דמות הערבי בקולנוע הישראלי, לפני האינתיפאדה ואחריה - ניתוח משווה

תקציר העבודה:

נושא חיבור זה הוא דמות הערבי כפי שהיא משתקפת בסרטי הקולנוע הישראלים, טרם ההתקוממות העממית של הפלשתינים בשטחים שכבשה ישראל במלחמת ששת הימים הידועה בשמה - אינתיפאדה - ואחריה.
בעידן בו אנו חיים עתה יש חשיבות גדולה ורבה לכלי התקשורת המכונים "המוניים", והקולנוע ככלי תקשורת חדיש ומודרני הוא מן הבולטים ביניהם. אם ליצירה ספרותית או פילוסופית יש תפוצה של אלפי עותקים והיא נגישה, פיזית
ורעיונית רק לקהלים יחידם ולקבוצות מצומצמות הרי שביצירה קולנועית יכולים לצפות מליונים רבים של צופים בהרבה מקומות, בזמנים שונים, כמעט ללא קושי, ואיש איש לפי הבנתו יכול לפרשה ולקבלה. לקולנוע יש תפקיד מרכזי בחברתנו בשיקופם ובהפצתם של רעיונות, ערכים ודימויים, ובהנחלתם הכללית, תוך העמדתם, בניגוד למשל לאמצעי תקשורת אחרים מיידים כעתונות, טלוויזיה או רדיו, מתוך פרספקטיבה אמנותית תוך מתן פרשנות נוספת יחודית ועיצוב אסתטי ורעיוני.
מאז שהחלה האינתיפאדה עברו שמונה שנים, פרק זמן ארוך מאוד מבחינות אחדות, וקצר מאוד מבחינות אחרות, גם הפתרון המדיני המתגבש לנגד עינינו בשנה האחרונה אינו ברור דיו ואיש אינו יודע לאן יובילו הדברים בדיוק ומה תהא תמונת המצב בעתיד. המאבק בין הישראלים לפלשתינאים הוא נוקשה ובלתי מתפשר, מאבק בין שתי קהילות על פיסת קרקע אחת שכל חלוקה ופשרה עליה מעוררת מחלוקת תוך קהילתית (לעתים אלימה) מה גם שאינה אפשרית מבחינה בצועית, עקב היות שתי הקהילות מעורבות זו בזו גאוגרפית ותלויות וקשורות זו בזו כלכלית.
מצב זה הוא כמקל בגלגלי הקולנוע הישראלי המתקיים ופועל במדינה שמאז הקמתה שרויה במצב חרום חוקי, ונתונה מעת לעת למצבי חרום המחייבים התגייסות של כל חלקי העם במאמץ הלאומי , ומגביר את הסולידריות וההשתתפות של כלל האזרחים השרויים תחת אותה מטריית אידיאולוגיה ומתגוננים בפני אותו איום שהפעם, כך נראה, הוא ממשי ואמיתי מתמיד.
מובן מאליו שהקולנוע לא יכול לפעול כ"גיס חמישי" בחברה, כהגדרת מתנגדיו ומבקריו, אין הוא יכול שלא להצדיק את החברה בה הוא חי, להתנכר ולהתכחש אליה. יוצרי הקולנוע בקורתיים ככל שלא יהיו אינם יכולים להעמיד יצירות
אופוזיציוניות עד כדי שלילת בסיסי ואושיות החברה בה הם חיים, אם כי מספר יצירות כאלו יכולות לצוץ , אך אין זה סביר שיהפכו לתופעה רווחת ונורמטיבית במרכז היצירה הקולנועית הישראלית.
כוונתי בדברים אלו שניתן להבין את איחורה ואי הופעתה של תגובה קולנועית לאירועי האינתיפאדה ולשאר האירועים הפוליטיים הבעייתים באזור (ביחוד כשישראל אינה מופיעה בהם באור מחמיא), שהרי הקולנוע בניגוד למדיומים אחרים בתקשורת המונים אינו אמור להגיב בזמן אמיתי, וכמו כן אינו יומן חדשות או עתון הנדרש לספק את הסחורה כאן ועכשיו.

תוכן העניינים:
מבוא
על הדימוי הערבי בעיניים ערביות ישראליות
חלק א: דמות הערבי בקולנוע הישראלי לפני שנות השמונים
חלק ב: דמות הערבי בקולנוע הישראלי בשנות השמונים טרם האינתיפאדה
חלק ג: דמות הערבי בקולנוע הישראלי בשנות השמונים אחרי האינתיפאדה
סיכום
מקורות

מקורות:

גורן דינה, "תקשורת ומציאות", הוצאת כתר, ישראל 1994.
גרוס נתן ויעקב, "הסרט העברי", הוצאת המחברים, ישראל, 1993.
שוחט אלה, "הקולנוע הישראלי: היסטוריה ואידיאולוגיה, תל אביב: ברירות, 1991.
שניצר מאיר, "הקולנוע הישראלי", הוצאת כנרת, ישראל, 1994.
שפירא יונתן, "הדמוקרטיה בישראל", הוצאת מסדה, ישראל, 1977.

תגים:

תקשורת תסמונת · שתי אצבעות מצור · חיוך

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "דמות הערבי בקולנוע הישראלי, לפני האינתיפאדה ואחריה - ניתוח משווה", סמינריון אודות "דמות הערבי בקולנוע הישראלי, לפני האינתיפאדה ואחריה - ניתוח משווה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.