משפט בין לאומי פומבי

תקציר העבודה:

משפט בינלאומי פומבי:
ירושת מדינות

hd2674

1. ירושת מדינות - כהגדרתה באמנת וינה סעיף 2(ב) - החלפת מדינה אחת ע"י אחרת
באחריות לגבי היחסים הבנלאומיים של שטח מסויים. דינשטיין במאמרו, מגדיר
זאת כהפסקה ברציפות המדינתית ותקומתה של מדינה חדשה על הטריטוריה, או
על חלק מן הטריטוריה. למקרה שלנו מתאימה במיוחד, הגדרתו של אופנהיים, את
הירושה - ישות בנלאומית (להלן:בינ"ל) אחת או יותר הלוקחת את מקומה של ישות
בינ"ל אחרת, כתוצאה משינויים מסויימים במצבה של האחרונה: מדינה A
מתפוררת כתוצאה ממהפיכה, ותחתה קמות 3 מדינות חדשות. היקף הזכויות
והחובות של "המורישה" A - העוברות ליורשות, אינו ברור ושנוי במחלוקת.
קיימות 2 דוקטרינות קיצוניות לירושת מדינות, האחת דוגלת בירושה אוניברסלית
אבסולוטית, דהיינו שכל מערך הזכויות והחובות עובר מריבון אחד לשני ללא יוצא
דופן וללא שינוי, ועל כך תסתמך מדינה B בדרישותיה לאכוף את ההסכמים עימה.
האחרת דוגלת במדינה יורשת "נקיה" בכל הנוגע להתחייבויות ההסכמיות6, דהיינו,
שחובותיה וזכיותיה של המדינה המתפוררת הופכות חסרות נשוא, נעלמות, ונושיה
מאבדים את חובותיה, על כך תסתמך מדינה C בסירובה לקיים את ההסכמים,
תוך דגש גם על עקרון חשיבות הריבונות המתמדת של כל עם ומדינה על הונה
ומשאביה הטבעיים - סעיף 13 לאמנת וינה. כל הסכם אסור שיסכן את שווי המשקל
הכלכלי הבסיסי של המדינה החדשה. הסכם הנגיסה בגבול וכן הסכם סחר פלדה
שהיא בבחינת הון ומשאב טבעי, עשויים לערער את יציבות מדינה C כבר בתחילת
דרכה. מנגד, תטען מדינה B, שהסכמתה של מדינה A להיות מחוייבת בהסכם, לא
רק שמבססת יחסים חוקיים בין הצדדים אלא גם מהווה חוט מקשר בין ההסכם
לבין הטריטוריה של אותה מדינה, ועל כן ירושת ההסכמים היא הודות לעובדה
שישות אחת C - ממשיכה ישות אחרת A - בהחזקתה (גם אם לא במלואה) של
טריטוריה מדינית. מדינה חדשה היא לא ישות חדשה לחלוטין, החדישות היא רק
יחסית, יש תמיד המשכיות דה פקטו מסויימת, אם זה מבחינת האוכלוסיה, השטח
או הסמכות. וזה הבסיס לירושת זכויות וחובות של אותה מדינה מורישה. לעומת
זאת, תטען C שאותו חוט מקשר: הסכם - טריטוריה, אינו בהכרח מספק ע"מ
לתבוע אותה לקבל את כל אותם הסכמים קודמים הקשורים אליה. דינשטיין מבחין
בין זכויות וחובות in personam המוקנות למדינה בהיותה מדינה, מכוח המשפט
המנהגי ואז ההקנייה היא במישרין ולא כירושה, או מכוח המשפט ההסכמי ואז
הירושה אינה אוטומטית, אלא רק הסכמים שהמדינה תצטרף אליהם מחדש ( (de
novo יעניקו לה זכויות ויטילו עליה חובות מכוחם, כדוגמת מדינת ישראל, עם קום
המדינה לא הייתה קשורה באופן עקרוני להסכמים שנעשו בזמן המנדט והצטרפה
מחדש ובמפורש לאותם הסכמים שהייתה מעוניינת בהם., סוג נוסף של זכויות
וחובות in rem - הספציפיות לטריטוריה מסויימת. הן אינן פוקעות למרות
חילופי שלטון מדינתי, אלא עוברות בירושה. זכויות וחובות in rem קיימות הן
במשפט הבנ"ל מנהגי והן במשפט הבנ"ל הסכמי.

מקורות:

משפט בנלאומי פומבי:
משפט בינלאומי פומבי:
ירושת מדינות
1. ירושת מדינות - כהגדרתה באמנת וינה1 סעיף 2(ב) - החלפת מדינה אחת ע"י אחרת באחריות לגבי היחסים הבנלאומיים של שטח מסויים. דינשטיין במאמרו2, מגדיר זאת כהפסקה ברציפות המדינתית ותקומתה של מדינה חדשה על הטריטוריה, או על חלק מן הטריטוריה. למקרה שלנו מתאימה במיוחד, הגדרתו של אופנהיים3, את הירושה - ישות
בנלאומית (להלן:בינ"ל) אחת או יותר הלוקחת את מקומה של ישות בינ"ל אחרת, כתוצאה משינויים מסויימים במצבה של האחרונה: מדינה A מתפוררת כתוצאה ממהפיכה, ותחתה קמות 3 מדינות חדשות. היקף הזכויות והחובות של "המורישה" - A העוברות ליורשות, אינו ברור ושנוי במחלוקת. קיימות 2 דוקטרינות קיצוניות לירושת
מדינות4, האחת דוגלת בירושה אוניברסלית אבסולוטית5, דהיינו שכל מערך הזכויות והחובות עובר מריבון אחד לשני ללא יוצא דופן וללא שינוי, ועל כך תסתמך מדינה B בדרישותיה לאכוף את ההסכמים עימה. האחרת דוגלת במדינה יורשת "נקיה" בכל הנוגע להתחייבויות ההסכמיות6, דהיינו, שחובותיה וזכיותיה של המדינה המתפוררת
הופכות חסרות נשוא, נעלמות, ונושיה מאבדים את חובותיה, על כך תסתמך מדינה C בסירובה לקיים את ההסכמים, תוך דגש גם על עקרון חשיבות הריבונות המתמדת של כל עם ומדינה על הונה ומשאביה הטבעיים - סעיף 13 לאמנת וינה. כל הסכם אסור שיסכן את שווי המשקל הכלכלי הבסיסי של המדינה החדשה. הסכם הנגיסה בגבול
וכן הסכם סחר פלדה שהיא בבחינת הון ומשאב טבעי, עשויים לערער את יציבות מדינה C כבר בתחילת דרכה. מנגד, תטען מדינה B, שהסכמתה של מדינה A להיות מחוייבת בהסכם, לא רק שמבססת יחסים חוקיים בין הצדדים אלא גם מהווה חוט מקשר בין ההסכם לבין הטריטוריה של אותה מדינה7, ועל כן ירושת ההסכמים היא הודות לעובדה
שישות אחת - C ממשיכה ישות אחרת - A בהחזקתה (גם אם לא במלואה) של טריטוריה מדינית. מדינה חדשה היא לא ישות חדשה לחלוטין, החדישות היא רק יחסית, יש תמיד המשכיות דה פקטו מסויימת, אם זה מבחינת האוכלוסיה, השטח או הסמכות. וזה הבסיס לירושת זכויות וחובות של אותה מדינה מורישה8. לעומת זאת, תטען C שאותו
חוט מקשר: הסכם - טריטוריה, אינו בהכרח מספק ע"מ לתבוע אותה לקבל את כל אותם הסכמים קודמים הקשורים אליה. דינשטיין9 מבחין בין זכויות וחובות in personam המוקנות למדינה בהיותה מדינה, מכוח המשפט המנהגי ואז ההקנייה היא במישרין ולא כירושה, או מכוח המשפט ההסכמי ואז הירושה אינה אוטומטית, אלא רק הסכמים
שהמדינה תצטרף אליהם מחדש ((de novo יעניקו לה זכויות ויטילו עליה חובות מכוחם, כדוגמת מדינת ישראל, עם קום המדינה לא הייתה קשורה באופן עקרוני להסכמים שנעשו בזמן המנדט והצטרפה מחדש ובמפורש לאותם הסכמים שהייתה מעוניינת בהם., סוג נוסף של זכויות וחובות in rem - הספציפיות לטריטוריה מסויימת. הן אינן
פוקעות למרות חילופי שלטון מדינתי, אלא עוברות בירושה. זכויות וחובות in rem קיימות הן במשפט הבנ"ל מנהגי10 והן במשפט הבנ"ל הסכמי11.
מדינה C תטען לחובות in personam בכל השייך להסכם השלום והסכם סחר פלדה ומכיוון שהיא אינה בוחרת להצטרף אליהם, היא פטורה מהם. מנגד, מדינה B תטען שלפחות יש לראות בהסכם השלום בבחינת חובת in rem שאינה פוקעת אלא עוברת בירושה. 50 ק"מ הם בבחינת תוואי גבול בנלאומי שנקבע בהסכם מיוחד. ייתכן שבמקרה זה,
ביה"ד ייטה לפסוק לטובתה, אולם רק לעניין הגבול הספציפי, בעוד שאם הסכם השלום מכיל הוראות נוספות, אלו לא יעברו בירושה12. כחיזוק לטענת מדינה B מובא סעיף 11(א) לאמנת וינה המורה כי ירושת מדינות אינה משפיעה על גבול שמבוסס עפ"י הסכם או(ב) על חובות וזכויות המבוססות ע"י הסכם ואשר קשורים למשטר של גבול. זו
אחת מהנורמות הברורות ביותר, שאינן במחלוקת, והפרקטיקה הקשורה להתפרקותה של ברה"מ ויגוסלביה מאשרות את טיבו המחייב של חוק זה.
מדינה C אז תטען שאין מדובר ממש בהסכם שמועבר בירושה אלא הגבול עצמו, כמציאות אוביקטיבית המקיים עצמו הן דה יורה והן דה פקטו, בלי קשר לשאלה אם ההסכם נמצא בתוקף או לא13. מכיוון שכאן אין המדובר בגבול50- ק"מ כמציאות קיימת, הרי שיש להשאיר את הגבול כמתכונתו המקורית ללא ההסכם, עפ"י העיקרון לכיבוד הסטטוס
קוו הטריטוריאלי itu sitedessop ati, sitedessop = קח את מה שהיה שלך. מה עוד שמעשי המדינות היו בלתי אחידים באופן שיוכלו להוות עדות לחוקים ברורים של משפט בינ"ל. בניגוד ליגוסלביה ובריה"מ, ישראל לא הכירה בירושה "אוטומטית" של חובות חוקי ירושת המדינות לא היו ישימים לגביה. חוק ירושת המדינות לא זכה למספר
ההצטרפויות(15) או אישורים הדרושים כדי להיכנס לתוקף, מחוייבויות של מדינות חדשות להסכמי המדינות המורישות יכולה להתבסס רק על נורמות של המשפט המנהגי הבינ"ל. בשל חוסר עדות לפרקטיקה, או עדות מועטה לקיומה של פרקטיקה נדונה אך שנוייה במחלוקת, החוקים באמנות לא הפכו לנורמות של משפט מנהגי וע"כ הן אינן
מחייבות למדינות חדשות, אין כל דוקטרינה כללית והמנהג או הפרקטיקה המדינית טרם הפיקו הליכים מבוססים ועקביים.
מדינה B תנסה להוכיח שהתפתחה פרקטיקה מנהגית בתקופה שלאחר מלחה"ע ה2-, כששטחים קולוניאליים רבים השיגו עצמאות. הפרקטיקה הדגישה את דאגת קהילת המדינות הבינ"ל לשימור יציבותם של היחסים החוקים הבינ"ל ואת קבלת המדינות היורשות על עצמן את מחוייבויות המדינות מהן יורשות.
הפרקטיקה הקשורה להתפרקות יוגסלביה וברה"מ מראה כי אפילו אם מדינות חדשות אינן רואות בעצמן מחוייבות אוטומטית לכל הסכמי המדינות המורישות, הן אינן יכולות פשוט לדחות באופן חד צדדי את מחוייבויות המורישות, אלא הן חייבות לדון מתוך כוונות טובות, בתיקונן של מחוייבויות אלו. יציבות היחסים הבינ"ל היא בעלת
ערך כה גבוה, עד כי לא ייתכן להרשות שתיפגע כתוצאה מהתפרקות או ירושת מדינות14. על כך, מדינה B תבסס את טענותיה. אם כי נראה שביה"ד ייטה לראות בפרקטיקה המדינית הפכפכה, המבוססת על הסכמי אד-הוק, שלא בהכרח משקפים את ראיית העמדה של החוק המנהגי הבינ"ל וע"כ יש לדון כל מקרה של ירושה לגופו.
אופנהיים15 ומולרסון16 מסכימים כי מרבית ההסכמים אינם יכולים לחול אטומטית הודות לנסיבות המשתנות, וכי לגבי הסכמים פוליטים גרידא, לא תתקיים כל ירושה. C תטען כי הסכם השלום להזזת הגבול מונע משיקולים ואנטרסים פוליטים פרטיים, המניחים מראש את המשך קיומה של מדינה A כישות בינ"ל נפרדת, וע"כ עם
העלמותה, היא אינה מחוייבת להם. לגבי הסכם סחר פלדה תטען כי אינו יכול לחול אוטומטית אלא חייב להתבטל או להתעדכן בכפוף למו"מ ביניהם. היא תמשיך ותטען לירושה על בסיס פרופורציונלי-הסכם סחר פלדה נכרת עם מדינה A כולה ואי אפשר לחייב בו רק את מדינה C היושבת רק על חלק מטריטוריה A.
בהתאם לסעיף 34(1)(א) באמנת וינה - הסכם לגבי כל השטח ימשיך להיות תקף לגבי כל מדינה יורשת, ובכללן - D וE-. לחלופין היט תטען לס' 34 (2)(ב) שיישום של ההסכם לגביה לא מתאים למטרות ההסכם ויעדיו ומשנה באופן מהותי את התנאים ליישומו וע"כ בטל. B מנגד תטען שההסכמים מועברים למדינה C כחובות הקשורים
לטריטוריה הספציפית שלה, ועפ"י סעיף 34(1)(ב) הסכם לגבי רק חלק מהשטח ימשיך להיות תקף רק לגבי אותה מדינה היורשת את אותו שטח; הגבול המדובר נתון בשיטחה של C, וגם במידה שמקור וייצור הפלדה נעשה בשיטחה, אם לא כן, הרי שB- תצטרך לנסות לאכוף להסכם סחר פלדה גם את 2 המדינות האחרות באופן יחסי והוגן. לגבי
סעיף 34(1) תטען מדינה C , בהסתמכה על ההסכם להגבלת נשק אסטרטגי ((START בין ברה"מ לארה"ב, כי הסעי, יותר מידי נוקשה ופשטני בהציעו ירושה אוטומטית וע"כ אינו מתאים לפרקטיקה הבינ"ל ואינו יכול להחשב כנורמה מנהגית. בהקשר של ירושת חובות B יכולה להסתמך גם על עקרון המשפט הכללי בדבר כיבוד זכויות
מוקנות - Vested rights שאושר מספר פעמים ע"י ביה"ד הבינ"ל17. לסיכום, נראה כי ביה"ד "כפה על מדינה C את אותן חובות הקשורים במישרין לשיטחה - דהיינו גבול 50 ק"מ. לעניין סחר הפלדה - ייתכן שישתכנע שמדובר בהסכם פוליטי גרידא הבטל עם היעלמות מדינה A, ובמידה שלא, יחייב את המדינות - E,D,C ליטול
חלק בו בהתאם לחלקם היחסי, ולעדכן את ההסכם בהתאם לנסיבות שהשתנו ובכפוף למו"מ בינם למדינה B.
2. התחייבויות כספיות- הדין המסדיר ירושה הוא המשפט הבנלאומי ובכפוף ובהשלמה להוראותיו גם המשפט הלאומי. אופנהיים במאמרו18, מגדיר חוב של מדינה - ככל התחייבות כספית של מדינה מורישה העולה בהתאמה לחוק בינ"ל, כלפי מדינה אחרת, ארגון בינ"ל או כל נתין אחר (=ובכללו האזרח הישראלי, משה) של המשפט הבינ"ל. אם כן,
ירושת מדינות כשלעצמה לא תשפיע על החובות וזכויות של נושים. החוק המקובל הוא, שחובות מדינה מועברים למדינה היורשת עם תאריך הירושה. חוב ציבורי בינ"ל של מדינה נעלמת ג"כ מועבר למדינה היורשת. כאשר החוב אינו קשור למימשל הקודם, הרי שהנושה הפרטי יוכל להבטיח את תשלום חובותיו, רק אם המדינה היורשת תכיר בהם,
באופן ברור או מרומז19 . מה שאינו קורה כאן עם מדינה C. הנושה הפרטי לא רוכש כל זכות שזמינה לו באופן ישיר מתוך החוק הבינ"ל כנגד המדינה היורשת, אך אם הוא זר -כבמקרה זה, אזרח ישראל, זכות ההגנה השייכת למדינת האם שלו מאפשרת לה להפעיל לחץ על המדינה היורשת, ע"מ לגרום לה לכבד את זכות הבעלות של זרים
- אשר כוללת חובות המגיעים להם ע"י המדינה הנעלמת. מספר משפטנים אף מרחיבים וטוענים שהמדינה היורשת חייבת לקבל על עצמה את חובות המדינה הנעלמת, אפילו אם הם גדולים מערך הרכוש והקרנות הכספיות המצטברות. אך ספק אם הפרקטיקה של המדינות תקבל דיעה זו. במקרה הנ"ל, מדינה A התפוררה ונוצרו תחתה 3 מדינות יורשות,
אם המדינות אינן מחליטות אחרת, הרי שחוב המדינה מועבר למדינות ביחס הוגן, כאשר נלקחים בחשבון במיוחד - הרכוש, הזכויות והאינטרסים המועברים ipso facto, למדינות היורשות בקשר לאותו חוב מדינה. מדינה C תטען בראשונה, שאינה אחראית כלל לחובותיה הכספיים של המדינה הנעלמת שכן לא קיבלה עליה אחריות
והתחייבות בעניין, מה עוד שפרעון החוב, יסכן את שווי משקלה הכלכלי-בסיסי. במידה שביה"ד ייטען לאחריותה, הרי שתוסיף ותאמר שמכיוון שקשרי המסחר של משה היו עם מדינה A כולה, והיא ירשה רק חלק מהטריטוריה שלה, היא אינה מחוייבת לבדה כלפי החוב הכספי, אלא גם מדינות D וE- באופן שחלקים פרופורציונליים של החוב
יועברו אליהם על בסיס יחסי והוגן. מכיון שירושה על בסיס פרופורציונלי היא עיקרון שקשה ליישמו בנוגע לחובות ספציפיים, בהעדר הסכם בין המדינות הנידונות, הרי שמשה ינסה להוכיח שמדינה C קיבלה רכוש, זכויות ואינטרסים בנוגע לאותו חוב כספי, ששתי המדינות האחרות לא קיבלו, וע"כ תבע רק אותה. מדינה C תנסה אף לצאת
בטענה שאינה יורשת של מדינה A וע"כ אינה אחראית לחובותיה. הסתמכותה תהיה על פס"ד 20: המ' 49/41 שמשון בע"מ נ' היוע"מ לממשלה - דובר על חוב של ממשלת ישראל לחברת שמשון מתקופת המנדט והחברה טענה שהחוב עבר בירושה למדינת ישראל.
השופט שם בדק את כללי המשפט הבינ"ל בנידון2 ואמר: "לא קיים במשפט הבנ"ל כלל מקובל ומוסכם... בעניין תביעה לתשלום חוב". גם בע"א 49/55 לוין-פינגולד נ' האופטרופוס הכללי הייתה תביעה כספית שנדחתה מהסיבה שממשלת פלשתינה חדלה מלהתקיים על כל זכויותיה וחובותיה מבלי להשאיר תחליף במקומה. בע"א 52/28 פלס בע"מ
נ' משרד התחבורה והנהלת הרכבת, ביה"מ חזר על הלכת שמשון ולוין-פינגולד כי מדינת ישראל אינה יורשת של ממשלת ישראל ומשום כך אין היא אחראית לחובותיה והתחייבויותיה של אותה ממשלה. לדעת ביה"מ העליון בארץ, מדינת ישראל אינה יורשת את חובות המנדט מבחינת המשפט הבינ"ל והנימוק העיקרי שמדינת ישראל אינה משתרעת על כל
שטח ארץ ישראל וע"כ א"א לקבוע מהו החלק היחסי של חובות המנדט אשר עליה לפרוע. לגבי הסכם הסדר עניינים הכספיים בין ישראל - לברטניה בשנת 1950 - ישראל היא זו שנטלה על עצמה, מרצונה החופשי לסלק את חובותיה של ממשלת המנדט ולא משום שהייתה מחוייבת לעשות כן עפ"י המשפט הבינ"ל הכללי. מדינה C תנסה לעגן את
טיעוניה בהתאם, ולומר שמכיוון שאינה משתרעת על כל שיטחה של A, אי אפשר לקבוע מהו החלק היחסי של החובות אשר עליה לפרוע, מה גם שאינה מוכנה ליטול את החוב הכספי מרצונה החופשי וע"כ אינה מחוייבת בו. אומנם נראה כי בהתאם לפס"ד אלו ביה"ד ייטה לפסוק לטובת C, אך זה אינו מתחייב, שכן אין פרקטיקה
מנהגית בעניין ולא ניתן לנסח חוק כללי לכל אותם מקרים של ירושת חובות כספיים ויש לבחון כל מקרה בנפרד. בעניין זה נראה לי כי ביה"ד ייטה לפרוס את החוב הכספי על 3 המדינות - E,D,C בהתאם לשיעור נכסיהם וזכויותיהם המורשות, וזאת מתוך המחוייבות הבנ"ל לזכויות רכוש של זרים.
3. חילופי שלטון - זה אינו מקרה מובהק של ירושת מדינות אלא המשכיות מדינה. פרופ' ג' קופורד22 , הגדיר המשכיות מדינה-כ"אותה" מדינה, הממשיכה להתקיים למרות שינויים בממשל, טריטוריה או אוכלוסייה בעוד שירושת מדינה - מדינה אחת המחליפה מדינה אחרת לגבי שטח מסויים. לדעת אופנהיים83, במקרה של שינוי ממשל המנהל
את המדינה - מטוטליטרי לדמוקרטי, לא עולה כל שאלה של ירושת מדינות, שכן מעמדה של המדינה כישות בינ"ל אינו משתנה. במקרה של שינוי ממשל באמצעות מהפיכה, המשטר החדש מקבל את מקומו של המשטר הקודם בכל העניינים הקשורים לחובות וזכויות בינ"ל של המדינה. הממשלה החדשה, תנסה אומנם להיפרד מהמסלול אותו
התוותה הממשלה הקודמת, אך היא תוכל לעשות זאת רק בהתאם לחוקים הקיימים, כל עוד נשמרת רציפות המדינה, אין רשות לממשלה המהפכנית לכפור בהתחייבויותיה הבנלאומיות של המדינה, כפי שנתקבלו ע"י הממשלה הקודמת שהודחה24. הפרקטיקה של ירושת מדינות לאחר התפרקות ברה"מ ויוגוסלביה תומכת בעשיית הבחנה בין ירושת מדינות
והמשכיות של מדינות.
השאלה עלתה בעניין רוסיה, כיצד יש לראותה, כמדינה יורשת לברה"מ או כממשיכתה?!25, מנקודת המבט הפוליטית - השינויים בכלכלה ובמבנים החברתיים מבטאים מהפיכה חברתית מהותית. האידיאולוגיה והמדיניות הסוביטית הוחלפה ע"י כלכלת שוק חופשי ורעיונות ליברליים. מאמצי הדיפלומטיה הסוביטית להראות כי מהפיכות
חברתיות מפריעות לקיומן של מדינות עד כדי כך שאין באופן אפקטיבי כל ירושת מדינות במקרים כאלה, לא נתמכה ע"י דוקטרינה חוקית או פרקטיקה. שינויים חברתיים מהותיים אינם רלוונטים במטרה לקבוע האם מדינה ממשיכה להתקיים או לא. כדי להכריע אם התקיים פירוק של ברה"מ או המשכיות שלה, יש לקחת בחשבון
משתנים אוביקטיבים וסוביקטיבים שהראו כי רוסיה היא ממשיכתה של בריה"מ, שכן גאוגרפית ודמוגרפית היא נשארה אחת מהמדינות הגדולות בעולם והמהפיכה הסוציאליסטית לא העלימה את אופייה האימפריאלי.
קרופורד סבור שהמשכיות מדינה תלוייה בהכרה לה היא זוכה - אין ארגון/מדינה שהתנגדה להמשכיות זו ע"י רוסיה. מולרסון מוסיף שהאופן שבו המדינה הנדונה רואה את עצמה הוא בעל חשיבות זהה. במקרה של פירוק הודו ב1947- , פקיסטן נפרדה ממנה ויצרה מדינה חדשה ולא זכתה לזכויות וחובות הסכמיות של המדינה הישנה - הודו.
במידה ומדינה, למרות שינויים מהותיים בה, משמרת את חברותה באירגונים בינ"ל, היא לא יורשת את חברותה של מדינה מורישה אלא ממשיכה את החבות הקיימת של אותה מדינה. רוסייה ממשיכה בפועל את קיומה של ברה"מ, למרות הגבולות הפחות ארוכים והאוכלוסיה הקטנה יותר. רוסיה רואה עצמה כממשיכתה של ברה"מ לשעבר ומדינות
אחרות מכירות בכך באופן מוצהר או בשתיקה. רוסיה קיבלה על עצמה את כל המחויבויות ההסכמיות והאחרות, כמו גם את הזכויות של ברה"מ, עם שינויים מסויימים בהתאם לנסיבות. שאר הרפובליקות הן מדינות יורשות לברה"מ שחתמו על הסכם לירושת החובות והנכסים של ברה"מ באופן יחסי. המדינות הבלטיות נכבשו ע"י ברה"מ
ב- 1940, וב1991- הכריזו על חידוש עצמאותן ולא ראו עצמן כמדינות יורשות אלא ממשיכות.
ביבליוגרפיה
1. אמנת וינה בדבר דיני אמנות וירושת מדינות, 1978.
2. י. דינשטיין "המשפט הבנלאומי והמדינה", פרק 10, ע"מ 110-116, 1971.
3. Oppenheim's International law, edited by Jennigs and Watts, ninth ed., 1992.
4. R. Mullerson "The Continuity and Succession of state by reference to the former USSR and Yuguslavia" 42 International and Comparative L.Q. (1993) 473-474.
ןכן:
Oppenheim, Supra/note 3 - p. 210
5. עמדת הנציגים הבריטיים לגבי הירושה במקרה של ישראל, מתוך: קטעים מאיגרת ישראל למזכירות האו"ם מיום 29 ביולי 1963 בדבר ירושת המדינות ואמנות, עמ' 146.
6. עמדת ממשלת ישראל, שם.
7. Oppenheim, Supra/note 3 - p. 211
8. Mullerson, Supra/note 4 - p. 475
9. ראה להלן הערה 2 , דינשטיין - עמ' 111.
10. פס"ד בעניין זכות המעבר על טריטוריה הודית, 1960.
11. פס"ד בעניין האזורים החופשיים של סבויה העילית ומחוז ג'קס, 1932.
12. הערה 2 , דינשטיין - עמ' 112.
13. Mullerson, Supra/note 4 - p. 475.
14. שם, עמ' 488.
15. Oppenheim, Supra/note 3 - p. 211,219.
16. מביא את דברי ס. אוטר 188 .Mullerson, Supra/note 4 - p
17. להלן הערה 2 - דינשטיין, עמ' 113.
האחיזה בעניין שאלות מסויימות הנוגעות למתיישבים ממוצא גרמני בטריטוריה שהועברה מגרמניה לפולין.
18. Oppenheim, Supra/note 3 - p. 244.
19. שם, עמ' 215.
20. להלן הערה 2 , דינשטיין - עמ' 115.
21. מדובר בחברה ישראלית ולכן חובותיה של מדינת ישראל כלפיה מוסדרות עפ"י המשפט הלאומי, ובכ"ז השופט בדק את כללי המשפט הבנ"ל בעניין.
22. Mullerson, Supra/note 4 - p. 476
23. Oppenheim, Supra/note 3 - p. 235.
24. להלן הערה 2 , דינשטיין עמ' 110.
25. להלן הערה 22.

תגים:

אמנת · חוק · בין · יחסים · לאומיים · מנדט · וינה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "משפט בין לאומי פומבי", סמינריון אודות "משפט בין לאומי פומבי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.