המשותף והשונה בגישתם של מקיאולי וקאנט בשאלה האם פוליטיקה חייבת להיות א-מורלית

תקציר העבודה:

האם זה נכון שהפוליטיקה חיבת להיות א-מוראלית?
מה המשותף ומה השונה בגישותיהם של מקיאוולי וקאנט?

תוכן הענינים:
א. מבוא. או: מוסר, מוסר פוליטי ופוליטיקה מוסרית.
ב. על הרצוי והמצוי או מדוע, למרות שתיאורטית זה אפשרי, בלתי ניתן לצפות שהפוליטיקה (השלטון), תפעל על פי חוקי המוסר?
ג. פרק קצר על פוליטיקה אנטי מוסרית וא-מוסרית.
ד. שמירת השלטון - האם בכל מחיר?
ה. הצורך הא-מוסרי במערכות יחסים עם מדינות אחרות. (או: כיצד שומרים על העצמאות?)
ו. ובכל זאת, מה מקומו של המוסר בפוליטיקה? בין קאנט למקיאוולי.
ז. הקונפליקט של עליונות המוסר מול איסור המרי אצל קאנט. האם יש סיכוי לשלום הנצחי?
ח. מהו השלטון אצל מקיאוולי. טבע האדם כאינסטינקט אנושי.
ט. סיכום.
י. הערות ומראי מקומות.

א. מבוא או: מוסר, מוסר פוליטי ופוליטיקה מוסרית
בדפים הבאים, אנסה לבדוק, בעיקר על פי תפיסתם של ניקולו מקיאוולי, הוגה הדעות והמדינאי מתקופת הרנסנס ושל עימנואל קאנט, פילוסוף בולט מהעת החדשה, אשר עסק רבות בנושא המוסר והמוסר המדיני.
לכן אתיחס בראשית המבוא, להגדרת המושגים. כולנו יודעים למה הכוונה במילה מוסר, כלומר כולנו, זה אתה ואני והאיש ברחוב והילד העומד על דעתו. כולנו מודעים לכך שאסור לרצוח או להרוג. לכולנו גם ברור, שאם אדם במצוקה, הרי שבהיבט מוסרי עלינו לעזור לו להחלץ ממנה. ברור לנו גם שאסור לשקר ויתרה מכך, עלינו לומר את
האמת. עלינו להקשיב לזולתנו ובודאי שאל לנו להחיל עליו הגבלה כל שהיא, כל עוד אין הוא פוגע בנו וחלילה לנו מלפגוע בו. כל הערכים המתוארים בפיסקה זו הינם מוסריים וברור לנו בתודעה או לפחות באינסטינקט, כי להיות מוסרי משמעותו "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפהו" (1).
כאשר אנו מדברים על מוסר פוליטי, הרינו חושבים על הצורך של השלטון לספק את טובת אזרחיו,ומאידך לדאוג לשרידותו, היינו, למצוא את האיזון שבין הטוב המוחלט, כלומר, הפעילות המוסרית כפי שהצגתי בפיסקה הקודמת, לבין שימור השלטון. כי אם נאפשר את כל חופש הפעולה לאזרחים, כיצד נחזיק מוסדות מדינה ללא מיסים? אם
לא נקיים רשת מודיעין, הגורעת מזכויות האזרח, כיצד נגלה חתרנות, העלולה להפיל את יסודות השלטון...
__________________________________________________________
1) תהילים ל"ד, י"ג,ט"ו

מקורות:

האמת. עלינו להקשיב לזולתנו ובודאי שאל לנו להחיל עליו הגבלה כל שהיא, כל עוד אין הוא פוגע בנו וחלילה לנו מלפגוע בו. כל הערכים המתוארים בפיסקה זו הינם מוסריים וברור לנו בתודעה או לפחות באינסטינקט, כי להיות מוסרי משמעותו "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפהו." 1)
כאשר אנו מדברים על מוסר פוליטי, הרינו חושבים על הצורך של השלטון לספק את טובת אזרחיו,ומאידך לדאוג לשרידותו, היינו, למצוא את האיזון שבין הטוב המוחלט, כלומר, הפעילות המוסרית כפי שהצגתי בפיסקה הקודמת, לבין שימור השלטון. כי אם נאפשר את כל חופש הפעולה לאזרחים, כיצד נחזיק מוסדות מדינה ללא מיסים? אם לא
נקיים רשת מודיעין, הגורעת מזכויות האזרח, כיצד נגלה חתרנות, העלולה להפיל את יסודות השלטון...
אם נידע את האזרחים על מהלך כלכלי קיצוני, כיצד נוכל להפיק ממנו את התועלת הנדרשת, על ידי ספיגה מהציבור של ההפרש בין מה שהיה למה שיהיה. אם נידע על פיחות, הרי שלא עשינו דבר וכל אזרח בעל מח ירוץ לרכוש מט"ח כפי יכולתו ואף יילווה בבנק סכומי כסף ניכרים בריבית זולה, על מנת להפיק תוך יום רווח ניכר מהפרשי
המטבע ויצא שכרנו (האמת של השלטון, היינו המוסר) בהפסדנו (שכן מה הועילו חכמים בתקנתם והכלכלה עודה רופסת)?
ואולי בכלל אין חשיבות למדינה, אם אינה יכולה להיות מוסרית? אולי שלטון הנאלץ לשקר לאזרחיו, לדכאם, לכולאם, להוציאם להורג, מכל סיבה שהיא, אין לו בכלל זכות קיום? אולי בכלל צריך לדרוש פוליטיקה מוסרית, אשר תהיה צמודה למוסר האישי, הפרטיקיולרי, ללא יכולת סטיה? כך הפרמטרים של הטוב, המוסרי, יהיו אוניברסליים
ודין אחד לאזרח ולמדינתו בכל המדדים של המוסר?
עד כה הצגתי שאלות אפשריות לגבי המוסר האישי מול המוסר הציבורי ומאידך רק מתחיל הדיון. המחותנים הראשיים בו יהיו כאמור ניקולו מקיאוולי ועימנואל קאנט. במהלכו ננסה לראות מה מעמדה של המדינה. האם יש לה חובות לאזרחיה, או שבכל מצב "הווה זהיר בכבודה של מלכות, שאילולא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו." 2) ננסה
לבחון את יחסי המוסר שבין הפרט למדינה ואם יש לה אי אלו זכויות יתר, המאפשרים לה להיות לא מוסרית, או א-מוסרית, מסיבות שננסה לטעון בהמשך.
ב. על הרצוי והמצוי או מדוע, למרות שתיאורטית זה אפשרי, בלתי ניתן לצפות שהפוליטיקה (השלטון), תפעל על פי חוקי המוסר?
ברור שמה שרצוי לנו כדורשי טוב, זה עולם מוסרי ושליטים מוסריים, אלא שאת בעית הקונפליקט שבין הרצוי למצוי, ידע להגדיר מקיאוולי ב"הנסיך" 3): "בין החיים כפי שהם, לבין החיים כפי שהיו צריכים להיות יש הבדל רב ועצום כל כך, עד שכל המחמיץ מעשה כלשהו בגלל מעשה הראוי לעשות, סביר שייכשל." בהמשך מפרט מקיאוולי, כי
בגלל ריבוי הרוע, הרי שהטוב חיב להאבד כל העת, ומסיבה זו, ראוי לו לנסיך, החפץ להחזיק מעמד, לאמץ לעצמו סגולה, לא להיות טוב ולהשתמש, (או שלא להשתמש), בסגולה זו בהתאם לצורך.
מקיאוולי טבע המושג "טובת המדינה" וקבע כי על השליט להתחשב בכורח של הסביבה הפוליטית וזו קובעת אלו פעולות סותרות את המוסר, אך הכרחיות להחזקת השלטון.
למעשה מקיאוולי, לא רק שאינו פוסל שליט רע, רודני וקשה, אלא אף ממליץ לאחוז בסגולה זו כפי שציינתי לעיל. למרות זאת, אם מצטייר לנו, שמקיאוולי מטיף לשלטון אנטי מוסרי, בגלל שהוא חושב שאכן אידאלי הדבר, או בגלל רוע ליבו, הרי שאין הדבר כן. ראשית, משום שכפי שמדגיש מקיאוולי ב"הנסיך" יש מרחק עצום בין ברצוי
למצוי ועל מנת שלא נהיה אוטופיסטים, ראוי לנו להביט בדברים נכוחה (שם) ועל כך אמר הפילוסוף והמדינאי, פרנסיס ביקון, שחי באנגליה כ100- שנים לאחר מקיאוולי, כי "אנו חבים לו (למקיאוולי, א.כ.) תודה, על האמת העירומה שאמר על 'כיצד פועל האדם בדרך כלל ולא כיצד הוא צריך לפעול'". 4)
לעומת מקיאוולי, עימנואל קאנט, רואה במוסר יסוד ובסיס. 5) לכאורה הוא בכלל אינו מוכן לשמוע על שליט שאינו מוסרי, פוליטיקה לא מוסרית, או בכלל בניה ערכית שאינה מוסרית. לכאורה, ההפך הגמור ממקיאוולי. ומאידך מטיף קאנט, באורח חד משמעי וללא ערעור קל שבקלים, שגם בשלטון העריץ והרודני מכל, אסור בתכלית למרוד, שכן
השלטון קובע לנו את כללי החיים מבפנים ושומר על העצמאות הלאומית כלפי חוץ וכלפי מדינות זרות.
ברור שהיה רצוי לו לקאנט, לדבוק בכך ש"יושר הוא המדיניות הטובה ביותר", אך מאידך רואה מחלוקת של ממש בין מדיניות למוסר, הנמצא, לדאבון ליבו בחזקת העיון בלבד. היינו, האפשרות שהמוסר הפרטי של האדם הבודד יחול על השליט ישאר תאורטי בלבד למרות שקיים נסיון להעדיף את העיקר הצורני, היינו שיהיו כללים ואליהם יהיה
כפוף המשטר מלכתחילה, ובכלל על איש הממשל לדאוג, שיהא הכלל המוסרי לחוק כללי, אשר ינחה את המדינה כמו את אנשיה בדרכם, אך קימות סיבות רבות ובכללן פסיכולוגיות, מדיניות, סוציולוגיות וצבאיות שעוד אעמוד עליהן ולכן, גם עימנואל קאנט מודע לכך שהמוסר הפרטי, לא ניתן יהיה להטיל אותו על השלטון.
ג. פרק קצר על פוליטיקה אנטי מוסרית וא-מוסרית.
אם על פי חוק מדינה נוציא אדם להורג, (לא חשוב מדוע. יש חוק אשר נקבע על ידי החזקים, היינו השליט), האם זה אינו מוסרי כפי שאדם אחד יהרוג או ירצח אדם שני? אם נציג בכיר (שר או שגריר) של מדינה, יכחיש, יסלף ויאמר דברי שקר בעזות מצח, האם יהא לכך אותו דין מוסרי כפי שאדם משקר לחברו? מאחר ואין מדינה, אשר חוקיה
הנוגעים לציבור רחב או לציבור כולו, אינם חורגים מאמות המוסר הפרטיקולרי, הרי שייתכן, כי הפוליטיקה
הינה אנטי מוסרית, כלומר: דרכים פוליטיות נוגדות המוסר וייתכן שככאלה מן הראוי לחתור תחתיהן ולשרשן, היינו למרוד.
בא מקיאוולי, בפרקנו הקודם ומציג לנו מצב שבו תהום פעורה בין הרצוי למצוי ובלתי ניתן לחיות באוטופיה אידיאלית. מקיאוולי שהיה היסטוריון וכתב את תולדות פירנצה, לא ראה בהיסטוריה תחביב, אלא גרס, כי ההיסטוריה חיונית לנו, לצרכי מדינאות, אשר את כללי המעשה של המדינאות יש לשאוב מתקדימים היסטוריים. 6) מאחר
ולאורך כל ההסטוריה, לא היתה אידיליה של ממש בין שליטים ונשלטים ולא בין מדינות, אלא שהכל התבסס על השרדות ואינטרסים, על מנת שלא תהא חתרנות מבית או סכנה מחוץ, עלינו ללמוד את העבר, לפעול נגד החתרנות ולמען השרידות השלטונית.
פרנצ'סקו גויצ'רדיני, אשר כתב את הגיונות על מאמריו של מקיאוולי, 7) נוקט קו אמפריציסטי של יחסיות מוחלטת, אשר בו על השליט או המדינאי, לנהוג לפי המציאות היחסית של כל מקרה ולא על פי השקפות ותיאוריות שאינן ברות ביצוע וקבועות מראש.
במקרים שבהם יהיה קונפליקט בין המוסר למדיניות, רואה קאנט חובה לראשי המדינה, לדאוג ולחשוב כיצד יתוקן הדבר בהתאם לחוקי הטבע. יחד עם זאת מודע קאנט לקשיים, אשר לא ניתן לתקנם על פי כללי המוסר וגם לאופי האדם ובכללו השליט, המנוי על כללים סופיסטיים נבלותיים ושקריים. 8) על כן, לא תמיד יהיה הכלי הבלתי מוסרי
שבידי השלטון לאנטי מוסרי, אלא שאם לא היתה חריגה בוטה במיוחד, (ואשאל האם יכולה להיות קימת חריגה בוטה במיוחד, כרצח עם ואם קיים בכלל פרמטר לכך?),מדרך המוסר וזה שימש רק ככלי הכרחי לקיומו וקידומו של הממשל, נאמר כי השלטון הבלתי מוסרי יחשב לא-מוסרי, שהרי עצם הכפיה אינה יכולה להוות סמן מוסרי, אך מאידך גם
לא פשע כנגד המוסר.
ד. שמירת השלטון - האם בכל מחיר?
כמעט ורציתי לכתוב כתשובה: כן ולא. אך אין הדבר כך. לגבי מקיאוולי, הרואה ברוע השלטוני סוג של כורח שחובה להשלים איתו, יאמר שאכן בכל מחיר. לכאורה גם קאנט יאמר זאת, שכן כשהוא מביט על עליונות המוסר, מול איסור המרי, הרי יאמר, כי קיומה של המדינה, משמר את ערכי המוסר הפרטיקולרי ומכאן הצדקת קיומו בכל מחיר. 9)
יחד עם זאת, למרות שתמך במהפיכה הצרפתית, הכריז כי הטלת גזר דין מות פורמלי, על מלך [לדוגמא: לואי ה16-], הופכת על פיהם כל מושגי הצדק. 10)
מקיאוולי לעומת קאנט, אינו מהסס וגם ב"עיונים", שם הוא עוסק במשטר הרפובליקני המועדף עליו וגם ב"הנסיך", שם הוא מוצג כיועץ הנסיכים, יאמר כי המטרה מקדשת את האמצעים והשליט מעל הכל, כך שאין הגבלה במחיר שמירת השלטון.
קאנט, שבניגוד למקיאוולי, היה צדיק גדול, שלט על עצמו בעריצות רבה, ומאחר ולא הרשה לעצמו להתמרד כנגד העריץ שבו,כך התנגד לזכות המרד נגד נגד שליטים וטען כי מחובתו של עם לסבול אף הניצול הבלתי נסבל ביותר של סמכות עליונה. 11)
ה. הצורך בהתנהגות א- מוסרית במערכות יחסים עם מדינות אחרות.
(או: כיצד שומרים על עצמאות?)
מערכות יחסים בין מדינות מושתתות על דיפלומטיה. הדיפלומטיה פנים רבות לה ולא בכדי הפכה למושג. פרנסיס ביקון (רא' הערה 4) ), אשר עצמו היה חלקלק ואופורטוניסט, הגדיר את הסגנון חסר תום הלב כמקיאווליסטי. הוא גורס בכתביו, כי בדיפלומטיה לא תופסים הכללים הרגילים של מוסר אישי וציבורי והעוסקים בתחום זה, פטורים
מכנות וגילוי לב ורשאים להשתמש באמצעים מקיאווליסטים.
הדבר ברור, שכן יחסים בין מדינות מושתתים על עמדות כח מסחריות או בין גושיות, עמדות השפעה על מדינות אחרות שבמישרין או בעקיפין, ניתן לתרגם ההשפעה למטבע כלכלי. מקיאוולי ראה בכל דרך לא מוסרית, דרך טובה להשגת מטרותיו. ב1498- התמנה מקיאוולי למזכיר הלשכה השניה של הרפובליקה שהוקמה בפירנצה, היינו לשר החוץ של
הרפובליקה.עצם התמנותו היה סוג של בגידה ואכן כשבני מדיצ'י חזרו לשלוט, הואשם מקיאוולי בקשר נגדם, עונה וגורש מהעיר. עד לשובם של בני מדיצ'י, עסק מקיאוולי עצמו במשך 14 שנה בכל תכך אפשרי, חיבר חוזים עם מדינות, נשא ונתן עם ראשי ממשלות והקים מליציה. באחת מפעולותיו נכשל והביא למפלתה של הרפובליקה. את "הנסיך"
הגיש לבני מדיצ'י, לאחר שיושבו עימם חלק מהמחלוקות ובו נתן עצות, 12) כיצד אפשר יהיה לסובב בכחש בני שיח במשא ומתן מדיני. כפי שציין ביקון, המושג מוסר ביחסים בין מדינות, כלל לא קיים.
בהיבטו על המדינה, מצטייר מקיאוולי כפטריוט, הדואג למדינתו ושואף לשחרר את איטליה השסועה, המשועבדת והקרועה. 13) אכן זו תפיסתו, שלעיתים בלתי ניתן לקיים מערכת מוסרית אם רוצים לשרוד.
קאנט אף הוא מודע לכך, שבטוב מרצון, בלתי ניתן לקיים מערכת יחסים ידידותית עם מדינות אחרות. הוא מציין את השוני הרב בין הרוב המרכיב את המדינה ולא ניתן להתחיל מצב חוקי במדינה אלא באלימות, היינו השלטת החוקים בכח, (ובלבד שהחוקים יהיו טובים לפרט, עד כמה שניתן, אליבא דקאנט) ועל כן יש לצפות לסטיות גדולות
מהאידיאה האוטופית בנסיון הממשי. 14)
כעת מציין קאנט, כי מי שהיה חופשי יסרב לקבל מרות וחוקים של אחרים וכנ"ל מדינה אשר זכתה שלא להיות נתונה תחת חוקים חיצוניים, לא תסכים לקבלן ואפילו יבשת החשה עליונה על יבשת אחרת, שאפילו אינה מאיימת עליה, לא תניח לדברים כמות שהם, אלא תתגבר עצמה ועוצמתה, בכך שתשדוד ואף תשתלט עליה, לכן משפט העמים
והאוניברסליזם של אזרחי העולם, ימשיך להיות אוטופיה, אשר אינה עומדת במבחן המציאות.
למרות זאת, דבק קאנט ברצונו למוסר עולמי מקיף ומקוה שאכן ניתן יהיה לקיים משפט טהור, שעל פי חוקיו ייושבו סיכסוכים ומחלוקות הקימות בין מדינות ושכלליו יהיו מבוססים על הרווחה והאושר הצפויים של כל מדינה ומדינה. הוא מכיר שם בחובת המשפט ומוכן לקבל כל תוצאה פיזית אשר תהיה, היינו, כאופציה שניה בלבד, אך
מלכתחילה קורא לצדק משפט וערכי מוסר אוניברסליים, למרות השוני המושאי ברצונן של המדינות.
ו. ובכל זאת, מה מקומו של המוסר בפוליטיקה? בין קאנט למקיאוולי.
קאנט גורס כי טבע האדם מושחת מאד,אם כי לא לגמרי. חלק ניכר מהשחיתות מוסתר על פי חוק, היינו אותה מוראה של מלכות, שבגינה מצייתים אזרחים.
מאידך, ביחסים שבין מדינות עצמאיות השחיתות נגלית לעין ואז נתמכת על ידי נימוקים מוסריים כביכול, כמו חרות האדם, שבגינה מדינה אחת פולשת לאחרת, או סיוע לחלשים הזכאים כביכול לשלטון ומאפשר התערבות צבאית.
אותה איצטלה, המשמשת מס שפתיים, מספקת מעין כסות מוסרית, המצדיקה את הפעולה הבלתי מוסרית ומעוררת תכונות מוסריות רדומות אצל האנשים, כך שיש עדיין יסוד מוסרי רדום אצל האדם, אשר מאפשר לו להתגבר על הרשע.
למרות זאת עדיין המוסר, הקשור לצדק הטהור, אשר הינו תוצר של התבונה הטהורה, עומד בחזקת העיון ואין לו מקום מלבד השאיפה של השליט לטוב.
קאנט היה שואף לשליט, אשר יעשה טוב, מתוך הרצון להיטיב, ללא אינטרס, כדוגמת התפיסה של מנצ'יוס, אך מודע לכך שהדבר אינו אפשרי. 15) 16)18) 17)
מקיאוולי לעומתו אינו נותן לשאלות מוסריות להטריד אותו ורואה בשלטון כח אשר צריך להגן עליו ואם הגנה, אזי הגנה טוטלית, כלומר, אם עומד מול השלטון יריב, אין חצי חצי. אם אינך רוצה להיכנע לו ולשרת אותו, מחץ אותו והרוג אותו, עד אשר לא יוכל להרים ראש. 19)
יחד עם זאת מצין מקיאוולי, כי במידה שיש במעשה רע גדולה, משהו נעלה, הרי זה הוירטו שהוא מיזוג של כח וכישרון וזו המידה הטובה, הכח המארגן. לדוגמא מביא את הרודן מפרוג'יו, ג'יובאני פאולה בגליוני, נמנע מלהמית את ידידו האפיפיור יוליוס השני ומראה בכך, שהנה קיימת מידת הרחמים ואין טוב או רע מחלט. 20)
גם אם קיים איש הוירטו, אליבא דמקיאוולי, הרי לא הכל תלוי בהשפעתו על החברה, אך רואה גם את חלקו של אלהים ואת המזל בניהול עניני העולם ובני האדם אינם יכולים לתקנם גם אם רואים הנולד ואין בידם להועיל.21)
ז. הקונפליקט של עליונות המוסר מול איסור המרי אצל קאנט.
האם יש סיכוי לשלום נצחי. 22) עבור קאנט התבונה הטהורה מחיבת את הטוב. מכתחילה, על הפרט להיות מוסרי ועל השלטון לא פחות. יחד עם זאת, נהיר לו לקאנט, כי קימים קלקולים, הן במערכת הפנים משטרית של מדינה, או ביחסים הבין מדיניים,
בין מדינות, אשר נפל ביניהן דבר, אשר הוא בלתי נמנע. במצב כזה, חיבים ראשי המדינה לדאוג לתיקונו של המצב בהתאם למשפט הטבע המשתקף באידיאה של התבונה.
שאיפתו העיקרית של קאנט, להגיע לתכלית של העיקר הצורני, היינו לכך, שהכלל המדריך יהיה לחוק כללי ועל פיו תנהג המערכת הפוליטית.
אם כך צריך להיות במלוא התוקף, הרי נוכל אולי להסיק כי יש מקום למרי כנגד שלטון עריץ ורודני, אשר הרחיק לכת ולא רק שלא הודה בחובתו כלפי העם אלא התעמר בו במודע והוא הרע שבשלטונות...
אלא שלא כן הוא הדבר. למרות שקאנט מטיף למדינאי המוסרי ולהעדיפו על פני איש המוסר המדיני, על מנת לחולל את השלום הנצחי, הריהו רואה כפסול מיסודו את המרי, שאין פשע גדול ממנו, בעיקר בפן העקרוני. מקומה של המדינה אצל קאנט מחויב, לא מבחינת הכח והעצמה המתחייבת, כפי שמקיאוולי רואה בשלטון מטרה לשליט ולהטבות
שיזכה בהן, אלא מבחינת שמירה על הפרט החשוב לו לקאנט, לכן עומד קאנט על זכויות הפרט והמוסר הציבורי, אך שום דבר אינו מצדיק את המרי כלפי השלטון שאינו עומד בקריטריונים המוסריים.
השלום הנצחי ממשיך להיות אידאל בר סיכוי עבור קאנט, אלא שגם הוא מודע לקשיים ולמצב, אשר בטווח הנראה לעין אינו בר השגה, אך רואה בעליונות המוסר מול המדיניות האמיתית ולמרות שרואה במדיניות עצמה אמנות, הרי איחודה עם המוסר אינו אמנות כלל, כאשר שניהם סותרים זה את זה ואי אפשר ליטול מבני האדם את זכותם לראות
בקדושת המוסר, ללא התחשבות במחיר שתשלם על כך המדיניות, כאשר במחיר כריעת ברכה של המדיניות אל מול המוסר, קיימת תקוה, אם כי לא בטחון, שלאט, לאט מאד, תגיע לדרגה שבה תהיה זוהרת לצמיתות.
ח. מהו השלטון אצל מקיאוולי. טבע האדם כאינסטינקט אנושי.
האדם הינו בעל אינסטינקטים, על כן הוא בלתי ניתן לחינוך ובלתי ניתן להופכו לבעל תכונות מוסריות.
שני ספרים כתב מקיאוולי העוסקים בתחום. "הנסיך", שהינו בעצם, באופן לא פורמלי, חלק מספרו השני הקרוי "עיונים".
כאשר הרצון של האנשים וההגשמה של המדינה מגיעים להשלמה ביניהם, הרי זה הדבר האידאלי. השלטון והשאיפה של הפרט מתאחדים ואז פועלים יחדיו לטובת המדינה והמטרה תועלתנית לטובת הכל וזו הרפובליקה עליה כותב מקיאוולי בעיונים, משום ששם, ברפובליקה, עושים האזרחים דברים בשמחה.
כאשר בלתי ניתן להגיע לצורת שלטון זו, ומתבצע שלטון בכפיה, כאשר אז פוגעים ועולבים באזרחים זו טעות, שכן אנשים לא יסלחו על עלבון, כך שגם אחרי שנים רבות, יתקומם העם , על כן, אם מדכאים, צריך לדכא ללא שאדם יוכל להרים הראש (לדוגמא, קח מעשירים את הרכוש ותהפכם למשרתים.). הרעיון הבסיסי בשלטון הינו השגת מטרות
לטווח ארוך.
מקיאוולי עצמו כאדם היה הומניסט. דוגמת הנסיך, אשר שימש לו מודל, היה אכזר במיוחד וכדיפלומט מקיאוולי אסף ידע על משטרים שונים אשר הובילו אותו לכתיבת "הנסיך" ובמקביל "עיונים".
ב"עיונים" דן מקיאוולי במשטרים שונים ואילו "הנסיך" הינו מקרה פרטי של "עיונים" ובו מדובר על השתלטות על מדינה זרה. מקיאוולי שהיה גם היסטוריון וכתב כיצד לארגן צבא ויחד עם זאת הכיר דמויות שונות מעיסוקיו כדפלומט, יכול היה להבין מספיק את טבע האדם ולמקמו בעמדה השלטונית הכללית. הבנה זו העמידה אותו בעמדה
ריאלית גם לגבי תחזיות וכך חזה 400 שנה קודם את ההפיכה בתורכיה, אשר לדבריו "קשה מאד לבצעה, אך כשתתבצע תחזיק לטווח ארוך." באותה מידה ניבא, כי בצרפת קל מאד לחולל הפיכה, אך קשה מאד יהיה לשמרה. העובדות הוכיחו צדקתו.
ברוך שפינוזה ראה ב"הנסיך" סאטירה על הרודנות. רוסו ראה בכך ספר של רפובליקאי המתאר שלטון רודני-דמוני.
בפשטות: המדינה היא בסיס, אשר מטרת שליטיה להחזיק בה ולשלוט זמן רב ככל האפשר. ניתן לקיים מדינה בעלת מעלות טובות, אך אין זה מן ההכרח ומן הראוי לפעול על פי המצב בשטח, גם אם אין זה מוסרי כלל.
ט. סיכום
וכאן שלב סיכום הנתונים, הספרים, כל שאמרו מקיאוולי וקאנט ומה שאמרו עליהם, שלב השאלה הזהה לשניהם: האמנם חיבת הפוליטיקה להיות א-מוסרית?
אם נביט בפן המעשי, הרי שהתשובה הינה ללא כל ספק שכן. נכון שקאנט צופה לעידן אוטופי, בו יקום השלום הנצחי והזוהר המתמיד, אך מודע לכך שיש קלקלות לא מעטות, גם כאשר השלטון דורש טוב. לגבי מקיאוולי, אין כלל ספק בכך, שכן גם ברפובליקה, הוא רואה צרכים א-מוסריים בסיסיים.
אם כך היכן ההבדל? בגישה הבסיסית. אם מקיאוולי, ב"הנסיך", רואה את השליט האכזר וב"עיונים" את דמות הרפובליקה, הרי שנהיר לו אופי האדם ואופי זה מחיב, לנצח, שהשלטון יהיה א-מוסרי.
קאנט לעומתו שואף לשליט, אשר טובת העם אל מול עיניו ורק כורח יסיטו מדרך המוסר. הוא מודע לכך כי טבע האדם רע מאד, אך מנסה לגלות, גם מתוך השקר של המסוה המוסרי, בו נוקטים שלטונות, בבצעם פעולות שאינן מוסריות, ניצנים של טוב ומוסר, שאמנם רדומים הם, אך נותנים תקוה.
(פרק ו.) גם מקיאוולי מתיחס לכך שאין רק רע או טוב, כפי שמצאנו בדוגמא על הצלתו של האפיפיור יוליוס השני. (שם)
אם בימינו, המשטר באלג'יריה, אינו מפנה את השלטון, למרות שהפסיד בהן באורח דמוקרטי, האם יהיה זה א-מוסרי? אם כן מה תהא הצדקתו? השלטון באלג'יר חילוני ומאפשר לאדם לחיות את חייו. בשלטון זה נערכו בחירות דמוקרטיות ובהן זכו קבוצות הרוב המוסלמי.מלכתחילה הם הבטיחו להחיל את חוקי האיסלאם ולכפות אותם. השלטון
העכשווי, מתיר את חופש הדת, אך השתלט צבאית על המדינה כדי שלא ייפגע הפרט, אשר אינו חפץ לעטוף את האשה ברעלה ולקבל על עצמו אורח החיים הדתי-כפייתי.
מבחינה זו יצדיק מקיאוולי את השלטון, אשר עושה זאת למען תפיסותיו ולמען הגנה על דרכו, כמצוין ב"הנסיך", אך גם לו זאת רפובליקה, כנעשה בדוגמא זו, עדיין יראה בכך את הצד החיובי, בשמירה על חופש האזרחים הלא דתיים ויצדיק זאת, גם אם לא לגמרי, יאמר: הרי אין רק שחור או לבן.
קאנט יראה בפעולה זו פעולה חיובית, בכך שמסלקת כוחות הרוע, האמורים לכפות על האדם את שאין ברצונו. גם אם לא יראה את כוחות הדת, רק כנציגי הרוע, הרי שעל פי הציווי הקטגורי, אשר יאמר לנו כי איש באמונתו יחיה, הרי שיש הצדקה בהחזקת השלטון.
ובכל זאת, הפעולה הינה א-מוסרית, הווי אומר, מן הצורך לקיים פעולה א- מוסרית, על מנת לשמור על אושיות מוסר אחרות, כפי שקאנט גורס, כי לא נוכל לוותר על פעולה א- מוסרית, כאשר ויתור זה יגרום לנו לויתור על מעשה אחר, אשר אותו נצטרך לעשות.
קאנט, בניגוד למקיאוולי, 24) , היה שואף לראות מיזוג של המוסר המדיני והמדיניות המוסרית, אך מודה כי אינו יכול להעלות בדעתו, איש מוסר מדיני, אשר יצליח לחשל לעצמו את המוסר "כפי שהיתרון של איש המדינה (המוסרית א.כ.) מוצא אותו כמועיל לו."
מסקנה: א. בתחום עבודה זו: הפוליטיקה חיבת להיות א- מורלית.
ב. גם קאנט וגם מקיאוולי רואים עליונות בשמירת השלטון וחוקיו.
מבחינה זו, מן הכורח להיות א- מוסרי.
ג. קאנט רואה בא-מוסריות אופצית האין ברירה. מקיאוולי רואה בכך כורח שאין שלטון (כלשהו) מתקיים בלעדיו.
ד. קאנט רואה באוטופית השלום הנצחי, תקוה לעתיד רחוק, למרות הרוע האנושי. מקיאוולי אינו רואה כל אפשרות לשלום נצחי.
ה. עד היום קאנט הוכיח שהוא אוטופיסט שנותן לנו אולי תקוה.
מקיאוולי הוכיח שהוא מכיר את המציאות שטרם השתנתה.
ו. למרות זאת רואה קאנט כמוסרי לחסל הרשעים ומכריז כי "העולם
לא יאבד בשום פנים על ידי כך, שיתמעטו בני אדם מרושעים" 25)
ז. קאנט מתנגד לכללי התדרוך הסופיסטיים, בניגוד למקיאוולי הרואה בכך חלק מהטבע האנושי וחלק מעולמנו.
י. הערות ומראי מקומות
לפרק א.
1) תהילים ל"ד, י"ג,ט"ו
2) פרקי אבות.
לפרק ב.
3) מקיאוולי, ניקולו. הנסיך. פרק ט"ו. ע"מ 221.
4. BICON, FRANCOISE / ROBERTSON, ROUT. (editor) LEDGE SONS, LONDON, 1905
פרנסיס ביקון, היה פילוסוף ומדינאי בריטי, שחי בין 1561/1/22 ל1626-/4/9. היה משפטן בחצר המלכות שבגד בפטרונו, שימש נגדו כפרקליט הכתר והצדיק את פסק דין המוות נגדו במסה על תחבולות ובגידות. אמר:"מי שאינו רוצה לעסוק באוטופיות חיב להיות מודע לכח."
5) קאנט, עימנואל. לשלום הנצחי.הוצ' ספרים ע"ש י"ל מאגנס האונ' העברית. י-ם. תשל"ו. 1976.
לפרק ג.
6. BUTTERFIED, HERBERT. THE STATECRAFT OF MACHIAVELLI G. BELL, LONDON, 1940
7) גויצ'ורדיני, פרנצ'סקו. (1483 - 1540) כתב גם ספר "על הממשל של פירנצה" ב1526- בו מתקיים ויכוח בין הרפוב- ליקנים לתומכי המשטר היחידני. גויצ'ורדיני מוצא חסרונות בשתי השיטות ותומך באוליגרכיה אריסטוקרטית, אשר היתה נהוגה בעת ההיא בונציה.
8) הכוונה למספר כללים, אשר קאנט מגנה אותם ודומים לסגנון כללי הנסיך למקיאוולי והם:א. עשה ומצא תרוץ. קבע עובדה ולאחר מכן תתרץ ותצדיק. ב. אם עשית, הכחש. היה ומעשיך כשליט שלילי על פניו, אמור:לא עשיתי וחסל.
ג.הפרד ומשול. כלל ותיק וידוע, אשר לפיו מתחריך ויריביך הפוטנציאליים יריבו ביניהם ואתה תמלא תפקיד הטוב ושוחר השלום והצדק. (לשלום הנצחי. ע"מ 73-74)
לפרק ד.
9) קאנט, עימנואל. לשלום הנצחי. ע"מ 81-82.
10) שרפשטיין, בן-עמי. תולדות הפילוסופיה מהרנסאנס ועד קאנט. מטכ"ל/קצין חינוך ראשי. משהב"ט - ההוצ"ל. 1992
11) שרפשטיין, בן-עמי. פילוסופים כבני אדם, שוקן, תל-אביב, 1982. ע"מ 162-165.
לפרק ה.
12) הייל, ג'ון ר. מקיאוולי והרנסאנס האיטלקי.
תרגם: ר. לוטן. הוצ' הדר תל-אביב. 1978.
13) מקיאוולי, ניקולו. הנסיך. פרק אחרון.
14) קאנט, עמנואל. לשלום הנצחי.
לפרק ו.
15) קאנט, עימנואל. ביקורת התבונה הטהורה.
16) קאנט, עמנואל. לשלום הנצחי.
17) כדוגמאות להתערבות מדינית במסוה מוסרי שיקרי, נוכל לראות את ישראל במבצע קדש, את האמריקאים בקוריאה ולאחר מכן בויטנאם, בבואם להשליט סדר למען הטוב העולמי, את האמריקאים בפנמה ולכידת נורייגה, את סאדם חוסין שפלש לכווית בהצהרה של החזרת אדמה גזולה, מלחמת פוקלנד וכמעט כל מלחמה זכורה, למרות שלא זכורה לי
הנמקה מספיק מוסרית של היטלר לפלישות של גרמניה והפרת זכויות האדם, כולל טבח, אך הוא עשה זאת גם בהצהרה שאנשים אלה (יהודים, צועני וכו') מזהמים את העולם מוסרית ואקולוגית וגם שאף להחזיר לגרמנים את הזכויות המלאות על חבל הסודטים.
18. ARIEL, YOAV. A WORLD WITH NO PONISHMENT.
.A 3rd Cent. CONFUT. VIEW BULLETIN OF THE CHINESE PHILOSOPHICAL. Vol. 3 pp. 737-754
19) מקיאוולי, ניקולו. הנסיך.
20) מקיאוולי, ניקולו. עיונים. ספר ראשון. פרק כ"ז.ע"מ 95.
21) מקיאוולי, ניקולו. כתבים פוליטיים. תרגם: א. שמואלי.
כרך א'. ע"מ 12. הוצ' שוקן. תל-אביב. 1961.
לפרק ז.
22) לצורך פרק זה נעזרתי בספרים הבאים:
*)KANT, IMANUEL. PHILOSOPHY OF PEACE WAR. CAMBRIDGE UNI. PRESS. 1978
*)GRUNDSTEIN, NATEEN D. THE MANAGMENT KANT
KANT, IMANUEL, THE MORAL LOW
*) שרפשטיין, בן-עמי. פילוסופים כבני אדם.
לפרק ח.
23) לפרק זה נעזרתי בספרים הבאים:
*) גרול, משולם. פרקים על מקיאוולי וזמנו.
אונ' תל-אביב וספרית הפועלים. הקבוץ הארצי. מרחביה.
*) מקיאוולי, ניקולו. הנסיך.
*) .1963 .RIDOLFI, R. THE LIFE OF N. MACHIAVELLI. N.Y
*) מקיאוולי, ניקולו. עיונים.
לפרק ט. 24) סילמן, י. הרצון הרע בתורת המוסר של קאנט. מאמר בחוברת "עיון" י"ד-ט"ו, תשכ"ה.
25) קאנט, עמנואל. לשלום הנצחי. ע"מ 80.
כמו"כ נעזרתי בספריו של הוגו ברגמן, על הפיל' של עמנואל קאנט ועל תולדות הפיל' החדשה מתקופת ההשכלה ועד עמנואל קאנט, להכרת תפיסת עולמו הכללית של קאנט.

תגים:

מקיאוולי · מקיאבלי · ניקולו

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "המשותף והשונה בגישתם של מקיאולי וקאנט בשאלה האם פוליטיקה חייבת להיות א-מורלית", סמינריון אודות "המשותף והשונה בגישתם של מקיאולי וקאנט בשאלה האם פוליטיקה חייבת להיות א-מורלית" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.