תיעוד ועיצוב זכרון קולקטיבי הסטורי בעידן הקולנוע

תקציר העבודה:

למשכילים רבים במאה ה-20 היתה שפת הקולנוע בלתי מובנת ומאיימת. הדימוי הקולנועי לא היה חלק ממערכת לשונית מוכרת, כל שכן, דימויי המציאות שהציגו הסרט היו חסרי זהות ונתפסו לנחותים בהשוואה למקור הכתוב.
הקולנוע, נתפס בעבר "כמכונה לטיפשות ולפירוד", בילוי לבורים וליצורים אומללים, וכאטרקציית רחוב.
החוק לא הכיר בזכויות היוצרים, והסרט הוצג כמכלול של תמונות נעות, שיוצאות כמתוך "מכונה מיוחדת".

וכפי שכבר הסקנו שאין "אמת ודיעה אובייקטיבית אחת" - אלא תלוי בהסתכלותו והשקפתו של ההיסטוריון, נעסוק במעמדו של הקולנוע מאז ראשיתו ונראה את השימושים שנעשו בו לאורך השנים, את המניפולציות, נצביע על "הסכנות" האורבות בציפייה במדיה זו, ונעריך את הקולנוע כמקור חשוב למידע לביקורת ולשיפוטיות.

עד 1914 נהגו מחנכים, מנהיגים והיסטוריונים להעביר את פרקי ההיסטוריה במוסדות החינוך והפרלמנט. תפקידם היה ליצור ולעצב את "הזיכרון הקולקטיבי" באוכלוסיית הילדים והמבוגרים, תוך החדרת תהילות לאומיות וסיפורים מאבות אבותיהם כדי ליצור ליכוד, ואיחוד במסורת משותפת ולאומיות אחת.

"...על מורי ההיסטוריה מוטלת החובה המפוארת לעשות את הארץ... ואת גיבורי העבר שלנו, אפופים אגדה, אהובים... שאבותינו לחמו למען מטרות נעלות...מחיר הדמים שנדרש... החוקים המקודשים שעושים אותנו בני חורין..."

השקפה זו פעלה במתכוון ע"י מוסד השלטון. נסיכים, האליטות השליטות שראו בהחדרת ההיסטוריה אל תוך ליבה של האומה משמעות רבה, בבניית חוקים, מתן הבהרות, והנחיות ממשלתיות. ניתן להציגה בדוגמה הבאה:
לאונרדו ברוני היסטוריון בפירנצה נתבקש מהממשל לזנוח את הלשון הרומית ולכתוב בשפת העם-מאחר שזו תהפכם ליעילים יותר ויניבו יותר פירות, ע"י הפארת האומה, גדולתה והפארת הממשל הקיים.
"ההיסטוריון-בהתאמה לאופי שליחותו ותקופתו-
בוחר באוסף של מקורות ומאמץ לעצמו שיטה נתונה. כאותו חייל המחליף כלי נשק וטקטיקה, הוא יחליפם בשעה שאלה נחשבו קודם למועילים ואבדו יעילותם..."
בדומה לאומנות ימי הביניים אשר בה היו יצירות מוזמנות ע"י המלך, הנסיכים או הכנסיה עם מוטיבים מוכתבים ואל לו לאומן לחתום שמו על יצירתו כך גם כאן נעשתה עבודת הקולנוע לשם האדרת הממשל.

בתחילת המאה ה-20 מתחילה להתפתח באירופה אומנות הקולנוע "הקולנוע נתפס כמכונה לטיפשות ולפירוד בילוי לבורים וליוצרים אומללים..."

בני המעמד המשכיל-הגנרלים, הנוטריונים, פרופסורים היו אחוזים בדיעה שהקולנוע הוא מופע לעבדים, הסרט נחשב בעבורם "כאטרקציות רחוב" שאין להכיר בזכויות יוצריו, ויוצר התסריט קיבל דימוי של "כלב צייד" ואת הצלם לא זיכו כלל כיוצר.
"מה שאיננו כתוב-הדימוי אין לו זהות..."
מנקודת ראות היוצר-כך הוצג הסרט-נתפס כהצגה כוזבת חסרת משמעות, אשר בוררת במתכוון-את העובדות, שאותם מקבצים באמצעות המונטאז' ועל כן לא ניתן לבסס את עבודת ההיסטוריונים על עבודות אלו, כדוגמת-יומני החדשות, ספקות מעלות תהיות, באשר למיקומה של המדיה הקולנועית כמציגה את ההיסטוריה/המציאות המעוותת.
אולם לא כך ראה השלטון/הממשל את מיקומה של המדיה הקולנועית שביכולתה לאפשר לו כוח שלטוני בשליטה על ההמונים.

תוכן עניינים:

מבוא: מיקום המדיה הקולנועית בחברה

תפקידי הסרט והשלכותיו על בניית הזכרון הקולקטיבי

המפנה - הצנזורה
ההתייחסות למדיה הקולנועית בכניסת הביקורת

ניתוח סרטים לצורך מהלך פוליטי חברתי

היעדים מנוגדים והנושא זהה

סרטיהם של זלצמן קלוגה-זיברברג

תוצרת הוליווד ותרומתה

לסיום: חשיבות הסרט כמקור הhסטורי

ביבליוגרפיה

מקורות:

רבעון להיסטוריה "זמנים", אוניברסיטת תל-אביב, זמורה-ביתן, מוציאים לאור. חורף 1991, מס' 40-39.
* היסטוריה וקולנוע: זיכרון ציבורי בעידן התקשורת האלקטרונית/אנטון קייס.
* תיעוד ועיצוב של תודעה היסטורית בסרטי תעמולה/אילן אבישר.
* קליאו והתמונה הנעה/שלמה זנד.
* הסרט: ניתוח נגד של החברה? / מארק פרו.

* צייד הצבאים
* רשימת שינדלר
ארנסטלאוויס-היסטוריון צרפתי.
1968 כתב ההיסטוריון פרנסואה פירה.

תגים:

אלכסנדר · זיכרון · האחרון · הצבאים · ויזל · אלי · עכשיו · אפוקליפסה · קלוגה · שואה · צייד · הוליווד

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תיעוד ועיצוב זכרון קולקטיבי הסטורי בעידן הקולנוע", סמינריון אודות "תיעוד ועיצוב זכרון קולקטיבי הסטורי בעידן הקולנוע" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.