המאבק לעיצוב השמאל הגרמני לאחר מלחמת העולם הראשונה, בחלוקה לארבע תקופות משנה מערב המלחמה עד תחילת שנות העשרים.

תקציר העבודה:

המאבק לעיצוב השמאל הגרמני לאחר מלחמת העולם ה1-


תוכן עניינים hc0294

1. מבוא - הרקע להתארגנותו של השמאל בגרמניה - המשטר של הקנצלר ביסמרק.
2. פרק ראשון -השמאל הגרמני ערב מלחמת העולם הראשונה.
3. פרק שני -סיום מלחמת העולם ה 1 - ופירוד בשמאל הגרמני.
4. פרק שלישי -ההקצנה בשמאל - מרד הספרטקיסטים ומשמעותו לגבי המשך שלטונו של השמאל.
5. סיכום

מבוא- הרקע להתארגנותו של השמאל בגרמניה

בעבודה זו הדנה בנושא עיצובו של השמאל הגרמני לאחר מלחמת העולם הראשונה נסקור את
התפתחותו של השמאל הגרמני משלביו הראשונים בימיו של ביסמארק וכלה בעשור הראשון לאחר
מלחמת העולם ה 1 - וייסוד רפובליקת וימאר. ניתן לחלק את התקופה למספר חלקים.

(1) בין השנים 1914 - 1863 שנות הייסוד של המפלגה הסוציאלדמוקרטית עד פרוץ מלחמת העולם
הראשונה שלב זה מתאפיין מחד גיסא במגבלות פוליטיות אבל גם בגידול מרשים במספר החברים
מאידך גיסא.
(1918 - 1914 (2 שנות מלחמת העולם ה 1 - - שנות המשבר של המפלגה
והפירוד בין הרוב לשמאל העצמי (ב1917-) על רקע שיתוף הפעולה
עם הימין.
(1919 - 1918(3 הצלחה בניהול המערכה לסיום מלחמת העולם וכשלונות
בהפעלת השליטה; מרד של קבוצת ספרטקוס ודיכויו.

(1923 - 1920(4 הנסיון למהפיכת הנגד והאיחוד מחדש בשמאל.

השמאל הגרמני היה מהבולטים בתנועות הסוציאליסטיות באירופה. דמויות ואישים בולטים כמו
אדוארד ברנשטיין, קרל קאוצקי, רוזה לוקסמבורג ואחרים זכו להערכה כאינטלקטואלים מקוריים
בחשיבה הסוציאליסטית המודרנית. למרות זאת הכשלון שלו בהפעלת השלטון היה מכריע לגבי
עליית הנאציזם שני עשורים לאחר סיום המלחמה העולמית הראשונה.

ההנחה הבסיסית של עבודה זו היא שכשלונו של השמאל נובע מהפסיחה על שני הסעיפים. בכך אנו
מתכוונים לעובדה שמצד אחד ה SPD - כמפלגת שלטון ניסה ליישם עקרונות ומדיניות חברתית
מתקדמת: למזג את הסוציאליזם עם משטר פרלמנטרי, ומצד שני השאיר על כנו את נציגיו
הבולטים של המשטר הישן הבירוקרטיה והצבא שהיו נגד הדמוקרטיה ונגד השמאל ולחמו להכשיל
אותו ולהפיל את המשטר.
ההתקפות הבולטות מצד הימין מחד גיסא ומאידך גיסא ההתנכלות של הקומוניסטים למשטר של
רפובליקת ויימאר הביאו לנפילתה. כך שקוצר ראות פוליטית ואוזלת יד שלטונות הביאו בסופו של
דבר לנפילתו של השמאל הגרמני.

מקורות:

רוזה לוכסמבורג - האתגר למרכז מהשמאל.
רוזה לוכסמבורג נולדה במזרח אירופה בפולין ב 1871- בין תחילת המאה ה 20- ועד לשנות ה20- של המאה הנוכחית הייתה  האידיאולוגית של השמאל הרדיקלי. למרות היותה חניכת המהפיכה הרוסית 1905 היא הסתייגה מהשיטות של הבולשביקים אבל אימצה כמה דברים מאותו ניסיון.
מברה"מ היא נטלה את עקרון הפעולה הישירה.
מול הקביעה של ברנשטיין שהקפיטליזם נמצא בשלב שלא רק שאינו מתחסל אלא גם למד להתמודד עם כל הקשיים של העבר ומסתגל אליהם, מציבה לוכסמבורג תזה אחרת הנאמנה למטריאליזם ההיסטורי הדיאלקטי. לפי לוכסמבורג ברנשטיין לא הבין את עצם טבעו של הקפיטליזם. המניע של הקפיטליזם הוא הצרוף הלא נשלט על ידיו לייצר עוד ועוד:
לייצר מעבר לדרוש ע"י ניצול משאבים ועבודה.
עודף הייצור שאינו נצרך מביא לאבטלה ולמשברים כלכליים ופוליטיים.
המשברים הללו, טוענת לוכסמבורג, הם הזרז של המירוץ האימפריאליסטי.
האימפריאליזם הוא תוצר הלוואי של הקפיטליזם וככל שהוא מתרחב יותר הוא יביא בסופו של דבר לאותה התפתחות דטרמיניסטית שתביא את המהפיכה. כפי שמסכם זאת טלמון.
"... ולפי שצמצם את אופקיו והעמידם על ציר אחד בארץ אחת, ואפילו על יום אחד לא היה ברנשטיין מסוגל לתפוס - לדעת רוזה - כי בשעה שמשברי העבר לא היו אלא מחלת הילדות של הקפיטליזם שלא בגר כל צרכו, של קפיטליזם מקוטע, הרי רק עתה מקרבת ההיסטוריה את משבר השואה הסופי של הקפיטליזם, שכן אין לו לאן ללכת לאחר שהרחיב
את תחומו על פני כדור הארץ כולו בתחרות אימפריאליסטית בינלאומית קדחתנית.
שוב אין לו משאבים ואין לו אוכלוסים, שיש בהם כדי לחדש את מלאי הדלק של הקפיטליזם ולאפשר לו לשוב ולהתפשט. העולם שאפשר לנצלו נעשה אחד באמת והוא מקוטב בין אימפריאליזם קפיטליסטי עולמי לבין פרולטריון עולמי; ולכן נבואותיהם של מרכס ושל אנגלס מעתה - בדבר שלמות אחת - מתקרבות להגשמתן."
מבחינה זאת המהפיכה היא בלתי נמנעת, אבל זה לא בהכרח מחייב לפאסיביות. מעמד העובדים צריך להיות היוזם ולא הנגרר. הנשק של העובדים הוא השביתה הכללית ההמונית. השביתות הללו הצליחו להביא להישגים של הרחבת זכות הבחירה, קיצור שעות העבודה וכו'.
בגרמניה המטרה היא להלחם במיליטריזם ובאימפריאליזם ולמנוע פריצת מלחמה כלל עולמית. כפי שהיא מסכמת זאת במאמרה "שביתת ההמונים, המפלגה והאגודה המקצועית".
שביתת ההמונים אינה אלא צורה של המלחמה המהפכנית, וכל שינוי ביחסי הכוחות הנלחמים בהתפתחות המפלגה ובהתפלגות המעמדות בעמדה קונטרה-רבוליציונית, משפיע מיד על השביתה באלף דרכים נעלמות, שרק בדוחק אפשר לבדוק אותן. ואולם פעולת השביתה אינה פוסקת אף לרגע אחד.
רק את צורותיה היא תשנה, את מידת התפשטותה, את שעור התפשטותה, היא הדופק החי של המהפיכה, והיא גם הגלגל המניע אותה. כללו של דבר שביתת ההמונים, בדמות שמעלה אותה המהפיכה הרוסית לפנינו, אינה תחבולה מתוחכמת שהומצאה בפקחות, כדי להגביר על ידה את רושם המלחמה הפרולטארית, אלא זהו אורח התנועה של ההמון הפרולטארי,
צורת גילוי של הקרב הפרולטארי בתוך המהפיכה".
המפלגה צריכה ליזום את המאורעות ולא להיגרר אליהם לנצל את שעת הכושר. האמונה שלה בלהט המהפכה של חברי המפלגה לא עמדה במבחן במאורעות של 1914.
היא צדקה בכך שראתה את התפרצות המלחמה כגורם המכריע במדיניות האירופאית, אפילו שטעתה בייחוס כל כך הרבה אחריות לסיבות הכלכליות. היא טעתה בחשיבותה של מהפיכת 1905 בברה"מ תהיה השפעה בולטת על המפלגות הסוציאליסטיות בכל מקום.
הכישלון שלה לשכנע את ה .S.P.D להסכים לשימוש תוקפני בשביתה הכללית סימנה את המגבלות של השפעתה בתנועה. גם הקריאה שלה לפעול נגד המלחמה ולא ללכת שולל אחרי הפטריוטיזם לא התקבלה ע"י הרוב.
רוזה לוכסמבורג הציבה   .S.P.D  דילמה בסיסית. מצד אחד המפלגה לא הודתה בכיוון הרביזיוניסטי רפורמיסטי שהיא קיבלה במשך השנים. מצד שני גם הכיוון הרדיקלי של לוכסמבורג לא היה מקובל על המפלגה.
בפרט לא תוכניתה למהפיכה מיידית. גם הפלג של הסוציאליסטים העצמאיים ה .U.S.P.D  שבשנת 1917 התפלג מה .S.P.D   והיה רדיקלי יותר העדיף לאמץ הסבר אחר לתיאור התפתחותו של הקפיטליזם.
קאוצקי שלפני המהפיכה היה ממוקם במרכז וקשור לגוש הרוב במפלגה העדיף לאמץ הסבר אחר לתיאור גורלו של הקפיטאליזם. גורלו של הקפיטליזם נחרץ, אבל אף אחד לא יכול לקבוע מתי זה יהיה. ההנחה שלו שהקפיטליזם יגווע בתהליך של התשה.
הרפורמות יחישו את נפילתו מבחינה זאת או שהמעמד השליט יוותר בעצמו על שלטונו או שיאלץ לכך ע"י הפועלים. מהפיכה אינה יכולה להתבצע ולהיות מוכרעת במכה אחת. מבחינה זאת קאוצקי משקף עמדת ביניים: בניגוד לברנשטיין הוא אינו משלים עם הקפיטליזם מצד שני הוא מעדיף להשאיר את הדברים פתוחים עד לפתרונם הדטרמיניסטי.
בעוד שרוזה לוכסמבורג ראתה במלחמה את קץ הקפיטליזם הרי שהרוב ב S.P.D.-  העדיפו לשתף פעולה עם השלטון ולהגדיר את המלחמה כהגנתית. בשיקולי הטווח הבינוני הם קיוו להשיג יתרונות פוליטיים עבור מעמד הפועלים.
פרק שני
מלחמת העולם הראשונה בצל הפילוג בשמאל הגרמני
מלחמת העולם הראשונה הציבה בפני השמאל הגרמני את אחת הדילמות המשמעותיות הראשונות שלה. כמפלגה מרכסיסטית היא הייתה אמורה להתנגד למלחמה בתור מלחמה אימפריאליסטית הנובעת מאינטרסים קפיטליסטיים. למעשה המפלגה הסוציאליסטית הגרמנית מתחילת המלחמה תומכת בממשלה.
היא מקבלת את הגירסה הגרמנית הרשמית לפיה המלחמה נכפתה על גרמניה על ידי מדיניותה התוקפנית של רוסיה הצארית. מנקודה זאת קל יותר ל .S.P.D  להציג את המלחמה כמלחמת מגן ולהזדהות עם הפטריוטיזם הגרמני. למרות שלא חל שינוי במעמדה של המפלגה היא מעדיפה לתמוך במדיניות של הקיסר והקנצלר ולקבל עליה את הסכם ה
Burgfriden- ("שביתת הנשק האזרחית") ולאשר את התקציבים לצבא הWar credits"-".
התמיכה הזאת היא בעייתית גם מהסיבה שהסוציאליסטים, דה פקטו אבל לא דה יורה, נהפכים לשותפים לשלטון. בעסקה זו הם תמכו בצנזורה ובחוקי חירום ((Martial lows אבל מעשית לא קיבלו שום פריבילגיות.
הדרישה שלהם לרפורמה שתביא למשטר פרלמנטרי ולשינויים בזכויות ההצבעה של האוכלוסיה כך שתהיה יותר דמוקרטית נדחים לכל אורך תקופת המלחמה.
מבחינה מעשית ה .s.p.d  החליטה על נקיטת קו תומך בממשלה כי לא רצתה לאבד את קהל הבוחרים שלה וכמו כן התכוונה לנסות להשיג הישגים אלקטורליים - מעבר מצביעים מהמעמד הבינוני לשורותיה.
בתקופה הזאת בין 1914 1-ל 1917 מתגבשת האופוזיציה לרוב ב .S.P.D
האופוזיציה מבקרת את הרוב בנקודות הבאות: גרמניה מנהלת מלחמה אימפריאליסטית היא סיפחה את בלגיה ומתכוונת לספח איזורים במזרח.
אין הצדקה לתמוך בסיפוחים. יש להתנגד להמשך המלחמה ולכל אפשרות של סיפוחים ולתמוך בזכויות ההגדרה העצמית של כל עם. זאת הייתה העמדה של הפלג של הסוציאליסטים העצמאיים כפי שייצג אותה האס ((Hasse  ברייכסטאג.
העמדה של קבוצת ספרטקוס הייתה שהמלחמה היא אימפריאליסטית ולכן השאלה את מי להאשים כאחראי לפריצתה היא משנית ואינה רלוונטית.
באשר להאשמה של הרוב שמחלוקת סביב התמיכה במלחמה תביא לפירוד בקרב הסוציאליסטים הרי שאם זה מחריף יש להעדיף את הפירוד על המשך התמיכה. אחדות של עקרונות היא חשובה יותר מאחדות ארגונית.
עדיין בשנים 17/1916 ההתנגדות למלחמה אין פופולרית בציבור. כולל הציבור שבחר ב .S.P.D . השמאל במפלגה תקף את המשך המלחמה מנימוקים של היותה מלחמה אימפריאליסטית.
רוזה לוכסמבורג תקפה את המלחמה מנימוקים שהמלחמה הרסה את האחדות המעמדית בין פועלי הארצות השונות.
על פי רוזה לוכסמבורג הקורבן הראשון במלחמה העולמית הראשונה הוא הפרולטריון. בכל הסדר קפיטליסטי שיסיים את המלחמה הוא יהיה קרבן להמשך הדיכוי. לגבי רוזה לוכסמבורג העיסוק של הפרולטריון אחרי המלחמה יהיה ליצור ולבנות אינטרנציונאל חדש שבו העבודה המהפכנית והמטרות המהפכניות תהיה להם עדיפות ויעקרו מתוכו כל
היסודות הלאומניים.
בכלל לוכסמבורג לא נתנה חשיבות לנושאים לאומיים ואתניים שלא בהקשר המעמדי. הנקודה היא שכל הויכוחים הללו לא נגעו לאדם ברחוב.
לגביו העובדה שקרוביו ובני משפחתו לחמו בחפירות הייתה הסיבה שהתעמולה הפטריוטית פעלה עליו. כפי שמציין זאת Ryder:
"The ordinary German working class vater could not accept the Spartacist assumption that national defence had ceased to have any meaning or that it would make more little difference to him if Germany lost the war. At a time when he and his relations were fighting in the trenches or taking part in
the war effort at home, and were exposed to the full force of patriotic propaganda, he could not easily be brought to work for the defeat of his own country.(2)"
כך שהתקוות של לוכסמבורג ושל ליבקנכט שהמלחמה תזרז את המהפיכה העולמית הבינלאומית היו תקוות שוא ולא היו מקובלות גם על המפלגות הסוציאליסטיות.
ב - 1917 הניסיונות של הסוציאליסטים הליברליים ומפלגת המרכז להביא לרפורמה פרלמנטרית ולמשטר פרלמנטרי נסתיימו ללא תוצאות. על כל הניסיונות הללו העיב הצל הכבד שהטיל לונדנדורף שר המלחמה ובפועל היה למעשה הקנצלר, באשר באטמן הקנצלר לא יכול היה לעמוד מולו.
מול ההססנות של באטמן הולויג הפעיל לודנדורף את מירב המניפולציות הפוליטיות למנוע את חתימת שביתת הנשק שתסיים את המלחמה. המשך המלחמה עושה את הפיצול במפלגה בלתי נמנע.
בועידת גוטא באפריל 1917, כחצי יובל לאחר האיחוד של ה .S.P.D נחתם בעיר זאת, התפלגה המפלגה. סיעת הרוב ב .S.P.D  מונהגת ע"י שיצמאן ואברט, כאשר הדומיננטי ביניהם הוא אברט פרדריך.
באופוזיציה האישים הבולטים היו קאוטצקי, האס, אדוארד ברנשטיין ואייזנר. הקבוצה הזאת הפכה למפלגת הסוציאליסטים העצמאיים ה - .U.S.P.D. קבוצת ספרטקוס הונהגה ע"י רוזה לוכסמבורג וליבקנאכט.
פורמלית קבוצת ספרטקוס היוותה חלק מהסוציאליסטים העצמאיים.
בעוד שהסוציאליסטים העצמאיים המשיכו לדבוק בתוכנית איפורט אבל הדגישו את הכיוון הרבולוציונרי בתוכנית, הרי שקבוצת ספרטקוס ויתרה למעשה על השלב הרפורמיסטי. היא גינתה את הרוב ב .S.P.D  כל השנים על נכונותו לשתף פעולה עם מפלגות אחרות ועל הדגש שהוא שם בכיוון למשטר פרלמנטרי בגרמניה.
לגבי קבוצת ספרטקוס אין צורך להגיע לשינויים פרלמנטרים. השלב הרפורמיסטי נהיה חסר ערך. הם חתרו להגיע למבנה דה צנטרליסטי שיאפשר קשר ישיר עם ההמונים המהפכנים.
בשלב הראשון של פעילותם העצמאית היה להם נח להצטרף ל .U.S.P.D.
לפעול תחת המטריה הארגונית של המפלגה ולהמשיך לפעול ברייכסטאג.
אבל כל זה היה תחת הסעיף של מטרת קצרות טווח. כפי שמציין זאת ריידר.
"The Spartacists tactics was thus to use their position under the umbrella of Independent Socialists to propagate their gospel and then when the time rife to bread up the party. This was all the easier as the new party lacked cohesion: the members were divided among themselves and no clear cut
policy emerged".(3)
"ספרטקוס" טעתה בכך שלא הקימה מבנה צנטרליסטי. בהתייחס לדוגמה הרוסית הרי שהמפלגה הבולשביקית הציגה את ההוכחה החותכת שרק ע"י מבנה צנטרליסטי הדוק ניתן להשיג את המטרות. כנראה שרוזה לוכסמבורג העדיפה להתעלם מלקחי המהפיכה הרוסית, מאחר ולא קיבלה את הקונספציה של לנין בנושא של הקמת קאדר מהפכני מקצועי, שיתכנן
ויפעיל את ההמונים. בניגוד לה לא סמך לנין רק על הלהט המהפכני של ההמונים.
.S.P.D  מצד שני השתחרר מהאופוזיציה השמאלית והעדיף את הכיוון הרפורמיסטי ושיתוף פעולה עם מפלגות לא סוציאליסטיות. מבחינה זאת יש כאן הישגים לאגף של האגודים המקצועיים שלוחצים לשתף פעולה באופן גלוי ובולט עם המפלגות הבורגניות.
הטעות של ה .S.P.D  הייתה דומה מבחינה לוגית אם כי מנוגדת לזו שעשו הספרטקיסטים. ה .S.P.D  לקחו את הדוגמה הבריטית שבה השיגו העובדים הישגים ע"י שיתוף פעולה עם מפלגות בורגניות בפרלמנט והתעלמו מהתנאים המיוחדים של גרמניה: מהאיבה בין המעמדות והפחד מפני הסוציאליסטים. כפי שמציין זאת Ryder  בהתייחסו לסוגיה
של שיתוף פעולה עם מפלגות אחרות.
"Winnings contribution to the rebate showed a realism which had not been very common in the S.P.D. but it ignored some of the practical difficulties which made the analogy with Britain dangerously misleading: the hearted and opportunist attitude to parliamentary government of Middle class parties,
the implacable hostility of Prussian conservatives, and behind the constitutional facade the dictatorship of Lundendorf..."
הדילמה בסופו של דבר שניצבה בפני ה .S.P.D  הייתה שמצד אחד הנהגתו האמינה שכדי להשיג את הרפורמות הפוליטיות אין לה מנוס משיתוף פעולה עם המפלגות האחרות. מצד שני היא הייתה צריכה להציג גם פן רדיקלי מספיק על מנת שהתומכים הפוטנציאליים שלה לא יעזבו אותה לטובת מפלגת הסוציאליסטים העצמאיים.
הדילמה הזאת משמעותית גם בבחינת הנהגותה לקראת סוף המלחמה כאשר ההפגנות והשביתות בדרישה להפסיק את המלחמה מתפתחות מלמטה מקרב החיילים והעובדים. הדילמה שלה היא כיצד לתמרן ולא לאבד את ההכוונה של המאורעות הללו ולגרום לכך שלא יאבדו שליטה ותתכן מלחמת אזרחים, שתשחק לידי מתנגדיהם מהשמאל והימין. מצד שני כיצד
להופיע ולהתקבל ברייכסטאג כגורם הפוליטי הייציג שיכול לנהל את המאורעות ולשלוט.
השביתות ומועצות העובדים כתחליף לשלטון מרכזי
השביתות שפורצות לקראת סוף 1917 הן ביטוי למצוקה של ההמונים שמתקשים לקראת סוף המלחמה בעקבות המצור של מדינות ההדכמה להשיג את מצרכי המזון הבסיסיים. השביתה הראשונה היא שביתת עובדי המתכת.
בשביתה הזאת בולט התפקיד של המפלה הסוציאליסטית העצמאית לעומת התפקיד המשני בארגון השביתה שממלאת ה - .S.P.D.
זה בד"כ הדפוס שקורה בשביתות הללו בעוד שבמועצות הפועלים שקמות מאוחר יותר יש תחרות בין ה .S.P.D  לבין ה .U.S.P.D מי ירכיב את המועצות הללו ומי יהיה דומיננטי בהנהגתן.
השביתה הכללית שפורצת בעקבות שביתת עובדי המכרות היא הפעם הראשונה שבה ה .S.P.D  לוקחת חלק בשביתה בימי המלחמה. מעמדם הפוליטי בציבור הגרמני נמצא בתנודות. העיקרון שבשמו תמכו בהמשך המלחמה לפיו:
הסכם שלום עם כל צד שהוא צריך לכלול את העיקרון ששום צד לא יספח שטחים שכבש במלחמה;  העיקרון הזה נשבר כאשר בהסכם ברסט ליטובסי שנחתם עם השלטון הבולשביקי סיפחה גרמניה שטחים בפולין וליטא שכבשה במהלך המלחמה.
בין השביתה הראשונה של המלחים בבסיס בקייל בינואר 1918 לבין סוף המלחמה גרמניה עוברת סדרה של זעזועים בחזית הבית. כוחות הצבא שנשלחים כנגד המורדים מצטרפים בעצמם למורדים. מועצות משותפות כאלה של עובדים וחיילים מוקמות בכל רחבי גרמניה. הן מתפקדות במקום הממשלות הקיימות שמועברות מתפקידיהן.
כאמור לגבי ה .S.P.D  המועצות הללו מהוות בעיה מאחר והן מאיימות על אחדותה של המדינה ומפריעות למשימה שאותה מנסה ה .S.P.D  למלא לשמור על היציבות הפוליטית ולמנוע תוהו ובוהו. בהקמה של המועצות הללו יש השפעה של הסובייטים ברוסיה שחוללו את המהפיכה.
מכאן גם הטרמינולוגיה שבהן משתמשים במועצות ההלו: מועצת העם, מועצת הקומיסארים וכו'. אבל לא כולן הן רדיקליות באופיין. יש גם מיעוט שהוא בורגני כמו בפרברים של ברלין. כתופעה הן סימנו את הזעם והמרירות של התושבים על התמשכות המלחמה.
יחד עם זאת גם האזרחים ראו אותם כצורות מעבר עד לאחר סיום המלחמה. בעלי התפקידים החיוניים באספקת מזון ושירותים המשיכו למלא את תפקידיהם. הלהט המהפכני היה יותר צורני מאשר מהותי.
הלחצים למלטה משיגים את מטרתם וב - 9 בנובמבר לאחר שהקייזר משתכנע שלא יוכל לסמוך על נאמנותו של הצבא הוא מתפטר ומוותר על כסאו כפי שדורשים בעלות הברית.
סיום המלחמה והעברת השלטון לסוציאליסטים
עם התפטרותו של הקיסר חתימת ההסכם לסיום המלחמה נעשה אפשרי.
הקנצלר מאקס פון באדן העדיף להעביר את השלטון ולמנות כיורשו את פרידריך אברט מנהיג הסיעה של ה .S.P.D  ברייכסטאג. התפטרותו של באדן פותחת את הדרך בפעם הראשונה להקמת ממשלה סוציאליסטית שתכלול גם את הסוציאליסטים העצמאיים.
האינטרסים של באדן ושל פרדריך ליצור ממשלת המשך ולמנוע מהפיכה נפגשו. אברט שלא היה רדיקל התכוון להמשיך בשמירה על החוק והסדר.
רפורמה מתונה ללא שינויים רדיקליים.
לממשלה המוקמת ע"י אברט מצטרפים גם נציגי ה .U.S.P.D  לאחר שהתחייבו להסכם פשרה. מטעם ה - .U.S.P.D  ישבו בממשלה האס כמשנה ליו"ר, צייטמן ובארט. מאחר והבעיה העיקרית על הפרק הייתה סיום המלחמה הרי שנושא המועצות נשאר ללא שינוי.
הנושא הדחוף על הפרק היה להבטיח את חזרת החיילים הביתה מאחר ואם ישארו בעמדותיהם לאחר חתימת הסכם השלום הם עלולים להמצא במצב של שבויי מלחמה. הנושא השני על הפרק היה הבטחת השירותים והחיים הסדירים.
עניין החוקה הסוציאליסטית לכן לא היה דוחק לשני הצדדים. ה .S.P.D העדיפו לא לפגוע בסטטוס קוו שהושג עם ה - .U.S.P.D  והאחרונים העדיפו לשמר את המבנה הזה של מועצות חצי מהפכניות כאמצעי מעבר לקראת סוציאליזם.
כך גם נמנע המשבר של מלחמת אזרחים שיפרוץ בשנה שלאחר מכן במרד של קבוצת ספרטקוס וב - 1920 בניסיון להפיכת הנגד של הקבוצות השמרניות והמיליטריסטיות כפי שמציין זאת Ryder.
Proletarian Dictatorship had never been part of the S.P.D. programma. On the other hand to proceed at on to the election of a constituent assembly would be to lose the revolutionary elan of the councils, which alone could transform German society and establish socialism."
פרק שלישי
מרד הספרטקיסטים ומשמעותו לגבי המשך שלטונו של השמאל
מרד הקבוצה הספרטקיסטית היווה את נקודת השבר בשיתוף בשלטון בין ה .S.P.D  לבין ה .U.S.P.D. למרות היותה קבוצה שולית הרי שעיתוי המרד כשלושה שבועות לפני הבחירות לפרלמנט היה קריטי לגבי ה .S.P.D.
הממשלה ניסתה בשנה שעברה מאז סיום המלחמה לעסוק במספר משימות על מנת להחזיר את החיים לנורמליות וגם להראות למדינות בנות הברית - צרפת, ארה"ב, בריטניה ואטליה - את היכולת של ממשלה סוציאליסטית שאינה המשך של המשטר הישן לשלוט.
בין כל הניסיונות לפתור את בעיות סחר החוץ, המחסור בחומרי גלם וכו' היה גם נסיון לנסות לפתור ולהחליט לגבי הלאמת תעשיות. הגישה הזהירה בממשלה טעה שלא ניתן לפתור בעיות כאלה שהן הלב של הסוציאליזם בתקופה שבה הנקודה העיקרית היא שיקומה של הכלכלה כשם שמגדיר זאת Ryder.
The political unity of Germany which was only a generation old, had to be safeguarded against the various centrifugal farces which threatened it pending the adoption of a new constitution. Until then too, a way had to be found of reconciling differences between Social Democrats and on the vexed
opposition of the role of workers and independents soldiers councils.
המאבק של הממשלה היה להבטיח את היציבות הפוליטית ולנסות להבטיח את המשך השותפות עם המפלגה הסוציאליסטית הציפיות שלה מהישיבה כשותפה לשלטון היו שונות מזו של ה .S.P.D.
מועצות החיילים והעובדים היו גופים שעם סיום המלחמה תפקידם היה אמור להסתיים, אולם הישארותם על כנם גרם לכך שהן היו מקור להתארגנות אופוזיציונית. למעשה היוו תזכורת לסוציאליזם שלא הוגשם.
נקודת מחלוקת שניה הייתה הישארותם של אנשי הממשל הישן בשלטון כאשר הנקודה העיקרית להישארותם היה יעילותם וחוסר האפשרות למצוא להם תחליפים מקרב הסוציאליסטים. זה היה גם כן מקור לחיכוך בין מעט השרים שנותרו לבין ה .U.S.P.D.
הספרטקיסטים היוו אופוזיציה פעילה לממשלה שבה ישבו נציגים של המפלגה שאליה היו קשורים עדיין. בעיקר לחצו על נושא ההלאמה והפיכת המשק לסוציאליסטי. הסוציאליסטים העצמאיים משתמשים בתקרית שבה הופעל הצבא נגד מלחים כדי לעזוב את הממשלה בטענה של התגברות המיליטריזם. במקומם נכנסים אנשי ה .S.P.D  - ויזל, שהתמנה
לטפל בכלכלה;  נוסקה, שהתמנה לטפל בענייני צבא והגנה;  ופול שהתמנה לטפל בנושאי שלזיה.
ההתקפות על אברט מצד הספרטקיסטים הלכו וגברו אברט וממשלתו תוארו כהתגלמות הקנוטרה רבולוציה. למעשה הספרטקיסטים היו מעונינים להחיש את הפעילות נגד אברט מכיוון שהם הרגישו הזמנם אוזל בניגוד לתעמולתם הרי שרוב העם בגרמניה ובפרט בברלין היה עם ה .S.P.D.
מצד שני חימום האווירה איפשר להם לערוך את שורותיהם כפי שמעיר על כך Ryder.
The conference which met in Berlin on 30 December and lasted 3 days was intended to rally those forces which wanted a revolution on the Soviet model before the convening of the constituent assembly created less favorable conditions.
למרות שרוזה לוכסמבורג ידעה שהסיכוי שלה להוביל מספיק תומכים במהפיכה הוא אפסי והסיכוי לנצח הוא לא קיים פרצה המהפיכה.
ההיסוסים שלה התבטאו גם בדברים שאמרה בהזדמנויות שונות לפני המהפיכה לפי זה, שהמפלגה לא תשתמש בכח אלא אם זה יגובה ע"י תמיכה של רוב הפרולטריון. בהתייחסו לתוצאות הטרגיות של הפיכת הפל של ספרטקוס מציין Ryder  שבלהט ההתקפה על אברט והאס שאותם הגדירה כקינטרה רבולוציונים הרי שהתעלמה מהאיום האמיתי של כוחות
המיליציה הפנימית ה Freikorps על המהפיכה.(8)
אחרי הניסיון להפיכה של ספרטקוס שנסתיים במותם של שני המנהיגים לוכסמבורג וליבקנכט ה .S.P.D  נאלץ לטפל בהתקוממויות בכל מדינות גרמניה. מרידות פרצו בברמן, בחבל הרוהר ובמקומות אחרים.
רציחות פוליטיות של אישים מה .S.P.D היו חלק מההתרחשות. הלקח העיקרי שלא נלמד מאירועים אלה היה שהרפובליקה הצעירה הייתה ונשארה חשופה להתקפות משני הצדדים השמאל הקיצוני בעידודה של ברה"מ ומצד שני הימין שתמרן בין חוסר התיאום של השמאל והפאסיביות של המעמד הליברלי. במשך כשני עשורים התסריט הזה חזר על עצמו עד
לנפילת רפובליקת וימאר כפרי בשל לידי הנאציזם.
סיכום
המאבק לעיצוב השמאל הגרמני אחרי מלחמת העולם הראשונה נדון בעבודה זאת תוך כדי התחקות על שורשי השמאל בגרמניה במשך כ - 70 שנה.
השנים הקריטיות לעיצובו של השמאל הגרמני היו השנים בין 1914 ל - .1922
בתקופה הזאת הייתה תקופה הסוערת בתפקודו של השמאל הגרמני:
התקוממויות והתקוממות נגד, פילוג ואיחוד מחדש, משברים כלכליים וכו'. השמאל הגרמני הפך להיות "השעיר לעזאזל" בגרמניה לכל המצוקות שלה בשני העשורים שחלפו בין סיום המלחמה לעליית הנאציזם.
כאשר בתוך השמאל עצמו הקומוניסטים בהשראתה ובהכוונתה של ברית המועצות תוקפים את הרפובליקה הגרמנית.
המשימה שעמדה בפני השמאל הגרמני היה כיצד להעביר את גרמניה ממונרכיה אוטוקרטית לדמוקרטיה. המדיניות של ה .S.P.D  הייתה בתנאים אחרים להיות דוגמה למדיניות שקולה וממלכתית.
הכישלון של ה .S.P.D  היה בכך שלא הצליח להתגבר על הכוחות שהיו נגד הרפובליקה הקומוניסטית מצד אחד והשמרנים מן הצד השני. בשני האגפים הללו היה חוסר אימון וגם שנאה עזה לרפובליקה ופעילותם הנפרדת גרמה בשלבים להפחתה באמינותה של הרפובליקה ובסופו של דבר לחורבנה.
ה .S.P.D  ניסה לעצב את השמאל בגרמניה ולהדגיש את האחריות והמחוייבות למשטר פרלמנטרי דמוקרטי אבל הפעולות הללו לא הצליחו מאחר ולא הצליח להתגבר על המורשת של המונרכיה הגרמנית מימי ביסמרק: האוטורטיזם והמיליטריזם.
שני אלה השלימו אחד את השני בתקופה שביסמרק תיפקד כקנצלר. לאחר נפילתו הפוליטית הם היו כמו שדים שהשתחררו מהבקבוק. מצד אחד האוטרטיזם עיצב את האופי הגרמני הצייתני וכן את האיבה והחשדנות בין המעמדות.
מצד שני המיליטריזם העצים את הצבא הגרמני והפך אותו לשליט בפועל במשך כל תקופת המלחמה העולמית הראשונה.
ההישגים של השמאל הגרמני בתקופה הראשונה שלאחר מלחמת העולם הראשונה היו בעיקר בכך שאברט, בכהנו כיו"ר המועצה הקומיסארית העממית, ניווט את גרמניה בתקופה הקריטית במעבר בין אוטוקרטיה לבין דמוקרטיה ומנע מלחמת אזרחים רחבת היקף. הוא עצר בעד הקומוניסטים (קבוצת ספרטקוס), מלהשתלט על המדינה ולתפוס את השלטון.
הבעיה הייתה שהשמאל נכשל בשלושה תחומים עיקריים:
1. בביצוע הדמוקרטיזציה של גרמניה ולהרחיב אותה מעבר לחוקה הפורמלית. בתיאוריה החוקה של ווימאר הייתה מושלמת מהבחינה המשפטית אבל בפועל המשטר לא עמד בפני הכוחות והגורמים שהיו עוינים לו.
2. ההשתהות של השמאל בביצוע המדיניות החברתית כלכלית שלו.
כתוצאה מכך נשארו בעלי התפקידים מהמשטר הישן בעמדותיהם; והכלכלה הגרמנית התרכזה בידי החוגים בעלי ההון הקשורים למשטר הישן ועוינים לשמטר הסוציאל-דמוקרטי.
3.  אי שימת לב מספקת לסכנות של המיליטריזם. המיליטריזם נתפס כתוצר לוואי של הקפיטליזם שיעלם עם סילוקו של הקפיטליזם.
הצבא שלא היה מוכן להשלים עם כניעתה של גרמניה טיפח את האגדה של "תקיעת סכין בגבה של האומה הגרמנית" ע"י השמאל. ממנה השתמע שגרמניה יכולה הייתה ללחום ולנצח לולא בוגדנותו של השמאל מה שלחלוטין לא היה נכון.
כתוצאה מכך הפך השמאל שעיר לעזאזל לכל המשברים והכישלונות. הצבא היה ממתנגדיה הראשיים של הרפובליקה.
באופן ציני ניתן לומר שבמאבק בין שני הזרמים העיקריים בשמאל הגרמני ה .S.P.D  והקומוניסטים הפסידה הדמוקרטיה שלא הצליחה לבוא לידי מימוש בגרמניה.
הערות
מבוא
1. א.ג.פטיילור "מהלך ההסטוריה הגרמנית", זמורה ביתן מודן, תל אביב 1974. עמ' 132.
2.  שם, עמ' 135.
פרק ראשון
1. A.J.Ryder, "The German Revolution of 1918", a study German Socialism in war and revolt. Cambridge University Press, Great Britain, 1967.12.22
2. שם, עמ' 22.
3. יעקב טלמון. "מיתוס האומה וחזון המהפיכה", ספריית אופקים עם-עובד, תל-אביב, 1981, עמ' 97-98.
4. טלמון, שם, עמ' 102.
5. לוכסמבורג, רוזה "כתבים נבחרים" כרך ראשון (תרגם מ.ז. וולפסקי), הוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ג, עמ' 276.
פרק שני
1. A.J.Ryder: "The German Revolution of 1918", a study of German Socialism in war and revolt p. 74.
2. ריידר, שם, עמ' 80.
3. ריידר, שם, עמ' 95.
4. ריידר, שם, עמ' 107.
5. ריידר, שם, עמ' 158.
6. ריידר, שם, עמ' 165.
7. ריידר, שם, עמ' 195.
23

תגים:

ויימאר · ביסמארק · אנגלס · מארכס · ספרטקוס · סוציאל · דמוקרטי

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "המאבק לעיצוב השמאל הגרמני לאחר מלחמת העולם הראשונה, בחלוקה לארבע תקופות משנה מערב המלחמה עד תחילת שנות העשרים.", סמינריון אודות "המאבק לעיצוב השמאל הגרמני לאחר מלחמת העולם הראשונה, בחלוקה לארבע תקופות משנה מערב המלחמה עד תחילת שנות העשרים." או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.