היבטים אנטישמים במחזה "היהודים" - עפ"י לסינג

תקציר העבודה:

היבטים אנטישמיים במחזה "היהודים"
על פי לסינג

ראשי פרקים hy0472 -
1.מבוא והצגת הנושא
3.ביקורת המחזה
4.ביבליוגרפיה

מבוא והצגת הנושא
מטרת עבודה זו היא לסקור את מחזהו של לסינג "היהודים", על מנת להעריך את
יחסו ליהודים ואת יחס הסביבה הגויית כולה ליהודים: דעות קדומות, אמונות
טפלות וכיו"ב.

מקורות:

היבטים אנטישמיים במחזה "היהודים"
היבטים אנטישמיים במחזה "היהודים"
על פי לסינג
ראשי פרקים
1. מבוא והצגת הנושא
2. קורותיו של לסינג
3. ביקורת המחזה
4. ביבליוגרפיה
מבוא והצגת הנושא
מטרת עבודה זו היא לסקור את מחזהו של לסינג "היהודים", על מנת להעריך את יחסו ליהודים ואת יחס הסביבה הגויית כולה ליהודים: דעות קדומות, אמונות טפלות וכיו"ב.
שנאת היהודים בגרמניה
שנאת היהודים באירופה מתבססת על המרכיבים הבאים:
1. המסורת המקומית: דרכי שנאת היהודים באותה ארץ עוד בתקופות קודמות ובמשטרים קודמים.
2. רמתו המוסרית והתרבותית של השליט באותה ארץ: הרמה המוסרית הכללית משתקפת בדרך-כלל גם בדיכוי היהודים, ברדיפתם או בלחץ כלפיהם. המשטר הדיקטטורי, המדכא את עמו בארצו, מחמיר יותר עם היהודים. בארצות ובמשטרים דיקטטוריים לא תתבטא שנאת היהודים במעשים שרירותיים חריפים של השלטונות, אולם שונאי היהודים מוצאים
לעצמם דרכים לפעול במסגרות של החרויות הדמוקרטיות הנהוגות במדינה, ולעיתים הם חורגים מהם, תוך סלחנות שילטונות מדינותיהם, או ניצול בקיעים במערכת החוק.
המימד המדיני- האם היהודים היו נתינים של אותה ארץ או לא, והאם זכו לאמנסיפציה. כאשר יהודים זוכים להיות אזרחים הם מתקבלים בחברה והאנטישמיות והפליה הם נגד החוק, אולם כאשר אין הם נתינים הם יכולים להיות מופלים וגזענות רישמית אינה אסורה.
מימד שני הוא סוג האנטישמיות: האם האנטישמיות הנפוצה היא אנטישמיות מזרח אירופית הנשענת בעיקרה על עקרונות הדת הנוצרית- קרי היהודים אינם מקבלים את הבשורה החדשה ולכן הגאולה אינה מגיעה, או האנטישמיות היא מודרנית ונשענת על תורת הגזע (נמצא בעיקר בארצות גרמניה הצפונית).
מימד שלישי הוא המצב הפוליטי הפנימי בתוך הארץ וכן המצב הכלכלי.
לעומת הקיסרות האוסטרו-הונגרית יהודי גרמניה היו רובם בעלי מאפיינים ומרקם חברתי השכלתי דומה לשאר האוכלוסיה. דרכם של יהודי גרמניה אל האמנסיפציה היתה ארוכה וזרועת מכשולים. שיוויון הזכויות שהונהג במדינות חבל הריינוס, בתקופה הקצרה של שלטון הצרפתים, נשלל מהם לאחר שחזרו הגרמנים והשליטו את סדרי העבר.
קורותיו של לסינג
לסינג היה פילוסוף, מחזאי ומבקר ספרות גרמני. ה"מכתבים" המפורסמים שלו, שנתפרסמו בשנים 1758-1765, זיכוהו בתואר "אבי הביקורת הגרמנית".
המטרה העיקרית שעמדה לפניו ביצירתו הספרותית הביקורתית היתה לשחרר את העם והמחשבה של הגרמנים מן ההשפעות הצרפתיות. בספרו "לאוקואוז" שהופיע בשנת 1766 גולל את שיטתו בהערכת הספרות והציור, ששינתה את טעמם הספרותי של בני ארצו. זהו אחד הספרים החשובים ביותר בתולדות הביקורת הספרותית.
מחזהו החשוב הראשון "העלמה שרה סאמפסון" (הופיע בשנת 1755) היה הטרגדיה הראשונה מחייהם של פשוטי עם בספרות הגרמנית. מחזה זה פותח תקופה חדשה בדרמה הגרמנית. "נתן החכם", המפורסם במחזותיו נכתב בהשפעת הוויכוחים הדתיים.
לסינג למד תיאולוגיה ורפואה במכללת לייפציג, אך היה למבקר ומחזאי. הוא לא ביקש להיות לא פקיד בברלין ולא מורה. "לא כל הבזים לכבליהן" הוא אומר "אומנם בני חורים הם". רצונו הוא להיות בן חורין- וסופר. בחוגים הספרותיים הביטו עליו כעל מין בטלן, שאינו מתבייש להתרועע אפילו עם יהודים. יתר על כן, לכתוב עליהם.
ב1749- פרסם קומדיה "היהודים". העזה גדולה של משורר צעיר. לסינג כתב: "כשיהודי מרמה, אז אולי הכריחו הנצרי לכך שבע פעמים מתשע". במחזהו זה לגלג לנוצרים המתרברבים. הקומדיה עשתה בשעתה רושם עצום. אפילו המלומד מיכאליס העיר בסקירתו, שאומנם יתכן שעם ישראל יוציא מתוכו אדם נאצל שכזה במחזה, ואף על פי כן אין זה
מתקבל על הדעת.
ביקורת המחזה
הסיפור מספר את קורות ברון גרמני, המותקף ע"י עבדיו הנוצרים, המתחזים ליהודים. הברון ניצל בזכותו של עובר אורח, שאינו אומר את שמו לכל אורך הדרך, אולם בסופו של דבר מתגלה כי הוא יהודי.
המחזה משובץ באמרות נגד היהודים, בעיקר לאחר שהמשרתים המתקיפים טוענים כי סביר להניח כי המתקיפים היו יהודים. להלן מספר דוגמאות:
קרום:"...גם אני מאמין שלבטח היו אלה היהודים. אדוני אולי עוד לא מכיר כל כך את האספסוף חסר האל הזה. כמספרם של אלה, בלי יוצא מן הכלל יש שקרנים גנבים ושודדי דרכים. לכן הן גם אותו עם שאלוקים הטוב נתן בהן את קללתו. אסור שאותי ימליכו למלך כי אז לא הייתי משאיר אפילו אחד מהם, אפילו אחד מהם... ואז מייד רצו
להתנקם בגללה באדון הברון הטוב שלנו. הו אדוני הנכבד, אם חפץ אתה אושר וברכה הנך בעולם הזה אז הישמר מן היהודים יותר מאשר מפני הדבר"... לאחד הוציאו, בדוחק שהיה שם, את המטפחת; לאחר- את קופסת הטבק לשלישי את השעון, ועוד, איני זוכר כבר מה. זריזים הם, כמו נמייה זריזים הם כשמדובר בגזל. ומהירים הם, אפילו יותר
מן המורה כשהוא מנגן על האורגן...".
הברון: "...עם שכה חשובה לו עשיית הרווחים לא מעניין הרבה בכך אם בצדק באו לו או לא בצדק, בעורמה או באלימות. הוא. הוא אפילו נולד למען המסחר, קרי בגרמנית פשוטה- רמאות".
הדעות הקדומות כאן הם:
1. היהודים מפרידים בין דת למעשים. כאשר הדבר נוח להם הרי הם: "חסרי אל". אי לכך יש בהם הרבה פושעים, פושעי רכוש.
2. היהודים הם נקמנים: היות ונהרגו רבים מהם באסון מסויים הם רוצים להתנקם בנוצרים (הנקמנות טבועה בדמם של היהודים עוד מסיפורי יהודה איש קריות).
3. מנצלים הזדמנויות כדי לגנוב ללא אבחנה; שקרנים ורמאים, פועלים בזריזות כאשר מדובר בגזל.
4. נולדו למסחר.
5. הרווחים חשובים ליהודים. היהודי אינו מסוגל לעשות פעולה ללא תמורה.
6. לא יכול להיות שיהודי יהיה גם אציל רוחני.
המחזה נקרא "היהודים" ולא "היהודי", ביחיד, למרות שהוא מדבר על יהודי אחד. הסיבה היא כנראה היות ושני הגנבים התחפשו ליהודים, וגם הברון הרי מדבר על היהודים בלשון רבים.
מיכאליס כותב כי ללסינג רצון טוב, אבל לא ניתן להאמין שהיהודים יהיו נחמדים כמו היהודי אצל לסינג; זה לא סביר ולא ריאלי. באומרו זאת הוא למעשה הורס את המחזה, למרות שהסיבה כי היהודי אינו נחמד היא אובייקטיבית: הנוצרים עושים צרות ליהודים ולכן לא ניתן לצפות מהיהודים להיות נחמדים. לדעתו לסינג כתב זאת על מנת
לתאר עם בצרות.
קרום טוען כי היהודים "חסרי אל", כלומר עושים ככל העולה על רוחם ללא התחשבות בדת. זוהי דעה שאין שומעים אותה רבות באנטישמיות העתיקה. האנטישמיות העתיקה גורסת כי היהודים הרגו את ישו המשיח וכי דתם היא דת תקנונית. קאנט, הפילוסוף החשוב ביותר בתולדות גרמניה, שחי באותה תקופה כותב (1755) כי ליהודים "דת
תקנונית" . הסבר למחשבה זו וטעות זו של קאנט ניתן אולי לראות בחיבורו האחרון שיצא לאור "אויתאנאסיה של היהדות" (אויתאנאסיה= דת מוסרית ביותר). קאנט אומר כי אחדים מן הלימודים האלה, הכרח לשמרם בנצרות בבחינת אמונה משיחית, אולם הבדל כיתתי זה מן ההכרח שהוא יעלם לפחות ברוח סיום של הדרמה הגדולה של חילופין עלי
אדמות. היות וקאנט הגדיר את היהדות בתור עדה תקנונית, שדתה אינה מודרכת ע"י שיקולים מוסריים, הציע בתור פיתרון מוסרי כביכול לדת היהודית את מה שהגדיר בתור "האויתנזיה של היהדות". פתרון זה שימש להוגים יהודים אחרים, ביחוד את אלו שעמדו מצד אחד תחת
השפעתו הפילוסופית של קאנט ומצד אחר, ביקשו לשמור על יהדותם ולסגלה לזמנים החדשים.
דבר שני שנטען הוא כי היהודים נקמניים. זוהי דעה קדומה ביותר, ששורשיה בכמה מקרים בהיסטוריה אשר בהם נפרעו היהודים מאוייבהם.
המשרת טוען גם כי היהודים נולדו למסחר, טענה אופיינית לתחילת העת החדשה. היהודים לא יכלו לעסוק בחקלאות היות והיו חייבים לשבת יחדיו ולא יכלו לשבת בכפרים. אי לכך עסקו לרוב במסחר, ועזרה לכך העובדה כי ידעו קרוא וכתוב יותר מאשר הגרמנים. העיסוק היה לצנינים בעיני הגרמנים היות והרווח היה יחסית רב וקל, וללא
סיכונים.
'היהודים גנבים'- טענה המושמעת לכל אורך ההיסטוריה, והסיבה לכך ניתנה ע"י הנוסע עצמו: 'אם היהודי משקר הרי זה משום שהנוצרי הכריחו לכך'. כאשר עם נמצא במיעוט במקום כלשהו ואחד מהם סוטה טוענים הרוב כי כולם סוטים.
טענה נוספת היא כי היהודים אוהבים כסף ומוכנים לעשות עבורו כל דבר. טענה זו נכונה במעט היות והיהודים לא יכלו לצבור לעצמם כח פוליטי או כח צבאי. הכח היחיד שיכל לעמוד לרשותם הוא הכסף והם היו זקוקים לו לעיתים על מנת להמשיך במהלך חיים תקין ולא על מנת להרוויח. דוגמאות אנו מוצאים בלקיחת שבויים ע"י הברונים על
מנת לסחוט מהיהודים "פדיון שבויים". והיות והגויים לא יעשו מאומה עבור היהודים ללא תמורה, הרי גם היהודים לא מוכנים לעשות כלום עבור הגויים (זו גם הסיבה, מעבר לציווי בתורה, כי יהודים הלוו כספים בריבית לגויים בעוד שמיהודים לא גבו ריבית).
לסיכום ברצוני לומר: חלק מהדעות הקדומות אודות היהודים המושמעות במחזה נכונות הן, אולם גורמיהם אינם נכונים. אמת, יהודים אכן אוהבים כסף, אולם היות והכסף נותן להם תחושת ביטחון בחברה של חוסר ביטחון וחוסר וודאות. היהודים עשירים היות ואין הם מבזבזים את כספם בהוללות יתר כמו הגויים ולכן הם יכולים לעסוק במסחר
ואינם חייבים לעסוק במלאכות בזויות.
את הדעות האנטישמיות הפיצו, לא רק הכמרים הנוצרים ואנשי הדת אלא גם פילוסופים, והעם חשב שאם כולם טוענים כך כנראה שזה נכון. הגל אחד הפילוסופים החשובים ביותר באותה תקופה, לא ידע הרבה אודות היהדות. למרות שדעותיו על הדת השתנו במשך השנים. כמו קאנט גם הוא רואה את היהדות כדת שהתפתחותה נעצרה והוא אף מכנה את
העם היהודי "נתעב ביותר". למרות שהוא מצדד במתן אמנסיפציה ליהודים, דבריו פורשו בצורה שונה.
ביבליוגרפיה
1. האובן (נבו) יוסף, על אודות היהודים, הוצאת אקדמון, ירושלים, 1990.
2. לוי זאב, "קאנט והאתיקה היהודית המודרנית", דעת, 23, תשמ"ט.
3. מרקוזה ה., שיטת הגל, מרחביה, 1951.
לוי זאב, "קאנט והאתיקה היהודית המודרנית", עמוד 90.
מרקוזה ה., שיטת הגל, עמוד 54.
1

תגים:

דעות · גזענות · קדומות · גזען · גזעני · אנטישמי · סטיגמה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "היבטים אנטישמים במחזה "היהודים" - עפ"י לסינג", סמינריון אודות "היבטים אנטישמים במחזה "היהודים" - עפ"י לסינג" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.