ילצין ומדיניותו

תקציר העבודה:

ילצין ומדיניותו
((1992-1986
ראשי פרקים hy0772 -

1.מבוא והצגת הנושא

2.המדיניות הסובייטית((1986-1991

3.השתלשלות העניינים ((1986-1990

4.המהפכה

5.שלטונו של ילצין

6.סיכום העבודה

7.ביבליוגרפיה

מבוא והצגת הנושא
בוריס ילצין נולד ב1931- בכפר קטן הנמצא בהרי האורלים. החיים אז היו קשים
ביותר תחת שלטונו של סטאלין. ב1935-, עקב המצב הקשה, עברה משפחתו לגור
בעיר ברזניקי, שם נאסר אביו ב.1937-
ילצין מעיד על עצמו כי לאור זאת שנא את השלטון הקומוניסטי.
ב1951- למד הנדסה וסיים את לימודיו ב1955- ומיד החל לעבוד בבנין. בתקופה זו
היה מחסור בדיור עקב שלטונו של סטאלין ולכן היה קל להשיג עבודה בתחום. הוא
קודם בעבודתו.
בשלהי 1960 הוא התקבל כחבר המפלגה, דבר שנבע מאופיו האמביציוזי ולא בשל
רצונו להיות חבר, מה גם שתפקידו כמנהל חייב אותו להיות חבר. בגיל 32, אחרי מות
סטאלין הוא מתמנה לדובר המפלגה באזורו וב1969- הוא מתנה לתפקיד בכיר יותר
(A SENIOR FULL TIME COMMUNIST PARTY OFFICIAL). ב1975- קודם
בתפקיד והוקנו לו סמכויות רחבות. ב1981- הוא נבחר למרכז המפלגה.
המהלכים משנת 1986 עד לעלייתו לשלטון היו רצופי מאבקים קשים עם המפלגה
הקומוניסטית מחד ועם גורבאצוב מאידך- שניהם ראו בו מסוכן לשלטון. מה שהעלה
אותו לבסוף הוא עמידתו בצד הנכון במהפכה אוגוסט .1991

מטרת עבודה זו היא לסקור את השתלשלות העניינים שהביאו לעלייתו של בוריס
ילצין לשלטון בתחילת 1991. תכלית העבודה היא לסקור את מדיניותו כפי שהוצגה
לאורך שנים אלו.
המקורות בהם אשתמש יהיו בעיקר עיתונות מאותה תקופה, וכן ספר שנכתב על
בוריס ילצין.

מקורות:

בעירו של ילצין נערכו הפגנות תמיכה, ולמעשה רוב העם היה לצידו לאור צעד דרסטי זה.
בעת ביקורו של רונלד ריגן ברוסיה מצא ילצין הזדמנות להעלות את נושא הפרסטרויקה (יצויין כי בספטמבר 1988 הוא יצא נגד השמרנים אף על פי שהבטיח לוועדה המרכזית כי לא יעשה כן ((N.Y. TIMES.
במהלך 1989 נוצר וואקום שלטוני לאור הכשלונות הכלכליים. לוואקום זה חדר ילצין. הוא הופיע במוסקבה ב17- למאי לפתיחת ישיבת הפרלמנט הרוסי, נלהב למאבק על הרפורמות (היה זה הקונגרס ה19- של המפלגה שלא התכנסה משנות ה20-). הקונגרס היה מסוקר ע"י הטלויזיה, וילצין גרם לכך כי תינתן לו זכות הדיבור. בנאומו הוא מבקש
לחזור לחיים הפוליטיים וטוען כי הבקורת שטען ושגרמה לעזיבתו את החיים הפוליטיים מושמעת כבר ע"י רבים אחרים, אפילו ע"י גורבאצוב עצמו, ולכן אין סיבה לנדותו.
היה ברור כי אם ילצין יתפוס את נשיאות הוא יצבור כח שיאיים על ברית המועצות כולה. גורבאצוב עקב במשך שבועיים אחר המאורעות וטען כי "ילצין אינו סוציאליסט" וכי הוא "שובר את האיחוד הסובייטי".
בסיבוב השלישי של ההצבעה העריכו כי סיכוייו של ילצין הם 50:50 אולם לבסוף הוא ניצח ולא נותר לגורבאצוב אלא להאשים את עצמו.
חברים בקונגרס הרוסי מיתנו ללא הרף את הצהרותיו של ילצין. הוא פיתח לעצמו במשך החודשים הבאים אסטרטגיה רומנטית בה רצה להקים מדינה בלטית טהורה. בכך הוא עורר את רגשות הרוסים להקמת מדינה רוסית טהורה ללא הרפובליקות הנלוות שתהיה מונחית ונשלטת ע"י מומחים ולא אנשי מפלגה (בכך הוא למעשה מחכה את אפלטון הטוען
למדינה שאזרחיה הם העילית והשולט בה הוא הפילוסוף).
ילצין הרחיק לכת אף מעבר לכך. הוא רצה כי חוקי רוסיה יגברו על חוקי בריה"מ: "רוסיה היא רפובליקה מאוחדת ויכולה לעזוב את ברית המועצות וזה לא רק זכות פורמלית". הצהרות אלו הדאיגו סובייטים רבים. ילצין אמר בצורה בוטה כי רוסיה יכולה לעמוד בזכות עצמה, ושנים רבות סבלה מהאיחוד.
בספטמבר 1990 נשאל ילצין מפורשות על כוונותיו. היה זה מספר חודשים לאחר בחירתו לנשיא רוסיה. המגזין "סיוז" ציטט את ילצין באמרו כי אין לו כוונה כרגע להפריד את רוסיה למרות שגם טריטוריאלית הוא התכוון לעשות כך. הוא הסביר כי החליט שההפרדה הא הדרך הטובה ביותר לאור הניסיון הקשה של ברית המועצות. הוא היה מעונין
ביתר חופש לרפובליקות על מנת להפיל את הבירוקרטיה.
כלומר הוא עשה זאת ממניעים כלכליים פוליטיים ולא ממניעים אידיאולוגים. ללאומנים הוא שילם "מס שפתיים". הוא האמין בביצור הגל הכלכלי והפוליטי. הוא טען כי הוא פועל על מנת לזרז את גורבאצוב לבצע שינויים ביתר מהירות. במילים אחרות רוסיה ניסתה לכופף את ידיה של בריה"מ. ילצין הבטיח כי יתן אוטונומיה מלאה ברמה
המקומית.
גישות אלו יכלו להיות הרות אסון היות ובלי רוסיה לא היתה קיימת ברית המועצות. כלומר לא ניתן לדעת היכן יעצר הפירוד של האיחוד הקומוניסטי.
בנאומו לקונגרס ב25- למאי הוא הציע לבנות מבנה חדש שיתפקד יחד עם המבנה הישן.
גורבאצוב לאורך כל הדרך כינה את מהלכו של ילצין כמסוכן וטען כי הוא לא היה עושה צעדים אלו.
ה- N.Y. TIMES מדווח ביוני 1991 כי ילצין מתנהג לפי הדגם של הפוליטיקאי האמריקאי: מדבר בבטחה, בנימוס, בבהירות ומרבה להשאיר אווירה נינוחה. לא זאת ועוד- בחירות 1991 היו השלישיות עבורו ובכולם הוא שינה את התבטאויותיו בהתאימו אותם לרוח הזמן ולשומעיו: נאומים שונים הוא נשא בפני המפלגה הקומוניסטית ובפני
הכנסיה.
כשנשאל ע"י העיתון איזבסטיה מה רגשותיו כלפי המפלגה ענה: "קשה היה לעזוב את המפלגה". כאשר נשאל על הכנסיה הוא הזכיר כי הוריו היו דתיים ולמעשה בו נשארה קצת לחלוחיות של הדת. דוגמא נוספת לשנוי מדיניותו היא ההצהרה בספטמבר 1989 כי הוא מוקיר את המפלגה ואילו ב1990- הוא אומר כי הוא רואה את המפלגה אשמה במה
שעוללה לאזרחים בעבר.
כל פוליטיקאי מערבי היה מבחין כי ילצין מנהל תעמולת בחירות אולם היו לכך סיבות אחרות. עד סוף 1990 קשר עם הכנסיה היה סותם את דרך ההתקדמות. דוגמא לשנוי מדיניותו הוא התייחסותו למפלגה כאמור לעיל.
בפברואר 1991 הוא קרא לגורבאצוב להתפטר. באפריל הוא חתם עימו על חוזה מביך אשר נראה כטעות. גורבאצוב חתם זאת היות וידע כי לא יוכל לסלק את ילצין מהבמה, ורצה כי יהיה קשור להסכמים (זו היתה פעולה דומה למה שקרה עם ארגון סולידריות בפולין באותה תקופה).
במהלך המהפכה ואחריה נאומיו של ילצין העמידו אותו בעמדת מערבי יותר מאשר קומוניסט לשעבר. בנאומו לפרלמנט האירופי ביום 16.4.91 הוא ציין כי מסך הברזל נפל ורוסיה צריכה להיות עם ככל העמים האירופים.
אימוץ כה מהיר של הערכים הדמוקרטיים לגביו היה בשל פחדו כי רוסיה לא תשתלב היטב בין המדינות האירופאיות.
רוב נאומו של ילצין בפרלמנט האירופי דיבר על זכויות האדם אולם הללו נשמעו אמביוולנטים. מכאן ואילך ברוסיה יישמו אותם כללים של זכויות האדם כמו בארה"ב.
קונגרס נציגי העם הסובייטי שהיה אמור להיערך ב9.12.91- בוטל. הדגל הסובייטי הורד מעל הקרמלין וילצין נכנס למושבו של גורבאצוב.
המהפכה
תזמון המהפכה באוגוסט 1991 היה מוצלח. גורבאצוב נסע ביום חמישי, ה20- לאוגוסט, לטקס חתימה של אמנת איגוד חדשה. מטרת האמנה היתה בנושא מיסוי משאבי טבע, כלומר שליטת הקרמלין על כל הרפובליקות היתה הופכת בלתי אפשרית ובעוד אנשי ק.ג.ב. היו לבטח מאבדים את משרותיהם, לכן הם החליטו לא לתת לטקס אמנה זו להתקיים.
ב4- לאחר הצהריים ביום ראשון בבית הנופש בקרים נכנס ראש צוות הביטחון והודיע שקבוצת אנשים דורשת להיפגש עימו ((TIME, 2.9.1991. הם אסרו עליו להפגש או לצאת מהאחוזה וניתקו אותו מהעולם החיצוני.
המהפכה בוצעה בידי 8 מראשי המפלגה הקומוניסטית. הכנופיה של 8 המהפכנים נתפסה בין ההתפלמסות של השנוי. המהפכה נראתה כבעלת מעצורים כמו בימי סטאלין אולם לא מסודרת.
הטעות הגדולה ביותר היתה של ועדת החירום שלא הוציאה להורג את גורבאצוב וילצין. הם עשו את כל מעשיהם בפומבי, לא סגרו את הטלויזיה ואת רשתות התקשורת, כך שכל אחד יכל למחות כרצונו. המהפכה בוצעה לפי דגם ישן של מהפכה, שלא התאים לרוח המודרנית באותם ימים. אנשי הצבא הונחו שלא לפתוח באש וכך למעשה הם איבדו את
כוחם. הצבא ביצע מבצע גדול על מנת להראות לאזרחים כי הכח בידם: זרנוקי מים, שורות של טנקים ועוד, אולם כל זה לא עזר בשעה שהנשיא גנאדי רעד בדברו בטלויזיה. רוב העם למעשה לא התנגד פיזית. רוב המנהיגים ישבו בכיסאותיהם וחיכו לבאות. הסיבה לאי הפעלת אש חיה הוא שהם חשבו כי חוסר הפופולריות של גורבאצוב תספיק כדי
להביא להם תמיכה, ובעצם אין צורך להפגין כח צבאי.
ב20.8.91- כתב ילצין מכתב לעם: "בקשתי מאזרחי רוסיה המייצגים את כל הקבוצות האתניות, שכחו את ההבדלים האתניים. אם רוסיה תהיה חופשיה אנו נוכל לפתור את בעיותינו בלי אלימות ושפיכות דמים או ניצול של מישהו. אנו נרפא את החברה ואנו יודעים את המתכון- כבוד. אני פונה אליכם שוב חיילים רוסים וקצינים- אל תתנו
לעצמכם להשתמש בכח הנשק שכוחו אינו מוצא את מקומו במערכת המודרנית. אני מקווה שהשעות הטרגיות יובילו להבחנה בין אמת לשקר".
כל מנהיגי הרפובליקות לא רצו להתערב למען גורבאצוב. לעומת זאת ילצין בעצמו עלה על טנק בכיכר האדומה והפגין נגד המהפכה. ב12:30- בצוהרי יום שני הוא נכנס לקומנדקר מחוץ לבית הלבן והודיע על כך כי נטל את הפיקוד. הוא הכריז על המהפכה כבלתי חוקית ולא קונסטיטוציונית. הוא קרא לשביתה כללית כדי לעצור את המהפכה
בהופעתו זו הלהיב את ההמונים להתנגד למהפכה. תמונתו בכל העולם הציבה אותו בראש הפירמידה השלטונית באותו מועד (ידיעות אחרונות, 23.8.91).
רוב אנשי המהפכה ברחו כולל ראשיה, אך מעטים נתפסו.
כאשר ירדו מיכאיל גורבאצוב ורעייתו ראיסה מכבש המטוס שהחזיר אותם למוסקבה מפורוס שבחצי האי קרים נשמו צופי השידור הטלויזיוני לרווחה. באותו יום, ה26.8.91- הפתיע ההיסטוריון ד"ר בוריס אורלוב את צופי הטלויזיה הישראלית וגם את מרבית המומחים בפוליטיקה ובאקדמיה, כאשר פסק ללא היסוס שמבחינה פוליטית גורבאצוב הוא
בר מינן". בשבילו זה היה ברור אבל הדברים עוררו הפתעה כזאת שלמחרת היום הזמינו אותו שוב לטלויזיה (מעריב, 27.8.91).
גורבאצוב לא השכיל לנצל את עובדת היותו חטוף במשך 72 שעות. הוא יכל להשתמש בכך כנשק פוליטי ולהרוס עד היסוד את השיטה הפוליטית. לעומת זאת הוא הכריז על בחירות חדשות.
בימים לאחר חזרתו הוא לא תיפקד במלוא עוצמתו. הוא דיבר בראיונות טלויזיונים והודה לילצין, אולם ברור היה כי הוא אינו יכול להוביל את המהלכים כבעבר.
שלטונו של ילצין
ילצין יצר קשרים עם החמולות המיוחסות- הצליח לאגוף הרבה מתנגדים ע"י יצירת קשרים במחוזות. וכך המדינה הילצינית החלה לתפקד. כך בצורה אישית והדרגתית ילצין הצליח לפנות לעצמו קואליציות שאפשרו לו לעשות דברים שלא בדיוק לפי רוח החוק, ובכל זאת התקדם על אפם וחמתם של המתנגדים.
ב1991- ילצין סירב לערוך בחירות למוסדות החוקתיים, גם במוסקבה וגם בפרובינציות. הוא דגל ב"מהפכה ליברלית" המונחית מלמטה- שיטה המאפיינת שליטים דיקטטוריים. הוא התבסס לא על החברה אלא על אדמיניסטרטורים כדי להחיל את השיטה. כך, בעוד גורבאצוב רצה לשנות את השיטה של קודמיו ילצין רצה להרוס אותה מהיסוד ולהקים
במקומה מנגנון חדש. בכך למעשה היתה מכשלתו. החלטתו מ1991- לרפורמות פוליטיות, כשלונו לכפות על בני בריתו בתנועה הדמוקרטית להיות יותר גמישים, וחוסר יכולתו לייצג את החברה ע"י ראיה ברורה של הרפורמה הרצויה הביאו למשבר פוליטי שהעמיק ב1992-3-.
במשך 1991 ו1992- ילצין נתון למאבק מתמיד עם מתנגדיו כאשר הרשות המחוקקת וקונגרס נציגי העם הרוסי היה למעשה מרכז הכח של המתנגדים. מתוכו קמו ועלו 2 מנהיגים חדשים: רוצקוי וחזבולטור. קונגרס נציגי העם ניסה לבלום את מדיניות הפנים של ילצין, כמו גם את מדיניות החוץ שלו.
6 באוקטובר 1992 ילצין נקט בצעד חשוב כאשר לקח לעצמו ראש ממשלה מהמחנה השמרני- ויקטור צ'רנובלידין.
אחת הרפורמות ממרץ 1993 היה שהשליטה על הבנק המרכזי עבר מהפרלמנט לממשה וכך הממשלה הצליחה לרכז בידיה כוחות על מנת להוות את המדיניות (דבר זה נעשה בשיתוף מנהיג התעשיינים מירדין). כך למעשה יכל ילצין להדפיס כסף כראות עיניו על מנת "לרפד" את מתנגדיו. בהדפסת כסף ע"י הממשלה מעלים את כמות הכסף. העלאת כמות הכסף
יוצרת ביקושים במשק ואז יש עליית מחירים (אינפלציה). האינפלציה שוחקת את ערכו של הכסף ואז יש צורך להדפיס עוד כסף.
בסוף 1993 ילצין הרגיש כי הוא מספיק חזק. הוא הצליח למשוך חלק מהשמרנים לצידו, ובספטמבר החליט לפזר את בית נציגי העם עד לבחירות החדשות, למרות שבחוקה משנת 1992 לא כתוב על סמכות הנשיא לפזר את הקונגרס.
רוצקוי וחזבולטור התנגדו ושלחו יחידות צבא בשליטתם כדי לכבוש את מוסקווה (בנין הטלויזיה). הם התבצרו בבנין הפרלמנט- אולם ילצין הצליח למצוא יחידה צבאית שתכבוש בחזרה את הבנין. שר הביטחון- גוראצו'ב החליט לתמוך בילצין- והיתה זו למעשה הפעם הראשונה שהמערכת הצבאית כגוף החליטה להתערב בסכסוך בין המנהיגים.
בדצמבר 1993 נערכו בחירות חדשות. בבחירות הדמוקרטים נפגעו קשות. המפלגה הליברל דמוקרטית (ג'רונובסקי) זכתה ב67- מקומות וסך כל הגוש הקומוניסטי זכה בשליש מהמושבים. בבחירות אלו הורכבה רשות מחוקקת שמרנית ורחבה.
הכנסיה
בכל שנות השלטון הסובייטי לא ניהלו אמצעי התקשורת ההמונית תעמולה כה מרוכזת לטובת הדת כפי שנעשה הדבר בימי ילצין. הכיוון היסודי של התעמולה הנ"ל אינו אל שאלות הדת והאמונה אלא משיכתם של ארגוני דת אל המדיניות השופטת, ואין מסתפקים בטיפוח מלאכותי של השקפות דתיות בקרב האוכלוסיה. המדובר ביצירה של תשתית חומרית
עצומה של ארגונים דתיים בסיועה של המדינה.
מוסדות ממלכתים של רפובליקות שונות אינם מתחשבים עוד בחוק חופש המצפון הקובע את הפרדת הכנסיה מהמדינה ומבית הספר והם מנהלים קו של התמזגות עם ארגוני הדת. למשל הסובייט העליון של הפדרציה הרוסית הכריז כאשר רשויות הברית ממלאות את פיהם מים, כי חג המולד הוא חגם הממלכתי של עמי רוסיה. בעקבותיו הלכו הסובייטים
העליונים של אוקראינה, ביילורוסיה ושל מולדובה. כעת פותחים את ישיבות הסובייט העליון של אי אלו רפובליקות בברכת ראש הכנסיות המקומיות.
ילצין דוגל בחוק הקיים לפיו אין הכרח להנהיג שיעורי דת בבתי הספר. באי אלו בתי ספר צבאיים הצליחו כבר לערוך טקסים דתיים, לרגל סיום מחזור של צוערים.
המצב הכלכלי
בתחילת 1987 עודד המנהיג הסובייטי מיכאל גורבאצ'וב את מדינות הגוש המזרחי להציע הצעות משלהן ל"פרסטרויקה". ההונגרים קפצו על ההזדמנות. גם פולין, צכוסלובקיה ובולגריה הכריזו על רפורמות, אולם הונגריה צעדה מהר יותר ורחוק יותר מכל אחת משכנותיה.
ב1- בינואר 1990 הנהיגה הממשלה את מס ההכנסה האישי ואת מס הערך המוסף. זהו צעד ראשון במסגרת מה שפקידי הממשלה הגדירו כמהפך כולל בכלכלה. על סדר היום היו באותה עת גם צמצום בשיטת התכנון המרכזי, קיצוץ בסובסידיות ובמיסים של המפעלים, מחירים חפשיים ושוק חופשי למרבית המוצרים התעשיתים, פשיטות רגל של חברות,
מערכת בנקאות עצמאית ובורסה בה יוכלו חברות, אזרחים פרטיים ואפילו משקיעים זרים לקנות ולמכור מניות של מפעלים המצויים כיום בבעלות המדינה.
לדעתם הסיבה בגללה מוכן ילצין לאשר רפורמות קיצוניות ומעבר לשוק חופשי היא שהתכנון המרכזי, ובעלות המדינה על המפעלים, גוררים את המדינה כולה לפשיטת רגל. החוב החיצוני הוא הגבוה ביותר בגוש המזרחי בחישוב של חוב לגולגולת. המשכורות הריאליות ירדו בהתמדה מ1981- ועד 1990 וצפויות לרדת ב10%- נוספים.
לדברי אנשי ממשל האסטרטגיה שהנחתה אז את מדיניות המסוי החדשה היתה לצמצם את הצריכה הביתית, להקטין את היבוא, ולהכריח את החברות לחפש שווקים שיכניסו מטבע זר. בהמשך, מתכוונת הממשלה לקצץ בסובסידיות הניתנות לחברות כושלות, ובמקביל להקטין את שיעורי המס המוטלים על תאגידים כדי לאתר ביתר קלות את המפעלים המפסידים
ולתגמל חברות מצליחות.
יצירת הון ושווקי אשראי תקל על העברת המשאבים הענפים המצויים בצמיחה, או לחברות המסוגלות להתחרות בחברות בינלאומיות ולהגדיל את היצוא. בנקים מסחריים עצמאיים ושווקי הון יסייעו אף הם במשיכת משקיעים זרים להם זקוקה המדינה בדחיפות כדי לצמצם את החוב החיצוני ולהשיג גישה לטכנולוגיה מערבית מתקדמת.
ב1990- היה ברור כי המשק הסובייטי מידרדר בצורה מהירה. החל משנה זו התפוקה התעשייתית יורדת ב15%- מידי שנה, ויש צמצום עקבי בתוצרת. הועלו 2 הצעות:
1. לחזור למה שהיה משק מתוכנן וריכוזי, דבר שספק אם היה אפשר לעשותו.
2. ללכת עוד צעד לקראת שוק חופשי.
גורבאצוב היה מעוניין בתהליך השני על מנת לחזק את מדיניותו. השמרנים לא אהבו את הנ"ל, והיות ושלטו בצבא הם חוללו הפיכה.
ילצין התחיל ברעיון של רפורמה כלכלית מהירה. בחודשים האחרונים של 1991 הבנק העולמי עיצב תוכנית שיקום לכלכלה הרוסית בה יועברו אליה 250 מליארד דולר במשך 5 שנים. התנאי היה שינוי המדיניות. בסופו של דבר קיבלו רק כ5%- מסכום זה. ילצין שכר יועץ כלכלי מאוניברסיטת הרוורד, ג'פרי זקס מומחה לשיקום כלכלות. הוא יעץ
לילצין לסגור את הגרעון הממשלתי, לשלוט על הזרמת הכסף מהבנק המרכזי, שחרור המחירים מפיקוח וסיוע זמני ממוסדות בינלאומיים.
כיום כ200,000- משקיעים פרטים מחזיקים בכ45%- מהשוק. בנקים מסחריים חדשים הוקמו בינואר 1987, ופעילים בתחום זה.
נחישותה של הממשלה להניח לחברות כושלות לפשוט רגל מציבה בעיות. הממשלה לא הבהירה מי יספק את המוצרים המוצעים כיום על ידי החברות הללו, ולמעשה היא מניחה לשוק לפעול לפי כוחותיו כאשר היא אינה נותנת לו סמכות, כלומר יש כאן אחריות ללא סמכות. פשיטות הרגל והניסיונות להימנע מהם גורמות עליה חדה באבטלה- ולממשלה
אין עדיין מדיניות ברורה.
בסקטורים רבים קיים היום מונופול ופירוש הדבר שלא יהיה קל לבטל את הפיקוח על המחירים. באופן רשמי 60% מהמחירים הינם חופשיים, אולם מספרן הרב של ההגבלות הכספיות והניהוליות של החברות מעוותות את התמונה האמיתית. אם יורשו חברות לקבוע מחירים כראות עינהם אין ספק שמרביתן ימהרו להעלות את המחירים ויגרמו בכך
לסחרור אינפלציוני.
תוכנית חיובית אחרת היא ההקלה על זרים להשקיע, שיכולה להציע שכר עבודה נמוך, קירבה לאירופה המערבית, עובדים בעלי מיומנות טכניות. למעשה עשה ילצין צעדים מרחיקי לכת בהליכה לקראת משקיעים זרים.
ישנו תהליך מתמשך של הקלה בתקנות לגבי מפעלים משותפים. כיום מותר לזרים להחזיק בבעלות על רוב המניות של חברה משותפת, והם מורשים בקלות יחסית להמיר את הרווחים למטבע זר.
ב1993- וב1994- כמעט כל החברות הגדולות ברוסיה הופרטו. חברת הנפט הגדולה- גאספרוב נקנתה מהמדינה ב300- מליון דולר בלבד וגם זאת בעזרת הלוואות מהממשלה. ב1992- תקציב הרכש הביטחוני קוצץ ב34%- ואח"כ ב69%-.
המדיניות של ילצין היא כלכלית בתפיסתה. למשל: סנקציות של האו"ם על לוב ועיראק לא היו פופולריים ברוסיה היו ויצאו לשם נשק.
חבר העמים
למרות מדיניותו מלפני בחירתו, ילצין חתר מאז בחירתו לנשיא לאיחוד כל הרפובליקות. חבר המדינות נוצר כארגון בשל התפרקותה של בריה"מ. חוץ מהאוקראינים שניסו ללכת לבד ובסוף השתכנעו.
למרות הקמתם, המוסדות המשותפים כמעט שלא פעלו. לרפובליקות לא היה יצוג במוסדות המרכזיים כמו בסנט של ארה"ב שם יש לכל מדינה יצוג. גוראצוב וילצין התחבטו בשאלה זו רבות, והגיעו למסקנה שבסופו של דבר התגלתה כמוטעית.
עם קריסת הקשר השמרני במהפכה ועלייתו של ילצין ברוסיה, השמרנים באוקראינה לא רצו שהילציניזם יגיע אליהם. קרבצוב- ראש המפלגה הקומוניסטית קבע בדצמבר 1991 שתי עובדות:
1. משאל עם על עצמאות אוקראינה.
2. בחירות לנשיאות.
ב1.12.1991- נבחר קרבצוב לנשיא אוקראינה.
ברית ורשה
מבחינת תפיסת ברית ורשה, ילצין הגה רעיון שעוצב עוד ע"י גורבאצוב. לדעתו יש לקיים את חבר המדינות שהיו קודם ברית ורשה כגוש עצמאי שלא יהיה נתון למרות אף אחד, אולם יהיה בהשגחת חבר המדינות העצמאיות. כלומר לא לפרק את גוש המדינות הללו אלא לעשותו יותר עצמאי.
התקשורת
כל מערכת התקשורת הפנימית והחיצונית בבריה"מ היתה בעבר מונחית ומבוקרת ע"י הממשלה וסוכני המשטרה החשאית היו אמורים לפקח על שיחות התושבים, אפילו הפרטיות. ב- 29.1.88 הוקמה "רשות לפרסומת" ע"י הנשיא.
הרשות הנ"ל פועלת על מנת לשחרר את היצרן הסובייטי מן התלות הכבדה במוסדות המרכזיים בבעיות הקשורות לקידום השיווק באמצעות פרסומת. הרשות דומה לאיגודי מפרסמים במערב, המאורגנים על בסיס וולונטרי ועוסקים בתיאום, יעוץ והדרכה, ואף מטפלים בשמירה על הרמה המקצועית. היצרן הסובייטי לא הוצרך מאז לכתת את רגליו
בפרוזדורים אין סופיים על מנת להשיג רשיונות והיתרים לכל מיני פעולות הקשורות בקידום שיווק תוצרתו. תפקידה של הרשות לפירסומת היה לפלס דרך בכל סבך המנגנון הבירוקרטי.
תודעת הפרסומת העידה על הרוח החדשה שם; עד שנות התשעים היתה הממשלה מוקיעה כל ניסיון לפרסומת בתואנה של שחיתות קפיטליסטית.
העיתונות
מיד עם עלייתו של ילצין לשלטון הוא ניסה להתיר כמה שיותר את חופש העיתונות וחופש הביטוי.
אולם לא כך קרה לאורך כל הדרך. ב24- למרץ 1992 השעה ילצין את הופעתו של העיתון "פראבדה". לדברי מספר כתבים הוא הושעה על מנת שלא תוכל לדווח על הפגנה ב17- למרץ ועל כינוס קונגרס צירי העם של ברית המועצות.
ילצין החזיק בידו את לשכת העיתונות. מיכאיל פולטראנין, ראש המשרד לעיתונות ולמידע ועושה דברו של ילצין באמצעי התקשורת מחזיק בידיו את כל האמצעים שבהם תלויים בפרסומים השונים לרבות אספקת הנייר. סגן הנשיא גנאדי בואבוליס הבהיר את עמדת הממשלה: היא תתמוך באותם פרסומים שישתפו עימה פעולה ותנטרל את אלה המתנגדים
לה.
העיתון "ראשיזן גאזט" ששיתף פעולה עם השלטונות קיבל 300 מליון רובלים מהממשלה וכך נוצר לו יתרון משמעותי על פני מתחריו הצורכים הלוואות בשוק האפור ונאלצים לשלם ריבית גבוהה.
העיתונים המרכזיים התומכים בילצין הם "איזבסטיה", "קומסומולקיה פראדבה", "ארגומנטי אי פאקטי" ו"מוסקו ניוז". עיתונים אלו מופיעים כמעט ללא צנזורה ואילו העיתונים האחרים נקראים ע"י השלטונות. כלומר אנו רואים כאן מעין דיקטטורה בה השלטון אינו מעונין כי עיתונים מסוימים יופיעו.
תפקידם החדש של האיגודים המקצועיים
האיגודים המקצועיים היו מאז ומתמיד כוח פוליטי אירגוני בכל ארצות העולם וגם ברוסיה, אולם ברוסיה הם לא יכלו לפעול רבות לאור המדיניות של אי מתן התבטאות והתארגנות חופשיים.
בספרו "פרסטרויקה" טוען גורבאצוב כי האיגודים המקצועיים על כוחם האדיר חייבים לנתב את כוחם על מנת לתרום לחידוש ההתארגנות הכללית וכן בשינוי המיבני החדש וכן על מנת לשמור על הסדר החדש במדינה: "...בראש ובראשונה יש לומר כי האיגודים שלנו הם כח אדיר. אי אפשר לנסח שום חוק עבודה אלא אם כן המועצה המרכזית
הכל-סובייטית של האיגודים המקצועיים סומכת ידיה עליו. האיגודים המקצועיים הם הפוסקים האחרונים בכל השאלות הנוגעות לחוקי העבודה, לאכיפתם ולהבטחת זכויותיהם של העמלים. אם מנהל מפטר פועל בלי לבקש את הסכמתו של האיגוד, ממילא יבטל בית המשפט את ההחלטה בלי שום דין ודברים משום שלא שאלו את פי האיגוד המקצועי. אין
מגישים לסובייט העליון שום תוכנית לפיתוח כלכלי, לשנה או לחמש שנים, אלא אם כן אושרה ע"י האיגודים המקצועיים בכל הדרגים". אנו רואים, אם כן, כי גורבאצוב תיכנן לאיגודים המקצועיים תפקיד פוליטי אירגוני חשוב יותר מאשר בארצות המערב, שם תפקיד האיגוד הינו מקצועי ויותר פסיבי.
הוא למעשה היה מעונין כי האיגודים יעזרו לעם בדרכו החדשה וינתבו את כוחם הרב לשמירה על הסדר החדש ולהשרשתו.
סיכום העבודה
המצב שנוצר הוא שרוסיה היא מדינה גדולה ומתחזקת הרואה את האינטרס הבינ"ל כמנוגד לאינטרס הקבוצתי של המערב. זאת הפעם הראשונה שרוסיה מעוניינת למכור טכנולוגיות גרעיניות. למעשה הכלכלה היא הגורם הראשון במעלה המערער על היציבות.
ב1989- נהיה ילצין חבר הפרלמנט הרוסי וב- 1990 יו"ר הפרלמנט. ב1991- הוא היה הנשיא הראשון שנבחר בבחירות חופשיות ברוסיה.
גורבאצוב ציין מספר פעמים כי לא יתיר לילצין לעלות שלטון, אולם, באופן אירוני, הוא עצמו ניצל בזכותו של ילצין.
ילצין הוא הפוליטיקאי היחיד ששרד משנת 1985 לתוך שנות התשעים לא רק במעמד יציב אלא מחוזק הרבה יותר, בעוד הפופולריות של גורבאצוב ירדה.
למעשה לכל אורך העבודה אין אנו רואים מדיניות מיוחדת של ילצין. אין הוא מצהיר על משנה פוליטית עמוקה ויחודית אלא האופי הכללי של מצעו הוא ימני ואנטי קומוניסטי. הוא אופורטוניסט ומנצל כל מצב לטובתו. למעט פעמיים בהן לא העריך נכונה את עמדת גורבאצוב, לכל אורך הדרך הוא פועל על מנת לשמר את שלטונו. מחד הוא תוקף
את הקומוניסטים ומאידך הוא ממנה אנשי שלומו ועושי דברו בעיתונות ובשלטון.
לעומת זאת ילצין עושה רבות בכלכלה ובתכנונה. כיום התיכנון אינו עוזר רבות היות ויש לבריה"מ בעיות כלכליות קשות ובעולם לא מכבדים את ההתחייבויות הבנקאיות המונפקות בבריה"מ. מקובל כיום בעולם המסחר כי רק בנק גרמני או לפחות בנק פולני אשר פועל בבריה"מ עצמה יכול לאשר את התיכנון העסקי של הלקוח ולא לשכת מסחר
סובייטית. אין כיום בבריה"מ לשכות או משרדי תיכנון כמו בארצות המערב אולם ילצין מנסה בכל כוחו לשנות את הרכב המשרדים הנ"ל על מנת להתאימם לרוח החדשה.
בפועל המצב אינו בדיוק כך אולם ישנה מגמה ברורה בכיוון הזה. כנראה שהבעיה הגדולה היא להתרגל לזמנים החדשים וכל עוד המבנה הכלכלי הבסיסי לא השתנה הרי שגם קשה לשנות את האיגודים עצמם, מה גם שראשיהם, שנבחרו עוד קודם לכן, חוששים לראשיהם במידה ותשתנה השיטה בכללותה.
רשימה ביבליוגרפית
*.אבלקין ליאוניד, גישה יוצרת לפיתוח הכלכלה המדינית של הסוציאליזם, ערכים 1988.
*.גורבאצוב מיכאיל, פרסטרויקה, ספרית מעריב, 1988.
*.התמורות בעידן גורבאצוב, לקט מאמרים בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987.
*."העיתונות החופשית של ילצין", ערכים, 2 ,1992.
*.GAIL SHEELY GAIL, THE MAN WHO CHANCHED THE WORLD, HARPER COLLINS PUBLISHING,
*.DUREGO A.S., RUSSIA CGANGES: THE EVENTS OF AUGUST 1991 AND THE RUSSIAN CONSTITTUTION, NOVA PUBLISHERS, 1993.
*.MORRISON JOHN, BORIS YELZIN, 1992.
*.MORROW LANCE, "THE RUSSIAN REVOLUTION", TIME, 21.9.1991.
*.MIKHEYEV DMITRY, THE RISE AND FALL OF GORBACHEV, INDIANA, 1992.
*.NOREN JAMES, "THE RUSSIAN ECONOMIC REFORM: PROGRESS AND PROSPECTS", SOVIET ECONOMY, VOL, 8, JANUARY 1992.
*.THOMAS H.NAYLOR, THE GORBACHEV STRATEGY, LONDON, 1988.
אבלקין ליאוניד, גישה יוצרת לפיתוח הכלכלה המדינית של הסוציאליזם, עמוד 25-6.
גורבאצאוב מיכאיל פרסטרויקה, עמוד 45.
תמורות בעידן גורבאצוב, עמוד 48.
MORRISON JOHN, BORIS YELZIN, P.44.
GAIL SHEELY GAIL, THE MAN WHO CHANCHED THE WORLD, P.251.
MORROW LANCE, "THE RUSSIAN REVOLUTION", P.16
GAIL SHEELY GAIL, THE MAN WHO CHANCHED THE WORLD, P.254.
MIKHEYEV DMITRY, THE RISE AND FALL OF GORBACHEV, P.145.
MORRISON JOHN, BORIS YELZIN, P.145.
THOMAS H.NAYLOR, THE GORBACHEV STRATEGY, P.18.
MORRISON JOHN, BORIS YELZIN, P.28.
IBID, P.29.
DUREGO A.S., RUSSIA CGANGES: THE EVENTS OF AUGUST 1991 AND THE RUSSIAN CONSTITTUTION, P.9.
MORROW LANCE, "THE RUSSIAN REVOLUTION", P.16
MORRISON JOHN, BORIS YELZIN, P.153.
ערכים 92, עמוד 85.
גורבאצאוב מיכאיל, פרסטרויקה, עמוד 105.
1

תגים:

ברית · המועצות · משטר · בוריס · ילצין · ממשל · רוסיה · נשיא

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ילצין ומדיניותו", סמינריון אודות "ילצין ומדיניותו" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.