כלי חרס פולחניים ממקדשים פלשתיים

תקציר העבודה:

כלי חרס פולחניים ממקדשים פלשתים

תוכן עניינים hc0334
1. מבוא
2. הקדמה
3. מקדשים פלשתים בכנען
4. כלי חרס פולחניים מהמקדשים הפלשתים
5. מיקוד על שלושה כלים פולחניים מתל קסילה
6. התרבות הפלשתית ואופי הפולחן
7. סיכום
8. מראי מקום וביבליוגרפיה

מבוא
הביטוי הארכיאולוגי לפולחנים והאלים הפלשתיים, כפי שעולה מן הממצאים
במקדשים הפלשתיים שנדונים כאן, אינו שונה מזה שבמרכזי פולחן כנעניים
מתקופת הברונזה המאוחרת. יתכן כי בנוסף למיזוג האלים, מוזגו גם מנהגי
הפולחן והכלים הפולחניים אותם הביאו הפלשתים מארצות מוצאם, עם אלו של
הכנענים. הממצאים מאפשרים לנו לקבל תמונה חלקית על אופי תרבותם
החומרית-פולחנית של הפלשתים, אך לא ידוע רבות מעבר לזה. עדיין לא נתגלו
ממצאים כבדי משקל אשר יוכלו להטות את כף המאזנים לצד תיאוריה זו או
אחרת. גם העובדה שמקדשי תל קסילה הם הגדולים בין המקדשים שנחשפו ובהם
נתגלו מרבית הממצאים היא בעייתית, מפני שתל קסילה שכנה בפריפרי הפלשתית
ולא הייתה מטרופולין בשום שלב. משום כך לא ברור עד כמה באמת ניתן להסיק
מסקנות משמעותיות על אופי הפולחן במרכזה התיישבות הפלשתית. בשנים
האחרונות חלה תזוזת מה במחקר, גם עקב גילויים ארכאולוגיים חדשים. השאלה
שנשארת עומדת בפני החוקרים היא האם ניתן להפריד בין המרכיבים המיקניים
והמרכיבים הכנעניים ,במעט שידוע לנו על התרבות הפלשתית, ולמי מהם יש יותר
משקל בגיבוש התרבותי הפלשתית בתקופה בה אנו דנים.
לפי המסורת המקראית הגיעו הפלשתים לארץ ישראל מן האי כפתור, כנראה,
כרתים של ימינו (בר' י, יד; דב' ב, כג; יר' מז, ד; יח'כה, טז ועוד). הם נמנו על 'גויי
הים' והופיעו בחופי הארץ במאה- הי"ב לפנה"ס. על בימת ההיסטוריה הם עלו
לראשונה במקורות מצריים מזמנו של רעמסס השלישי. שמות אליהם הראשיים,
כפי שמופיעים במקרא הם דגון, בעל זבוב (מל"ב א, ב, כנראה סירוס של בעל זבול),
חורן ועשתורת - כולם שמות שמים מערביים. על כמה ממנהגיהם בדת ובפולחן אנו
יודעים מן המקרא: איסור לדרוך על מפתנו של מקדש דגון באשדוד (שמ"א ה, ה),
תיאור טקס דתי במקדש דגון בעזה (שופ' טז, כג ואילך) וסיפור מכת העפולים
והעכברים (שמ"א ה, ו). בנימין מזר טוען שהפלשתים סגלו לעצמם רבים ממאפייני
התרבות הכנענית אך לא הניחו ידם מיסודות שהביאו מארץ מוצאם. מיזוג זה בא
לידי ביטוי בשמות פרטיים, במוטיבים ספרותיים (במקרא ובאגדה היוונית) ובכלי
הקרמיקה הפלשתיים שנמצאו במקומות שונים בארץ, אנו נתאר את המקדשים
הפלשתיים שהתגלו בכנען, נספר על כלי החרס הפולחניים שנמצאו במקדשים אלה,
ונתמקד בעיקר על תל קסילה, משם יש לנו ממצאים מרובים יחסית. נבדוק
פרטנית שלושה סוגי כלים, הטיפולוגיה שלהם ואופן שימושם. כמו כן נדון בדת
הפלשתית ואופי פולחנה .

מקורות:

הבניין היה מוקף בחצרות. האחת שמצפון ומזרח נתחמה בקירות אבןשנכלל בן חדר מלבני, שהוקם בשכבה הקודמת, ויסוד מרובע בנוי אבן,שהיה כנראה יסוד למזבח. בחצר שמצפון מערב וממערב למקדש נמצאומתקני בישול, הקשורים כנראה לפולחן וטקסיו שהתקיימו במקדשמדרום למקדשים נמצא רובע מגורים. העיר הייתה מתוכננת היטב.
שכבות 9 ו- 8 משתייכות למאה ה-י' לפנה"ס, ועל פי הממצאים קובע מזר כי המקדש היה בשימוש גם אז, אם כי חלו שינויים והיישוב התדלדל. שטחים רבים בעיקר בחלקו הדרומי של האזור, הפכו לשטחים פתוחים.
ע. מזר מסכם ואומר כי המתחם המקודש בתל קסילה הוא מקור ארכיאולוגי חשוב לחקר אדריכלות המקדשים הפלשתית בארץ ישראל השינויים הרבים בין המקדשים השונים, שנבנו זה על גבי זה בתוך פרק זמן קצר, מלמד על היעדר מסורת מגובשת של אדריכלות מקדשים בקרב האוכלוסייה הפלשתית. אפשר למצוא קווי דמיון בין מקדשים אלה לבין כמה
מקדשים כנעניים (מקדשי החפיר בלכיש, מקדש תל מבורך, מקדשי בית שאן), וכן למקדשים בני אותו זמן באתר כיתיון שבקפריסין ובאתרים אחדים ביון (מיקני, מלוס) (5).
כלי חרס פולחניים מהמקדשים הפלשתים
כלי הפולחן מחרס, שנמצאו במקדשים הפלשתיים שנחשפו בארץ:
צלמיות מטיפוס "אשדודה", צלמיות "מקוננות", מסכות אנתרופומורפיות, כני פולחן גבוהים ונמוכים, קרנוסים, קערות קרנוסים, ריתונים דמויי אריות ועוד. הקרמיקה הפלשתית בכללותה נחלקת לשלושה שלבים לפי ט. דותן (5א). שלב א' - ראשית ההתנחלות הפלשתית בה צורות הכלים ועיטוריהם קרובים למקור המיקני. שלב ב'- סוף מאה י"ב
ומחצית ראשונה של המאה ה-י"א בה ניכרת התרחקות מן המקור המיקני. שלב ג' - המחצית השנייה של המאה ה-י"א בה נעלמו אחדות מצורות הכלים והדגמים התרחקו מן המקור המיקני. בין כליה פולחן ניכרת קבוצה שזיקתה לתרבות המיקנית ברורה. הזיקה של כמה מחפצים אלה לרודוס ולאתיקה מרמזת שהקשר בין התרבות הפלשתית לתרבות המוקנית
התבטא גם בתחום הפולחן (5ב).

במקדש בתל קסילה נמצאו כמעט כל סוגי כלי הפולחן מחרס שנמצאו בישראל (מלבד כני הפולחן המרובעים דמויי הבית ו"תליוני קיר" שנמצאו באתרים מסוף תקופת הברונזה המאוחרת ובתקופת הברזל א) בתל קסילה נמצאו גם טיפוסי כלים שלא נמצאו בשום מקום אחר. לפיכך מהווים הכלים מתל קסילה, מעין מדגם מייצג לכלי הפולחן מחרס בתקופה
זו. אפשר להבחין בהשפעת מסורות כנעניות ובהיעדר מסורת פלשתית עצמאית מגובשת. עם זאת יש להדגיש, שבתל קסילה נמצאה רק צלמית פלשתית אחת מן הסוג הממשיך את המסורת המיקנית, כגון אלה שנמצאו באשדוד אפק ועוד. כמו כן לא נמצאו כלל כלים המתייחסים לקרמיקה המיקנית 3C:1b, שכן נמצאו באתרים פלשתים אחרים.
ע. מזר בדק שיטתית כל חפץ ומצא שניתן לעמוד על מקורות ההשפעה באופן בה נוצרו ולהבחין במסורות התרבותיות מהן ינקו יוצריהם אנו מקבלים את הצעת החלוקה של ע. מזר (6):
1. כלי פולחן המשקפים המשך מסורת כנענית (המסכה האנתרופומורפית ,כני הפולחן הגבוהים והנמוכים, כלי המנחה הזעירים).
2. כלים שיש להם מקור מצרי, אם כי יתכן שהרעיון המקורי עבר דרך מסננת תרבותית כנענית-פיניקית (ה"נאוס", כלים דמויי רימון, קערות פולחן דמויות ציפור).
3. כלים המופיעים בכמויות זעירות בתקופת הברונזה בארץ ישראל, אך תפוצתם מתגברת בתקופת הברזל א', בארץ ישראל ובקפריסין (קרנוסים,קערות קרנוס).
4. כלים המופיעים בתקופת הברזל א' בלבד, ומקורם אגיאי או אגיאי בעקיפין (ריתונים דמויי אריות).
5. כלים המיוחדים לתל קסילה בלבד (כלי אנתרופומורפי דמוי אשה, מסכות זו אומורפיות, כלי פולחן 'ארבעת וני', ריתון דמוי חיה בעל צינורית פנימית, כלי דמוי צרור פירות, כלי דמוי חיה נושא פרש, כלי דמוי קונכייה, צלמיות טין).
החוקר ע. מזר מוסיף ומציין כי לא נמצאו עדויות בתל קסילה לשימוש בצלמיות מטיפוס "אשדודה" האופייניות לאשדוד, ולא לצלמיות מטיפוס"מקוננות", שנמצאו באתרים פלשתיים אחרים, בעיקר באגן הירקון כמו אזור ותל ג'רישה ובתל עיטון. הוא מסביר את היעדר צלמיות" המקוננות" בעובדה הפשוטה, שהן נמצאו בדרך כלל בקברים. חסרונן
של צלמיות "אשדודה" לא כל כך ברור, אך ניתן להבנה על רקע השוני באופי הפולחן בין תל קסילה לאשדוד. לדעתו, נראה כי במטרופולין הפלשתי (ולענייננו - אשדוד) נמשך קיומה של איקונוגרפיה מיקנית אשר שימרה את המסורת האיגאית, ואילו בפריפריה (תל קסילה) הושפע הפולחן הפלשתי יותר מהמסורת הכנענית המקומית, ופחות
מהמסורת שהובאה במקור ע"י גויי הים (7). ע. מזר הולך כאן צעד אחד רחוק יותר ומעלה את ההשערה שאולי אפשר ללמוד מכך כי האוכלוסייה בתל קסילה הייתה מעורבת ובה מקום נכבד לאלמנטים כנעניים-פיניקים.
כאן ראוי להזכיר את הזיקה הקיימת בין כלי הפולחן של תל קסילה לבין כלים דומים או קרובים בקפריסין. זיקה זו מופיעה בחפצים שכיחים מקפריסין בתקופה הקיפרית המאוחרת 3 (מסכות וקרנוסים), וגם בחפצים מן התקופה הקיפרית-גיאומטרית 1 (קערות קרנוס ,אסקוסים מעוטרים בחלקי ציפורים, הופעת TRICK VASES מורכבות) (8).

מיקוד על שלושה כלים פולחניים מתל קסילה:
1. כן פולחן מעוטר בדמויות אדם (מקדש 131, שכבה 10, ראה לוח 1).
הכן עשוי מטין חום בהיר צהבהב בו מעורבים גריסים וחצצים לבנים לא רבים. צריפה בינונית, ליבה ירקרקת צהבהבה, עיטור אדום-סגול גובה הכן 44.2 ס"מ, קוטרו התחתון 21.8 ס"מ וקוטרו העליון 15.2ס"מ. הכן נמצא שבור ואחדים מחלקיו נפגמו בשרפה.
הכן נעשה על אבניים, כגליל פתוח בשני קצותיו, בעל שפה מעוגלת הנוטה החוצה. בטכניקה של חיתוך בסכין בדופן הכלי, עוצבו בו שתשורות של חלונות. בשורה התחתונה שבעה חלונות שגובהם כ- 12 ס"מ,רחבם 3.5-3 ס"מ וביניהם מחיצות שגודלן 4.5-4 על 12 ס"מ. המחיצות הודגשו בחלקן בקצוות ע"י חריצים אופקיים. בשורה העליונה ארבעה
חלונות טרפזו אידים בגובה 17-26 ס"מ, רוחבם בחלקם התחתון כ- 8 ס"מוב חלקם העליון כ- 6.5 ס"מ. בכל אחד מן החלונות מופיעה דמות סכמטית של אדם צועד כשידיו מושטות לצדדים וראשו בפרופיל הדמויות מהוות חלק מדופן הכד. הידים, הרגלים והראשים הם המשך ישיר לדופן, ויתכן כי קיצור הגפיים ביחס לגוף הוא שנותן לדמויות מראה
כבד ומסורבל, אך מחזק את דופן הכד. גוף הדמויות מתואר באופן סכמטי כמלבן שטוח. הראש מהווה המשך לדופן הכן והשיער אינו מתואר כלל. בחיתוך הפרופיל הודגשו האף והסנטר הבולט (אולי סימן לזקן). האוזן נעשתה בנפרד והודבקה לראש. בשתיים מן הדמויות מעוצבת כף הרגל בפרופיל. הכן מעוטר בפסים אופקיים בצבע אדום סגול.
הפסים נמשכים ברציפות על הדמויות ובמחיצות שביניהן.
עיצוב דמויות בחלונות כני פולחן מן המאה ה-י"א, ידוע מבית שאן, שם נוספו לכן דמויות של חיות (ציפורים ונחשים), והטכניקה היא בעיקר של הדבקת הצלמיות. גם מאשדוד ידוע "כן הנגנים", כשהדמויות הם נגנים. תיאור נוסף של דמויות אדם מופיע בכן ממגידו, והדמויות בו הן אלות ערומות. בכן מבית אולה נראים ראשי גברים
באפריז, שמתחת לקערה שבחלק העליון.
כני פולחן אלה שונים זה מזה בצורתם ובפרטי התיאורים שעליהם. מזר מציע (9) לראות בהם קבוצה מיוחדת בהתפתחות כני הפולחן שלארץ ישראל, המהווה ביטוי לאמנות של תרבות פלשת והעמקים במאה הי"א לפנה"ס.
מוטיב שורת גברים המושיטים ידיהם לצדדים מופיע רבות באלף השניל פנה"ס. בתקופת הברונזה המאוחרת הצטמצמה השורה לקבוצה בת 4-3 אנשים. תיאורם מתפרש על ידי א. פורדה (10) כקבוצת רקדנים בריקוד או תהלוכה פולחנית.
ע. מזר דן ארוכות בשני טיפוסי הכנים שהיו מקובלים במזרח הקדום עוד מראשית האלף ה-ג'. כנים גליליים פתוחים בחלקם העליון ובחלקם התחתון וכנים שלחלקם העליון צמודה קערה. שני סוגי הכנים מופיעים זה לצד זה לאורך כל התקופות עד למאה ה-י', ושיא תפוצתם היה במאה ה-י"א. אופן שימושם הפולחני נתון במחלוקת. החוקרים
הציעו שימושים שונים וחלק מן ההצעות נדחה על הסף. מסקנתו של אולברייט כי אין אפשרות להכריע בדבר השימוש הביאה ליצירת תיאוריה כי הם היו רב תכליתיים ושימשו לניסוך, לקטורת ואף להחזקת צמחים מקודשים (11). הכנים הגליליים, שנמצאו בלוויית קערות פולחן, שימשו בטקסים לפני צלם האל והוגש עליהם מזון מוצק. בעיית
השימוש בכנים מתקשרת לשאלת זיהויים עם כלי פולחן הנזכרים במקרא. מאזש גילה אינגהולט (12), כי המונח 'חמן' בתדמורית משמעותו 'מזבח קטורת', מקובל לזהותם עם ה'חמנים' שבמקרא (ויק' כו, ל; יש' יז,ח ועוד).
אולברייט (13) טוען כי השורש של 'חמן' הוא ח.מ.מ. והוא קשור לשימוש בכנים לקטורת. הבעייתיות בקשר לקטורת נובעת מכך שלא נמצאו בכנים עדויות לשריפה.
2. קערת פולחן דמוית ציפור (מקדש 131, שכבה 10, ראה לוח 2).
הקערה עשויה מטין חום, צריפה בינונית. קוטר הקערה 23.8 וגובה4.8 ס"מ. בחלק העליון זיווי חריף שנוצא ע"י לחיצת השפה פנימה השפה זקופה ומעוטרת מבחוץ בשני פסים אדומים אופקיים, קצה השפה מעוטר בשורת קווקוים בצבע אדום. ראש, כנפיים וזנב של ציפור מעוצבים באופן פלסטי מעטרים את שפת הקערה. הצוואר ארוך וקמור במקצת,
הראש משוך מגוש הטין ממנו נעשה הצוואר, העיניים עשויות שני כפתורי טין שהודבקו אל הראש. אישון העין הובלט ע"י צבע אדום שרק שרידיו נותרו. המקור מודגש ע"י רכס העובר מאזור העיניים עד הנחירים, שהוגשו ע"י שני נקבים בלתי סימטריים בקצה המקור, במרכזו מימין. הכנפיים וזנב הציפור עוצבו מטין והודבקו אל הזיווי החריף
שבגוף הקערה. כל אחת משתי הכנפיים עשויה כמשולש נוטה אחורנית ומעוטרת בחלקה העליון בשלושה פסים אדומים. הזנב עשוי כלשון טין המעוטרת בחלקה העליון בדגם דמוי חץ בצבע אדום. בסיס הקערה שבור ,אולם על פי אופי השבר ניתן לקבוע כי היה זה תקע שנעשה בנפרד והוצמד אל הקערה (14).

עיקר הממצא של קערות הפולחן הוא מהמאות י"א - י' לפנה"ס, במקביל לתפוצתם של כני הפולחן בפרק זמן זה. 3 קערות פולחן דמויות ציפור נמצאו בתל קסילה, אחת במגידו (שכבה 6A) ואחת בתל א-צאפיה פרוטוטיפ לקערות אלה הוא כנראה מצרי או כנעני. בעולם האגיאי ידועה רק דוגמא אחת של קערה דמוית ציפור שנמצאה
במיקני, ואין לה המשך במסורת האמנותית המיקנית. לעומת זאת דגם הציפור אופייני לעיטורי הקרמיקה הפלשתית ומקורו מיקני, כפי שהוכח ע"י ט. דותן (15). מוטיב הציפור היה פופולרי בתרבות הפלשתית. אנו מוצאים אותו כעיטור לחרטומי ספינות גויי הים בתיאורי מדינת חבו, הוא מופיע כעיטור הלא גיאומטרי המרכזי בעיטורי
הקרמיקה הפלשתית. כן מצויים שברי צלמיות של ראשי ציפורים בתל קסילה, אשדוד, בית שמשותל ג'רישה. מכאן יש להניח כי הציפורים היו מקודשות בעיניה פלשתים וגויי ים אחרים (16).
דוגמאות נוספות להופעת עיטור הציפורים על אסקוסים וריתונים מקפריסין, עם ראשית התקופה הקיפרו-גיאומטרית במחצית המאה ה-י"א לפנה"ס. זהו ביטוי נוסף לקשרים בין תרבות קפריסין לבין התרבותה חומרית הפלשתית במאה ה-י"א.
קערות פולחן פשוטות או מעוטרות בעלעלים, שנועדו להצבה על כני פולחן גליליים אופייניות למאות י"א-י' לפנה"ס. קערות דמויות ציפור אופייניות למאה ה-י"א בלבד, והאחרות מתחילות במאה זו וממשיכות לאורך תקופת הברזל.
3. ריתון דמוי אריה (שכבה 11, בור 125, ראה לוח 3).
הריתון עשוי מטין חום אדמדם, ליבה חומה בהירה, צריפה טובה,חיפוי צהבהב, עיטור בצבע אדום סגול ושחור. אורך 13.5 ס"מ, גובה12.8 ס"מ, קוטר השפה 13.3 ס"מ. הריתון נמצא שבור. נעשה על אובניים כספל שדפנותיו נוטות החוצה, שפתו פשוטה ומתחת לה רכס מעוגל וממנה נמשכת ידית אוזן שטוחה. על חלקו התחתון של הכלי עוצב ראש
אריה, כשסימני לחיצות האמן ניכרות. עיצוב פני האריה בצורה פלסטית, אך פרטיהם מודגשים בצביעת מכחול. בחלקו העליון של הראש זוג אוזניים קטנות, מעוטרות בצבע שחור לאורך קו המתאר שלהו במרכזן. בין האוזניים בחזית המצח, הייתה בליטה מעוטרת בשחור ש נשברה ואין לדעת את צורתה ותפקידה. מתחת לאזניים פס אדום אופקי ממנו
יורדים שלושה קווים אדומים לכיוון האף. גבות העיניים עשויות ע"י שני פסים שחורים המתלכדים ברכס האף. העיניים - בליטות אליפסיות מעוטרות בשחור, ובמרכזן פס שחור המתאר את האישון. האף רכס מלבני מאורך מעוטר שחור בדגם סולם. הלחיים מודגשות ע"י בליטות מעוגלות מעוטרות שחור ובמרכזן עיטור בדגם כוכב בצבעי אדום
ושחור. הפה נראה פתוח. השפה העליונה בולטת מאוד ומודגשת ,במרכזה קצה האף ובו חריצים לנחיריים. בחלקו התחתון של הפה ארבע שיניים המסודרות בשתי זוגות משני צידי הלשון המשתרבבת החוצה הלשון והשיניים עשויים פסי טין קטנים, שהודבקו לחלק התחתון של הפה. הלשון צבועה אדום והפה מוקף בפס אדום. גוף הריתון מעוטר באפריז
התחום מלמעלה ומלמטה בשני פסים אופקיים של צבע אדום ושחור. האפריז מעוטר בשחור. בחלקו הקידמי, מעל ראש האריה מופיע גם לוליינים שביניהם דגם קו גלי התחום בשני צידיו ב"טריגליפים" עשויים ארבעה פסים אנכיים. בצידו האחורי של האפריז שני דגמים המורכבים מקבוצות של שלושה או ארבעה קווים אנכיים וביניהם קוגלי. ליד
הידית סולם אנכי. ידית הריתון מעוטרת בדגם קווי בצבע שחור.

מתקופת הברזל א נמצאו 4 ריתונים נוספים, במגידו, תל צאפי ותל ג'רישה ותל זרור. ט. דותן דנה ב-3 הריתונים הראשונים בספרהה פלשתים (17). נמצאה הקבלה בין הריתונים מתל קסילה ומתל ג'רישה(לוח 4) השייכים כנראה לאסכולה אמנותית אחת. שלושת האחרים דומים זה לזה. ריתונים קרובים אמנותית לאלה הפלשתים נמצאו בעולם
האגיאי והמצרי, ושייכים לתקופות קדומות בהרבה (מאות ט"ז-ט"ו לפנה"ס). מתקופתנו (המאה הי"ב) התגלו ריתונים בא"י בכמה מקומות (בית שאן, מגידו ועוד) אך לרוב הם שונים עד מאוד מאלה הפלשתים דמיון מסוים קיים לשני ריתוני חרס המתארים פרים שהתגלו בשכבה 3A באנקומי (18).
קשה לקבוע מה מקור רעיון הריתונים הפלשתיים. דמיונם לריתונים המינואיים רב, אך קשה ללמוד ממנו על השפעה ישירה. יתכן כי המסורת בעולם האגיאי נמשכה למרות שאין לנו עדויות לכך. באותה מידה ניתן להניח כי כבר בראשית תקופת הברונזה המאוחרת חדרה מסורת אמנותית זו למזרח דרך קשרי מסחר והתפתחה שם. לדעת ע. מזר" נראה,
איפוא, כי יותר משהריתונים הפלשתיים מבטאים השפעה איגאי תישירה, הם מבטאים המשך מסורת כנענית שנוצרה בהשפעה אגיאית" (19). לאחרונה התגבשה דעה חדשה המזהה את כלי החרס האלה, שהוכרועד כה כריתונים, כגביעים דמויי ראש אריה ומעוצבים במסורת כנענית עתיקת יומין, ולא במסורת אגאית שהובאה על ידי הפלשתים (20).
שימושם של הריתונים בפולחן אינו ברור. יתר על כן קשה להכריע אם הם נוצרו מלכתחילה ככלי פולחן או שאינם אלא כלי מותרות מפוארים בהם ניתן היה להשתמש גם לצרכי פולחן, כפי שטענו חוקרים אחדים לגבי ריתוני המתכת המפוארים מן העולם המיקני והמינואי (21).
מוטיב האריה מופיע בממצאים רבים, פסלים, עיטורים, מסיכות זואומורפיות ועוד. האריה כמוטיב היה פופולרי באמנות הפלשתית כמו בכל האמנויות של המזרח הקדום והעולם האגיאי.

התרבות הפלשתית ואופי הפולחן
1. לשאלת האלוהות הפלשתית
שאלת זיהויים של אלי הפלשתים נותרה עומדת למרות שבמחקר תולדות הפלשתים רווחה הדעה, שעם בואם לא"י אימצו הפלשתים את אלי ארצם החדשה או לחילופין, זיהו בתהליך סינקרטיסטי את אליהם עם אלי כנען. דעה זו השתרשה מכיוון שטרם התגלו מקורות פלשתיים כתובים, מלבד האיזכורים במקרא. עיון מדוקדק במקרא, הממצא הפולחני העשיר
שנחשף בחפירות הארכיאולוגיות וההתקדמות במחקר הדתות של המזרח הקדמון בכלל ושל כנען בפרט, קוראים תגר על השקפה זו.
א. זינגר בדק את העדויות המקראיות ומוכיח כי האל דגון - האלוהות הפלשתית הראשית נזכר במקרא אך ורק כאלוהי פלשתים ומעולם אינו מוזכר כאלוהות כנענית (שופ' טז, כג: שמואל א ה, ב-ז: דב ה"י אי ,י). מקדשים לדגון, לפי המקרא, היו בעזה ובאשדוד, אם כי ניתן לשער מן היסוד 'דגון' בשמות מקומות, שפולחנו היה נפוץ יותר
(22). זינגר מייחס מהימנות לעדות המקראית על דגון כאלוהי הפלשתים ודוחה את היות האלה עשתורת פלשתית, כפי שמרומז בשמואל אלא, ט-י. אל פלשתי נוסף, עליו מדווח המקרא הוא בעל זבוב אלוה יעקרון (מל"ב א, א-ו), אליו שולח אחזיה לשאול אם יחיה מחוליו ,ומשום כך ננזף ע"י אליהו. ההשערה היא שבעל זבוב הוא כינוי גנאי
לבעל זבוב (נשיא). זינגר אינו מעניק משקל רב למובאה זו בחיפושיו אחר אלוהי פלשתים משום יחידותה, וטענתו היא שמלבדה אין שום רמז להשפעה של אלוהויות פלשתיות מרכזיות כמו דגון על הפולחן בישראל, ואין הם מופיעים בין אלי כנען שלהם עבדו בני ישראל.
ב. מזר (23) העלה את האפשרות שפולחן האל הכנעני חורון היה נהוג בפלשת, ונסמך על האוסטרקון "זהב אופיר לבית חרן", שנמצא על פני השטח בתל קסילה והיה קשור אולי למקדש. האל חורון היה נערץ על אנשי יבנה במשך תקופה ארוכה, אפילו עד התקופה ההלניסטית (24),ויתכן אף שהמקדש בתל קסילה היה מקדשו. הבעיה היא שקיים פער
כרונולוגי בין זמנו של האוסטרקון לבין התאריך המאוחר בו היהה מקדש בשימוש (שלהי המאה ה-י' לפנה"ס).
יגאל ידין (25) הציע שפולחן האל הכנעני רשף נתקבל בקרב הפלשתים ,בהסתמך על הגביעים דמויי ראש אריה וגביע דומה מאוגרית ועליו הקדשה לאל רשף, ואין לכך בסיס מספק.
מוצאו של דגון אלוהי פלשתים הוא ללא ספק האל דגן הוא אל האדמה השמי מערבי, אך פולחנו לא היה נפוץ בכנען. אם כך, שואל זינגר,כיצד הגיעו אליו הפלשתים? התשובות הבאות בחשבון הן, שהוא אומץ לאחר התיישבותם בכנען ממקור אחר (הפיניקים), או שהביאוהו עימם לאחר שפגשוהו בנדודיהם המוקדמים בסוריה. מדוע בחרו הפלשתים
דווקא בדגון והאם קשורה בחירה זו באלוהיהם המוקדמים? כאן באה ממצא הארכיאולוגי לעזרת החוקר (26). צלמית האלה היושבת מאשדוד ,שברי צלמיות נשים דומות מאשדוד, צלמיות 'המקוננות' ועוד, כולן מעידות על סגידה לאלת אם שסימלה פריון ואדמה. דרכי הסינקרטיזם המופלאות הביאו לזיהוי בין אלות האדמה האגיאיות (גיא, ריאה,
דמטר ובת דמותן האסייתית - קיבלה) לאל הדגן השמי מערבי. מי מהן הייתה המקבילה הקרובה ביותר מבחינה איקונוגרפית? זינגר מהמר על קיבלה. לדעתנו עדיין אין על כך תשובה חד משמעית.
2. אופי הפולחן הפלשתי
על אופי הפולחן כמעט ואין ידיעות. ע. מזר משער על בסיס הממצאים מתל קסילה, כי רוב תושבי העיר נטלו חלק בטקסי הקרבת הקורבנות והופעת צלם האל בחצר המקדש. הצטברות רבדי האפר, העצמות והחרסים ,כולל שיברי סירי בישול רבים מעידים על פעילות אינטנסיבית שלהקרבת קורבנות וסעודות פולחניות, שנערכו בחצרות. מבני המקדשים
עצמם קטנים ורצפותיהם לא עברו תיקונים, מה שמתאים לתפקודם כמשכן האל בלבד.
חפצי הפולחן משתייכים לשני סוגים של פעולות פולחניות. האחת, הגשת סעודות לאל. לכך שימשו בודאי קערות הפולחן שהונחו על הכנים הגליליים. הפעולה השנייה, וכנראה העיקרית, על פי הכמות המרובה של כלים המיועדים לכך, הייתה - נסך (קרנוסים, קערות קרנוסים,כלים אנתרופומורפים וכו').
חפצים פולחניים מיוחדים היו: ה'נאוס', שניתן היה לסגרו בדלתות ובו נראו צלמי אלות, שיתכן ששימש כצלם אליו סגדו בטקסים. הכל יבעל חמשת הפתחים נועד להחזקת צמחים קדושים במקדש, כפי שהיה נהוג במקדשים אחרים במזרח הקדום. המקדש הקטן בצד המקדש העיקרי מעיד על פולחן של אלוהות משנית לצידה של האלוהות העיקרית (27).
כל אלה אין בהן די כדי להסיק מסקנות חד משמעיות כלשהן על הדת הפלשתית ואופי פולחנה.
3. איבחון התרבות הפלשתית
בשנת 1986 היפנה ש. בונימוביץ אצבע מאשימה כלפי חוקרי התרבות הפלשתית, וטען כי הם התעלמו ביודעין מהקשיים ב"איבחון המערכת התרבותית הפלשתית ובידודה מהמערכות התרבותיות-'אתניות' שהתקיימו בו זמנית לצידה". כלומר, לדעתו של בונימוביץ יש להפריד בין התרבות החומרית הפלשתית עצמה, לה הוא מייחס תופעות בודדות
בלבד,לבין התרבות הכנענית המקומית, לה הוא מייחס, בין השאר, את השימוש בקרמיקה הפלשתית הדו-גוונית. ע. מזר דוחה את ההפרדה הזו מכיוון שלדעתו העדויות על קיומה של תרבות פלשתית נפרדת מיוחדת ומקורית אינן ניתנות להפרכה, בעיקר בתרבות העירונית הפלשתית בתקופת הברזל א', אך הוא מסכים כי ההתיישבות הפלשתית הייתה
בקרב איזור מאוכלס.
לדעתנו, עמדתו של ע. מזר מגובשת ומשכנעת יותר. גם הסתירות הפנימיות בעמדתו של בונימוביץ תורמות לחיזוק עמדת מזר בונימוביץ מודה כי הייתה תרבות פלשתית, אך בעצם טוען כי היא לא אופיינה ע"י הקרמיקה הפלשתית ולא הייתה לה משמעות אתנית. מזר מסכם ואומר כי אכן התקיימה תרבות פלשתית אתנית אחידה, שעקבותיה בולטים
והיא אכן מתאפיינת באקלקטיות ייחודית. תרבות זו החזיקה מעמד עד שלהי המאה ה-י"א, ורק לאחר מכן התרחש תהליך טמיעה ממשיב אוכלוסיה המקומית, אותו מתאר בונימוביץ במאמרו. במאות י'-ח' לפנה"ס התפתחה בערי המדינה של פלשת תרבות עירונית עצמאית.
סיום
הביטוי הארכיאולוגי לפולחנים והאלים הפלשתיים, כפי שעולה מן הממצאים במקדשים הפלשתיים שנדונו כאן, אינו שונה מזה שבמרכזי פולחן כנעניים מתקופת הברונזה המאוחרת. יתכן כי בנוסף למיזוג האלים, מוזגו גם מנהגי הפולחן והכלים הפולחניים אותם הביאו הפלשתים מארצות מוצאם, עם אלו של הכנענים. הממצאים מאפשרים לנו לקבל
תמונה חלקית על אופי תרבותם החומרית-פולחנית של הפלשתים, אך לא ידוע רבות מעבר לזה. עדיין לא נתגלו ממצאים כבדי משקל אשר יוכלו להטות את כף המאזנים לצד תיאוריה זו או אחרת. גם העובדה שמקדשי תל קסילה הם הגדולים בין המקדשים שנחשפו ובהם נתגלו מרבית הממצאים היא בעייתית, מפני שתל קסילה שכנה בפריפרי הפלשתית
ולא הייתה מטרופולין בשום שלב. משום כך לא ברור עד כמה באמת ניתן להסיק מסקנות משמעותיות על אופי הפולחן במרכזה התיישבות הפלשתית. בשנים האחרונות חלה תזוזת מה במחקר, גם עקב גילויים ארכאולוגיים חדשים. השאלה שנשארת עומדת בפני החוקרים היא האם ניתן להפריד בין המרכיבים המיקנים והמרכיבים הכנעניים ,במעט שידוע
לנו על התרבות הפלשתית, ולמי מהם יש יותר משקל בגיבוש התרבותי הפלשתית בתקופה בה אנו דנים.
הערות
1. ראה ב. מזר, פלשת והפלשתים בתוך ערים וגלילות בארץ כנען ,מוסד ביאליק, 1975, ע' 281-264.
2. מ. דותן, הערך אשדוד, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, כרך 1, העורך אפרים שטרן, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 1992, ע' 96-86.
3. ס. גיטין וטרודה דותן, הערך מקנה, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, כרך 3, העורך אפרים שטרן ,החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 1992, ע' 1004-997.
4. ע. מזר, הערך קסילה, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, כרך 4, העורך אפרים שטרן, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 1992, ע' 1412-1406.
5. ע. מזר, שם, ע' 1411.
5א. ט. דותן. הפלשתים ותרבותם החומרית. מוסד ביאליק, ירושלים,1967. ע' 71.
5ב. שם, ע' 247.
6. עמיחי מזר. מקדשי תל קסילה. החפירות והשלכותיהן לחקר הפולחןו התרבות החומרית של ארץ ישראל במאות י"ב - י' לפנה"ס. עבודת דוקטורט, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 1977, ע' 211-210.
7. ע. מזר, שם, הערה 9. וראה גם דותן מ. "אשדוד שבע עונות חפירה". קדמוניות ה' (1) תשל"ב.
8. ע. מזר, שם, ע' 211.
9. ע. מזר, שם ע' 172-171.
10. שם, הערה 352.
11. ע. מזר, שם, ע' 182.
12. שם, הערה 462.
13. שם, הערות 460 ו- 463.
14. ע. מזר, שם, ע' 184-183.

15. ט. דותן. הפלשתים ותרבותם החומרית, ע' 208-185.
16. ע. מזר, מקדשי תל קסילה, ע' 186, הערות 487-484.
17. ט. דותן, הפלשתים ותרבותם החומרית, ע' 180-177
18. וראה דיון אצל ע. מזר, מקדשי תל קסילה, ע' 191.

19. שם
20. ע. זבולון, 'גביע כנעני נדיר מאוסף מוסבר ג', ישראל - עם וארץ (שנתון מוזיאון הארץ), ספר א' (19), (תשמ"ד), 54-41.'ראשיתם של גביעי הראש בכנען', ישראל - עם וארץ (שנתון מוזיאון הארץ) ד' (22) (תשמ"ז), ע' 132-111 .
21. ע. מזר,מקדשי תל קסילה, ע' 191, הע' 520.
22. א. זינגר. לבעיית זהותו של דגון אלוהי הפלשתים. קתדרה (54), יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1989, ע' 42-17.
23. ב. מזר, פלשת והפלשתים, ע' 265.
24. שם, ע' 130-129.
25. Yadin, Y. New Gleanings on Resheph from Ugarit. Biblicaland Related Studies Presented to Samuel Iwry, Vinona Lake,1985, pp 259-274
26. זינגר, לבעיית זהותו של דגון, ע' 42-37.

27. ע. מזר, מקדשי תל קסילה, ע' 353-351.
28. ש. בונימוביץ, האם התרבות החומרית הפלשתית - היא אכן פלשתית? בעיות מתודיות בחקר התרבות הפלשתית. ארכאולוגיה (1) בטאון אגודת הארכיאולוגים בישראל. ירושלים 1986, ע' 21-12.
29. מזר, ע. 'האמנם לא עוד תרבות פלשתית - תשובה לשבונימוביץ'. ארכאולוגיה (1) ירושלים, 1986, ע' 27-22.
לוחות
1. קערת פולחן דמוית ציפור מתל קסילה (מקדש 131, שכבה 10). ע' מזר, מקדשי תל קסילה, ציור 4, תצלומים 258-25.
2. קערת פולחן דמוית ציפור מתל קסילה (מקדש 131, שכבה 10). ע' מזר, מקדשי תל קסילה, ציור 1:9 תצלומים 271-270.
3. ריתון דמוי אריה מתל קסילה (שכבה 11). ע' מזר, מקדשי תל קסילה, ציור 1:11, תצלומים 277-276.

4. ריתון דמוי אריה מתל ג'רישה. ט. דותן, הפלשתים ותרבותם החומרית. מוסד ביאליק, ירושלים, 1967, ע' 180.
ביבליוגרפיה
בונימוביץ, ש. 'האם התרבות החומרית הפלשתית - היא אכן פלשתית? בעיות מתודיות בחקר התרבות הפלשתית'. ארכאולוגיה (1) בטאון אגודת הארכיאולוגים בישראל. ירושלים 1986, ע' 21-12.
דותן, טרודה. הפלשתים ותרבותם החומרית. מוסד ביאליק, ירושלים,1967.
זבולון, ע. 'גביע כנעני נדיר מאוסף מוסבר ג', ישראל - עם וארץ (שנתון מוזיאון הארץ), ספר א' (19), (תשמ"ד), 54-41.
זבולון, ע 'ראשיתם של גביעי הראש בכנען', ישראל - עם וארץ (שנתון מוזיאון הארץ) ד' (22) (תשמ"ז), ע' 132-111. 2.
זינגר, איתמר. 'לבעיית זהותו של דגון אלוהי הפלשתים'. קתדרה (54), יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1989, ע' 42-17.
מזר, בנימין. פלשת והפלשתים. ערים וגלילות בארץ כנען. מוסד ביאליק, 1975, ע' 281-264. 6.
מזר, עמיחי. מקדשי תל קסילה החפירות והשלכותיהן לחקר הפולחןו התרבות החומרית של ארץ ישראל במאות י"ב - י' לפנה"ס. עבודת דוקטורט, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 1977.
מזר, ע. 'האמנם לא עוד תרבות פלשתית - תשובה לש. בונימוביץ '.ארכאולוגיה (1) ירושלים, 1986, ע' 27-22.
שטרן, אפרים. האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל. החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 1992. ערכים: אשדוד, מקנה, קסילה.

Mazar, Amihay. The Emergence of the Philistine MaterialCulture, Israel Exploration Journal 35; 95-107
Singer, Itamar. The Beginning of Philistine Settelment inCanaan and the Northern Boundray
Yadin, Y. New Gleanings on Resheph from Ugarit. Biblical andRelated Studies Presented to Samuel Iwry, Vinona Lak, 1985,pp 259-274
24

תגים:

העת · פלישתים · העתיקה · היסטוריה · מקרא

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "כלי חרס פולחניים ממקדשים פלשתיים", סמינריון אודות "כלי חרס פולחניים ממקדשים פלשתיים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.