מיניות האדם וחינוך לחיי המשפחה

תקציר העבודה:

מיניות האדם וחינוך לחיי המשפחה
תוכן עניינים: hd3220

הקדמה

חלק I חינוך לחיי משפחה בבתי-הספר

חלק II תפקיד ההורה בחינוך המיני.

חלק III תיפקוד מיני לקוי - סקירה כללית

חלק IV אימפוטנציה - אין אונות.
הפרעות זיקפה ושיטות טיפול
א. מהי אין אונות והגדרתה.
ב. אנטומיה של הזיקפה.
ג. הפיסיולוגיה של הזיקפה.
ד. הפיסיולוגיה של ההרפיה.
ה. ליקויי זיקפה
1. סיבות נפשיות.
2. סיבות גופניות
ו. שיטות טיפול.
1. טיפול פסיכיאטרי
2. טיפול בזיקפה באמצעות ואקום
3. טבעת ערווה
4. תותבים תוך פיניים
5. טיפול תרופתי בהזרקת חומרים מרחיבים כלי דם לגופים המחילתיים.
6. טיפול תרופתי בהזרקת חומרים וזו אקטיביים לגופים המחילתיים.
7. טיפול הורמונלי
8. הויאגרה

דברי סיכום.

מקורות

הקדמה

בתחילת עבודתי ברצוני להקדים ולכתב על חשיבות החדרת המודעות של החינוך המיני בחיי
המשפחה ובבתי-הספר.
ברצוני לעורר את חשיבות הנושא בכל הקשור לטאבו, לחששות, למבוכה ולחרדות כלפי החינוך
המיני הרווחות בחברה. ברצוני להעלות דרכים והצעות, כיצד להתמודד עם הבעיה לחינוך מיני
וכיצד להיות יותר פתוח, קושב וער לחיי המין. אם נצליח בזה נוכל לפתור בעיות שונות בחיי
הזוגיות בחיי המשפחה והחברה.
לאחר מכן אתייחס לנושא הספציפי: "האימפוטנציה הגברית" נחשב בחיי המשפחה והחברה
כנושא בעייתי. אתייחס לבעיות הקשורות לזיקפה, אעלה אפשרויות טיפול ופתרונות,
שבעקבותיהם יביאו לחיי זוגיות שלמים יותר יפים ורגועים בחיק המשפחה.

מקורות:

תוכן העניינים
הקדמה
חלק I חינוך לחיי משפחה בבתי-הספר
חלק II תפקיד ההורה בחינוך המיני.
חלק III תיפקוד מיני לקוי - סקירה כללית
חלק IV אימפוטנציה - אין אונות.
הפרעות זיקפה ושיטות טיפול.
א. מהי אין אונות והגדרתה.
ב. אנטומיה של הזיקפה.
ג. הפיסיולוגיה של הזיקפה.
ד. הפיסיולוגיה של ההרפיה.
ה. ליקויי זיקפה
1. סיבות נפשיות
2. סיבות גופניות
ו. שיטות טיפול.
1. טיפול פסיכיאטרי
2. טיפול בזיקפה באמצעות ואקום
3. טבעת ערווה
4. תותבים תוך פיניים
5. טיפול תרופתי בהזרקת חומרים מרחיבים כלי דם לגופים המחילתיים
6. טיפול תרופתי בהזרקת חומרים וזו אקטיביים לגופים המחילתיים
7. טיפול הורמונלי
8. הויאגרה
דברי סיכום
מקורות
הקדמה
בתחילת עבודתי ברצוני להקדים ולכתב על חשיבות החדרת המודעות של החינוך המיני בחיי המשפחה ובבתי-הספר.
ברצוני לעורר את חשיבות הנושא בכל הקשור לטאבו, לחששות, למבוכה ולחרדות כלפי החינוך המיני הרווחות בחברה. ברצוני להעלות דרכים והצעות, כיצד להתמודד עם הבעיה לחינוך מיני וכיצד להיות יותר פתוח, קושב וער לחיי המין. אם נצליח בזה נוכל לפתור בעיות שונות בחיי הזוגיות בחיי המשפחה והחברה.
לאחר מכן אתייחס לנושא הספציפי: "האימפוטנציה הגברית" נחשב בחיי המשפחה והחברה כנושא בעייתי. אתייחס לבעיות הקשורות לזיקפה, אעלה אפשרויות טיפול ופתרונות, שבעקבותיהם יביאו לחיי זוגיות שלמים יותר יפים ורגועים בחיק המשפחה.
חלק I: חינוך לחיי משפחה בבתי הספר
גם כיום בשנות ה- 90 של המאה ה- 20 עדיין רב חוסר הידע, הדעות הקדומות, המבוכה, הבושה והחשש בקרב בני-האדם בנושא חיי משפחה וחיי מין. הבדלי ההשכלה והמעמד אינם קשורים לחוסר הידע והמבוכה בנושא.
אנשי המקצוע הבינו, כי חשוב להגביר את המודעות בנושא המין ולהפחית את הדעות הקדומות והמבוכה בקרב בני-האדם בכלל ועל אחת כמה וכמה בקרב המחנכים.
אנשי המקצוע הבינו, שהחינוך לחיי מין טומן בחובו ערכים, מוסכמות, גישות ועמדות. הם הבינו, שהמחנכים יכולים להעביר את עמדותיהם האישיות בצורה ישירה, או עקיפה, מודעת או בלתי מודעת והם, המחנכים, מקנים דעות וערכים בתחום חיי המשפחה העתידיים של התלמיד.
הנחות אלה הביאו לפתיחת קורסים ל"חינוך לחיי המשפחה" ולהשתלמויות מורים, במטרה להגביר את המודעות לחינוך המיני בתחום בית-הספר.
בהשתלמות דנו:
בהיבטים הביולוגיים, הפיזיולוגיים, הנפשיים והחברתיים של חיי המשפחה וחיי המין.
בהשתלמות ערכו סידרת שיחות קבוצתיות, כדי לעורר פתיחות בנושא ולהפחית מבוכה וחרדה.
המשתלמים ערכו תוכניות לימוד ודרכי הוראה בנושא. משרד החנוך והתרבות (1980).
לאחר השתלמות נבחרה ועדה ציבורית, בה אנשי חינוך, אנשי מקצוע ומפקחים נתבקשו לבדוק ולסייע בתיכנון ההצעות, לגבשן ולפרוש דרכים למימוש התוכנית.
בשנת תשל"ג משרד החינוך והתרבות הנהיג תוכנות חינוכית מגובשת ל"חיי משפחה וחינוך מיני", אותם בתי- ספר שהיו מעוניינים ומוכנים לקבלה החלו ליישמה.
תוכנית זו, שנלמדה במספר ניכר של בתי- ספר, עוררה את הסקרנות והעלתה את המודעות בנושא.
הועדה ציינה, כי חשוב עד מאד שגם המחנכים בבתי- הספר, גם תנועות - הנוער ואנשי מקצוע יעסקו בהסברה המינית.
דר' גורדון (1981 ) סבר: "ההתנסות המינית אצל הצעירים אין בה כדי למנוע בורות, והבורות אינה מונעת התנסות מינית.
הבורות יוצרת בעיה, חוסר ידע אינו מבטיח חוסר פעילות מינית, חוסר ידע גורר להתנסות ולסקרנות.
חלק II: תפקיד ההורה בחינוך המיני.
יש להניח שילד רגיל שואל שאלות על מין. ילד שנידחה על - ידי הוריו לא יבוא וישאל אותם בנושא זה שנית. במקרה כזה יתכן והילד ייפתח, בעתיד, חרדה בקשר לבעיות מין.
החינוך המיני מתחיל כמעט מן הלידה. גם אם "המון" בבית הוא חלק טבעי, או טאבו, בין אם ההורה רוצה או לא רוצה, הוא המחנך העקרי של ילדו. בין אם ההורה פתוח ואמיתי ביחסו למין ובין אם אינו אומר דבר הוא הגורם הקובע בחיי המין של ילדו. דר' גורדון (1981).
לא כל ההורים מתאימים לעסוק בחינוך מיני, בגלל פער הדורות, אי הנוחות והמבוכה שבנושא. מאידך, אין כל רע בתחושת המבוכה. אי הנוחות אינה סיבה לא להתייחס לבעיה. אין צורך להיות מומחה וגם אין צורך להעמיס יותר מדי פירוט והסברים.
אם אינך יודע את התשובה אמור לילדך שתיבדוק את הנושא ואחר- כך תענה לו. חשוב לתת לילד את ההרגשה שאפשר לשאול אותך, ואפשר גם לעיין בספרים.
החינוך המיני אינו שיחה חד פעמית נכון, אלה המרגישים נוח עם מיניותם, קל להם יותר להתייחס לשאלות מין.
הורים רבים שואלים: מתי יש להתחיל לתת הסבר מיני לילד? התשובה היא, שאין גיל מתאים לשאלות. גם ילד בגיל 3-2 יכול לשאול, אל להורים להטעות את ילדו, או להסב את השיחה לנושא אחר, כי אז הפסקת להיות הורה ששואלים אותך. דר' גורדון (1981)
דוגמא: ילדים, לעתים, נוהגים לנבל את פיהם.מאיה הלומדת בכתה א' שאלה: "אמא למדתי מילה חדשה לזיין". אם האם תגיב: "אל תחזרי על מילה זו לעולם, כי תקבלי עונש". מאיה תילמד שעם אמא אי אפשר לדבר בצורה פתוחה, אבל אם אמה תאמר: מאיה, במקום "לזיין" אומרים: "יחסי מין" ולפעמים אומרים "לזיין" גם כשכועסים. החזרה של
האם על המילה נותנת לגיטימציה לומר אותה. בהמשך השיחה תוכל האם להסביר מה זה יחסי- מין. בזה "המילה הגסה" ניכנסת לפורפוציה נכונה והילד ימצא דלת פתוחה לבוא ולשאול בהזדמנות אחרת.
הורים צריכים לדעת גם להקשיב וגם להסביר לילדים.
חלק III: תיפקוד מיני לקוי:
סקירה כללית:הבעיתיות בתחום התיפקוד המיני נפוצה יותר מכפי שאנו רגילים לחשוב. העריכו כי מספר הזוגות בארה"ב הסובלים מבעיות תפקוד מיני בין בני הזוג מגיע ל- 50%. המחקרים הצביעו אף על אחוזים גבוהים יותר. מסתבר כי זוהי אחת הבעיות במרכזית של החברה . נישאלת השאלה: מדוע מופנית לבעיה זו תשומת לב כה מעטה?
הסיבה העיקרית לכך היא שההתיחסות למין ולכל הקשור אליו נעוצה ממקורות אינפורמציה מוגבלות והנושא עד לפני מספר שנים מעטות נחשב לטאבו.
אולם, ככל שההתיחסות של החברה ואמצעי התקשורת למין נעשו חופשיים יותר, אנשים רבים פונים יותר ליעוץ ועזרה בתחום המיני. למרות ההתקדמות בהתייחסות לנושא, גם עתה המצב רחוק מלהיות משביע רצון.
מהבעיות הרבות הקשורות בחיי המין אתרכז בעבודתי בבעיית האימפוטנציה הגברית.
חלק IV: אימפוטנציה - אין אונות. הפרעות זיקפה ושיטות טיפול.
א. מהי אין אונות?
הגדרה:מצב בו הגבר אינו מסוגל להגיע לזיקפה או לשמור על זיקפה המספיקה לבצע אקט מיני מלא.
גבר אימפוטנט, שאינו מסוגל לקיים יחסי מין מלאים ולהביא את בת זוגתו לידי סיפוק הוא הליקוי החמור ביותר בתיפקודו. אין אונות נפוצה בקרב גברים וקיימת בכל הגילאים.
כ- 3\1 מהגברים מעל גיל 60 אינם מסוגלים להגיע לזיקפה מספיקה. יש מקרים שהגברים עלולים לעבור תקופה זמנית של אין אונות הנובעת מסיבות מתח, כשלון בעבודה, או דיכאון. לאחר מכן חוזרת היכולת המינית.
יש גברים צעירים, לא מעטים, שתיארו מקרים של טראומה לאחר המישגל הראשון. תופעה זו יצרה בעיתיות משך תקופה ארוכה. צעירים אלה חששו להודות בבעיתם, לאחר שלא זכו לעזרה כלשהי מבת זוגתם, שאף היא לא התמצאה בבעיה.
הכישלון המושגל הראשון והביקורת המתלוה אליו גורמים, לעתים, להחמרת התופעה ולחשש מפני ביצוע כושל נוסף. הגבר הצעיר מאבד את כושר זיקפתו פעם אחר פעם.
החוקרים תיארו שנמצאו גורמים משותפים בבעיה זו והם: יחסים קרובים עם האם (המבוססים על תסביך אדיפוס), מישמעת קפדנית בבית, חוסר אהבה ולחץ חברתי. אולם, עד היום אין לחוקרים
תשובה משכנעת מה גורם לאדם צעיר שניכשל בניסיון המיני הראשון להמשיך ולהכשל בניסיונות הבאים בניגוד לצעירים רבים אחרים באותו מצב.
החוקרים מעלים השערות רבות הנוגעות לסיבות האיפוטנציה: כהרגלי אוננות, חשש מגילוי, בושה, חוסר ידע וחוסר יכולת להודות באין אונות שלהם.
גורם משותף אחר נימצא אצל אימפוטנטים רבים הוא: מקרה של שפיכה מוקדמת.
מקרה זה עלול להתדרדר ולהגיע עד לקשיים בהשגת זיקפה אם לא יטופל בזמן.לאחרונה הצטבר ידע רב על המנגנונים הפסיכולים הקשורים בזיקפה, המסייעים להבנה טובה יותר של הגורמים לאין אונות. התברר, כי אי זיקפה מקורה בבעיות גופניות, בזה הוסר למעשה הטאבו בנושא.
כיום בעית האין אונות נידונה בחופשיות רבה יותר מבעבר. במקביל פותחו שיטות טיפול יעילות המפשרות לאדם לקיים חיי מין מספקים. אפשר לומר, שכיום, ניתן לטפל בהצלחה כמעט בכל אחד הסובל מאין אונות. דר' ווסטהיימר (1995 עמ' 30).
ב. האנטומיה של הזיקפה:
הפין מורכב משלושה חלקים עיקריים: השורש, גוף הפין והעטרה. הגופים המחילתיים של הפין הם הגופים יוצרי הזיקפה (ראה ציור בעמ' ) בשעת זיקפה לחץ הדם בגופים המחילתיים עולה, מיישר אותם וגורפ להזדקפות הפין. מתחת לגופים המחילתיים נימצא גוף ספוגי שבתוכו השיפכה.
יש מקרים וזקיפת יתר נימשכת יותר מארבע עד שש שעות העלולה לגרום להפרעה באספקת החמצן אל הגופים המחילתיים ולבצקת של גופי הניקוז הורידי. החמרה זו, אם לא תטופל במהירות, יכולה לגרום לנזקים בלתי הפוכים לפין, כגון: לנמק בפין ובמקרים קשים גם למות. (שם:עמ' 30).
רוב הצילומים לקוחים: מדר' ווסטהיימר (1995).
ג. הפיסיולוגיה של הזיקפה:
ליצירת זיקפה תקינה נידרשת הגברה של זרימת הדם מהעורק לגופים המחילתיים, לפחות פי ארבעה מכמות הזרימה הרגילה. לחץ הדם במנוחה בתוך הגופים המחילתיים הוא בסביבות 15 מילימטרים כספית. בעת זיקפה לחץ הדם התוך מחילתי מגיע ל- 100-65מילימטרים כספית. כווץ השרירים ברצפת האגן יכול להעלות את הלחץ התוך מחילתי עד 300
מילימטרים כספית ויוצר זיקפה נוקשה מאד. גם העטרה והגוף הספוגי מתרחבים בזמן הזיקפה. (שם:עמ' 31).
גבר מגיע לזיקפה בעקבות גירוי מיני, הגירוי מפעיל עת מערכת העצבים המרכזית המגבירה את זרימת הדם לפין וגורמת להתנפחותו והיזדקפותו, הפין הופך להיות קשה והגבר חש התרגשות מינית. את ההתרגשות המינית אפשר לעורר על ידי מגע גופני ישיר, כליטופים, או מראה של אדם מסויים, או חלק מגופו ועל ידי מחשבות והזיות. הזיקפה
תימשך עד להפסקת הגירוי.
ד. הפיסיולוגיה של ההרפיה:
קיימת עדיין אי בהירות בהבנת הפיסיולוגיה של ההרפיה. עדיין לא ברור אם תהליך ההרפיה הוא תהליך פסיבי הנובע מהפסקת הגירוי העצבי, או שחלקו פעיל על ידי הפרשת מתווכים.עם הרפיית השרירים מופחתת זרימת הדם לגופים המחילתיים ותוך זמן קצר יורד לחץ הדם התוך מחולתי לערכיו הנמוכים.
חנקן חד חמצני נחשב כיום כמתווך ביולוגי הגורם להרפית השרירים המקיפים את עורקי הפין. (שם:עמ' 31).
ה. ליקוי זיקפה:
בעיה זו ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות:סיבות נפשיות פסיכולוגיות וסיבות גופניות. עד שנות ה-70 רווחה הסברה, שהגורם הוא נפשי, אולם במהלך שנות ה-80 הובהר, חד משמעית, שהאימפוטנציה בעיקרה היא בעיה גופנית. הגורם הנפשי, אומנם מחמיר את המצב, אך תיקונו אינו יכול לפתור את הבעיות האורגניות.
ה.1 הסיבות הנפשיות:
עלולות להיגרם: מחרדה, דיכאון, מתח נפשי וריגשות אשמה. חוסר אונות עלולה לפגוע בביטחון העצמי וביחסי הגבר עם בת- זוגתו. במצב כזה אל לגבר להתרחק ממנה. גם אם אינכם מסוגלים לקיים יחסי מין אתם יכולים לחבק וללטף אחד את השני ולחוש קירבה זה לזו.
ה.2 הסיבות הגופניות:
קשורות בליקויים בעיצבוב מערכת המון, בכלי הדם העורקיים והורידים, או בבעיות ברקמות הקשות העוטפות את המחילות הספוגיות כגון:
1.מחלת הסוכרת פוגעת בתפקודו התקין של הפין.
2. מחלות במערכת העצבים פוגעות בעמוד השידרה.
3.הפרעות הורמונליות.
4.טרשת נפוצה.
5.דלקת הערמונית.
6.ניתוח בפרוסטטה.
7.אלכוהוליזם כרוני ושימוש בסמים.
8.תופעות לוואי של תרופות מסויימות.
כל אלו מהווים גורם רציני לשפיכה מוקדמת ולאין אונות (שם:עמ' 32).באורח תקין יש לגבר בין שלוש עד שש זיקפות בלילה בזמן החלום ובעת השינה.
ו. שיטות טיפול:
גבר שאינו מסוגל להגיע לזיקפה במשך שלושה חודשים עליו להועץ עם רופא מומחה. רצוי שבת-זוגתו תישתתף בפגישות. תהיה בכך תועלת רבה לשניהם.
בעולם מטפלים היום באין אונות בעלי מקצוע רפואיים שונים: רופאים לכלי דם, אורולוגיים,גניקולוגיים,פסיכואטרים וסקסולוגים. השיטות העיקריות לטיפול הן:
1. טיפול פסיכיאטרי.
2. טיפול בזיקפה באמצעות ואקום.
3. טבעת ערווה.
4. תותבים תוך פיניים.
5. טיפול תרופתי בהזרקת חומרים מרחיבים כלי דם לגופים המחילתיים.
6. טיפול תרופתי בהזרקת חומרים וזו אקטיביים לגופים המחילתיים.
7. טיפול הורמונלי.
עד לאמצע שנות ה- 80 מקובל היה לטפל בסובלים מאין אונות קשה באמצעות השתלת "תותב תוך פיני" ובאין אונות שהרקע שלה פסיכוגני טופל החולה בעזרת טיפול פסיכואטרי ממושך.
1. טיפול פסיכיאטרי: יכול לשפר זיקפה של גבר. ייתרונו שהוא טיפול לא חודרני.חסרונו, שהטיפול ממושך ואחוזי ההצלחה המלאה נמוכים מאד. יש הטוענים שבעקבות טיפול פסיכיאטרי ניפגע, לעתים, מירקם היחסים העדין בין בני הזוג.
2. טיפול בזיקפה בעמצעות ואקום: מכשירי הואקום פועלים על ידי שאיבת האויר המקיף את הפין כתוצאה מכך רקמות הפין מתרחבות, הקף הפין גדל, זרימת הדם מוגברת ונצורת זקיפה.
ייתרונה של השיטה, שהיא אינה חודרנית. חסרונה, אי נוחות ואי שביעות רצונם של מטופלים רבים. אחוז ההצלחה נמוך היעילות היא רק במצבים אורגניים קלים.
3. טבעת ערווה: מתאימה לגברים היכולים להגיע לזיקפה אך אינם מסוגלים לשמור עליה עד לביצוע מגע מיני מוצלח.כאשר הפין זקוף שמים את הטבעת על בסיס הפין, כדי למנוע את יציאת הדם מאבר המין. הטבעת הלוחצת על איזור שורש הפין, עלולה לגרום לתופעות לוואי של צלקות בפין עקב שימוש ממושך.לעיתים עלולה הטבעת לגרום
לחבורות שאמורות להעלם תוך 24 שעות. במידה והן אינן נעלמות יש לפנות מיד לרופא.
הערה:יש להיזהר לא להרדם כאשר הטבעת על הפין.
4. תותבים תוך פיניים: ניתן להחליף את הגופים המחילתיים הלא פעילים בתותבים תוך פיניים קבועים. התותב הוא חצי קשוח בעל תכונות אלסטיות, ניתן לכיוון ידני, מתנפח לאחר הזרמת נוזל לתוכו. ייתרונו: מתן פתרון קבוע לבעיה המכנית בצורה פשוטה ובשליטה סבירה של הגבר.
חסרונו: זהו תהליך חודרני, בלתי הפיך של כריתת הגופים המחילתיים, בהחדרת גוף זר לגוף החולה יש סכנה לזיהומים חוזרים בייחוד בקרב חולי סוכרת ומדוכאי חיסון.
דר' ווסטהיימר (1995,עמ' 34).
5. טיפול תרופתי בהזרקה של חומרים מרחיבים כלי- דם לגופים המחילתיים: ההתפתחות המרשימה של שנות ה- 80 בתחום האימפוטנציה היתה גילוי הטיפול התרופתי באין אונות גופנית. כיום מטפלים ברוב מקרי האין אונות על- ידי הזרקות של חומרים מרחיבי כלי דם לפין.
עשרות חולים בעולם חזרו לתיפקוד מיני סביר עם פיתוחה של שיטת ההזרקות לעומת הטיפול של השתלת תותב תוך פיני, מהווה הטיפול התרופתי אלטרנטיבה טיבעית יותר.
הטיפול התרופתי יעיל מאד באימפוטנציה נויירוגנית, כדוגמת פגועי עמוד השידרה וכן במקרים רבים של אימפוטנציה כתוצאה מפגיעה בכלי הדם.
החומרים הרפואיים השכיחים המוזרקים לגופים המחילתיים הם: פאפאברון, פנטולאמין, פנוקסיבנזמין אטרופין ופרסטהגלנדין. מקובל להשתמש בחומרים אלה לחוד, או בשילובים שונים. (שם: עמ' 34).
6. טיפול תרופתי חומרים וזו אקטיביים לגופים המחילתיים: יתרונות השיטה: הטיפול מאפשר תיפקוד מיני תקין לאחר הזרקה תוך מחילתית. הטפול יעיל הן לאימפוטנציה אורגנית והן לאימפוטנציה פסיכוגנית. הגבר עצמו לאחר סידרת טיפולים כתשעה חודשים, עשוי להשתחרר מהצורך בתרופות ולחזור לתיפקוד מיני תקין.
חסרונות השיטה: הצורך בהזרקה לאבר "עדין"לפני כל מגע מיני גורם לתופעת לוואי של הצטלקות במקרה של שימוש ממושך. הסיכון המשמעותי היא זיקפת יתר העלולה לגרום לנזקים חמורים בהיעדר טיפול רפואי דחוף. בעיקר אצל חולים נוירוגניים מכורים לסמים או אלכוהוליסטים.
זיקפת יתר ממושכת עלולה לגרום לחוסר אספקת דם וחמצן לגופים המחילתיים ולבצקת המסתיימת בנמק. סיכון זה מחייב כוננות רפואית משך 24 שעות ביממה של צוות מנוסה.
7. טיפול הורמונלי: במקרים נדירים אין האונות מלווה בירידה בחשק המיני כתוצאה מחוסר הורמונים. במידה והרופא מוצא רמה נמוכה מדי של טסטוסטרון בדם (הורמון מין זכרי). ניתן בעיה זו לפתור בנטילת הורמונים. הטיפול עשוי להפוך את אין האונות לתקינה.
8. הויאגרה: זו תרופה חדישה שפותחה לאחרונה. אפשר לקבלה לפי הוראת רופא ולאחר בדיקה יסודית אצל רופא אורולוג מומחה. כיום הצעירים נוהגים ליטול ויאגרה, כדי להגביר את ההנאה המינית. התוצאה היא שצעירים אלה סובלים מזיקפה ארוכה ממושכת וכואבת, הנזק הניגרם הוא נמק ולתווך ארוך אי תיפקוד מיני. אין לקבל ויאגרה
מבלי הוראת רופא.
אנשים הסובלים מבעיות לב אינם רשאים לקבל את תרופת הויאגרה. היו מספר מקרי מוות לאחר שחולי לב קבלוה. את כדור הויאגרה לוקחים שעה לפני המישגל הוא גורם לזיקפה ויעיל עד מאד.
סיכום לפרק שיטות הטיפול: בסוף שנת 1993 דווח, כי בארצות הברית היו מטופלים למעלה ממיליון גברים בליקויי זיקפה. כ- 95% מהם בהזרקת חומרים לגופים המחילתיים. כ- 3% בטיפול באמצעות ואקום וכ- 2% מהמטופלים עברו השתלת תותבים תוך פיניים.
בחירת הטיפול המתאים באיפוטנציה תלויה במצבו של כל חולה ובמיומנותו של הרופא.
אין להשתמש בהזרקות תוך מחילתיות ללא קיום מערכת תומכת, המסוגלת לטפל במהירות וביעילות במקרים של סיבוכים אפשריים כמו בזיקפת יתר.
כיום רוב ליקויי הזיקפה מטופלים בהצלחה באחת מהדרכים שצויינו לעיל.דר' ווסטהיימר (1995,עמ'34).
דברי סיכום
הקשיים שנבעו בהעברת הנושא בבתי - הספר נבעו, בדרך כלל, בגלל הטאבו, החרדה והמבוכה, שרווחו בחברה, כלפי חיי המין ומאידך בגלל המחסור בכוח אדם מיומן.
מנהלי בתי - הספר גילו ענין בשליחת מורים להשתלנמויות בתחום החינוך המיני.באותם בתי -הספר שלא נלמד הנושא "תוכנית הלימודים לחינוך מיני", עוררה סקרנות וחומר למחשבה.
גם בנושא האימפוטנציה היה קיים ניכור, טאבו וחרדה בין בני הזוג ובחברה. אסור היה לדבר על הנושא, וגברים רבים נמנעו להודות "בפגם" המצוי.
אולם בשנים האחרונות נוצרה סיטואציה של פתיחות הבנה והתייחסות נכונה בכל הנוגע לאין אונות והטיפול בבעיה.
יש לציין שכיום חלה התקדמות רבה בכל הקשור בטיפול בבעית האין אונות בין רופאי המשפחה, הרופאים המטפלים ובני הזוג.יש לציין, שאם בני- הזוג משתפים פעולה בטיפול- מתפתחת ביניהם מערכת יחסי מין תקינה.
הגישה הפתוחה, כיום, בציבור לבעיית האין אונות והחינוך הנכון למיניות הביאו את האדם הסובל לטפל בבעיותיו ובכך ליצור חיי זוגיות יפים יותר וחיי מין תקינים.
ביבליוגרפיה
1. דר' גורדון ,ס. (1981) תפקיד ההורה בחינוך המיני האגודה לתיכנון המשפחה תל- אביב.
2. האינציקלופדיה העברית (תש"יא) האימפוטנציה כרך ב' עמ' 861 הוצאת מסדה תל- אביב.
3. האינציקלופדיה העברית (תשל"ג) מין, התנהגות מינית של החליתנים, הורמוני מין, מין באדם.
כרך כ"ג, עמ' 285-267.
4. דר' ווסטהיימר, ר. (1995) חיי המין אינציקלופדיה לכל המשפחה. בית ההוצאה הירושלמי ירושלים עמ' 34-30.
5. משרד החינוך והתרבות המזכירות הפדגוגית (1980) תוכנית החינוך לחיי משפחה והחינוך המיני. השתלמות למורים. ירושלים.
2

תגים:

אונות · מין · אין

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מיניות האדם וחינוך לחיי המשפחה", סמינריון אודות "מיניות האדם וחינוך לחיי המשפחה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.