תהליכי הסתגלות והשינוי של קצינים פורשים

תקציר העבודה:

תהליכי ההסתגלות והשינוי של קצינים פורשים:
ממפקדים בצה"ל לראשי רשות מקומית

תוכן עניינים hd2648 -
1. מבוא

2. על המנהיגות
2.1 המנהיג הרפובליקאי והנסיך ע"פ תורת המדינה של ניקולו מקיאבלי
2.2 חכמת הניהול ותורת מקיאבלי ע"פ אנטוני ג'י
2.3 מקס ובר - הטיפוסים הטהורים של סמכות לגיטימית
2.4 המנהיגות - מסגרת מושגית
2.5 המנהיג, תכונותיו ואופן פעולתו - סכום

3. המנהיגות בצה"ל
3.1 מסורת המנהיגות הצה"לית
3.2 הצבא כארגון
3.3 דמותו של המנהיג הצבאי

4. המנהיגות ברשות המקומית
4.1 מעמדה הפורמלי של הרשות המקומית
4.2 יחסי השלטון המרכזי והשלטון המקומי
4.3 הרשויות המקומיות והממשלה - מערכת היחסים הלא פורמלית
4.4 מעמדו של ראש הרשות המקומית
4.5 מנהיגות צבאית ומנהיגות רשותית זו מול זו - סכום

5. תהליכי ההסתגלות והשינוי של קצינים פורשים
5.1 ארבע אסטרטגיות ההתאמה לתפקיד חדש ע"פ ( (84
Nicholson 5.2 יישום מימדי המודל הניקולסוני
5.3 דיון
5.4. מודל היוגי-קומיסר

6. ממצאים: ראיונות עומק

7. דיון מסכם

8. ביבליוגרפיה

מבוא
תיאוריות רבות ניסו להסביר את המתרחש בעת המעבר מקרירה אזרחית אחת
לשניה, אולם מחקרים בודדים בלבד בדקו את מאפיני המעבר מקרירה צבאית
לקרירה אזרחית.
עיקר המחקרים שנמצאו נעשו בארה"ב. החוקרים מצאו כי אופיו המיוחד של
תהליך ההסתגלות נעוץ במאפיינים המשותפים לקצינים פורשים.
אנחנו נראה בפרשנו את האפשרויות המזומנות לראש הרשות בעקבות שני ערוצי
תקשורת משלימים אלו כי קיומם הבו-זמני הוא המעצב את אופני המנהיגות
הפתוחים בפני הקצין הפורש הבוחר בקרירה שניה כראש רשות.
אחת ההשערות המרכזיות של מחקר זה תסב על הוריאביליות האפשרית בבחירת
סגנון הנהול וממילא של אופי ומידת השינוי שמתגלים אצל קציני צה"ל בהפכם
לראשי רשות, בעקבות קיומו של המתח המבני הפנימי עליו יושבת כל רשות מקומית,
בהיותה נתונה למערכת יחסים פורמלית ובלתי פורמלית עם הגוף המפקח עליה.
התקדמנו אם כן צעד נוסף ואנו מכירים כעת את הקצין המפקד ואת מנהיגותו כפי
שעוצבה ע"י צה"ל. כמו גם את העיריה ואת אפשרויות הפעולה שהיא
מזמנת\מאפשרת לעומד בראשה.
לאור השאלה המחקרית שפורטה בהרחבה עד כאן תיבנה העבודה בחלקה הראשון
(החלק התאורטי) באופן הבא: תחילה נציג תיאוריות מנהיגות המנתחות את תהליך
עיצובו של המנהיג, את יחודו ואת מקורות הכוח שלו, ישנן רבות ומענינות, זויות
ההסתכלות האפשריות הרבות בהתיחסות לנושא רחב היקף זה, גרמו לכך שמחקרים
אין סוף, נעשו בנושא זה.
אנו ננסה להביא סקירה קצרה וממצה של תאוריות מנהיגות כלליות מחד וספציפיות
לעניננו (קרי צבא ועיריה) מאידך.
לשם כך נעזר בספריו הקלאסיים של מקיאבלי (עיונים 3 2, 1, והנסיך) המתחקים
אחר מקורות כוחו של המנהיג ואופן הפעולה המומלץ לשם הצלחה כשליט; ונעיין
בספרו של אנטוני ג'י, המפצל את סגנון הנהול לשתי אפשרויות עקריות השונות הן
בצורה והן בתוכן.
אח"כ ננסה לבחון את המנהיגות בצה"ל כיצד היא מתאימה לתאוריה זו או אחרת
ואת המנהיגות בעיריה באותו קריטריון עצמו. לבסוף (בסופו של השלב התאורטי)
משנבין את השונה בסגנונות הנהול המתבקשים\האפשריים בשני הארגונים הללו,
ננסה להבין מה אפשרויות השינוי הפתוחות בפני הקצין העובר להנהגת רשות
מקומית. לשם כך נגייס את תאוריות השינוי וההסתגלות עפ"י ( Nicholson (84
ונפרוש אותם בהרחבה, וננסה על פיהם לנתח תהליכי השינוי וההסתגלות (ניקולסון,
דרור, יריב).
תהליכי השינוי וההסתגלות במעבר מקרירה לקרירה כפי שהם אפשריים והכרחיים
באופן כללי, וכפי שהם אפשריים והכרחיים באופן תיאורטי במקרה הספציפי שלפנינו
יוצג בחלקה הראשון של העבודה, חלק שיסוכם בהסקת מסקנות ובנית תזה כללית
המגדירה את אופיים של תהליכי השינוי. מסקנות אלו יהוו סכום לחלקה הראשון
של העבודה, ובו זמנית יפתחו את הדרך לחלקה השני: נראיין מס' ראשי רשות
(ראשי ערים וראשי מועצות מקומיות) וננסה לעמת את התיזה שלנו עם אופן
מנהיגותם ותהליכי השינוי שעברו, כפי שיוצגו על ידינו בראיון עמם.
אופיה של העבודה אם כן, תיאורטי בעקרו אך היא מכילה גם פן אמפירי, מצומצם
אומנם אך מיצג, המאפשר אימות או הפרכה חלקיים או שלמים של התיזה עם
המציאות. ראוי לציין בשלב זה, כי נתוח אופי המנהיגות ותהליכי השינוי וההסתגלות
של ראשי המועצות הנבדקים, הוא נתוח מוגבל המסתמך על תפיסתם של הנחקרים
עצמם ועל התבוננותו של החוקר באופן הצגתם תפיסה זו. אין בעבודה זו נסיון
לבדוק כיצד נתפסת מנהיגותו של ראש הרשות ע"י הכפופים לו או המפקחים עליו
(קרי הרשות המרכזית-הממשלה, העיריה על עובדיה, מועצתה, מבקרה וכו' וכמובן
האזרחים), ואין בה בעבודה זו נסיון לבדוק כיצד בעברו נתפס אותו ראש רשות
כמנהיג צבאי ע"י מפקדיו ופקודיו. זהו אם כן נתוח תיאורטי נרחב המדגים עצמו,
הדגמה מאמתת או מפריכה, ע"י מס' מצומצם של ראיונות עומק.

מקורות:

אריה טל מאושש אם כן, את התיאוריה בדבר ההקבלה בין נטיות יוגיות לאסטרטגית הסתגלות חקירתית, גם את התיזה הרואה את תפקיד ראש העיר כגמיש ומאפשר תנועה ושינוי בסגנון המנהיגות עם חלוף הזמן טל סומך בכך ידו על התצריף התיאורתי שעשינו בין אנטוני ג' לניקולסון, ומראה כי קצין פורש אכן יכול לנקוט באסטרטגית הסתגלות
חקירתית בבואו לקריירה שניה כראש רשות וזאת בהתאם לנתוניו האישיים (מנהיגות יוגית).
ראיון העומק עם ראש ערית נס - ציונה יוסי שבו, הוכיח לנו כי התיאוריה בדבר גמישותו של תהליך ההסתגלות הנבדק היא נכונה.
אם ראינו בראיון עם טל מנהיגות בעלת נטיות יוגיות המאמצת ממילא אסטרטגית הסתגלות חקירתית, הרי הראיון עם שבו הראה לנו מנהיג קומיסר בעל אסטרטגית הסתגלות קביעתית מובהקת.
יוסי שבו ראש ערית נס ציונה רואה את עצמו כאיש ביצוע, חזוני שאותו נסח בעקבות שאלולת חוזרות שלנו ולא מתוך יוזמתו הוא, נשמע גם כן כמכשיר פועל בתוך המציאות ולא כמחשבה יצירתית כוללת.
שבו רואה את הסוציאליזציה הצבאית בת עשרים השנה שלו באידיאליזציה בולטת. הוא רואה את הדימיון הרב בין הצבא לעיריה מבלי להבחין בשוני כזה הדורש ממנו או מאפשר לו שינוי בסגנון מנהיגותו ואישיותו.
בין השיטין רמזו דבריו על עובדה שהנהגת עיריה אינה משאת נפש בעיניו, ונדמה לו כי קצין פורש אפילו צועד אחורה בבחרו תפקיד כזה: "אף איש צבא לא ילחם כדי להיות ראש עיר" (שבו 16.12.94)
יוסי שבו רואה בפוליטיקה מקום לא נעים, הוא אינו אוהב את התהליכים הפוליטיים, ואין לו כל רצון לקחת בהם חלק מעבר למה שמחייב אותו תפקידו-("לא רוצה ללכלך את עצמי עם השטיות שלהם. "שבו) יוסי שבו רואה את עצמו כמי שהוכן בסוציאליזציה הצבאית להנהיג ולנהל ("איש צבא שמשתחרר יודע לנהל, יודע מנהיגות" שבו)
ואינו רואה את העיריה כמזמנת ומאפשרת דבר מה חדש ושונה באופן המאפשר ודורש שינוי בסגנון מנהיגותו ("אנשי צבא חונכו כמו רובוטים, לנדב נוסעים, שהיו תוצאות ולא יוכלים להפסיק עם זה,,, בצבא מקבלים הכשרה להיות מנהיג... המנהיגות הכי קשה,,, ואם עשית גם מטה וגם שדה אין לך בעיה לשלוט, אין משהו חדש". יוסי שבו)
ואכן שינוי בסגנון מנהיגותו של שבו, מתפקידיו בצבא לתפקידו הנוכחי, הוא מועט ביותר. תפקיד ראש העיר המחייב מחשבה ומציב דרישות תפקיד גבוהות מעוצב על ידי שבו בדמותו העברית כמנהיג צבאי "... השיכולים שלי, ההחלטות שלי זה כמו צבא." בתהליך הסגלות נביעתי מובהק.
במקביל ממש לפי המודל שבנינו נחשף יוסי שבו כמנהיג בעל אוריאנטציה נומוסורית ברורה, הוא רואה את הצבא כמקום שאפשר לו חזון יצירה באופן שלא הותיר בו צמא להתפתחות יוגית נוספת. כלומר אותם אלמנטים יוגיים המצויים באישיותו של יוסי שבו (והם מצויים בו באשר הם מצויים בכל מנהיג במידה זו או אחרת) קבלו את ביטויים
במלוא ההיקף האפשרי להם כבר בצבא ("...הצבא שלנו מאד יצירתי, הפיתוח בצבא הוא חזון, הארגון בצבא זה חזון..." שבו). ותפקידו החדש כראש עיר אינו קורא לו לעצב את מנהיגותו מחדש תוך הרחבת מידותיו כמנהיג יוגי, באשר, כאמור, אין לו צורך בכך.
יוסי שבו הוא כאמור מנהיג קומיסר הרואה את החזון כהגדרה המילולית של העשיה ("...אפשר לקרוא לזה חזון, אני קורא לזה יעדים, מטרות, שאיפות".) הוא גם רואה את יעדיו אלה במלוא היקפם כבר נכון להיום (כשנהה מהכנסו לתפקיד) ויודע בדיוק מה רצונו מעצמו ומעירו, הוא אינו חושף נישות בלתי מוכרות שיש למצות את הטמון בהן,
הכל נהיר ומוגדר כבר כיום והציר עליו הוא צועד הוא ציר הבביצוע - "... זה מה שאני רואה בנס ציונה בעשר השנים הקרובות, מישהו יכול להגיד שזה לא חזון... אני חושב שאני יכול לישם דברים... אני דואג שנס ציונה תמשיך להיות ירוקה ונעימה". (שבו) כלומר הוא אינו רואה את העיר עוברת שינוי מרחיק לכת, או לחלופין את עצמו
ואת סגנון מנהיגותו כמעצבים או משתנים באופן דרמטי את פני העיר, ובמקביל ובהתאם אינו רואה את סגנון משתנה בעתיד כפי שלא ראה צורך לשנותו עם מעברו מהצבא לעיריה.
לפנינו כאמור ראש עיר בעל אוריאנטציה קומיסרית הנוקט באסטרטגית הסתגלות קביעתית מובהקת.
יוסי שבו מאושש את המודל שבנינו מן הקצה השני בו מאוששו אריה טל.
יוסי שבו מראה כי אכן אסטרטגית הסתגלות של קביעה אפשרית עם שינוי מהנהגה כקצין בצה"ל לנהול רשות מקומית, והוא אף מאושש את המודל בהגדימו את שילובם של תהליך ההסתגלות הקביעתי עם סגניו המנהיגות הקומיסרי.
שני ראשי העיר הללו מראים לנו כי במעברם של קציני צהל ממנהיגות בצבא להנהגת וניהול רשות מקומילת יכולים להתרחש הן תהליך הסתגלות קבעיתי והן תהליך הסתגלות חקירתי, הם גם מראים כיצד תלווה כל אחת משתי אפשרויות אלו באיתיותו של המנהיג ובמידת היותו יוגי או קומיסר. ע"פ שתי הדוגמאות האלו הרי שכל התיאוריה, בדבר
גמישותה של המערכת הביורוקרטית העירונית, מאוששת במלואה, המערכת הביורוקרטית העירונית בשל אופיה היחודי כדו-ראשית, דו ערוצית, מאפשרת בחירה בכל סגנון מנהיגות שבין היוגי לקומיסר. (במאמר מוסגר נאמר כי הקצוות מתקימים רק בציון התיאורטי ואילו במציאות, גם ע"פ המודל של אנטונים: נראה כי, יוגי מובהק אין באפשרותו
להצעיד קדימה ארגון הדורשכ מידה נכרת ידועה של אופרטיביות)
והנקודה הנוספת שהעלה המודל, כי בשל גמישות זו תתרחש הבחירה באסטרטגית ההסתגלות ע"פ אישיותו של המנהיג, מאוששת גם היא.
הראיון השלישי שערכנו, אם ראש מועצת גבעת שמואל-ירמי אולמרט, אינו משתלב בצורה מובהקת במבנה הנ"ל, ופותח בשל כך שאלות שתשובות עליהן תאפשרנה הרחבה או שינוי המודל בעתיד. הראיון עם ירמי אולמרט חשף לפנינו ראש מועצה שבתפקידיו הקודמים יכול היה לפתח את מידת היוגיות שלו באופן שאינו שכיח בצבא, הוא גם פיתח את
נטיותו זו גם בקריירה האקדמאית הקדם צבאית שלו, ואף בזמן השירות הצבאי באופן אישי ובלתי תלוי בצבא. ירמי אולמרט מכיר ב ומוקיר את היצירתיות והחזון בתפקידים צבאיים ולא צבאיים כאחד ("באופן אוטומטי הצבא לא מפתתח חזון אבל אם הולכים לקורסים להשתלמויות,,, זה הנתונים האישיים שכל אחד מביא איתו..." ירמי אולמרט
גבעת שמואל 17.12.94).
עם זאת דומה כי מידת היוגיות שהוא יצוק לתפקידו הנוכחי מעטה יחסים, ואינה דורשת או מאפשרת לו ביטוי וצמיחה של מלוא נטיותו זו. (על החזון-"אתה מקבל החלטות, ואת צריך להוביל ...")
ירמי אולמרט רואה את השוני בין הארגון הצבאי לארגון העירוני ("...ידעתי שאי אפשר יהיה להעתיק את המשרד הצבאי למשרד האזרחי..." אך דומה בולט הרבה יותר ע"פ ניתוחו ובשל כך אינו רוא6ה צורך בשינוי קיצוני של סגנון מנהיגותו עם מעברו מהצבא לעיריה-"אתה מביא מהיסודות של הנחישות, של תהליכי חשיבה נכונים בעבודה...
אתה לוקח דברים מהחיים הצבאיים ואם אתה מתרגם אותם נכון את היכול להקרין מהטכניקה הצבאית להרבה חיוב של עשייה האזרחית... מי שחושב שבצבא אתה דוגמטי עד הסוף-זה לא נכון, הצבא נותן לך את הכלים לחשיבה".
הראיה הזו את הדומה כרב, ואת השונה כמועט ונקודתי, יחד עם חוסר הראיה של התפקיד החדש כמאפשר ומזמן התפתחויות לכווני מנהיגות וצמיחה אישית חדשים הוביל לכך שלפנינו מנהיג הנוקט באסטרטגית הסתגלות קביעתית. אכן אולמרט רואה את הצורך לשנות את הגישה בשל היותו של הארגון הנוכחי אותו הוא מנהל-דמוקרטי, בניגוד לארגון
הצבאי הכופה, המאפשר שמוש במנהיגות מסוג כופה (ראה הפרק הדן בצבא בארגון) אך בסיכומו של דבר זהו השוני היחיד עליו הוא מצביע ואותו הוא לוקח בחשבון בתהליך הסתגלותו, הוא אינו רואה את השוני במידת החופש והיצירה שמאפשר התפקיד החדש באופן הצורך לשנות את סגנון מנהיגותו. שוני זה בין הצבא לעיריה גרם לאולמרט לשנות
מעט את סגנון מנהיגותו, ולשנות הרבה את אופן הניהול בעיריה, "... יש כמה דברים שאנחנו מביאים איתנו, לדעתי כל גוב שאנשי צבא עושים בחייםם האזרחיים שלהם, את המביא מהיסודות של הנחישות, של תהליכי חשיבה נכונים בעבודה... והלואי שהרבה במערכות האזרחיות היו מתרגמיטם את המושגים האמיתיים של מה שנקרא הערכת מצב
ותהליכי קבלת החלטות של הצבא".
כלומר אולמרט משנה מעט מאוד את סגנון מנהיגותו ומעצב את התפקיד ע"פ יכולתו ותפיסיות כפי שנרכשו על ידו בסוציאליזציה הצבאית שלנו. לפנינו אם כן אסטרטגית הסגלות קביעתית כמעט מובהקת.
נתחנו את מידת חזונו של אולמרט ומידת תפיסתו את החופש, והיצירתיות שמאפשר תפקידו כראש עיר רומזת לעבר הגדרתו כמנהיג בעל אוריאנטציה קומיסרית. הוא אינו רואה את עצמו משתנה בשל התפקיד, ואינו רואה את היצירה שלו, את חזונו כמשנים את פניה של גבעת שמואל.
במאמר מוסגר ראוי להעיר כי כאן החלו לעלולת מחדש מספר שאלות באשר לרלונטיות ההגדרה של היוגי-קומיסר לגבי ראשי רשות, יוסי שבו ראש עירית נס ציונה אמר בראיון כי: "כוחותי מוגבלים לפיתוח, אני לא יכול לעשות מהפכה, זו מערכת כלכלית סגורה". ואם כן מה יחשב חזון? האם הקמת מספר מסוים של גנים זהו חזון? האם שינוי
סדרי עדיפויות זהו חזון?
היות וע"פ שבו, וע"פ הנראה בישראל 95 אכן אין אפשרות לראשי רשות לבצע בתחומם מהפכה ממשית (ואולי יש?) מה יחשב בעינינו כחזון וממילא מי יחשב בהנהיגו תחת חזון למנהיג יוגי. כאשר רואינו שני ראשי הערים הראשונים (אריה טל ויוסי שבו) לא עלתה שאלה זו כלל, ע"פ הגדרתם את תפקידם ומנהיגותם התיצבו שני ראשי הערים האלה
בנקודות כה מובהקת שאינן מעוררות כל שאלה... רמי אולמרט בעל האוריאנטציה היוגית הבלתי מבוטלת כבר כאיש אקדמיה ואיש צבא, אשר נראה כמו שמבטא במנהיגותו העכשוית בעיקר את צדדיו הקומיסר, מוכרח היה להתמקם ע"פ המודל בנקודה בלתי אפשרית. (אסטרטגית הסתגלות בלתי אפשרית 1) נקודה המשתלבת אסטרטגיות קביעתית עם נטיות
מנהיגותיות יוגיות, מיקום שעורר מחדש את השאלה בדבר הגדרת החזון.
השאלה הקשה הזו תותר בינתיים ללא מענה, רק נאמר כי קשה מאוד להגדיר במדויק קיומו או אי קיומו של מושג כה אבסטרקטי כמו חזון, והאפשרות לעשות כן באופן חד משמעי בעצם אינה קימת.
בניתוחנו הנוכחי השתמשנו בהגדרת החזון במדד שניתן להגדירו כך: החזון הרי הוא מידת עומקה ושלמותה של תפישת המנהיג את תהליכי השינוי וההתפתחות של עירו, תוך הבנה וניצול האפשרויות והכלים העומדים לרשותו במלוא היקפם.
כלומר מנהיג שאינו רואה את אפשרויות הפעולה הטמונות בתפקידו לוקה בהגדרת החזון, וכמוהו מנהיג הרואה את האפשרויות ואינו מגביר את יעדיו באופן מרחיק לכת כפי שמאפשרת הבנה הזו.
המנהיגים היוגי הוא כמובן זה המציית להגדרת חזון זו.
ירמי אולמרט ע"פ כל הנ"ל אינו מנהיג יוגי היות ואין חזונו תופס את האפשרויות הטומנות בתפקיד במלוא היקפם, והוא אינו מגדיר את יעדי עירו ויעדיו האישיים בהתאם לנ"ל. אולמרט אם כן הוא מנהיג בעל נטיות קומיסריות.
שנקט כאמור באסטרטגית הסתגלות קביעתית.
צימוצם של אסטרטגית ההסתגלות הקביעתית וסגנון המנהיגות הקומיסרי כפי שהציע המודל שלנו נישמר גם במקר הנ"ל.
אך כיצד ניישב את הסטירה כמנהיג בעל אוריאנטציה יוגית עברית בוחר בסגנון מנהיגות קומיסרי בקריירה השניה שלו?
התשובות יכולות להיות כמה:
אל אף תפקידיו היוגיים למראה בצבא, ואע"פ שניסוחיו אותם מראים על תפיסתו את תפקידי הדרכה והמחקר שאיש כיצירתיים ומאפשרו התפתחות, יתכן שירמי אולמרט היה גם בעברו קצין בעל נטיות קומיסריות בעיקרן. כלומר העובדה כי מילא תפקידים המאפשרים ביטוי התכונות היוגיות אינה מצביעה בהכרח על כך שאולמרט באישיותו נטיה
יוגית מובהקת. המודל טוען כי קצין פורש יחפש תפקיד שיאפשר לו לבטא ולפתח את תכונותיו היוגיות אם הללו הגיעו לידי מיצוי מקסימלי בצבא. ויתכן כי דוקא בשל היותם של תפקידיו הצבאיים של אולמרט מזמני אפשרויות יוגיות לא נחסמה לפניו בצבא האפשרות לפיתוח תכונותיו אלו, כך שאין לו צורך בתפקידו החדש לבטא ולישם דוקא
אותן.
יתכן כי בשלב זה בקריירה שלו, לאיר שפתח את תכונותיו כמנהיג יוגי - קומיסר כפי שאפשרה לו המערכת הצבאית, אינו פנוי אולמרוט ליצירת חזון חדש, כלומר יתכן שדוקא אותם אלו, בניגוד מושלם למה שמציג המודל, אשר ביטאו וששכללו בצבא את כישוריהם היוגיים, לא יחפשו בתפקידם החדש ברשות המקומית את האפשרות לפיתוח החזון
והיצירתיות. דומה כי החויה שהסתמנה אצלם בנקודה זו בשל הקריירה הצבאית הפנויה שלהם, מטה אותם לסגנון מנהיגות כמעט ניהולי ובעל התפקיד והוא בעצם נח על זרי הדפנה.
נתוח כזה יכול להוביל לכמה אפשרויות: בעתיד יבחרר המנהיג לאחר שיאגור כוחות לשנות את סגנון מנהיגותו, ועם מילוי המצברים ינוע על גבי הציר לעבר תהליך הסתגלות נוסף-תקופתי בעקבותיו ישנה את סגנון מנהיגותו.
המנהיג יבחר בקריירה נוספת, שלישית אשר בניגוד לזו הנוכחית תכריח אותו לגיס את כוחות היצירה והחזון שלו, כלומר הקריירה כראש רשות היא שלב ביניים בין הצבא לבין הקריירה היצירתית הבאה.
המנהיג ימשיך לנהל/להנהיג את הרשות המקומית כקומיסר ואסטרטגית ההסתגלולת הקביעתית חמוצה עד תום תוך צחיקתם של האלמנטים היוגיים לגישה נטולת שימוש.
יתכן אם כן כי המודל שבנינו דורש הרחבה בנקודה זו ואסטרטגית הסתגלות קבעיתית אפשרות גם אם הקצין בעברו בעל אוריאנטציה יוגית מובהקת ובתפקידו בהווה הוא נראה כקומיסר.
הרחבה זו של המודל תתאפשר מתוך בחינה עמוקה ומדוקדקת של יותר משלושה נבדקים, ותוך לקיחה בחשבון של השונות הנגלית בינהם.
עם זאת, ולמרות חוסר המובהקות שמגלה נתוח הראיון השלישי. דומה כי התיאוריה בדבר תהליכי ההסגלות והשינוי של קצינים בכירים בצה"ל הבוחרים נקריירה שניה כראשי רשויות מקומיות, בהחלט תקפה.
הרשות המקומית נחשפה בארגון המאפשר לעומד בראשו לבחור בסגנון המניהגות הנראה בעיניו, הטבוע בו, הארגון הגמיש הזה מאפשר לקומיסרים להנהיגו כמו גם לבעלי אוריאנטציה יוגית, ומזמן בשל כך פתח לאסטרטגיות הסגלות כה שונות זו מזו כמו חקירה וקביעה.
הקצין בצה"ל ע"פ הנתוח התיאורטי וע"פ אמריתם החוזרת ונשנית של כל המרואינים, אין ספק כי הוא מוכשר ומאומן להיות קומיסר מהדרגה הגבוהה ביותר, איש ביצוע ועשיה, ארגון ופיקוח המזיז דברים קדימה. מידת היצירותיות והחזון האינדיוידואלי המתפח בצבא אצל כל קצין וקצין זהו כבר עניין שונה לגמרי וראה כי ישנם תפקידם
המאפשרות זאת יותר מאחרים, אך הנתונים האישיים של כל אחד ואחד מהקצונים הם, כנראה, האולמנט העיקרי הקובע בסופו של דבר את מידת היוגיות שתבאט אישיותו.
עם פרישתו מהצבא לשוק האזרחי הכל-כך תחרותי ופרוע, קצין מתורגל ומאומן כקומיסר ובנוסף לכך בעל תכונות יוגיות כאלה או אחרות, אשר באו לידי מיצוי בצבא ומחפשות ערוץ חדש לפרוח לתוכו, או לא. הצורך להשתלב בקריירה שניה במצב נתונים כזה הופך את הרשות המקומית ע"פ נתוחנו ותצפיתנו למקום כמעט אידיאלי עבור הקצין
הפורש להשתלב בו הקריירה שניה. יהיו נטיותיו אשר יהיו שאיפותיו לעתיד אשר יהיו, הרשות המקומית היא ארגון גמיש מספיק כדי להכילן:
אם ירצה יכול לנהוג כקומיסר מובהק ולהעתיק במללואו את סגנון המנהיגות שהטביעה בו הסוציאליזציה הצבאית. אם ירצה יוכל לנהוג כקומיסר מובהק ולהעתיק במלואו את סגנון המנהיגות שהטביעה בו הסוציאליזציה הצבאית.
אם ירצה יוכל לנהוג כיוגי-קומיסר ולשנות את סגנון מנהיגותו ע"פ החזון החדש שמאפשרת לו מסגרת יצירתית גמישה זו.
ולא רק זאת אלא יותר מכך ובעיקר, מאפשרת הרשות המקומית לקצין הפורש לשנות את מנהיגותו וסגנונו עם חלוף הזמן, ועם תהליכי הלימוד שלו.
מעטים האירגונים המאפשרים לך להתקבל לשורותיהם בשל נתון מסוים, ומניחים לך מעתיד לשנות נתון זה מהקצה אל הקצה מבלי להנזק או להזיק.
הרשות המקומית מאפשרת זאת. ניתן לקצין הפורש להתחיל את הקריירה השינה שלו כקומיסר המעתיק את סגנון מנהיגותו הצבאי במלואו, ולהמשיך, אם השתלבותו והכרתו את המערכת, לעבר סגנון מנהיגותי שונה בתכלית, כאמור בעל דגישים יוגיים. במובן זה מהווה הרשות המקומית אירגון גמיש, המאפשר תהליכי הסתגלות שונות מהותית,
והמהווה בשל כך אבן שואבת לקצינים הבכירים הפורשים מצה"ל ותרים אחר קריירה שניה. אבן שואבת אשר בתנאי השוק הקיימים קשה לראות מתחרה לה מה שרומז על תצפיתנו כבעתיד תלך תופעה זו ותתרחב, וניתן יהיה לראות יותר ויותר קצינים פורשים שבוחרים בהנהגת רשות מקומית כקריירה שניה.
ביבליוגרפיה
1. אהרוני יהורם, השפעת ראש הרשות המקומית על תהליך עיצוב להקצעת מדניות הרשות, אוניברסיטת ת"א תוכנית לתואר שני במדניות ציבוירת.
2. אלון יגאל, מסך של חול, תל-אביב הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ט.
3. אנתוני ג', תורת הניהול וחוכמת מקאבלי, מאנגלית עמ' שמיר, ספרות מעריב 1989.
4. אפלטון, כתבים, המדינאי, תרגום יוסף ליבס, הוצאת שוקן, תשל"ה.
5. ברטרנד ראסל, שלטון ניתוח חברתי חדש, עם עובד תל-אביב תש"ג.
6. גבע נחמיה, המנהיג הצבאי (בראי הפסיכולוגיה החברתית), מתוך המנהיגות בעריכת פופר.מ, רונן. א', משרד הבטחון ההוצאה לאור, 1989.
7. גופמן. א, המאפינים של מוסדות כוללניים, (1957), מתוך סוגיות בסוציולוגיה, בעריכת משה ליסק, תל-אביב, 1973.
8. גזיאל חיים, יסודות בניהול צבורי, דקל, תשמ"ז.
9. גזיאל חיים וברבי משה, אוטונומיה בקבלת החלטות ציבוריות ברשויות המקומית בישראל, נתיבי ארגון ומינהל, 22/136, עמ' 10-16, 1981.
10. גל ראובן, מאפיני הפיקוד בצבא הישראלי, סקירה חודשית, כרך (2)35, הוצאת מטכ"ל/קצין חינוך ראשי, 1988.
11. גל ראובן, מנהיגות צבאית בראי המחקר, המכון הישראלי למחקרים צבאיים, 1991.
12. גל ראובן, בזכות המודל הקיים של הקצין הישראלי, המכון הישראלי למחקרים צבאיים, 1990.
13. גלאי אברהם, הערכות צה"ל בנושא פרישה, אוניברסיטת ת"א תוכנית לתואר שני במדניות ציבורית, 1989.
14. דורון גדעון ומבורך ברוך, אוטונומיה בקבלת החלטות ציבוריות ברשויות המקומיות בישראל, נתיביו ארגון ומינהל, 23/138-137, עמ' 55-57, 1982.
15. דיי וי ק.ג. אוטונומיה מקומית והכנסות עצמאיות עיר ואיזור 4 יוני 1973.
16. וייס שבח, השלטון המקומי בישראל ומנהיגותו, חבור לקבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, הוגש לסנט האוניברסיטה העברית בירושלים.
17. וייס שבח, יחסי גומלין בין הממשל המרכזי לשלטון המקומי, נתיבי ארגון ומנהל 3-4, ספטמבר 1970.
18. וייס שבח, על קביעת מדניות ברשות המקומית, נתיבי ארגון ומינהל כרך י"ז חוברת 5 עמ' 31-37, אוקטובר 1971.
19. וייס שבח, השלטון המקומי בישראל רקע חוקתי וסוציופוליטי, עם עובד תל-אביב, 1972.
20. וימן יעקוב, רשויות מקומיות: עירויות ומועצות מקומיות במערכת השלטון המקומי, אוניברסיטת ת"א התוכנית לתואר שני במנהל ציבורי, נובמבר 1991.
21. וינוגרד אליהו, דיני רשויות מקומיות, הוצאת "הלכות", רמת השרון, 1988.
22. יריב דוד, השתלבות קציני צה"ל בכירים (גמלאים) במשק האזרחי והלימה בין הקריירה הצבאית לקריירה האזרחית, אוניברסיטת ת"א עבודת מסטר בי"ס למנהל עסקים, 1980.
23. לפיד חיים ובן צבי חגי, תפיסות מנהיגות והכשרת מפקדים, התפתחות בציר הזמן אצל מפקדי בית הספר לקצינים בה"ד 1, מתוך על המנהיגות בעריכת פופר. מ, י רונן. א', משרד הבטחון ההוצאה לאור, 1989.
24. מקס ובר, על הכאריזמה ובנית המוסדות, מבחר כתבים בעריכת ש.נ. איי זנשטדט, בתרגום אהרון אמיר, הוצאת מגנס, האוניברסיטה העברית, תש"מ.
25. נווה אסתר, מנהיגות מעצבת בקרב מגדים מצטינים בצה"ל, עבודת מסטר, אוניברסיטת ת"א, 1991.
26. ניקולו מקיאבלי, כתבים פוליטיים, הוצאת שוקן, תשל"א, 1971.
27. פופר מיכה, מנהיגות קרבית בצה"ל ומנהיגות בארגונים עסקיים - השוואות ומשמעויות, מתוך תרבות הנהול בישראל, צריקובר, 1993.
28. פרקר, מרי פולט, המינהל הדינמי, הוצ' נציבות שרות המדינה, ירושלים, תשנ"ד.
29. קלכהיים חיים, השלטון המקומי ומשרדי הממשלה: חלוקת תפקידים ויחסי גומלין, מתוך השלטון המקומי בישראל, הוצאת המרכז הירושלמי לעניני ציבור ומדינה, ירושלים 1987.
30. רונן אביהו, ארבעת מוסרות מנהיגות בצה"ל, מתוך על המנהיגות בעריכת פופר.מ, רונן.א, משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1989.
31. רונן אביהו, המנהיג ואנשיו מושג המנהיגות ורכיביו, מתוך על המנהיגות בעריכת אפר.מ, רונן.א, משרד הבטחון ההוצאה לאור, 1989.
32. שמואלי אליעזר, המאבק בין שלטון מקומי לשלטון מרכזי על סמכות ואחריות במערכת החינוך, עיונים במנהל י. ארגון החנוך, 14, עמ' 83-94.
33. Buss, B.M., Leadenship and penlonimance Bey and expectutirns, New York, Fnee pness, 1985.
34. Bemmis, W.G., and Nanns B, Leadens: The shnatey ies go Taking Change, New York, Hanpen and Row, 1985.
35. Connol. B, Intengoven mental Adnimistnutive Relation, in Elasan D.Et.AL. (Eds), coopenation and contliet readings in Aminican Fedenalism, peacock pulolis laens, pp. 292-318, 1969.
36.Etzioni, A., A Comparative Analysis of Complex Organizations, New York, Free Pres, 1961.
37. Etzioni, A., Complex Organizations: A Sociological Reader on Complex Organizations, 2nd ed., New York, Halt, Rinehart and Winston, 1969.
38. Hall, D.T. Carrers in Organizations, Santa Monica, California
Good year Publishing Company Inc 1976.
39. Hensey, p. and Blachand, K.H, Management of Dngan itationd Behavion: Utihiting Human Resomnce, Englewood clilts, N.T., pnentice Hall, 1982.
40. Janowite, M. The pnolessional soedies, The fness, New-York, 1971.
41. Kenny, D.A., and eaccano, s.j, Am Estimate of Vaniance Due to Tnaits in Leadenship, Jouinal of Applied psychology, 68,pp. 678-685, 1983.
42. Lewim k lippit R, and white R.K., patteins of Aggnesive Behavios in Expenimentully cneated social cultunes, Jurnal of social psychology, vol. 10, pp. 271-299, 1939.
43. Kotten, J., what leadens deally lol, Hanvand Business Review, May-June, pp. 103-111, 1990.
44. Lif I.P. and chank T.N. CONNVNITY POWER and decision Making: A Inend Report and bibliognaphy, Panis: Mouton and co. 1973.
45. Likent, R., New patterms of Mangement, New York, Macgnant-Hill, 1961.
46. Manin, R.A., Revcew of Relationship Between pensomality and penlozmance in simll gnrups, Psyeholoyicue bulletin, vol.56, pp. 241-270, 1959.
47. Maslot Alnuhaw, Motivation and pensomnlity, New York, Hunpez and Row Putlishens, 1954.
48. Reddin, W.J., The 3-D Mangyement style Theony Training and Developmint Jounal, Apnie, p.p. 8-17, 1967.
49. Schein, E.H., carrer dynamic: matching Individual and Organizational Needs, Addison-wesley publishing company, 1978.
50. Smith, S.B., and Pentenson, M.F., Leadenship, ongamitation and cultune, London, saye pule, 1988.
51. Stogdill, R.M. (1948), Pensomal Factons Associated with leadinship: A sunvey of the Litenature, in Gills, C.A., Leaden ship, 1969.
52. Stogdill, R.M. Hond grok of Leaden ship, New York, Fnee Pness, 1974.
53. Sulelmik, A., Managens and Leadins: Are They Dillenent? Hanvand Business Revzeu, May-June, pp. 67-68, 1977.
דברי הכנסת, כרך 1, עמ' 770, ישיבה מה- 21.6.49.
אוטונמית תפוקה ע"פ דורון ומבורך (82) היא זו המתייחסת לעצמאות הרשות בקביעת הקצאת המשאבים הכספיים.
קביעה
Determination
חקירה
Exploration
העתקה
Replicationm
התאמה
Absorption
II
מצב של בלתי אפשרי
מנהיג יוגי
אסטרטגית חקירה
מנהיג קומיסרי אסטרטגית קביעה
I
מצב בלתי אפשרי
אסטרטגית חקירה
התאמה מובהקת
למערכת האזרחית
אסטרטגיה קביעה
מימד
התאמה מובהקת
למערכת הצבאית

תגים:

אזרחות · שלטון · מקומי · קריירה · עירייה · צבא

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תהליכי הסתגלות והשינוי של קצינים פורשים", סמינריון אודות "תהליכי הסתגלות והשינוי של קצינים פורשים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.