היציאה מחומות העיר העתיקה

תקציר העבודה:

תהליך היציאה מהחומות: שכונת מחנה ישראל -
ניתוח מקרה

תוכן עניינים: hd2672 -

פרק 1 - היציאה מהחומות
פעילות זרה
צמיחה במספר היהודים בירושלים
תנאי המחיה של היהודים בעיר העתיקה
פעילות נדבנים יהודים בעלי השפעה
תהליך רכישת האדמות ואדמנסטרציה
אדמות שנתפסו ע"י גורמים זרים
ביטחון


פרק 2 - שכונת בית ישראל

פרק 3 - סיבות לכישלון השכונה:
אכלוסיה מקורית
ביטחון
מיקום
התפתחות
סיכום
ביבליוגרפיה

פעילות זרה:
בבואנו לדון ביציאת היהודים מתחומי העיר העתיקה אל השכונות החדשות, בבואנו לבחון
ארוע התפתחותי שכזה, עלינו לאתר את הגורמים הסביבתיים החצונים ופנימיים שיצרו את
הילכי הרוח שהביאו ל"פריצת" חומות העיר העתיקה.
ירידת כוחה של האמפריה העותומנית החל מהמחצית השניה של המאה ה19 -, הביאה את
מעצמות ארופה לעצב כל אחת תוכניות משלה לגבי אזורי ההשפעה שהיו לעותומנים
ובמסגרת אזורים אלו א"י וירושלים בפרט. מעצמות ארופה החלו להפעיל השפעה לגבי
ירושלים הן בפעילויות אקטביות והן בדרישה להעלות הנושא בדיונים בין המעצמות.

מקורות:

ביבליוגרפיה
1. היציאה מהחומות
פעילות זרה:
בבואנו לדון ביציאת היהודים מתחומי העיר העתיקה אל השכונות החדשות, בבואנו לבחון אירוע התפתחותי שכזה, עלינו לאתר את הגורמים הסביבתיים החיצוניים ופנימיים שיצרו את הלכי הרוח שהביאו ל"פריצת" חומות העיר העתיקה.
ירידת כוחה של האימפריה העותומנית החל מהמחצית השניה של המאה ה- 19, הביאה את מעצמות אירופה לעצב כל אחת תוכניות משלה לגבי אזורי ההשפעה שהיו לעות'ומנים ובמסגרת אזורים אלו א"י וירושלים בפרט. מעצמות אירופה החלו להפעיל השפעה לגבי ירושלים הן בפעילויות אקטביות והן בדרישה להעלות הנושא בדיונים בין
המעצמות.
פעילות זו מתעצמת לאחר מלחמת קרים (1856)1 ונעשית במספר מישורים:
1. קניית קרקעות.
2. הפעלת לחצים לצורך רכישת השפעה במקום.
3. פעילות דתית. כל מדינה דרך הכנסיה שבחסותה.
ב- 1838 יסדו הבריטים את הקונסוליה שלהם בירושלים. לעומת קונסוליות למטרות מסחר. מטרת קונסוליה זו היתה לדאוג לאינטרסים הבריטים באזור למול האימפריה העותומנית המתפוררת ולמול השפעות דומות ומקבילות של מעצמות אירופיות נוספות כדוגמת רוסיה, צרפת, פרוסיה ואוסטריה.
לדוגמא, הבישוף האנגלי במקום, ברקלי, מציין ביומניו כי עד 1862 השקיעו הרוסים כרבע מליון לי"ש הן בבניית מגרשים והן בבניית מבנים (מגרש הרוסים...)2. נוסף למעצמות אלו פעלו ארגונים מיסיונרים במקום תוך רכישת אדמות והקמת מבנים עליהן. הכנסיה היוונית היא רק דוגמא אחת לדבר. פעילות זו של הגורמים הלא יהודים
(נוצרים) הביאה להתעוררות בקרב הישוב היהודי לנוכח השתלטות הנוצרים על אזור ירושלים3.
נוסף לזו סבל הישוב היהודי במקום מפעילות המיסיונרים הנוצרים בשנת 1850 - תר"י דווח על 131 מומרים יהודים בירושלים.
הישוב היהודי לא יכול היה להישאר אדיש נוכח תמורות אלו שהשפיעו עליו במישרין. את האופן בו פעל בהשפעת תמורות אלו נראה בהמשך.
צמיחה במספר היהודים בירושלים:
במהלך המאה ה- 19 חלה תמורה במספר היהודים שחיו בירושלים.
תוך שלושים שנה צמחה הקהילה היהודית מ- 2,500-2,700 יהודים ב- 1938 ל- 10,500-11,000 ב- 4.1871
* רעש האדמה שפקד את הארץ ב- 1838 פגע קשות בקהילה היהודית שחייה בצפת.
בתים רבים הרבו והשאירו את בעליהם ללא קורת גג.
רבים מקהילת יהודי צפת הגיעו לירושלים לאחר רעש האדמה במטרה לגור בה.
מעבר יהודים מצפת לירושלים לא התרחש מיידית לאחר רעש האדמה אלא במהלך שנה שנתיים לאחריו.
לפי נתוני הקונסוליה הבריטית (נתון מהימן) מספר היהודים בסוף 1839 תחילת 1840 נע סביב 5,500 יהודים.5
עם הגידול במספר היהודים גדל גם מספר היהודים שהחלו לעלות לירושלים ולגור בה מחוץ לארץ. מספר היהודים שהגיעו בתקופה זו מוערך בסדר גודל של 200-100 יהודים לשנה.
שילוב גורם העליה הגדולה מחו"ל ומעבר של יהודים מצפת לירושלים בצרוף לריבוי טבעי של האוכלוסיה המקומית הביא את הקהילה היהודית ל- 7,500 נפש ב- 1864.
מגפת הכולירע שפקדה את ירושלים ב- 1866 גרמה לירידה זמנית במספר היהודים וזאת עקב בריחה מירושלים מאימת המגפה. בתקופה זו מספר היהודים בירושלים היה סביב 4,000.
לאחר חלוף סכנת המגפה שבה כמות האוכלוסיה לקדמותה והמשיכה לצמוח מעבר לכך עד ל- 11,000 - 10,500 יהודים ב- 1871.
* יש לציין שחלק מהגידול בשנות הארבעים מיוחס להגירת יהודים לירושלים מחברון עקב פרעות שנערכו ביהודים במקום.
1. אוכלוסית ירושלים לפני רעש האדמה.
2. שנתיים לאחר רעש האדמה.
3-4. בנית השכונות הראשונות מחוץ לחומות.
5. מגפת הכולירע.
6. חלוף אימת מגפת הכולירע.
תנאי המחייה של היהודים בעיר העתיקה
לפני בניית השכונות היהודיות מחוץ לחומות העיר העתיקה התרכזה כל האוכלוסיה היהודית בירושלים ברובע היהודי. רובע זה היה קבוע בגודלו והיווה כגטו לאוכלוסיה היהודית בעיר.
עליית מספר היהודים מצד אחד ושטח מחייה קבוע מצד שני הביאו לתנאי מחייה קשים ביותר. תנאים אלו התאפיינו הן בקשיים כלכליים והן בצפיפות איומה.
לגורמים אלה נוסף גורם בדמות הפעילות של הגורמים הזרים בירושלים.
שילוב שלושה גורמים אלה הביא ל-:
1. עליה חדה במחירי שכר הדירה. מ- 1846 ועד שנות ה- 60 של המאה ה- 19 נדרשו שוכרי הדירות לשלם שלוש שנים מראש (י.מ.ר., ראשית...) 2. נישול יהודים רבים מדירותיהם עקב חוסר באמצעי תשלום.
3. תחזוקה לקויה של הדירות. עקב הביקוש העצום למול ההיצע הקבוע יכלו בעלי הבתים לא להיענות לדרישות תחזוקת הבתים.
4. תנאים סניטרים איומים עקב הצפיפות, חוסר התשתית וההזנחה.
תנאי המחיה היו גרועים כל כך עד שבשנת 1865 פרצה מגפת הכולירע בעיר.
פעילות נדבנים יהודיים בעלי השפעה:
קשה לדון בפריצה מהחומות מבלי לתת את המקום הראוי למספר נדבנים יהודים שאילמלא פעילותם המסיבית היציאה מהחומות היתה מתעכבת ומתרחשת בתהליך איטי יותר.
בראש הרשימה ניתן לציין את סיר משה מונטיפיורי. יהודי, נצר למשפחה ספרדית בעלת יחוס, נתין בריטי. מונטיפיורי פעל לתחיית התנועה היהודית בארץ ישראל עוד לפני תקופת חיבת ציון והתנועות הציוניות הנוספות שהתארגנו החל מסוף המאה ה- 19.
מונטיפיורי פעל רבות למען יהודי הארץ נוסף לפעילותו למען יהודי הגולה.
פעילותו לא נסתכמה בעזרה כלכלית ונדבנות אלא במעורבות ופיתוח הישוב היהודי בארץ הלכה למעשה.
מונטיפיורי עצמו תרם כספים רבים ואף ניהל עיזבון של א' יהודה טורא, יהודי אמריקאי עשיר שהוריש כספו לרווחת היהודים בארץ.
במהלך חייו ביקר מונטיפיורי 7 פעמים בא"י לפני ביקורו הרביעי בשנת 1855 - תרט"ו התקבל אצל הסולטן התורכי בקושטא. הסולטן נוסף לתואר כבוד נתן בידו של מונטיפיורי פירמאן (אישור) לקניית קרקעות בירושלים כראות עיניו.
במהלך ביקורו בארץ רכש מונטיפיורי מכספי העיזבון את הקרקע שעליה קמו שכונות משכנות שאננים וימין משה והניח אבן פינה לבנייתן.
תהליך רכישת האדמות ואדמיניסטרציה:
לעיתים קרובות לווה תהליך רכישת הקרקעות ליסוד השכונות בקשיים רבים.
בתגובה המדוברת רישום המקרקעין בספרי האחוזה לא היה מדויק ומהמן.
לעיתים קרה שפלחים ערביים ניצלו את רצון היהודים לרכוש אדמות ומכרו להם אדמות לא שלהם. מצב זה הביא לבזבוז כספים רבים.
לעיתים קרו מקרים בהם מוכר האדמה אכן היה בעליה ובכל זאת היו בעיות.
מוכרים רבים ניצלו את מעמדם הנמוך של היהודים ואת המצב שלמעשה אין אף גוף שמטרתו היא לדאוג לרווחת ולביטחון היהודים, גוף כדוגמת הקונסוליות הזרות. לעיתים לאחר המכירה ערערו המוכרים כנגד המכירה ואיימו לפתוח בהליכים משפטיים. היהודים בכדי להימנע מבעיות שילמו פעמים רבות בקשיש בכדי להסיר את
ההליכים המשפטיים ובכדי להשלים סופית את תהליך המכירה ברישום נאות בספרי האחוזה.
אדמות שנתפסו ע"י גורמים זרים:
הראשונים לרכוש ולבנות מחוץ לחומות היו הגורמים הנוצרים. גורמים אלו נתמכו מדינית וכלכלית ע"י מעצמות אירופה. מתוקף היותם ראשונים לצאת את חומות העיר רכשו גורמים אלה את האדמות הטובות ביותר סביב העיר העתיקה. לדוגמה הרוסים בנו את מבניהם במקום הקרוי היום מגרש הרוסים.
מגרש זה הוא האזור המישורי הטוב ביותר לבניה ברכס הראשון מחוץ לחומות העיר העתיקה. נוסף לזאת בין מגרש הרוסים לעיר העתיקה נרכשו כל האדמות ונבנו בתי מיסיון נוצרים עליהן.
תפיסת האדמות ע"י הגורמים הנוצריים אילצה את הישוב היהודי לחפש מקומות התפרסות אחרים. שכונות רבות שמוקמו מערבית לאזור זה וצפונית לה הן כורח נילווה לדבר. האדמות שנותרו פנויות במעגל הפיזי הראשון סביב העיר העתיקה היו במדרונות. שכונת משכנות שאננים לדוגמא יושבת על מדרון שכזה מעל בריכת הסולטן.
שכונת מחנה ישראל יושבת על חלק מהמדרון של נחל גיא בן הנום.
התשובה לשאלה מדוע התיישבו היהודים ממערב לעיר העתיקה מצויה במבנה הגיאולוגי של הצד המזרחי. הר הזיתים הנמצא מזרחית לעיר העתיקה יושב על קרקע רכה מסוג קרטון . שטח זה בשל רכותו הפך במהלך ההיסטוריה למקום נח לבית קברות, משום הקלות לחפור בו. אזור זה על הקרקע שבו מתאים במידה טובה לחקלאות. ערביי ירושלים
ניצלו תכונות אלו והקימו באזור את נקודות ההתיישבות שלהם מחוץ לחומות העיר העתיקה.
ביטחון:
תקופת היציאה מהחומות אופיינה במצב בטחוני מעורער. התנפלויות של כנופיות ערביות, בדווים ואף פקידי ממשל היו שכיחות בתקופה זו. פשיטות הביזה שנערכו בדרך כלל על שיירות הסתיימו לא אחת בפגיעות גופניות ואף במוות.
בשל המצב הביטחוני הרעוע היו ננעלים שערי העיר העתיקה מידי ערב ונפתחים בבוקר. יציאה והתיישבות מחוץ לחומות, מחוץ להגנה שסיפקו החומות, היתה לדבר שלווה בסכנות רבות.
השלטונות העות'ומאנים לא עשו כמעט דבר כדי למנוע את פשיטות הביזה והשוד.
המעט שנעשה ע"י השלטונות נעשה תחת לחץ הקונסוליות הזרות שנתמכו ע"י מעצמת אירופה.
השילוב של מצב ביטחוני רעוע ובידוד יחסי הביא לחיפוש מקומות הקרובים ככל האפשר לחומות העיר. קרוב לחומות איפשר מנוסה לתוך החומות בעת פשיטת ביזה או משהו דומה.
2. שכונת בית ישראל:
לאחר שכונת משכנות שאננים שיוסדה ב- 1855 ואוכלוסה ב- 1860 יוסדה שכונת מחנה ישראל. שכונה זו יועדה ליוצאי צפון אפריקה, "המערביים".
עדת המערביים מנתה בתקופה הרלוונטית בין 700 ל- 1,000 נפש.
מצבם הכלכלי של מרבית בני העדה היה קשה ביותר.
אנשי העדה חשו שהם נופלים בין הכיסאות: הם לא שייכים לקהילה האשכנזית מצד אחד ומצד שני אנשי הקהילה הספרדית מקפחים אותם. שלא כמו העדה הספרדית בה רוב בני הקהילה פרנסו את עצמם, בקהילת יוצאי המגרב - צפון אפריקה רבים מבני הקהילה חיו מכספי תרומות ותמיכה.
שינוי מסוים במצב הקהילה חל עם עלייתו ארצה של רבי דויד בן שמעון מרבאט שבמרוקו. הרבד"ש שהיה ידוע בחוכמתו והעמיד תלמידים חכמים רבים איחד את הקהילה ועמד בראשה. עד להופעתו של הרבד"ש לא היה גורם שהצליח לאחד את העדה ולייצג אותה כלפי חוץ.
הרבד"ש החל לפעול לרווחת הקהילה במספר תחומים:
1. פעילות הסברתית
2. פעילות אקטיבית
בכדי לזכות בתמיכה למאבקו לשיפור תנאי העדה נשלחו מספר קונטרסים ליהודים בתפוצות. ידוע במיוחד הקונטרס "משפט לאלוהי יעקב" שכלל תשובות העדה לטענות הספרדים. בקונטרס זה דנו בעניינים שונים כגון:
1. מצבם החומרי הקשה של בני העדה.
2. זכות פורמלית ליסוד כולל נפרד.
3. קיפוח מתמיד מצד הספרדים.
4. מנהגים שונים היוצרים התנהגויות שונות משל הספרדים והאשכנזים.
תחת פעילות הרבד"ש זכתה הקהילה באישור ובתמיכת הקונסוליה הצרפתית להקים "כולל" עצמאי וניפרד.
יש לציין שפיצול זה בקרב הספרדים ל"כולל" נוסף למערבים פתח את הדרך לדרישה של עדות נוספות ליסוד כולל עצמאי שידאג לאינטרסים שלהם בצורה טובה יותר.
הרבד"ש פעל לשיפור מערכת החינוך של העדה והקים בית כנסת וישיבה לרווחת בני העדה.
לכל פעולותיו נוספה פעילות התישבותית אותה דחף הרבד"ש ופעל רבות לכינונה.
ב- 1868 נרכש המגרש שעליו הוקמה השכונה במקום המזוהה כיום כמעלה רחוב המלך דויד, "אצל בריכת ממילא" (יעקב משה ריבלין, היציאה...) מימון רכישת המגרש והקמת השכונה נעשה בכספי תרומות שנאספו ע"י שדרים שנשלחו ליהודי התפוצות ומכספי עשירי העדה שאחדים מהם עלו לירושלים וממרוקו בעקבותיו של הרבד"ש.
השכונה אוכלסה ע"י נתמכים מהעדה ומספר קטן של יהודים אשכנזים.
יש לציין ששכונות רבות שניבנו בתקופה יועדו לאיכלוס ע"י עניים והיהודים חסרי דיור. משכנות שאננים ושכונות נוספות רבות תוכננו כשכונות מחסה לעניים חסרי מגורים.
תיכנון השכונה נעשה סביב חצר מרכזית. מסביב לחצר ערוכים הבתים בצמידות זה לזה. מבנה זה נועד להקנות בטחון יחסי לתושבי השכונה לנוכח המצב הביטחוני ששרר בתקופה. בשנותיה הראשונות סבלה השכונה מהתקפות ביזה. התקפות אלו גרמו לנטישת השכונה במספר מיקרים. בעיתון "הלבנון" מן התקופה מסופר על יהודי
ממשכנות שאננים שנרצח לאחר שניסה להניס בוזזים ערבים ביחד עם חתנו. הפושעים ירו בו 12 כדורים. תופעה זו לא היתה יומיומית אולם גם לא נדירה.
השפעה נוספת למצב הביטחוני בתקופה הוא מיקום השכונה. פרנסי העדה בחפשם מגרש לשכונה שאפו למקמו בקרוב ככל האפשר לעיר העתיקה וזאת בכדי לאפשר מנוסה לכוון העיר בעתות ביזה ופשיטות אלימות.
לונץ מציין בספרו "נתיבי ירושלים" שבשנת 1897 מנתה השכונה כ- 30 בתי דירות.
עד מלחמת העולם הראשונה נשתמרה השכונה בצורתה המקורית. לאחר המלחמה נהרסו חלק מהמבנים וחדשים נבנו תחתם. הבתים החדשים היו בני קומה אחת ושתי קומות.
במהלך הביזות והנטישות הרבות התחלפה אוכלוסית השכונה לאוכלוסיה נוצרית. אוכלוסיה זו נסה מהמקום במהלך מלחמת השחרור וכיום מתגוררים בשכונה בעיקר יוצאי מרוקו. מצב השכונה כיום אינו טוב והאזור נחשב לאזור ירוד למגורים עקב ריבוי וקירבה לבתי עסק ומוסכים רבים.
* חשוב לציין שבשל אופי השכונה כשכונה קטנה, אופי העדה והעלמות השכונה המקורית בשנות העשרים של המאה העשרים, קיימים מעט פרטים לגבי השכונה.
3. הסיבות לכישלון השכונה:
אוכלוסיה מקורית: למרות העובדה שהשכונה נבנתה ביוזמה של אנשים פרטיים אוכלסה השכונה בשכבות חלשות ולא מבוססות כלכלית.
שכונות מחסה נוספות הוקמו במהלך התקופה ואוכלסו בעניי ירושלים (יהודים) וביהודי העיר חסרי מקום דיור. שכונות מחסה אלה הוקדשו לעניי הקהילה היהודית בירושלים בכלל. בדרך כלל הדיור בשכונות אלה היה חינם אין כסף. בשל הסכנות הביטחוניות היו בעיות רבות באכלוס שכונות אלה.
בשכונת משכנות שאננים שולם כסף לאלה שאוכלסו ראשונים את השכונה.
אנשים אמידים בעלי דיור לא לקחו את הסיכון הביטחוני ולא יצאו בשלב זה מחוץ להגנת חומות העיר.
אכלוס ראשוני בשכבות מצוקה נתן לשכונות אלה נקודת פתיחה חלשה.
ביטחון:
בפרק הראשון סקרתי את בעיות הביטחון שאנשי הישוב הישן סבלו מהן. שכונת מחנה ישראל סבלה בשנותיה הראשונית מהתקפות ביזה רבות שהביאו לנטישות חוזרות של השכונה. פעילות הקונסוליות הזרות שיפרה במשהו את המצב הביטחוני אולם לא הצליחה להביאו למצב טוב.
התקפות הביזה נערכו בתמיכה של בעלי הבתים הערביים בעיר העתיקה.
בעלי הבתים לא רצו להפסיד את מקור הכנסתם ואכן עשו הכל בכדי למנוע את היציאה מהחומות ושבירת מעגל המגורים בתוך השטח המצומצם בעיר העתיקה.
אלמנט נוסף בהתקפות ביזה אלה הוא תסכול האוכלוסיה המוסלמית. במשך שנים היו הנוצרים והיהודים נחותים במעמדם ובזכויותיהם לעומת האוכלוסיה המוסלמית. עקב הפעילות הקונסולרית ופעילות בינלאומית נהנו הנוצרים משוויון זכויות, דבר שתסכל את האוכלוסיה המוסלמית.
תסכול זה מצא לעצמו פורקן מול האוכלוסיה היהודית שזכויותיה שופרו והוטבו אף הן, אולם לא היה לה גורם מדיני שיפעל במיוחד וידאג רק לה.
* חשוב לציין שפעילותו של סיר משה מונטיפיורי הקלה במידה מסוימת את מצב היהודים אולם כוחו לא היה כשל מעצמה ארופאית והשפעתו וכוחו הכלכלי היו פחותים.
מיקום: בשל אילוצי בטחון ומקום מוקמה השכונה על חלק מהמידרון אל נחל גיא בן הינום. האדמות הטובות ביותר נתפסו כבר, לדוגמא הבניה בשטח מגרש הרוסים, השטח המישורי הנח ביותר לבניה ברכס הראשון מחוץ לחומות העיר.
היהודים בחפשם מקומות קרובים לעיר נתקשו במקומות שנתפסו בין מגרש הרוסים לעיר ע"י גורמים מיסיונרים נוצרים. גורמים אלו הביאו לבחירת המקום שבו הוקמה לבסוף השכונה.
השכונה מוקמה קרוב ככל האפשר לחומות העיר העתיקה וקרוב יחסית לשכונת משכנות שאננים וזאת בכדי שיווצר רצף טריטוריאלי של שכונות יהודיות.
המבנה הטופוגרפי הגבעי עליו יושבת ירושלים מאופיין בקוי פרשת מים.
קווי הרכס עוברים באזור זה הן מצפון לדרום והן ממערב למזרח (אגן רחביה, גיא בן הנים ועוד...). מבנה זה מאופיין בנחלים וודאיות החוצים אותו במספר מקומות. חלק מהשכונות שהוקמו בתקופה זו בשל אילוצי מקום מוקמו כאמור על מדרונות. שכונת מאה שערים לדוגמא נמצאת על מדרון היורד מהרכס מזרחה לכוון דרך
שכם.
מיקום שכונת מחנה ישראל על מדרון שכזה מנע בשלבים מאוחרים יותר את התפתחות השכונה וזאת עקב חוסר במקום.
התפתחות: בשל חוסר במקום להתפתח מצד אחד וצמיחת שכונות נוספות שבאו למלא את הביקוש מצד שני עבר מרכז הכובד וההשפעה למערב העיר לכוון השכונות החדשות יותר. שכונות רבות הוקמו לאחר מכן לאורך דרך יפו.
שכונות אלו נהנו משגשוג יחסי עקב ישיבתן בצמוד לעורק תחבורה זה.
ניתן ליראות שהשכונות שמוקמו במקומות אליהם הגישה היתה קשה יחסית ההתפתחות בהן באותה תקופה היתה איטית.
הצורך בדרכי תעבורה נבע הן מהעובדה שמרכז החיים ביומיום נשאר בתקופה זו בעיר העתיקה והן בצורך ביכולת נגישות גבוהה בשל המצב הביטחוני (מעבר מרכז החיים מערבה התרחש בתהליך ארוך).
עם ביקורו של מלך אנגליה ג'ורג' החמישי בירושלים בשנת 1924 נסלל בה הכביש הראשון. רחוב המלך ג'ורג' היה לכביש הסלול הראשון בעיר. סלילת כביש זה חיזקה את מגמת מעבר כובד החיים לצד המערבי של העיר. מיקום שכונת מחנה ישראל בתווך בין העיר העתיקה ובין השכונות המערביות החדשות הביא למצב בו השכונה
ושכמותיה איבדה מחשיבותה עד שלפני 1948 אוכלסה ע"י נוצרים.
סיכום
את כישלון חלק מהשכונות ביציאה מהחומות ניתן לראות כתולדה של מספר גורמים:
1. גורמים סוציאליים
2. גורמים גיאוגרפיים
3. גורמים פוליטיים
בעת הקמת השכונות, היו התושבים נטולים כל יכולת השפעה.
אנשים אלה קיבלו לידם הכל מהמוגמר מבלי שיכלו לקבוע משהו לגבי אופי השכונות. אוכלוסיה נזקקת זו היתה נטולת כל יוזמה ומודעות לפיתוח השכונות ושכונת מחנה ישראל בפרט.
בכדי להמחיש גורם זה ניתן להציג את שכונת רחוב הבוכרים. שכונה זו הוקמה ע"י עולים מבוכרה שהקימו לעצמם את שכונתם. שכונה זו נודעה בכל ירושלים כשכונה מטופחת. ארתור רופין מציין ביומניו את התפעלותו משכונה זו.
לגורם הסוציאלי נוסף הגורם הגיאוגרפי. גורם זה מנע מחלק מהשכונות מקום להתפתח. לעיתים מיקומן השאיר שכונות אלה ללא יכולת לשפר ולקדם את נגישותן למרכזי החיים של העיר. צירי תחבורה נוחים לא היו בתקופה ובחלק מהשכונות לא היה מקום פיזי לפתח דרכים כאלה. גורם זה הביא במידה מסוימת לבידוד חלק משכונות אלה.
על גורמים אלו יש להוסיף את האלמנטים הפוליטיים שהשפיעו על התפתחות שכונות אלה. היחסים בין היהודים למוסלמים הביאו למצב בטחוני קשה שפגע בשכונות לעיתים באופן בלתי הפיך. נטישת שכונת מחנה ישראל ותפיסתה ע"י נוצרים משקפת תופעה זו.
לאחר הקמת השכונות הראשונות ניסו הערבים למנוע מהיהודים לרכוש אדמות ע"י איסור קניית אדמות ע"י יהודים. לחץ כבד הופעל ע"י בעלי בתים ערביים וזאת בכדי למנוע את יציאת היהודים את החומות ואיבוד מקור פרנסה חשוב אצל בעלי הבתים הערבים.
אוזלת היד של השלטונות התורכיים בריסון התקפות הביזה יתכן ונבע מלחץ זה ומרצון הערבים למנוע מהקהילה היהודית מלהשתלט על אדמות בירושלים.
על היחסים הפוליטיים בין יהודים לערבים יש להוסיף את היחסים הפוליטיים בתוך הקהילה היהודית עצמה. בתוך הקהילה עצמה התרחשו לא אחת מאבקי כח. מאבק "המערביים" להכרה עצמית ורצונם לבידול מקהילת הספרדים משקף תופעה זו. ניתן לראות ששכונות של קהילות אמידות שגשגו, כך לדוגמא מאה שערים ורחוב הבוכרים וזאת
לעומת שכונת מחנה ישראל ושכונות נוספות כגון עזרת נידחים וסילואן ממזרח לעיר העתיקה.
שגשוג שכונות מסוימות לעומת כישלונן של שכונות אחרות קשה למדוד ולכמת באופן מוחלט. על חלק מהשכונות קיים מידע רב בעוד שעל חלקן המידע מועט.
שכונות מסוימות לפי נתוני הפתיחה שלהן היו צפויות לכישלון ולמרות זאת הצליחו ולהפך. למרות כל זאת ניתן להבחין במגמה מסוימת, מגמה המושתתת על שילוב האלמנטים הסוציאליים, הגיאוגרפים והפוליטיים שהוזכרו.
ביבליוגרפיה
1. האוניברסיטה הפתוחה, ירושלים לדורותיה, יחידה 9, 10, האוניברסיטה הפתוחה, ת"א 1991-1984. ישראל בר טל, הגילוי הגיאוגרפי של א"י, נספח א', 91.
2. גליס, י. שכונות בירושלים - פרשת בנינה והתפתחותה של ירושלים מחוץ לחומות, ספרים ראשונים, ירושלים, תשל"ג.
3. יעקב משה ריבלין, ראשית הישוב היהודי מחוץ לחומות, הוצ' המשפחה, תשל"ח.
4. פרקים בתולדות ירושלים בזמן החדש, הוצאת יד בן צבי, משרד הבטחון, ההוצאה לאור, תשמ"א.
5. לינץ אברהם משה, נתיבות ציון וירושלים, מוסד הרב קוק.
6. פירסט אהרון, "ירושלים החדשה", המחלקה לענייני הנוער במדור הדתי של הסוכנות בא"י.
7. ולנאי זאב, "ירושלים בירת ישראל", הוצ' "אחיעבר" ירושלים 1969.
8. ולנאי זאב, "ירושלים העיר העתיקה", הוצ' "אחיעבר" ירושלים 1967.

תגים:

ירושליים

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "היציאה מחומות העיר העתיקה", סמינריון אודות "היציאה מחומות העיר העתיקה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.