תאוריות בשלטון המקומי

תקציר העבודה:

סוגיות בשלטון מקומי


מרכיבי הסקירה hy0900 -
1.התאוריות השונות בשלטון המקומי.
2.המצב במדינת ישראל והגורמים שהביאו לכך.
3.הקשר בין המצב בישראל והמסורת המדינית היהודית.
4.מרכיבי הקהילה המדינית.

התאוריות השונות בשלטון המקומי
פרק זה מתבסס על מאמרו של ל"י שרפ אשר בחן את הדוגמא הבריטית.
לדעתו של כותב המאמר השלטון מקומי לא נדון מעולם ברמה הפילוסופית כמו
השלטון הארצי או הקהילתי היות והוא מחויב המציאות בכל מקום ומקום
ותפקידיו, לרוב, זהים.
האדלי מרשל מגדיר את את הרשות המקומית כבעלת שלושה מאפיינים עיקריים:
1.פעילות באזור גיאוגרפי מצוצמם, בתחומי אומה או מדינה.
2.בחירה או ברירה מקומית.
3.הנאה ממידה של אוטונומיה לרבות סמכות להטיל מיסים.
המחבר נוטה לדון על שלטון מקומי במושגים של עוצמה המוצאת את ביטויה
בחירות והשתתפות הציבור בשלטון.
ארתור מאס ופאול אילווסיקר הגדירו בדיון העקבי והמקיף ביותר בנושא חלוקת
העוצמה בשטח את ערכים הטבועים בשלטון המקומי והן: חירות שיוויון ורווחה.
הספק הראשון המתעורר אצל המחבר ביחס לשלושת הערכים הללו מתעורר
בעיקבות השימוש במילה "שיוויון" כדי לתאר את מה שמתואר טוב יותר במילה
"השתתפות". נכון כי מתכוונים לשוויון פוליטי יותר מאשר לשיוויון כלכלי או
חברתי, אך עם זאת יש בעיה מיוחדת הנובעת משימוש במילה שוויון (כמו כן
מתעוררת בעיה עם המילה רווחה).
לאור כל זאת המחבר מאמץ את "השילוש" של סטפן דופרה: חירות, השתתפות
ויעילות.
חירות: השלטון המקומי הוא מקביל לשוק החופשי וכל אחד יכול לבחור לעצמו
את השלטון המקומי אליו הוא מעוניין להשתייך. ברור שהשלטון המקומי אינו
אפקטיבי כמו השוק החופשי עצמו, אך אם פירמות פרטיות אינן יכולות לספק
שירות מסוימים הרי שסיפוקו ע"י הממשל המקומי הוא שני במעלה, שכן השלטון
המרכזי הוא בבחינת מאיים בכח על חופש הפרט.
ישנן כאלו החולקים על האמור לעיל כי הצרכן יכול לבחור לעצמו את השלטון
המקומי הרצוי לו כמו בשוק החופשי היות ובמציאות הרשויות המקומיות הנן
קרובות בהרבה יותר למעמד של בעל מונופולין אזורי בשירותים שהן מספקות.
הרשויות המקומיות רחוקות מלספק את הרמה הטובה ביותר בהשפעת השוק של
אפשרות הבחירה של הצרכן, אלא הן נוטות לספק את השירותים ברמות שונות זו
מזו במידה מדהימה. ישנן טענות של חוקרים הטוענים כי הנטיה לגוון בשירותים
הנה סיבה נוספת לכך שהשלטון המקומי מקדם את את החופש כיוון שהוא מרחיב
את אפשרויות הבחירה, אולם אינו מצליח להשלים עם נטיות אחרות המיוחסות
לו, לספק שירות מעולה כיוון שהרשויות המקומיות השונות מתחרות זו בזו.
לסיכום ניתן לאמר כי מה שאפשר לכנות "גישת השוק" של שלטון מקומי הבאה
לקדם את חופש הפרט הנה חלשה (לפחות ביחס לשתי המאפיינים הבאים), באותה
מידה כמו הגישה הרואה את השלטון המקומי כמחסום נגד עריצות מרכזית
אפשרית.
השתתפות: ישנן מסורות שונות הרואות את השלטון המקומי כמקדם השתתפות
פוליטית...

מקורות:

????? ?????? ?????
?????? ?????? ?÷???
?????? ??÷???
1.????????? ?????? ?????? ??÷???.
2.???? ?????? ????? ???????? ?????? ???.
3.?÷?? ??? ???? ?????? ??????? ??????? ???????.
4.?????? ?÷???? ???????.
????????? ?????? ?????? ??÷???
??÷ ?? ????? ?? ????? ?? ?"? ??? ??? ??? ?? ?????? ???????.
????? ?? ???? ????? ?????? ?÷??? ?? ???? ????? ???? ?????????? ??? ?????? ????? ?? ?÷????? ???? ???? ????? ??????? ??? ?÷?? ??÷?? ???÷????, ????, ????.
????? ???? ????? ?? ?? ????? ??÷???? ????? ????? ???????? ??÷????:
1.פעילות באזור גיאוגרפי מצוצמם, בתחומי אומה או מדינה.
2.בחירה או ברירה מקומית.
3.הנאה ממידה של אוטונומיה לרבות סמכות להטיל מיסים.
המחבר נוטה לדון על שלטון מקומי במושגים של עוצמה המוצאת את ביטויה בחירות והשתתפות הציבור בשלטון.
ארתור מאס ופאול אילווסיקר הגדירו בדיון העקבי והמקיף ביותר בנושא חלוקת העוצמה בשטח את ערכים הטבועים בשלטון המקומי והן: חירות שיוויון ורווחה.
הספק הראשון המתעורר אצל המחבר ביחס לשלושת הערכים הללו מתעורר בעיקבות השימוש במילה "שיוויון" כדי לתאר את מה שמתואר טוב יותר במילה "השתתפות". נכון כי מתכוונים לשוויון פוליטי יותר מאשר לשיוויון כלכלי או חברתי, אך עם זאת יש בעיה מיוחדת הנובעת משימוש במילה שוויון (כמו כן מתעוררת בעיה עם המילה רווחה).
לאור כל זאת המחבר מאמץ את "השילוש" של סטפן דופרה: חירות, השתתפות ויעילות.
חירות: השלטון המקומי הוא מקביל לשוק החופשי וכל אחד יכול לבחור לעצמו את השלטון המקומי אליו הוא מעוניין להשתייך. ברור שהשלטון המקומי אינו אפקטיבי כמו השוק החופשי עצמו, אך אם פירמות פרטיות אינן יכולות לספק שירות מסוימים הרי שסיפוקו ע"י הממשל המקומי הוא שני במעלה, שכן השלטון המרכזי הוא בבחינת מאיים בכח
על חופש הפרט.
ישנן כאלו החולקים על האמור לעיל כי הצרכן יכול לבחור לעצמו את השלטון המקומי הרצוי לו כמו בשוק החופשי היות ובמציאות הרשויות המקומיות הנן קרובות בהרבה יותר למעמד של בעל מונופולין אזורי בשירותים שהן מספקות. הרשויות המקומיות רחוקות מלספק את הרמה הטובה ביותר בהשפעת השוק של אפשרות הבחירה של הצרכן, אלא הן
נוטות לספק את השירותים ברמות שונות זו מזו במידה מדהימה. ישנן טענות של חוקרים הטוענים כי הנטיה לגוון בשירותים הנה סיבה נוספת לכך שהשלטון המקומי מקדם את את החופש כיוון שהוא מרחיב את אפשרויות הבחירה, אולם אינו מצליח להשלים עם נטיות אחרות המיוחסות לו, לספק שירות מעולה כיוון שהרשויות המקומיות השונות
מתחרות זו בזו.
לסיכום ניתן לאמר כי מה שאפשר לכנות "גישת השוק" של שלטון מקומי הבאה לקדם את חופש הפרט הנה חלשה (לפחות ביחס לשתי המאפיינים הבאים), באותה מידה כמו הגישה הרואה את השלטון המקומי כמחסום נגד עריצות מרכזית אפשרית.
השתתפות: ישנן מסורות שונות הרואות את השלטון המקומי כמקדם השתתפות פוליטית (בניגוד להנטיגטון המדבר על השתתפות פוליטית ויציבות פוליטית כלל ארצית). המסורת המקובלת ביותר בבריטניה היא של בנטהם הרואה את הממשל המקומי בראש ובראשונה כאובייקט שתפקידו סיפוק ששירותים לאומיים ביעילות רבה ככל האפשר, לפי סטנדרטים
לאומיים מינימלים.
בצורתה הקיצונית רואה המסורת האוטונומית הקהילתית את הרשויות המקומיות כעולות אף על השלטון המרכזי, כיוון שהן קודמות לו, והן אמורות לפתח את הדמוקרטיה הכלל ארצית. אי לכך הרעיון של ההשתתפות במסכת השלטון המקומי היא מוצדקת ובוודאי מעמדו חזק מערך של החירות.
שתי נקודות ראוי לציין בהקשר להשתתפות:
1.השלטון (כמחנך פוליטי) כאמצעי לתרבת אנשים באמצעות שלטון מקומי. אחדים רואים בממשל המקומי את הסוכן לעניין זה ואילו דאהל קובע כי הוא לפחות "גורם מוביל" במערכת השיקולים של הפרט.
הסוציאליזציה הפוליטית מדברת על כמה אנשים הוא מחנך ולא על טיב החינוך, וערך חשוב אותו מציין שרפ הוא תפקידו כזירת אימון לדמוקרטיה.
2.לחינוך הפורמלי מתאם גבוה עם השתתפות פוליטית, הרצויה בכל משטר. בהתאם להנחה כי החינוך הפורמלי ימשיך ויתפתח במשך השנים סביר להניח שתגדל גם הדרישה להשתתפות בגופים המייצגים ברמה המקומית.
יעילות: גוהן סטיוארט מיל סיפק את ההגדרה הטובה ביותר לממשל המקומי בנימוק שהוא הסוכן היעיל ביותר להספקת שירותים מקומיים באופיים. הבעיה היא שלא הביא בחשבון את כל השירותים שהשיג השלטון המקומי מאז ימיו, ואשר אינם מתאימים להגדרתו.
צד נוסף של היעילות הוא שלא זו בלבד שהרשויות המקומיות מסייעות בתיקון חוסר האיזון שבעוצמה בין יצרנים לצרכנים אלא הן גם דואגות לבסיס אלטרנטיבי להיענות לדרישות לקיום שירותים ציבוריים שאין להם שוק (מוצרים ציבוריים לדוגמא). שירותים אלו מעלים בעיה מנהלית חדשה וקשה ביותר שכן אם עליהן לענות על הביקוש צריך
שהסידורים המוסדיים לסיפוקם יהיו כאלה שימצאו איזון כלשהו בין הדרישות המתחרות לגמישות ויוזמה בשטח, אוטונומיה מקצועית ואחריות ציבורית.
אם השירות אינו מנוהל על ידי ממשל מקומי ואינו נמצא ב"שוק" החופשי, גידול בהיענות לביקוש הגובר והולך באופן תמידי יכול להיות מוצא אל הפועל רק עקב משבר חזק מספיק כדי להעתיק את דעת הקהל במישור הלאומי. אי לכך הגידול הינו קצר וחזק.
הגידול במורכבות השירותים הציבוריים וההתמחות התפקודית הנובעת ממנה פירושן גידול מקביל בעוצמתן של הקבוצות המקצועיות. כאשר השירות כולל חובות פורמליות ברורות שהמרכז יכול לקבוע אין לכך משמעות אם הקבוצות המקצועיות חלשות ואינן מסוגלות להוציא אותו אל הפועל.
המצב במדינת ישראל והגורמים שהביאו לכך
רשויות מקומיות הן הרשויות המופקדות על רווחת תושבי האיזור שבשליטתן וכן על כל הפעולות המוניציפאליות אשר תושבי האזור אמורים לקבלן.רשויות אלו הינן בעלות מחזור כספי גדול מאוד,הוסף לכך את מיגוון הפעילויות אשר הן אמורות לבצע ,ואך טבעי הוא הדבר כי הן יהיו נושא לביקורת שוטפת,החל מרשויות השלטון המממנות
אותן,מצד ספקים ונותני שירותים העוסקים יחד עם העיריה בעבודה היום יומית וכלה באזרחים האמורים לקבל מהן שרותים.
בעבר הלא רחוק היינו אמונים על ביקורות שוטפות בעיקר לגבי הניהול השוטף של הרשויות (לדוגמא עירית תל-אביב על תקציבה הגרעוני הגדול)וכן לגבי אי סדרים כספיים בעיקר מצד ההוצאות של הרשויות הנ"ל. אולם כיום הביקורת על הרשויות המקומיות הינה הדוקה ביותר: מבקרים פנימיים, חיצוניים, ועדות ביקורת וכן פיקוח הדוק של
משרד מבקר המדינה אשר אינו חוסך את שבט לשונו מכל חריג שהוא.
התפיסה במדינת ישראל כי חייבות להיות רשויות מקומיות אולם את המדיניות יקבע השלטון המרכזי, ע"י זרועותיו השונות. ביצוע מדיניות זו מושאר בידי העוסקים בכך בשלטון המקומי.
בכל מקרה בישראל לא פעלו לפי תאוריה מסוימת וקביעת המדיניות היתה פרגמטית באופיה וכתוצאה ממנה נוצרו המאפיינים הבאים:
1.הטרוגניות- מבחינה מנהלית ופוליטית, מבחינת ראש הרשות, מבחינת המשאבים הכלכליים, התרבותיים והחברתיים ומבחינת המימד הפוליטי.
2.מערכת התיאום בין הגופים השונים בממשלה רופפת וכתוצאה מכך גם התיאום עם הרשויות המקומיות.
3.משרד הפנים הוא המאפיין העיקרי של הממשלה כלפי הרשויות המקומיות ושלהן כלפי הממשלה. נוסף לכך משפיעים על אופי השלטון המקומי משרד החינוך, העבודה והרווחה, הבינוי והשיכון ומשרד האוצר. האחריות לקשרים אלו היא בידי הממשלה.
4.סמכויותה של הרשות המקומית מתפרסות על פני שישה תחומים: חקיקה, הטלת מיסים (ארנונות וכד' הנתונים לאישור שר הפנים), תשלומי חובה, שפיטה, ניהול כספי, פעילויות עם גופים אחרים וסמכויות כלליות שונות.
חינוך: המדינה, על פי חוק החינוך חייבת לספק השכלה לכל אחד ואחד מבני הנוער עד לגיל חובה, על פי "חוק חינוך חובה". תוכניות הלימודים הן בסמכותו של משרד החינוך. השיתוף הנדרש מהרשות המקומית היא שבאחריותה לספק את המבנים והציוד של בתי הספר.
ענייני פנים: על פי "פקודת סדרי שלטון ומשפט" התש"ח כל הרשויות המקומיות שהיו בזמן המנדט נשארות על מקומן.
לאחר מכן תוקנו ההנחיות בקשר לסמכות המושל בפני הרשות המקומית, כשזו עברה לממונה המחוז הציב את משרד הפנים לעניינים של הקשר בין הרשויות למשרד הפנים.
סמכויותיו העיקריות של משרד הפנים הן:
1.למנות רשות מומית או מועצה אזורית.
2.למנות "ועדה קרואה" לניהול הרשות.
3.למנות ראשי רשות.
4.פיקוח על ניהול הרשות.
5.אישור תקציב הרשות.
רווחה: ב1958- חוקק חוק הסעד שקבע כי חובתה של רשות היא לקיים משרד סעד שיושיט עזרה לנזקקים. מדיניות הרווחה של השלטון המרכזי באה לידי ביטוי בתקציבים של המשרד הנ"ל. השיתוף היה במחויבותה של הרשות לתת ממקורותיה מימון לשרות.
עד סוף שנות ה70- השיטה היתה על פי המשאבים העומדים לרשות הרשות המקומית- רשות עניה נתנה יותר ואילו מאז כל רשות נותנת עד 25% מהוצאות הממשלה לרווחה מקומית.
המדינה קבעה בכך עמדה ברורה של לקיחת העול הכספי בטיפול הרווחה, והרשות המקומית היא ספק של השירות.
בניה: הנושא הוסדר ע"י "חוק התכנון והבניה",- 1965, הקובע כי:
1.לרשות יהיה מעמד לא מבוטל בעיצוב פני המקום. יש לה אפשרות לאשר את הדברים שלא יפגעו בה (ע"י הוועדה המקומית לתכנון ובניה).
2.יש לבנות מערכת שתפקח על החלטות הרשות המקומית שיש להן השלכות על כלל האזור.
3.בתכנון ובניה יש מחויבות לראות את המכלול במדינה, ולכן הרשויות המקומיות והמחוזיות יתאימו עצמן לתוכניות של הרמה הארצית.
החוק מעניק לוועדה מקומית סמכויות בל הנושא של תכנון ובניה, לתכנון ולאישור הבניה (הוועדה המקומית היא בעצם הרשות המקומית).
מעל הוועדה המקומית יש את הוועדה המחוזית שאמורה לבדוק אם התוכניות של הועדה המקומית אינן מתנגשות עם תוכניות מחוזיות.
הקשר בין המצב בישראל והמסורת המדינית היהודית
עם יסוד המדינה מונתה ועדה ע"י ממשלת ישראל שתפקידה לבחון את השלטון המקומי, את היחסים בין הרשויות ובין שלטונות המדינה לשלטון המקומי, תוך התייחסות להתאמת מבתנים ותיפקודהם ולהציע המלצות לשיפורים שיש לערוך לדעת הוועדה.
המלצות הוועדה נגזרו משלוש מקורות:
1.המבנה הרצוי.
2.הניסיון הישראלי שנרכש עד כה.
3.ניסיונות רפורמה שבוצעו במדינות אחרות.
הבנת התרבות המדינית של ישראל, ובמיוחד כפי שהתפתחה מתוך תרבות מדינית יהודית כדי להתאים את המלצות הוועדה לאוריאנטציות ולדפוסי התנהגות המעורים היטב בתרבות המדינית הזו והנגזרים ממנה.
מדינת ישראל מורכבת מתערובת של קהילות ומושבות שנוסדו על פי בריתות שנכרתו בין המתיישבים הראשונים בדור האחרון של המאה ה19-. מדינת ישראל נוסדה על בסיס קהילות קיימות ולכן שואבת את הלגטימציה מהן, ולא להפך. דבר זה עולה בקנה אחד עם התרבות הפוליטית של העם היהודי, משחר ההיסטוריה שלו, שאותה יישם בהצלחה
בקהילותיו בכך שבניו יכלו לחיות כיהודים. עבור היהודים לא היתה קיימת מעולם, באופן לגטימי, מדינה היררכית שקיימה את הריבונות ממרכז אחד. היהדות הקדומה פיתחה את הרעיון שהריבונות מצויה אך ורק בידי האלוקים, כמבואר לעיל וכי על סמכות אנושית היא רק סמכות מואצלת. נובע מכך העיקרון המבוטא בבהירות במקרא שאת
העוצמה יש לחלק בין גורמים שונים ובין אזורי השלטון השונים. השופטים והזקנים, המלכים, הכהנים, הנביאים והעם וכן העדה על שבטיה.
אצל העם היהודי רעיון העוצמה שונה במעט מרעיונות המדיניים הקונבנציונלים. הלגטימיות היא התורה; העם היהודי תמיד נשען על תורתו, אם כי בזמן החדש אין בהירות לגבי המונח תורה. העם הגדיר את עצמו כמיוסד על קונספציה של התורה והתורה היא המעניקה לגטימיות למערכת המדינית של העם היהודי.
המטרה המרכזית בכל השנים היא שיש לארגן את העוצמה כך שתתאים ליעילות העם היהודי ותבטיח את המשך הישרדותו. השרדות העם היהודי היא המטרה המרכזית. חשיבות התנועה הציונית, על כל פלגיה, היתה הבטחת המשך הישרדות העם, ארגון העוצמה (כלים פוליטיים) שאיפשרו הקמת בית לאומי לעם היהודי בא"י.
לאחר חורבן הבית נוצרה בעיה היות ושלטון פנימי יהודי היה באותה שעה לא שלטון של יחיד- כפי שהיה בדמות מלך אלא שלטון ציבורי, אם במשמעות הקדומה והפשוטה של הציבור בכללו או במשמעות של נציגי הציבור שנבחרו או נתמנו- המייצגים את הציבור והמהווים את המערכת השלטונית שלו.
הבעיה בצורות שלטון אלו היא הסמכות הניתנת למקבלי ההחלטות. מתוך כך עמדה לפני חכמי ההנהגה השאלה היסודית: האם ניתן לקיים סמכות שלטון של ציבור, או נציגיו ללא עיקרון של חיוב הזולת, היינו שהכרעת הרוב מחייבת את המיעוט וניתן לכפות אותה עליו? אומנם נאמר בתורה "אחרי רבים להטות" אך כלל גדול זה נתפרש ע"י חכמי
התלמוד לענין הכרעה במחלוקת הלכתית ולא בנושאי ביצוע. למרות זאת אנו רואים כי בעת החדשה ישנם תיקוני תקנות לטובת הציבור עם אלמנטים כפייתיים.
הגישות הללו התמסדו והמסורת הפוליטית היהודית שהמשיכה להשפיע על ההתנהגות הפוליטית של היהודים, גם אם במאות האחרונות לא היתה זאת המסורת הפוליטית הבלעדית.
כל האמור לעיל הביא לכך כי במדינת ישראל יש הרבה פחות ריכוזיות במציאות כפי שהדברים נראים ממבט ראשון. פרנסי השלטון המקומי, יכלו באמצעות תהליכים בלתי פורמליים להשיג מידה רבה של חופש ותמרון ויכולת עצמאית בענייני רשויותיהם, אך הדבר לא פותר את הבעיות העיקריות של מבנה, סמכויות ושיפוט בהן יש לטפל כדי לאפשר
לא רק עצמאות רבה יותר אלא גם יחסי שיתוף טובים יותר בין הרשויות הניתן כאשר מנהיגיהם יחושו ביטחון בסמכויות.
ספראי ובן ששון מתארים את מבנה העיר היהודית בתקופת המשנה העיר היתה מנוהלת ע"י שבעה אנשים שנקראו שבעה טובי העיר. יוספוס פלסיוס כותב כי: "בכל עיר ישלטו שבעה אנשים שדברו במידות הטובות ובשקידה על הצדק (קדמוניות, ד', ח,' יד'). וכן הוא מספר על עצמו שהנהיג זאת בכל ערי הגליל עם התמנותו כמושלו של הגליל
(מלחמות, ב',כ'). בדור שלאחר החורבן חוזר על סיפור זה ברוך הסורי (מהספרים החיצוניים) המספר על ברוך בן נריה שלפני מותו קרא ל"שבעה מן טבי דעמא" וציוום על הדאגה והפיקוח של העם.
ליד שבעת טובי העיר או הזקנים אנו מוצאים חבר מוצמצם יותר המכונה "ראשים". צורה כפולה זו של מנהיגות העיר, זקנים וראשים נזכרת כבר בספר יהודית ובספרות התנאית. בספר יהודית מסופר כי אחד מתוך השלושה היה ראש העיר אחד נוסף פיקוח עליו היות ואין עושים שררה על הציבור פחות משניים (מספכת שקלים, פ"ה מ"ב).
מכל מקום בני העיר היו מתכנסים להחליט בנושאים חשובים. אין אנו יודעים עד מתי נמשך הנוהג הזה של התכנסות האזרחים במעמד אנשי העיר והעדות היחידה היא עד סוף המאה הרביעית.
ברצוני לעמוד על נקודה אחת והיא מעמדם של החכמים- בראי הישוב באותה תקופה.
מיסוד מוסד החכמים התרחש עם הקמת מוסד הנשיאות וקיבל יתר תוקף בעת הנשיאים הלל ושמאי. עד להתחלת המרד לא גרמו חילוקי הדעות שנתרבו עם ריבוי התלמידים, לפילוגים החריפים בין שני הבתים: הלל ושמאי. המצב השתנה עם תחילת המרד הגדול: בעוד שלפני זה יכלו חכמים לנקוט עמדה חיובית עקרונית לגבי עצם מוסדות המלוכה
והשלטון, מבלי להימנע מלהתריע על מעשי עוול ומבלי לחפש קרבה יתרה לרשות, הרי עם פרוץ המרד שנראה בעיני רבים מלחמת חובה, ובעיני אחרים כמלחמה חסרת סיכוי, המסכנת את קיומו של העם, חלה החרפה קשה ביחסים שבין שני הבתים.
לאחר החורבן, בתקופת המשנה והתלמוד אנו מתחילים לראות בעיות במינויים של החכמים. בעיית המינויים והשררה בעולמם של חכמים ניכרת כאן בהתחלותיה. עובדה היא שזמן קצר אחרי רבן יוחנן בן זכאי אנו מוצאים ביבנה לא אב בית דין, אלא נשיא מבני בניו של הלל- את רבן גמליאל, שנטל רשות מן ההגמון שבסוריה (עדויות פ"ז,
מ"ז). עובדה זו מרמזת על מעמד שלטונה כלפי חוץ, וגם כלפי פנים הוא מופיע כמנהיג האומה, שסמכותו באה לו לא רק מהיותו אב בית הדין וחכם, אלא גם מכח יחוסו.
ואמנם שושלת הנשיאים מבית הלל- שבתקופה המאוחרת נתגלתה לה גם מגילת יוחסין שלפיה "הלל מדוד" (יבמות ט', ע"ט) קיימה בידיה את הנהגת האומה במשך למעלה משלוש מאות שנה עד שמת רבן גמליאל האחרון- החמישי או השישי,ללא יורש סמוך לשנת 425.
ברור, שהרבה היה תלוי באישיותו של הנשיא, בלמדנותו ובכושר הנהגתו, ולא מעט ביחסים שבינו לבין גורמים חיצוניים היינו השלטונות הרומיים. העובדה שלא כל הנשיאים היו שווים בשיעור קומתם ויכולתם, ולא כל הזמנים היו שווים ביחס השלטונות ליהודי הארץ ולמוסדותיהם מוכיחה כי מוסד הנשיאות לא היה יציב ותלוי היה הרבה
בכריזמטיות ובעוצמה שהפעיל הנשיא, והדבר השפיע גם על השלטון המקומי.
קיים היה החשש כי העם יזהה את מעמד החכמים כמעמד השליט ויזקוף לחובתו את כל הפגמים בשלטון, כולל המקומי. סכנה זו נמנעה הודות לכך שבכל הדורות נמצאו בין החכמים אנשים שקיבלו עליהם להמשיך את מאבקם נגד הרשויות, נגד הכוהנים הגדולים ונגד מלכים ותקיפים, אלא שמאבק זה הופנה כעת נגד שלטון וסמכות שגדלה בתוכם
ושביקשה לעמוד בראשם. בתוקף המציאות המדינית הוטלו על הנשיאים תפקידים שלפני כן היו נחלתם של מוסדות אחרים.
ממסקנותיו של ח.ה. בן ששון עולה כי רכוש העיר היה שייך לבני העיר ולא להנהגה. תפיסה זו של מעמד המשפטי של בני העיר ונכסיה יש בה כדי להסביר את דמותה של הנהגת העיר (7 ראשי העיר).
לסיכום: מסקנות הוועדה היו כי תוך הכרת החברה הישראלית ואופיה, חברי הוועדה רואים את הרשות מקומית כזרוע הביצועית בו כלולות ומתפקדות יחדיו רשויות מדינה, והרשויות המקומיות כל אחת לפי סמכויותיה ומשימותיה, כאשר כל הישויות הללו מקבלות את סמכויותיהם ישירות ובעקיפין מן הציבור.
מרכיבי הקהילה המדינית
כפי שנסקר לעיל, לקהילה המקומית אין אותה משמעות כמו שהיתה פעם והדבר נובע משינויים עוד בתחילת המאה הנוכחית. רוב התושבים מתייחסים לקהילה המקומית כצרור של גופים שצריכים להעניק שירותים, כאשר ישנה סולידריות מסוימת בין התושבים של אותה עיר.
בקהילה המקומית שהיא עיר נפרדת, קיימים מספר מרכיבים שהם ביחד מהווים את המערכת של כל קהילה מקומית ותיפקוד לא תקין שלהם מורגש מיד בשטח.
כדי להביא להצלחת קהילה מדינית על פי האופי הרצוי, כל המוסדות האלה צריכים לתפקד לפי נורמות מקומיות. מכל מקום יש צורך לנסות ולהפעיל את כולן.
להלן המרכיבים:
1.המוסדות המוניציפליים: הרשויות, המועצות המקומיות והאזוריות, וועדות שונות.
2.מוסדות ממלכתיים- אלה הם נציגויות של הרשות הממלכתית הלאומית שבאים לשרת את התושבים המקומיים.
3.המוסדות ציבוריים- הם ללא מעמד ממלכתי. ההסתדרות באמצעות מועצת הפועלים היתה הרבה שנים מוסד ציבורי חשוב במעמד המקומי.
4.המערכת המפלגתית- מפלגות מקומיות, אלה שמגייסים את העוצמה הפוליטית המקומית ומכוונים אותה להשגת מטרותיהם. בהרבה רשויות צמחו לאחרונה רשויות מקומיות אשר צברו כח למול המפלגות הארציות.
5.קבוצות אינטרסים- קבוצות מקמיות שיש להם עניין בקידום הקהילה. המקומית קבוצות אלה הם בדרך כלל מוסדות עיסקיים.
6.החוקה המקומית- המורכבת מהנורמות המקובלות במקום, כללי המשחק המקומיים ומערכת החוקים הממוסדת ונורמות פוליטיות מקומיות.
ביבליוגרפיה
1.אלעזר דניאל, עם ועדה, ירושלים,1991.
2.אלעזר דניאל וקלכהיים חיים, השלטון המקומי בישראל.
3.הוועדה הממלכתית לנושאי שלטון מקומי (ועדת זנבר), דו"ח שלטון המקומי בישראל, מבוא.
4.חיים הלל בן ששון, "מקומה של הקהילה- העיר בתולדות ישראל", (מקראה 7).
5.ספראי ש., "העיר היהודית בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד (מקראה 6).
6.שרפ ל"י, תיאוריות וערכים של ממשל מקומי, (מקראה 2).
בנושא חופש הפרט
1.גביזון רות, "הזכות לפרטיות וכבוד",זכויות האדם בישראל, 1988.

תגים:

מוסדות · ציבור · ממשל · מנהל · ציבורי · פוליטיקה · דמוקרטיה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תאוריות בשלטון המקומי", סמינריון אודות "תאוריות בשלטון המקומי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.