: תעמולה, עידוד מלחמת גרילה, תקריות הולכות וחוזרות בקו הגבול, לא הצליחו למוטט את המשטר את המשטר הדרומי. הנשיא של צפון קוריאה, בטוח בגב של שתי המעצמות הקומוניסטיות הגדולות סין וברה"מ, מחליט לממש את חלום
איחוד קוריאה ולצאת למלחמה על מנת להשיג זאת. למרות הדעות המגוונות בנושא, ברור היה שההתקפה נעשתה בברכת הסובייטים ותמיכתם באמצעי לוחמה ועידוד מתוך שיקול שהרווחים הצפויים מניצחון עולים על הפסדים הצפויים מכישלון. במזרח היתה הנחה בסיסית שארה"ב אינה רואה בקוריאה בסיס אסטרטגי, בהיותה נתונה בעיקר לבניית
מערך הגנה מול ברה"מ באירופה, ולכן המלחמה תגמר בניצחון צפוני ואיחוד האי תחת שלטונם עוד בטרם ארה"ב תחליט אם להתערב או לא. אך ארה"ב ראתה במתקפה זו איום קומוניסטי שמטרתו לצמצם את העולם החופשי והחליטה לצאת להגנת קוריאה הדרומית. וכך למרבה הפתעתם ההתקפה נתקלה בהתנגדות עזה של ארה"ב שחששה להסלמה במלחמה
הקרה. ולמרות הניצחונות והכיבושים של צבא הצפון בימים הראשונים של הקרבות הצפוניים בהתחלה כולל נפילת עיר הבירה סיאול ביום השלישי למלחמה התכוננה ארה"ב למתקפת נגד. הכנות אלו שכללו ריכוז כוחות של ארה"ב ושל יפן בדרום חצי האי עוררו דאגה רבה בסין שחששה שמה שרצה לעשות הצפון יעשו כוחות ארה"ב והדרום והם יקבלו
את השליטה על קוריאה המאוחדת. סין פתחה בשורה של צעדי נגד, כולל ריכוז כוחות במנצוריה והכרזה שאם תתערב ארה"ב תפלוש סין לצפון קוריאה. בספטמבר 1950, בפעולת איגוף, כבשו כוחות האו"ם שהתערב גם הוא ובראשם צבא ארה"ב את רובו של חצי האי והעצרת הכללית החליטה על שינוי מטרת המלחמה:
מהתגוננות והחזרת המצב הקודם לכיבוש כל שטח חצי האי והעברתו לשלטון הדרום. אבל אז החלה החדירה סינית דבר ששינה שוב את המפה. ב24 לנובמבר, הכריז האו"ם על סיום הלוחמה שיעדה נהר היאלו הזורם בין סין לקוריאה, אלא שאז נחלו האמריקאים תבוסה לסינים. במאבק קשה ומתיש חזרו האמריקאים וניצחו ויוצב קו גבול חדש בין
שתי הקוריאות. זה היה בחורף 1951, ואז קפאה החזית. היתה תחושה של איזון בין כוחות ארה"ב ועצמת האש שלהם ובין מסות כוח האדם הסיניות. מק ארתור, מפקד הכוחות האמריקאיים רצה להעביר את האש לתחום סין כדי לנצח ולהגשים את מטרות המלחמה אך טרומן החליט להנציח לעת עתה את הגבול שהוקפא ופיטר את מק ארתור. ביולי 1951
נפתחו שיחות שביתת הנשק לפי הצעת ברה"מ במועצת הביטחון של האו"ם. השיחות התנהלו כשנתיים ובמקביל להם נמשכה מכאן והלאה מלחמה מתישה וארוכה ללא תוצאות של ממש לאף צד. בקיץ 1953, הושגה שביתת נשק למרות התנגדות מנהיג הדרום, ותוך הבטחה ומחויבות אמריקאית להיחלץ לקרב אם לא יושג הסדר שלום בוועידה שהיתה אמורה
להתכנס תוך שלושה חודשים. הוועידה התכנסה לאחר איומים חוזרים ונשנים של ארה"ב, במועד שנקבע אך התפזרה בדצמבר של אותה שנה ללא שום הסכם. היו ניסיונות חוזרים להביא את הצדדים לשולחן הדיונים אך ללא תוצאות. מפחד של חידוש העוינות בהיות המצב תקוע באקט של סיום מלחמה ללא הסדרים בשלבים מאוחרים יותר, הרי שמונה
שנים לאחר מכן, בנובמבר 1961 החליטה עצרת האו"ם שהסכם שביתת הנשק יהפך להסדר זמני, הקובע בעצם את חלוקת הארץ לשתיים בלי הסכם והוא יישאר בתוקפו כל עוד אין הסכם שלום.
תוצאות המלחמה - צבאיות, כלכליות משפטיות.
עברון טוען במאמרו, "מלחמת קוריאה ולקחיה" שמלחמה זו היתה אחד המאורעות המכריעים שעיצבו את דפוסי המלחמה והפוליטיקה בימינו. בעיקר משום שהיתה המפגש הממשי הראשון בין המעצמות לאחר מלחמת העולם. התוצאות של מלחמה זו לגבי השחקנים הראשיים בה ולגבי התהליכים שאפיינו את הפוליטיקה הבינלאומית במהלכה ולאחריה הם קנה
המידה לפיו אנו יכולים לקבל את קביעתו זו של עברון:
תוצאות המלחמה לגבי קוריאה:
התוצאות הישירות והקשות ביותר היו מנת חלקן של שתי הקוריאות: הן סבלו מקרבנות אדם רבים, הרס תשתית כלכלית וטראומה פסיכולוגית קשה. למרות שמטרת המלחמה היתה לאחד בין שתיהן היא השיגה את המטרה ההפוכה בכך שהונצחה החלוקה בין הצפון והדרום. שני המשטרים הן בצפון והן בדרום, פעלו כל העת כמשטרים אוטוריטטיביים
קיצוניים והמשיכו להפנות חלק גדול מן המשאבים הלאומיים למטרות צבאיות. הצפון שבסוף מלחמת העולם היה מפותח ומושקע יותר מן הדרום, החל במשך השנים לפגר למרות נקודת ההתחלה היחסית הגבוהה בה בשעה שהדרום, תחילה בעזרת סיוע כלכלי נדיב, אולם בעיקר בזכות המאמץ הכלכלי המתוחכם המושקע החל מתחילת שנות הששים להשיג פתוח
כלכלי מהיר בהרבה. הצפון הגיע לשלב של סף פשיטת רגל בה בשעה שהדרום הולך והופך למעצמה כלכלית. גם מבחינת זכויות האדם, למרות שלטון הרודנות עדיין יש בדרום מרווח לזכויות הפרט. נוצרה אמביוולנטיות של אזרחי קוריאה הדרומית ביחסם למשטר בארצם, כשהיא מורכבת מיסודות אחדים שמקור רובם במלחמה: קריאות של סטודנטים
וקבוצות תסיסה למהפך שלטוני בדרום קוריאה וליצירת בקשר עם הצפון לשם הגשמת חלום הנמשך מאז החלוקה והוא חלק מן המרכיב של הלאומנות הקוריאנית. גורמים מתסיסים אלה אינם נמשכים לשלטון הקומוניסטי בצפון, אבל עונים הן לאידאולוגיות
לאומיות, תעמולה אנטי-יפנית ולחלום של הקמת קונפדרציה קוריאנית הנשענת על בסיס כלכלי עצמאי. לארה"ב 40,500 חיילים בדרום, וגם למצב זה קיימות בדרום חשיבה ותחושות אמביוולנטית. הקשר עם אמריקה מבטיח את המצב הכלכלי ההולך ומשתפר, אבל כורך עמו היווצרות של פצצת זמן פוליטית הטמונה בהתפתחות המואצת. מרכיביה של זו
היו:
1. האבטלה ההולכת וגוברת בין בוגרי האוניברסיטאות המהווים בסיס להתפתחות התנגדות למשטר.
2. הדרום-קוריאנים אמביוולנטיים בקשר להישגים הכלכליים שלהם, בחושם גאווה עם חרדה יחד, בנובעת בעיקר מהתלות של התעשיות שלהם בחברות אמריקאיות ויפניות. הם הופכים להיות תלויים ביבוא רב של חומרי גלם ומוצרי מזון, והחוב הלאומי החיצוני שלהם לבנקים אמריקאיים ויפניים הולך וגדל. בנוסף למשא האמיתי של תלות כזו,
הרי היו בקוריאה משקעים רבים מן העבר, בו שלטה יפן על קוריאה ושעבדה אותה לצרכיה הכלכליים, שהפכו את יחפן למושא של שנאה רבה, והכעס על התלות הנוכחית רק עיבה וסיבך אותה. התלות ביפן מכתיבה גם את צורת הפיתוח הכלכלי ומביאה עמה השפעות תרבותיות וחברתיות שלא תמיד מתיישבות עם הרגשות הקוריאניים הלאומיים.
3. תחושת ההחמצה הלאומית: תחושות אלה מתבטאות בצער על חלוקת המדינה, בחלום לאחדה מחדש ובהאשמה של וושינגטון באחריות חלקית לפחות לעניין. האמונה היא שוושינגטון מעוניינת להשאיר את קוריאה מחולקת בשל שיקולים אסטרטגיים. זה בא לידי ביטוי בהתנגדות העזה, שמצאה ביטוי למרות השלטון האוטוריטטיבי, להצבה שם של כלי
נשק אטומיים בידי אמריקה, למרות שהם היו אמורים להוות חלק ממערך ההרתעה האמור להוות מטריית הגנה גם על דרום קוריאה.
תוצאות מלחמת קוריאה לגבי ברה"מ:
התוצאות היו מורכבות וסימנו את תהפוכותיו של גלגל המזל ההיסטורי. ברור לכל שצפון קוריאה יצאה למלחמה מלווה בברכתה של ברה"מ. קוריאה הסתמכה על העזרה הכלכלית והצבאית של ברה"מ, שניתנה ברוחב לב למדינות העולם השלישי ושהפכה לסימן הכר מובהק של כללי המשחק בשלב הזה של המלחמה הקרה. עזרתה של ברה"מ
התבטאה בתמיכה מדינית ובאספקת נשק דרך סין. המדיניות של ברה"מ היתה להכות את ארה"ב בידי שליח ולכאורה ניצב צבא האו"ם שבראשו גדודי הצבא האמריקאים מול חיילי צפון קוריאה ומיליון מתנדבים סינים. ניתוח פשוט יאמר שמבחינה צבאית עמדו האמריקאים והדרום קוריאנים מול חילות צפון קוריאה וסין, אבל רוסיה למעשה אנו
רואים שרוסיה גילתה דרך למלחמה בארה"ב מבלי לשלוח אפילו חייל אחד לשדה הקרב. היא גילתה את המחויבות העמוקה של ארה"ב לארצות הקשורות עמה וניצלה זאת שוב ושוב, כשמלחמת ויטנאם היא הדוגמא הבולטת מכולן. ב. רוסיה הפעילה מניפולציה מדינית שהביאה למאבק ישיר בין ארה"ב לסין דבר שיצר חומה בין שתי המדינות והשהה כל
אפשרות של יחסים ביניהן, עד לביקור נכסון בסין ב - 1972. לטווח ארוך נשאה המלחמה הזו תוצאות קשות למוסקווה היא הדקה את הקשר ארה"ב יפן: נחתם ביניהן הסכם הגנה ונכרתה ברית שלום בין השתיים. מלחמת קוריאה זרעה את גרעיני הפירוד הראשונים בין רוסיה לסין. ניצחונותיה הצבאיים של סין העלו אותה לדרגת שוויון מבחינת
מעמד ביחסים הבין מעצמתיים אפשרו לה להכיר בכוחה ויצרו מתחים בינה לבין ברה"מ שבסופם פירוד.
תוצאות מלחמת קוריאה לגבי ארה"ב:
בארצות הברית חוללה מלחמת קוריאה שורה ארוכה של שינויים בתחום המדיני והאסטרטגי. עצם המלחמה הביאה לגלובליזציה של מדיניות הבלימה מדיניות זו שתחילתה בדוקטרינת טרומן.
נשיאה זה של ארה"ב הנהיג מדיניות של מעורבות ואחריות גם פנימית וגם חיצונית. שנים אלה של שלטונו נקראו "שנות טרומן" שחלק גדול מהוצאות תקציבו הוו ההשקעות בהגנה וסיוע החוץ.
הסיוע לארצות חוץ. אדמיניסטרציית טרומן החזיקה באמונה בדבר האחריות של ארה"ב לעולם דוקטרינה שהשתלבה היטב עם המאבק העולמי של ארה"ב בקומוניזם שהלך והתפתח ככל שגברה העוינות שבין ארה"ב וברה"מ והחשש של ארה"ב מהתפשטות הקומוניזם. הולך וגובר בין מזרח למערב. המלחמה בקומוניזם שאפיינה את ארה"ב בסוף שנות הם4
ותחילת שנות החמישים התנהלה גם בדרכים לא ישירות. סיוע החוץ, הפך בידי ארה"ב מכשיר למלחמה בקומוניזם. בהתאם לכך הוזרמו לאירופה מתום המלחמה ועד שנת 1947 19.7 מיליארד דולר ובאמצעות תכנית מרשל במשך שלוש השנים שלאחר כך 22.4 מיליארד דולר. המאבק נגד הקומוניזם היה גם הסיבה ל400,000 הדולרים שהעניקו האמריקאים
לסין בשנת 1948, למעורבות הצבאית האמריקאית ביוון ובטורקיה בשנת 1947 והמעורבות במלחמת קוריאה בשנים - 1950 - 1952. בהשפעת מלחמה זו נחתם גם חוזה השלום עם יפן שאפשר לארה"ב להשאיר שם גדודי צבא שלה. הדוקטרינה של טרומן וההתחלה של האסטרטגיה הגלובלית היתה איפה תגובה לחששו מהשתלטות קומוניסטית על העולם וע"י כך
רכש בעצם רשיון לאימפריאליזם האמריקאי. הוא האמין שדרך זו היא המפתח האמריקאי נגד הטוטליטריות העולמית. הדוקטרינה של טרומן סימנה את רצון האדמיניסטרטורים להתאחד במאבק נגד הקומוניזם בכל התחומים:חברתי, כלכלי פוליטי וצבאי.
אם הקמת נאט"ו היתה הפניית חוד החנית לעבר אירופה קוריאה סייעה לגיבוש של התפיסה המערבית הרואה בעולם הקומוניסטי עולם מונוליטי הנשלט באופן יעיל ע"י מוסקווה השואפת כל העת להרחיב את שליטתה על כל בני תבל. הכלים אותם העמידה
להתמודדות: מערכת בריתות צבאיות, סיוע חוץ נדיב וערבות אמריקאית לכל מדינה בעולם הבלתי קומוניסטי. מגמות אלו התפתחו תוך כדי מלחמת קוריאה והתחזקו עם כניסת אייזנהאואר לבית הלבן. המחויבות של ארה"ב לשמירה על האינטרסים של העולם הלא קומוניסטי והמאבק שלה בכל ניסיון להרחבת ההשפעה של ברה"מ, מתעצב במלחמת קוריאה.
הקשר בין פיתוח הנשק הגרעיני ומלחמת קוריאה:
תבוסת ארה"ב לסין בשנת 1950 כחלק ממלחמת קוריאה גרמה לתסכול רב בוושינגטון ולקריאות להפעיל כנגד סין את הנשק גרעיני.
טרומן ואצ'יסון התלבטו רבות בעניין אך דחו לבסוף את דרישת גנרל מק ארתור למהלך כזה. בנימוקים שהכריעו נגד הפעלת הנשק האטומי במלחמת קוריאה היו:
1. המלאי היה מיועד למלחמה טוטאלית ישירה עם רוסיה ולא לסכסוך מקומי.
2. היה חשש שצעד כזה יגרור, כנקמה, פעולה רוסית באירופה.
3. היתה קיימת רתיעה לשימוש עצמו בנשק, משום האפקטים והתוצאות של הפצצה האטומית. זה יצר סוג חדש של מלחמה בעידן של הנשק הגרעיני, "מלחמה מוגבלת". הנשק הגרעיני הפך לגורם הרתעה בידי ארה"ב, וסייע ע"י איום בשימוש בו לחידוש השיחות והמו"מ לשביתת נשק שהושלם בקיץ 1953.
האיומים הללו שהושמעו בהצלחה נגד סין בקוריאה, אחר כך בקשר להגנה על טייואן ולבסוף כתגובה למעורבות סינית אפשרית בהודו סין הפכו לחלק מהדוקטרינה המדינית האמריקאית עד למה שאנו קוראים "התגובה המסיבית". זה הביא להקלה בתקציב הביטחון באשר סיעה בהקטנת הצבא הקונבנציונאלי. באשר להשגת תמורות אחרות זה נשאר בסימן
שאלה. דוקטרינה זו גררה בקורת רבה מבית, בטענה שאיום כזה הוא בומרנג (גם מדינות אחרות בעלות נשק אטומי אך הרבה פחות אחראיות יכולות להיגרר למשחק ולהפוך את האיום למעשה) וכן הדבר מקטין את יכולתה של ארה"ב להילחם במלחמות קטנות שהסבירות שתפרוצנה היא גדולה יותר מהסבירות שתפרוץ מלחמה גלובלית, ואלה דורשות צבא
קונבנציונאלי מאומן ומצויד היטב. המטרה הראשונית בשימוש ב"איום הגרעיני" היתה פתיחת מטרייה גרעינית להגנה. אלא שאיום לשם שכנוע, בנשק זה, הפך לבומרנג בשל התפשטות הטרוריזם. בשנת 1963 הודה הנשיא קנדי שפחד שב1975 תהיינה 20 מדינות בעולם בעלות נשק זה, מצב שיגרור שימוש לא אחראי בו. פחדים אלו הלכו והתממשו עד
למצב של ימינו שבו נשק אטומי נמכר לכל המרבה במחיר במדינותיה לשעבר של ברה"מ וטרוריסטים מהווים גורם העשוי להשתמש בנשק כזה שימוש לא אחראי שאין ממנו חזרה.
מלחמת קוריאה והמלחמה הקרה
מאז סיום מלחמת העולם השנייה ועד פירוק ברית המועצות היתה למלחמת קוריאה השפעה על התפתחות המלחמה הקרה ועל המדיניות האמריקאית בשנות החמישים ואילך. עוד בטרם נדמו הדי הקרבות של מלחמת העולם השנייה החלו נערכים דיונים קדחתניים בקרב ראשי הברית האנטי נאצית על מבנה העולם בתקופה הקרובה. סטאלין הבהיר מיד שברה"מ
שואפת לחלוקה מחודשת של אזורי ההשפעה באירופה על ידי הקמת חגורת בטחון של מדינות גרורות שתחסום את הגישה לגבולות ברה"מ. ארבע השנים הראשונות לא הצטיינו במערכת בינלאומית איתנה המבוססת על שיתוף פעולה מלא ביניהן אלא להפך.
החלה אז ההפרדה החותכת בין ממזרח ומערב. ארה"ב הראתה בפעם הראשונה את כוונותיה כאשר תמכה בלוחמים האנטי קומוניסטיים ביוון ב1947. המלחמה הקרה לא היתה פרי החלטה אלא תהליך שראשיתו פעולות יזומות שנועדו להיות הגנה בפני מהלך תוקפני של האויב. המהלכים שננקטו ע"י כל צד הובנו ע"י צד האחר בדרך לא שלמה ולעתים לא
נכונה, ונוצר מעגל קסמים שבו נלכדו שתי המעצמות ועמן שאר מדינות העולם. השתלטותה המהירה של ברה"מ על מזרח אירופה והשיטות לתפיסת השלטון במדינות אלו שננקטו בידי המפלגות הקומוניסטיות הוסברו במערב כצעדים ברורים של מתקפה סובייטית לאומית. התחזקות המפלגות הקומוניסטיות במערב אירופה יצרה אווירה של גייס חמישי
וחשש המערב מפני השתלטות קומוניסטית נוספת הביאה לתכנית מרשל. מדיניות ארה"ב תהיה מאופיינת עתה בחיפושים מתמידים אחרי תכנית פלא במאבק נגד ברה"מ. מלחמת קוריאה והערכה מחודשת בברה"מ וארה"ב ביחס לפוטנציאל הגלום ביחסים עם הארצות המתפתחות אפיינו את דרכי הפעולה של המעצמות בשלב זה. זה היה מלווה במרוץ חימוש
אמריקאי וסיוע כלכלי כדי לנטרל את הישגי ברה"מ. תפנית חשובה במאזן האסטרטגי של שתי המעצמות באה בעקבות פתוח הנשק הגרעיני בברה"מ. זה הנחית על המערב מכה פסיכולוגית קשה והביא ליתר מחויבות וליתר מעורבות אמריקנית במערב אירופה והשקעה אדירה בפתוח הנשק האטומי שלה עד להשגת עליונות מוחלטת בו. מלחמת קוריאה סימנה
את פתיחת השלב השני של המלחמה הקרה, בעימות צבאי, אמנם עקיף בין המעצמות.
מלחמת קוריאה והמשפט הבינלאומי:
תחילתה של חלוקת קוריאה באקט מלחמה וכיבוש. כיון שהכיבוש נעשה בו זמנית ע"י שתי המעצמות מידי יפן החלוקה שנקבעה היתה מעין אישור של עובדה בשטח. שורה של דיונים ומו"מ בין המעצמות להסדר העניין לא הסתייע למרות שרצונם של הקוריאנים היה לשוב ולהתאחד. כיון שקוריאה היתה נתונה תחת כיבוש צבאי לא בא רצונה לביטוי לא
בדיונים ולא בהחלטות. בתקופת הכיבוש הלכו והתגבשו שני המשטרים והפכו את חלקי חצי האי לשתי ישויות שונות. עם הסרת השלטון הצבאי היו בעצם שתי מדינות, קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית שכל אחת תלויה במעצמה שלה, צפון קוריאה בברה"מ ודרום קוריאה בארה"ב. שליטה של צפון קוריאה ניסה לחזור ולחדש את האחוד תחת שלטונו
הוא וכשלא הצליח באמצעים של טרור תעמולה ותקריות גבול פנה לעבר ניסיון לכבוש צבאי. ליציאה זו למלחמה הגיבה דרום קוריאה בהתגוננות צבאית כשלסיועה באו ארה"ב והאו"ם. האו"ם נאבק לצידה של דרום קוריאה בשל ההפרה של החוק הבינלאומי בנושא הפעלת אלימות וכן בשל אי קיום ההחלטה שלו לבחירות דמוקרטיות. ארה"ב יצאה להגנת
קוריאה בשל מדיניות הבלימה שלה שגרסה שיש להגן על חלקי העולם החופשיים מהשתלטות הקומוניזם. סין הצטרפה למלחמה לצידה של צפון קוריאה וארה"ב החליטה על עצירת הקרבות כדי להימנע מעימות קשה יותר. בכל התהליכים האלה אנו רואים, בשלבים ובעוצמות שונות ניסיון להישגים באמצעות הפעלת כוח איומים ובשלב מסוים הימנעות.
בשנת 1953 הגיע תורם של המהלכים הקרויים ניהול מו"מ, שהדרך היחידה להביא את צפון קוריאה לשולחן המו"מ היה איום בהפעלת נשק אטומי. כיון שלא היתה התקדמות, עד שנת 1965 ממצב שלשביתת נשק למצב אחר הפכה החלטת מועצת האו"ם את החלוקה על קו שביתת הנשק למצב קבוע עד שלא יתחילו בתהליך שלום. למרות שלהסדר בין שני
החלקים יש הרבה מאוד גורמים שאינם משפטיים בינלאומיים הרי ההסדר הופעל באמצעות גופים בינלאומיים אלה ע"פ החוק הבינלאומי ויצר מצב של הימנעות ממלחמה. מבחינת הקוריאות כל התהליכים היו מקפחים, נכפו עליה ואף אחד מהם לא יזם כל ניסיון להשיב את המצב כפי שהיה לפני מלחמת העולם השנייה, וקוריאה נשארה מדינה חצויה.
קוריאה כנכס אסטרטגי
מיקומה של קוריאה על המפה האסייתית הפך אותה לנכס אסטרטגי.
בעיני סין היא היוותה את המוצא של סין לים ונקודת אחיזה במלחמותיה עם יפן, בעיני יפן היא היוותה את המעבר של יפן ליבשת. בעיני ברה"מ היא היתה נקודת אחיזה במזרח כמו הודו לגבי אנגליה, יפן לגבי ארה"ב, וסין, ונקודת השפעה להפצת השפעתה בעיני ארה"ב היוותה קוריאה בסיס אסטרטגי מהמעלה הראשונה, הן בשל כל הסבות
שמשכו את האחרות והן בשל האפשרות להציב בה גדודי צבא ומחסני נשק. קוריאה כמדינה חצויה שירתה יותר את כל בעלי האינטרסים מאשר האפשרות שתתעצב כמדינה שלמה ועצמאית הדואגת לעצמאותה, ריבונותה ולאומיותה על חשבון האינטרסים של המעצמות. מדינה כזו היתה רואה בראש סדר עדיפויותיה את ביטול התלות שלה במעצמות ובמדינות
אחרות. לכן הונצחה חלוקתה, וכך היא שרתה בו זמנית את האינטרסים של כולם חוץ מאת שלה עצמה. אלא שכיום, בייחוד מנקודת מבטה של ארה"ב יש לשנות את הגישה, וזאת כדי לשמר את האינטרס האסטרטגי. התעצמות סין התחרות הכלכלית ההולכת וגוברת עם יפן, מגבירים את החשיבות של בעלי ברית נוספים ומדינות ידידותיות באזור. כיוון
שהתפוררות הקומוניזם עשויה להפנות את תשומת הלב הקוריאנית לאפשרות של איחוד על ארה"ב להיערך מבעוד מועד כדי לא לאבד את מאחזה בקוריאה. עליה לדאוג שהמאבק הלאומי קוריאני לא יהפך למאבק אנטי אמריקני.
הסיכוי של אחוד מחדש של שתי הקוריאות
שתי הקוריאות נמצאות היום במצב שונה לחלוטין מהמצב בו נמצאו לפני חמישים שנה. הסיכוי של פלישה צפונית כמו זו של שנת 1950 הוא מוגזם בהנחה שבעלי הברית של שלהן מעוניינים בשלום. דרום קוריאה של היום היא החזקה מבין השתיים, תלויה עדיין כלכלית ביפן ובארה"ב ונמצאת תחת השפעת האחרונה, אך במקביל קיימים בה רגשות
אנטי אמריקאיים, הקשורים בעיקר עם ההחלטות שנעשו בשלהי המלחמה. כדי לשמור על מעמדה שם, חייבת ארה"ב להשפיע בכוון של דמוקרטיזציה הולכת וגוברת. פעילות בכוון כזה מצריכה פתיחות רבה מצד האמריקאים. עליהם ליצור קשר עם כל הקבוצות הפועלות בפוליטיקה ולא להזדהות עם הדיקטטור. ארה"ב חייבת לפעול למצב של חוקה לעם
ולדרוש זאת באמצעות איום לקחת את כוחותיה משם.
עליה לסייע כלכלית לשינויים , לקדם הלכי משטר ורוח דמוקרטיים ולהיות בעד קשר ומניעת מתח בין שני חלקי קוריאה. עליה להסיר את הנשק הגרעיני מהדרום, דבר שיוריד את המתח בצפון, ולגלות עמדה הרבה יותר מקבלת של הצפון כדי להגיע למצב של רגיעה באזור.
צעדים אלה של ארה"ב הם מחויבי מציאות אם ארה"ב מעוניינת להישאר על המפה באזור זה של אסיה. אם היא לא תנקוט בדרך זו, סימני ההתנגדות לה שהופיעו במחאה להצבת טילים גרעיניים באזור יופיעו בתחומים רבים ושונים. היא תיהפך לשעיר לעזאזל בכל התחומים כאשר יצוצו התנגדויות לשלטון, ולבסוף תיאלץ לצאת מקוריאה בזמן במקום
ובסצינה שלא יתאימו לתזמון שלה ויפגעו ביקורתה באמינותה ובמעמדה. מכאן שצעדים מחויבים אלה, יגרמו לשינויים פוליטיים בדרום קוריאה. אם נצרף לתהליכים אלה את העובדה שברה"מ נעלמה מן העולם ועמה הגוש הקומוניסטי מזרחי שנראה עד לפני שנים כה מונוליטי, נעלמו בעצם מושכי החוטים בתיאטרון הבובות הקוריאני. זה יכול
בהחלט להביא למצב שכוחות בעלי שאיפות לאומיות בדרום ימצאו שפה משותפת עם כוחות דמוקרטיים או בעלי שאיפה דמוקרטית בחלקה הצפוני של קוריאה ויפעלו יחד לאיחודה. נראה שיש יותר צדדים משותפים ברעיונות ובחלומות של כוחות אלה מאשר כוחות מנוגדים: האידאולוגיה הקומוניסטית איבדה את קסמה הישן בעוד הרצון לחידוש
הלאומיות הקוריאנית, לאיחוד שני חלקי העם לקיום מדינה מפותחת עצמאית ובלתי תלויה מבחינה כלכלית משותף לכולם. אפשר להתבונן בהריסת חומת ברלין, אבן אחרי אבן, הסמל המוחשי כל כך של החיץ בין מערב ומזרח ובאיחוד שבין שתי הגרמניות ולקחת מכך דוגמא.
גם החומה נקבעה על הקו בו נפגשו ארהב וברה"מ באקט הסופי של הבסת גרמניה, עת הסתערו על ברלין ממזרח וממערב, והתפוררות הקומוניזם במזרח אירופה אפשרה את האיחוד בין שתי הגרמניות.
סיכום
בעית שתי הקוריאות כרוכה בקשר בל ינתק בהסדרים שנקבעו בין ארה"ב לברה"מ בשלביה הסופיים של מלחמת העולם השנייה. לפי אלה נקבע קו רוחב 38, הקו בו נפגשו צבאות ארה"ב וברה"מ בכניעת יפן. חלוקה זו הונצחה שהוקמו שתי המדינות לאורך קו גבול זה.
במהרה נוצרו בהן שני משטרים שונים: קומוניסטי בצפון ואילו בדרום משטר שחסה בצל המערב. העצרת הכללית של האו"ם שנתנה את דעתה על המתרחש בחצי האי של קוריאה קראה ב1947 לעריכת בחירות כלליות תחת פקוח האו"ם. ברה"מ סירבה להתיר את הבחירות באזור שבפיקוחה בעוד ארצות הברית עודדה את הבחירות באזור שבפיקוחה.
התוצאה היתה שדרום קוריאה זכתה בהכרת האו"ם ודבר זה מסביר את תמיכתו בה כאשר הותקפה ע"י הצפון.
שנים אלה, של שלהי מלחמת העולם השנייה, היו שנות הביסוס והיצירה של מערכת היחסים בין ארה"ב וברה"מ, בדמות המלחמה הקרה. התפתח קשר של חוסר אימון ועוינות שהלך והתגבר שכל אחת מהמעצמות אוספת סביבה באמצעים שונים מדינות תמיכה כשבשלב הראשון נראה היה שהמאבק ניטש על יבשת אירופה בלבד. בעוד ארה"ב מתכננת אסטרטגיה
של מניעה או התגוננות בפני מלחמה כוללת באזור אירופה, והיה אם תפרוץ, הלכה וגברה המתיחות בקוריאה. המשטר הקומוניסטי בצפון חתר לאיחוד האי תחת שלטונו ופתח מלחמת גרילה בדרום שזכתה לעידוד הרוסים. זו דוכאה אך אז החלו להיות תקריות יזומות על הגבול. בשנת 1950 יצא הצפון למתקפה על הדרום מתוך מטרה לאחד את קוריאה
כולה תחת המשטר הקומוניסטי הצפוני. הדרום זכה להגנת ארה"ב והאו"ם, ובשנת 1953 הונצחה בעצם החלוקה כמעט על גבי אותו קו הגבול אותו ניסו לבטל.
התוצאות הישירות והקשות ביותר היו מנת חלקן של שתי הקוריאות:
הן סבלו מקרבנות אדם רבים, הרס תשתית כלכלית וטראומה פסיכולוגית קשה. למרות שמטרת המלחמה היתה לאחד בין שתיהן היא השיגה את המטרה ההפוכה בכך שהונצחה החלוקה בין הצפון והדרום.
שני המשטרים הן בצפון והן בדרום, פעלו כל העת כמשטרים אוטוריטטיביים קיצוניים והמשיכו להפנות חלק גדול מן המשאבים הלאומיים למטרות צבאיות. הצפון שבסוף מלחמת העולם היה מפותח ומושקע יותר מן הדרום, החל לפגר כמעט עד לפשיטת רגל בעוד הדרום הופך למעצמה כלכלית מודרנית ומתוחכמת. לגבי ברה"מ, התוצאות היו הפוכות
ממה שתכננו. הן אפו להכות את ארה"ב באמצעות שליח, וע"י העימות עם סין לדחוק את רגליה מדרום מזרח אסיה, דבר שנראה שאכן הצליח בידה. אך לטווח ארוך נשאה המלחמה הזו תוצאות קשות למוסקווה היא הדקה את הקשר ארה"ב יפן, נחתם ביניהן הסכם הגנה ונכרתה ברית שלום בין השתיים. זה זרע את גרעיני הפירוד הראשונים בין רוסיה
לסין. ניצחונותיה הצבאיים של סין העלו אותה לדרגת שוויון מבחינת מעמד ביחסים, אפשרו לה להכיר בכוחה ולמתחים בינה לבין ברה"מ שבסופם פירוד בארצות הברית חוללה מלחמת קוריאה שורה ארוכה של שינויים בתחום המדיני והאסטרטגי. עצם המלחמה הביאה לגלובליזציה של מדיניות הבלימה. ארצות הברית הקימה מערכות שונות לביצוע
מדיניות זו: מערכת בריתות צבאיות, סיוע חוץ נדיב וערבות אמריקאית לכל מדינה בעולם הבלתי קומוניסטי. מלחמת קוריאה גם הביאה להפיכת הנשק הגרעיני לכלי הרתעה ואיום בכדי להגיע להסדרים אך במידה רבה גם לוולגריזציה של אמצעי זה ולהגעתו לידיים רבות ובלתי אחראיות. בנושא המלחמה הקרה היתה לה השפעה רבה על התפתחותה
ועל המדיניות האמריקאית בשנות החמישים והששים. המלחמה הקרה לא היתה פרי החלטה אלא תהליך שראשיתו פעולות יזומות שנועדו להיות הגנה בפני מהלך תוקפני של האויב.
המהלכים שננקטו ע"י כל צד הובנו ע"י צד האחר בדרך לא שלמה ולעתים לא נכונה, ונוצר מעגל קסמים שבו נלכדו שתי המעצמות ועמן שאר מדינות העולם. מלחמת קוריאה סימנה את פתיחת השלב השני של המלחמה הקרה, בעימות צבאי, אמנם עקיף בין המעצמות.
בנושא המשפט הבינלאומי רואים אנו ניסיון של הסדר משפטי, על בסיס הסכם לאחר כל שלב לוחמה שנכשל. ההסדר היחיד שהושג היה ההסדר שנקבע ע"י גוף בינלאומי חיצוני בעל סמכות, מועצת הביטחון, דבר המראה גם על יציאת קוריאה מתחום האזורים שסיכנו את שלום העולם או את באיזון בין המעצמות.
קוראיה סימנה את החלת הגלובליות על המלחמה הקרה, והיתה חשובה לארה"ב כמאחז באזור בו סין היתה המעוז קומוניסטי רב העצמה.
מלחמת קוריאה העמידה כחזית את יפן וארה"ב האויבות לא מזמן מול הגוש הקומוניסטי שהיה נראה כה מונוליטי, והדגימה את יכולת הדריסה של המעצמות והאינטרסים שלהן ללא כל התחשבות ברצונן של מדינות חסותן, במקרה זה רצון האיחוד מחדש של שני חלקי קוריאה.
לשאלה האם יתכן איחוד נתנה את התשובה נפילת חומת ברלין. נראה שלאור כל אלה אם יכירו מנהיגי שתי הקוריאות בעובדה שהיו לכלי משחק בידי המעצמות הגדולות, אם יתנו לכוחות הדמוקרטיים והאינטלקטואליים שבהם לפעול וינסו לממש את חלום האיחוד, הרי בעולם שאין בו יותר מלחמה קרה, יש לכך יותר מסיכוי.
ביבליוגרפיה
1. אנציקלופדיה עברית, ע"ע קוריאה, כרך כ"ט, עמ' 510-507.
2. הרכבי יהושפט, מלחמה ואסטרטגיה, מערכות משרד הביטחון, תל אביב, 1990.
3. ואגו רפאל, "המלחמה הקרה, מהלכים ותוצאות", סקירה חודשית, יוני 1978, עמ' 22-17.
4. לפידות רות, "בעית טאבה וישוב סכסוכים בדרכי שלום", סקירה חודשית, יולי 1985, עמ' 17-13.
5. לפידות רות, "סוגיית הריבונות במשפט הבינלאומי", סקירה חודשית, יולי 1985, עמ' 41-39.
6. עברון יאיר, "מלחמת קוריאה ולקחיה", סקירה חודשית, יוני 1978 עמ' 22-17.
7. Barry John, "Future Shock", Newsweek, 24 July 1995, pp. 32-37.
8. Harrison Selig S., "Dateline South Korea: A Divided Seoul", Diplomatic History, Vol 16, No. 2 (spring 1992) pp. 154-177.
9. Holsti K.J., "Resolving International Conflicts", Journal of Conflict Resolution, Vol. 10, No 3 (September 1966) pp. 272-296.
10. Jones Howard, "A New Kind of War", American's Global Strategy and The Truman doctrine In Greece, Oxford University Press, N.Y. 1989, pp. 36-41.
11. Huthmacher J. Joseph, The Truman Years, The Reconstruction of Postwar America, Dryden, Illinois, 1972, pp. 14-59.
12. Ikele Fred Charles, Every War Must End, Columbia University Press, New York, 1971, pp. 1-16.
13. Murphy Alexander, "Historical Justification for Territorial Claims", Annals, Assoc. Amer. Geoger., Vol.80, 1990, pp. 531-548.
14. Ranald Robert F., The Origins of Peace, The Free Press N.Y., 1973.
15. Sunoo Harold Hakwon, American's Dilemma in Asia: The case of South Korea, Nelson-Hall, Chicago,
Murphy Alexander, "Historical Justification for Territorial Claims", Annals, Assoc. Amer. Geoger., Vol.80, 1990, pp. 531-548.
לפידות רות, "סוגיית הריבונות במשפט הבינלאומי", סקירה חודשית, יולי 1985, עמ' 41-39.
לפידות רות, "בעית טאבה וישוב סכסוכים בדרכי שלום", סקירה חודשית, יולי 1985, עמ' 17-13.
הרכבי יהושפט, מלחמה ואסטרטגיה, מערכות משרד הביטחון, תל אביב, 1990 עמ' 39-36.
הרכבי יהושפט, מלחמה ואסטרטגיה, מערכות משרד הביטחון, תל אביב, 1990 עמ' 63-61.
Holsti K.J., "Resolving International Conflicts" Journal of Conflict Resolution, Vol. 10, No 3 (September 1966) pp. 272-296.
Holsti K.J., "Resolving International Conflicts" Journal of Conflict Resolution, Vol. 10, No 3 (September 1966) pp. 272-296.
Ikele Fred Charles, Every War Must End, Columbia University Press, New York, 1971, pp. 1-16.
Ranald Robert F., The Origins of Peace, The Free Press N.Y., 1973, pp. 24.
Ranald Robert F., The Origins of Peace, The Free Press N.Y., 1973, pp. 24.
אנציקלופדיה עברית, ע"ע קוריאה, כרך כ"ט, עמ' 510-507.
Sunoo Harold Hakwon, American's Dilemma in Asia: The case of South Korea, Nelson-Hall, Chicago, pp. 45-57.
עברון יאיר, "מלחמת קוריאה ולקחיה", סקירה חודשית, יוני 1978 עמ' 22-17.
Sunoo Harold Hakwon, American's Dilemma in Asia: The case of South Korea, Nelson-Hall, Chicago, pp. 45-57.
עברון יאיר, "מלחמת קוריאה ולקחיה", סקירה חודשית, יוני 1978 עמ' 22-17.
שם, שם.
Barry John, "Future Shock", Newsweek, 24 July 1995, pp. 32-37.
Harrison Selig S., "Dateline South Korea: A Divided Seoul", Diplomatic History, Vol 16, No. 2 (spring 1992) pp. 154-177.
ואגו רפאל, "המלחמה הקרה, מהלכים ותוצאות", סקירה חודשית, יוני 1978, עמ' 22-17.
עברון, שם.
Huthmacher J. Joseph, The Truman Years, The Reconstruction of Postwar America, Dryden, Illinois, 1972, pp. 14-59.
Jones Howard, "A New Kind of War", American's Global Strategy and The Truman Doctreen In Greece, Oxford University Press, N.Y. 1989, pp. 36-41.
עברון יאיר, "מלחמת קוריאה ולקחיה", סקירה חודשית, יוני 1978 עמ' 22-17.
Barry John, "Future Shock", Newsweek, 24 July 1995, pp. 32-37.
ואגו רפאל, "המלחמה הקרה, מהלכים ותוצאות", סקירה חודשית, יוני 1978, עמ' 22-17.
עברון יאיר, "מלחמת קוריאה ולקחיה", סקירה חודשית, יוני 1978 עמ' 22-17.
ואגו רפאל, "המלחמה הקרה, מהלכים ותוצאות", סקירה חודשית, יוני 1978, עמ' 22-17.
Harrison Selig S., "Dateline South Korea: A Divided Seoul", Diplomatic History, Vol 16, No. 2 (spring 1992) pp. 154-177.

תגים:

קומוניזם · הקרה · ברה · ארה · אמריקה · המלחמה · צבא

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מלחמת קוריאה", סמינריון אודות "מלחמת קוריאה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.