דמות האישה במחזות "אלקסטיס", "מדיאה" ו"היפוליטוס" לאוריפדס

תקציר העבודה:

אוריפידס, נולד בערך בשנת 485 לפנה"ס, הינו מחבר הטרגדיות היווני השלישי בזמן אחר אייסכילוס וסופוקלס. אוריפידס היה בן למשפחה אמידה באטיקה, שהיתה קשורה לפולחן אפולון, בו לקח אוריפידס חלק פעיל בימי נעוריו.

אוריפידס נישא פעמיים, כאשר קיימות עדויות שונות ובכללם כותבי הקומדיות ובמיוחד אריסטופנס, המרמזים על סיבוכים בנישואיו של אוריפידס. גילולה מציינת כי אוריפידס לגלג על הנשים במחזותיו, כיוון שהיה לו עבד, יליד הבית בשם קפיסופון, שתינה אהבים עם אשתו. בתחילה ניסה אוריפידס להניא את אשתו מלחטוא, אך משלא עלה הדבר בידו, נתן אותה לעבדו, שחפץ לשאתה.

אוריפידס היה פטריוט גדול, שירת בצבא, אהב את אתונה מולדתו ושנא את אוייביה. ככל הנראה, החל את פעילותו האמנותית כצייר, אך לאחר שלמד אצל ארכלאוס, פילוסוף הטבע, ואצל אנקסגורס, פנה לטרגדיה והיה גאוותן במקצת. הדבר עורר עליו את כעסם של כותבי הקומדיות העתיקות, שלגלגו עליו במחזותיהם, אך אוריפידס התעלם מהם ויצא למוקדון, לחצרו של המלך ארכלאוס. בשובו בשעה מאוחרת לבית המלך, נטרף על ידי כלבי המקום. מתוך 92 מחזותיו שרדו 67.

בעבודה זו אעסוק בשלושה ממחזותיו: "אלקסטיס" (438 לפנה"ס), "מדיאה" (431 לפנה"ס) ו"היפוליטוס" (448 לפנה"ס). שלושת המחזות מציגים סיטואציה בה המלכה מוותרת על חייה, או האשה המוותרת על כל משפחתה למען הנקמה ב"מדיאה". בעוד המלכה אלקסטיס מוותרת על חייה למען בעלה, אשר יכול היה לפדות את נפשו תמורת קורבן אחר שיתנדב למות במקומו, מדיאה נאלצת לוותר על עתידה המשפחתי בגלל בוגדנות בעלה ואילו המלכה פידרה מוותרת על חייה מתוך אילוץ, לאחר שאפרודיטה משתמשת בה ככלי לנקמה בהיפוליטוס, הבוגד בה עם אהובתו ארטמיס. ארטמיס, אלת הבתולין והציד, מייצגת את דרך חייו של היפוליטוס ועל מנת לשלחו לאבדון, מבעירה אפרודיטה את אש האהבה כלפיו בלבה של פידרה, אשר בשעת מותה מסבכת גם את העלם הצעיר, בנוסח אשת פוטיפר שטפלה את האשמה על יוסף.

אלקסטיס, מדיאה ופידרה מייצגות שלוש דמויות נשיות שונות. אלקסטיס חזקה, מדיאה עיקשת ופידרה חלשה; אלקסטיס אידיאליסטית וכל מאווייה נתונים למשפחתה, מדיאה גם כן היתה רוצה לחשוב רק על משפחתה, אלא שבעת שנותרה נבגדת, היא מעבירה את כל מחשבותיה לנקמה ואילו פידרה דואגת בעיקר לשמה הטוב ולהמשך שושלתה. מול שלוש הנשים נמצאים הגברים, המתגלים כשליטים הדוניסטים מחד, אך בעלי תלות חזקה באשה מאידך.

ממארג העלילה של שלושת המחזות ניתן ללמוד על מבנה המשפחה ביוון העתיקה ועל מעמדו של הגבר, חשיבותה של האשה וחשיבותם של הילדים כדור המשך. כן ניתן ללמוד על הערכים העיקריים שהטביעו חותמם על הממלכה באותם ימים.

בעבודתי ארצה לטעון כי למרות שמעמדו של הגבר היה רם לאין ערוך ממעמדה של האשה, הרי שתלותו בה יצרה לאשה מעמד של עמוד השדרה המשפחתי ולמרות נחיתותה המעמדית, היתה האשה בעלת חיוניות רבה לסדר החברתי ביוון, שבמרכזו עמדה המשפחה. עם כל זאת, עדיין המלה האחרונה היתה תמיד נתונה לגבר, בין אם הדבר התקבל על ידי הנשים ובין אם לאו.

לצורך תמיכה בטענתי, אנתח בשלושת הפרקים הראשונים את שלושת המחזות, אציג את דמותן של אלקסטיס, מדיאה ופידרה כנשים, כרעיות, כאמהות וכגבירות הבית ויחסיהן עם המשרתים. בד בבד אתייחס גם לדמויות הגברים האמורים להוות את העיקר בבית, אך מתגלים בתלותם הרבה בנשותיהם. דמויות הגיבורים ותכונותיהם השונות מסומלות על ידי האלים המשפיעים על מהלך חייהם.

בפרק הרביעי אציג את ההשוואה שבין אלקסטיס, מדיאה ופידרה, כאשר ככל הנראה אוריפידס, שנפגע מחיי נישואיו, נע בין הרצון להציג את האשה האידיאלית הנותנת נפשה עבור בעלה, לבין רצונו להוקיע את האשה שבליבה מחשבות חטא, כפי שככל הנראה חווה בעצמו, בעת שאשתו העדיפה את עבדו על פניו.

את מסקנותי מניתוח המחזות, תוך הסתייעות בפירושים שונים, אשר יובאו במהלך העבודה, אציג בסיכום.

תוכן עניינים:
מבוא
פרק א: דמותה של אלקסטיס
פרק ב: דמותה של מדיאה
פרק ג: דמותה של פידרה
פרק ד: בין אלקסטיס מדיאה ופידרה - שיקולים משפחתיים
סיכום
ביבליוגרפיה

מקורות:

אוריפידס, (1983), מדיאה, שוקן, ירושלים ותל-אביב.
אוריפידס, (1986), אלקסטיס, (תרגם: א. שבתאי), שוקן, ירושלים ותל-אביב.
אוריפידס, (1992), היפוליטוס, (תרגם: א. שבתאי), שוקן, תל-אביב.
אריסטו, (תש"ז), פואטיקה, מחברות לספרות, תל-אביב.
גילולה, ד., (1996), גם סוקרטס בעננים, מאגנס, ירושלים.
שבתאי, א., "מבוא", בתוך: אוריפידס, (1983), מדיאה, שוקן, ירושלים ותל-אביב, ע"מ 7-29.
שפיגל, נ., "אאוריפידס - הטראגי שבטראגיקונים", פרוזה 63/60, 1983, ע"מ 62-65.
שפיגל, נ., (תשנ"ב), תולדות הטראגדיה היוונית, מאגנס, ירושלים.
Austin, M., "Art and Religion as Metaphor", British Journal of Aesthetics Vol. 35(2), 1995, pp. 145-153.
Burnett, A.P., "The Virtues of Admetus", In: E. Segal, (ed.), (1983), Oxford Readings in Greek Tragedy, Oxford University Press, Oxford, pp. 254-271.
Dale, A.M., (ed.), (1954), Euripides, Alcestis, Clrendon Press, Oxford, Introduction, pp. iii-xxxiii.
Galinsky, G.K., (1972), The Herakles Theme, Basil Blackwell, Oxford.
Kitto, H.D.F., (1954), Greek Tragedy, Doubleday & Company, Inc., New-York.
Knox, B.M.W., "The Medea of Euripides", In: E. Segal, (ed.), (1983), Oxford Readings in Greek Tragedy, Oxford University Press, Oxford, pp. 272-293.
Knox, B.M.W., "The Hippolytus of Euripides", In: E. Segal, (ed.), (1983), Oxford Readings in Greek Tragedy, Oxford University Press, Oxford, pp. 311-331..
Segal, E., "Euripides: Poet of Paradox", In: E. Segal, (ed.), (1983), Oxford Readings in Greek Tragedy, Oxford University Press, Oxford, pp. 244-253.
Schlesinger, E., "On Euripides' Medea", In: E. Segal, (ed.), (1983), Oxford Readings in Greek Tragedy, Oxford University Press, Oxford, pp. 294-331.

תגים:

יוונית · תיאטרון · יון · קומדיה · טראגדיה · מיתולוגיה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "דמות האישה במחזות "אלקסטיס", "מדיאה" ו"היפוליטוס" לאוריפדס", סמינריון אודות "דמות האישה במחזות "אלקסטיס", "מדיאה" ו"היפוליטוס" לאוריפדס" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.