האחדאת והראיסים בערי סוריה

תקציר העבודה:

האחדאת והראיסים בערי סוריה
מאפיינים פוליטיים וכלכליים


תוכן העינינים hy0455 -
1.מבוא ורקע כללי
2.מקומו של האחדאת במארג השלטוני
3.האחדאת בדמשק ובאלפו
4.סיכום
5.ביבליוגרפיה


מבוא ורקע כללי
עם נפילת השושלת האחשידית חל שינוי במפה הפוליטית בסוריה ובמצרים. את
ירידתה ניצלו הפאטימים שמרכזם היה בתוניס. צבאם כבש את מצרים והניח את
היסודות לעשית קהיר לבירתה (969). בסוף המאה העשירית כבשו את ארץ ישראל
וסוריה. לשיא כוחם הגיעו ברבע השני של המאה האחת עשרה כאשר השתלטו גם
על צפון סוריה והתכוננו להסתערות המכרעת לכיבוש עירק ופרס מידי החליפות
העבאסית.
הפטימים לאורך כל השנים מנסים להראות כי ההגמוניה באזור היא שלהם. הם
עוזרים לעולי רגל למכה, ומנסים להעלות אותם גם לירושלים, כהוכחה לכוחם.
אולם בעיתות משבר, לדוגמא ב1024- כשהנילוס הפסיק את עלייתו- יש מחסור
במוצרים ועליית מחירים2. היכולת של השלטון לשלם לצבא ולשלוט בפרובינציות
הולך ויורד. האחיזה בא"י ובסוריה מתרופפת ואת הירידות הללו מנצלים כוחות
מקומיים.
שלהי המאה הי"א נחשבות בדרך כלל כמועד החדירה התורכית לסוריה הן
באמצעות הגדודים הסדירים של האמפריה הסלג'וקית והן בעיקר הופעת הגייסות
העותומניים הבלתי סדירים.
אולם אם פותחות שנים אלו 850 שנים של שלטון תורכי בארץ זו הם סוגרים מאה
שנה של שליטה ביזנטית באזור ולמעשה מאבק עם מצרים.
הפרק החדש בתולדות סוריה לא החל באותה חדות שבה הסתיים קודמו וחדירת
התורכים היתה בראשיתה בנויה על כוחות תורמנים לא סדירים או על גדודים
סלגוקים. רק מ1085- מתחיל שילובה האיטי של סוריה במהלך הסלגוקי הכולל
שלאחר כיבוש שיטתי, שנתקל לעיתים בהתגנדות של בני המקום ולעיתים
בהתנגדות התורכים המצויים כבר בערי סוריה- מפקדיו ומושליו של הסולטאן
מלכשה ברחבי הארץ.
תהליך זה לא נסתיים אלא ב1091- שנה לפני רצח הוזיר נטאם אל מולכ ומות
כלשאה שהשליכו את האמפריה מחדש לתוך סיטואציה של חוסר יציבות
שעקבותיה נגלו עד מהרה גם בסוריה.

מקורות:

האחדאת והראיסים בערי סוריה
האחדאת והראיסים בערי סוריה
מאפיינים פוליטיים וכלכליים
תוכן העניינים
1. מבוא ורקע כללי
2. מקומו של האחדאת במארג השלטוני
3. האחדאת בדמשק ובאלפו
4. סיכום
5. ביבליוגרפיה
מבוא ורקע כללי
עם נפילת השושלת האחשידית חל שינוי במפה הפוליטית בסוריה ובמצרים. את ירידתה ניצלו הפאטימים שמרכזם היה בתוניס. צבאם כבש את מצרים והניח את היסודות לעשית קהיר לבירתה (969). בסוף המאה העשירית כבשו את ארץ ישראל וסוריה. לשיא כוחם הגיעו ברבע השני של המאה האחת עשרה כאשר השתלטו גם על צפון סוריה והתכוננו
להסתערות המכרעת לכיבוש עירק ופרס מידי החליפות העבאסית.
הפטימים לאורך כל השנים מנסים להראות כי ההגמוניה באזור היא שלהם. הם עוזרים לעולי רגל למכה, ומנסים להעלות אותם גם לירושלים, כהוכחה לכוחם. אולם בעיתות משבר, לדוגמא ב1024- כשהנילוס הפסיק את עלייתו- יש מחסור במוצרים ועליית מחירים. היכולת של השלטון לשלם לצבא ולשלוט בפרובינציות הולך ויורד. האחיזה בא"י
ובסוריה מתרופפת ואת הירידות הללו מנצלים כוחות מקומיים.
שלהי המאה הי"א נחשבות בדרך כלל כמועד החדירה התורכית לסוריה הן באמצעות הגדודים הסדירים של האמפריה הסלג'וקית והן בעיקר הופעת הגייסות העותומניים הבלתי סדירים.
אולם אם פותחות שנים אלו 850 שנים של שלטון תורכי בארץ זו הם סוגרים מאה שנה של שליטה ביזנטית באזור ולמעשה מאבק עם מצרים.
הפרק החדש בתולדות סוריה לא החל באותה חדות שבה הסתיים קודמו וחדירת התורכים היתה בראשיתה בנויה על כוחות תורמנים לא סדירים או על גדודים סלגוקים. רק מ1085- מתחיל שילובה האיטי של סוריה במהלך הסלגוקי הכולל שלאחר כיבוש שיטתי, שנתקל לעיתים בהתגנדות של בני המקום ולעיתים בהתנגדות התורכים המצויים כבר בערי
סוריה- מפקדיו ומושליו של הסולטאן מלכשה ברחבי הארץ.
תהליך זה לא נסתיים אלא ב1091- שנה לפני רצח הוזיר נטאם אל מולכ ומות כלשאה שהשליכו את האמפריה מחדש לתוך סיטואציה של חוסר יציבות שעקבותיה נגלו עד מהרה גם בסוריה.
מקומו של האחאדת במארג השלטוני
הביזנטים והפטימים, מחסליה של העצמאות הסורית קצרת הימים של תקופת החמדאנים נסתלקו. התורכים חדרו רק לאט ואחיזתם רחוקה היתה מלהיות איתנה. בחלל ריק זה מבחינת הפעילות המעצמתית נוצרו בסוריה תנאים אידאלים לחידוש העצמאות, אם לא במישור הכלל סורי הרי לפחות במישור הלוקלי. קיימים היו לכך גם כוחות אחרים:
1.שושלות ערביות מקומיות ממוצא צבאי (מדראס, עוקיל, ואזרחי).
2.יחידות המילציות העירוניות שביטאו את רצון ויכולת להגן על יחוד מוניצפלי, ואף הוכיחו כושרן במאבקים כנגד הפאטימים.
יחידות מילציות אלו, שנקראו האחדאת, הוכיחו את כוחם במלחמות נגד הפאטימים ב1043- וב1058- בחלב. בראשם עמד בדרך כלל נכבד עירוני בעל הסכמה רחבה וניסיון שלטוני ומנהלי, שנקרא הראיס.
כמנהיגהם של האחדאת הפכו הראיסים למכתירי השליטים מקומיים ומדיחיהם כבר באמצע המאה הי"א. לדוגמא ב1061- בחלב: הם הדיחו את שליט חלב החלש מבית מדראס ב1079-, ונתנו את העיר בידי מסלם אבן קריש מבית עוקיל. פעמים אף העלו את הראיס ישירות לשלטון כמו בג'בלה בשנות התשעים.
תולדתו ההגניונית של מצב עניינים זה היתה היווצרותו של "אינטרמצו סורי" שנמשך 15 שנה עד 40 שנה, בהתאם למקום ואשר הביא, עד להשתלטות הסלגוקית או הצלבנית (בחוף הלבנט) להתפצלותה של הארץ למדינות קטנות הבנויות סביב ערים בעלות גדלים שונים הנשלטות ע"י בני המקום והמתגוננות בחירוף נפש מחלב ועד ירושלים בפני
החדירה הזרה מוסלמית כנוצרית. בכמה מקומות התמידה שליטת בני המקום.
על רקע החלל הריק שנוצר בסוריה נוצרת התפרצות של כוחות מקומיים חבויים, שהדרך לפעילות פוליטית נחסמת בפניהם במשך מאת השנים הקודמות: הבורגנות הזעירה עם הכוחות המוניציפליים (האחדאת) וכן הבורגנות הבינונית עם שושלת הראיסים.
שלטונם של האחדאת
האחדאת תפסו גם את מקומם של העולמא. חוסר היוזמה של העולמא ניכר אף בתחומים אחרים של חיי החברה והמדינה של אותם ימים. כמקודם לא נטל העולמא חלק במרידות העממיות בעיקרון מרידות של אחדאת, כנגד המצביאים הסלגוקים שחיזקו אט אט את שליטתם על הנסיכויות הקטנות אליהם התפצלה סוריה עם התמוטטות ממלכת מלכשאה.
תוקפם הפך וגדל מדרך הטבע בשנים אלו היות ולא היה לשלטון ריכוזי חשוב שיאכוף את מרותו.
האחדאת בדמשק ובאלפו
דמשק
בתקופה השניה של שלטון הפטימים בסוריה (978-983) האחדאת שלטו בדמשק תחת שלטונו של אל-קאסים. לקח לפטימים 5 שנים לשים לשלטון זה קץ (983). מכל מקום, במשך חמש שנים הם לא הצליחו להפיל את האיש ששלט בעריצות בתושבי דמשק. שלטונו, שנמשך גם הוא חמש שנים מלמד על הקשיים שהיו לפטימים עם שלטונות מקומיים בערי האזור.
התקופה הרביעית של שלטון הפטימים (983-996) אופיינה ע"י ניסיונות פטימים להרחיב את השפעתם לצפון סוריה. במהלך המלחמה של שלוש השנים נגד אלפו, הפטימים התנגשו עם הביזנטים שהביאו לקץ את ניסיונות הפטימים (995).
אבן אל קולניסי ההיסטוריון הערבי מזהה את הגורמים שחברו יחדיו למרד נגד הפטימים בדמשק כגורמים השייכים לאחדאת. ההיסטוריון המאוחר יותר, אבן על-עתיר, מספר כי לאחר ההתנגשויות בין הגדודים הפטימים לגדודים מאזרחי דמשק אנשים רבים ביקשו מיקלט בעיר. הם התארגנו בחבורות בהתאם למקורותיהם ונלחמו לצד אחדאת. ראשי
האחדאת אירגנו את הלוחמים בקבוצות מאורגנות ואימנו אותם מעט; הראיס היה אחראי על גיוס הנשק.
הראיס בדמשק, האחראי על האחדאת, היה אל-קאסם. אל קאסם היה שליט יוצא דופן. הוא רכב על חמור כל היום בחוצות דמשק, מלוכלך בבגדיו. הוא תואר כאדם עצלן ולשלטון על אחדאת הגיע דרך אחת הקבוצות שהגיעו לעיר וכונה "מלך דמשק".
הוא שלט בדמשק למרות שלא היה יליד העיר אלא הגיע מאזור סניר ליד בעל בק. בשל היותו חצי פלח וחצי תושב עיר, אנשי דמשק לא רצו לקבלו לקירבם כחבר מלא. הסמל שהופיע על בגדיו היה של גולגולת.
חלק מההסטוריונים מייחסים לו פעולות פליליות, יחד עם חבריו מאחדאת, בעיקר סחיטת דמי חסות. לפי כמה מקורות אל קאסם היה גיזבר העיר דמשק, ומקריאת פרוטוקלים של העיר נראה כי שנים מספר הוא היה שליט בלעדי של העיר.
בשנת 983 מספקות לנו ידיעות על ימיו האחרונים של אל קאסם בדמשק. עם היוודע דבר בוא הפטימים הוא קרא לאנשיו וציווה עליהם לעמוד על החומות ולשמור על השערים. אולם עם התחלת המלחמה רק קומץ מאנשי האחדאת נשארו על משמרתם והיו נאמנים לו. ההיסטוריון אל מקזירי מסביר כי היה זה בשל כך שאל קאסם לא סיפק את דרישותיהם
הכספיות של אנשיו. מכל מקום אפילו לא חייל אחד נשאר נאמן לו עד הסוף.
ההצעה להפסיק את המלחמה באה מהם עצמם. הוא נטש את אישתו וילדיו וירד למחתרת. לאחר מספר ימים הסגיר עצמו לפטימים שהביאו אותו למצרים.
אלפו
באלפו המצב היה שונה מאשר בדמשק בכמה נקודות. ראשית מנהיג האחדאת באלפו היה באותו זמן ראש העיר (ראיס אל בלאד), ושיתף פעולה עם נציגים של האליטה השלטת. ראיס זה קיבל את הלגטימציה מוקדם יותר מאשר הראיס בדמשק ולכן זכויותיו היו רחובות יותר. לפי דיווחו של ההיסטוריון אבן אל אדים, הראיס הראשון של אלפו מונה ע"י
האליטה השלטת בראש העיר וכראש האחדאת באזור (1025). דבר זה קרה 60 שנה לפני לפני כיבוש הסלג'וקים את העיר. בדמשק לעומת זאת הראיסים לא הוכרו רישמית. ולכן היחסים בין הכוחות המקומיים והזרים היו שונים בשתי הערים.
שנית הנטיה לשלוב הראיס בשלטון העיר היתה יותר חזקה באלפו. הוקנו לו סמכויות נרחבות יותר, ויש להניח כי שלט גם על אזור נרחב מחוץ לשטח העיר (שטח מוניציפלי נרחב).
שלישית הראיס של אלפו השתייך לחברה הגבוהה. הסיבה לכך יכולה להיות כי באלפו הראיס נקבע ע"י השלטון.
אחד הסיבות לשוני היא שאחאדאת בדמשק נוצרו בתקופה הטרום סלגוקית ולכן לא קיבלו לגטימציה מהשלטון.
הראיסות באלפו לא עברה בירושה כמו בדמשק אלא הם נבחרו על פי כישרונותיהם. במשך כחמישים שנה שלטו באלפו ראיסים מ4- משפחות. השינויים התכופים בשלטון האחאדת באלפו אילצו את השליטים להתייעלות, שלא כמו בדמשק שם יכלו לעשות ככל העולה על רוחם.
לעומת דמשק אף ראיס באלפו מעולם לא מונה כוזיר. למרות שכמה מבני משפחת בנו-בדי שימשו וזירים כאשר אחרים מבני המשפחה היו ראיסים, הפרדת הסמכויות נשמרה. הסיבה יש להניח היתה כי באלפו האחדאת מילאו פחות פונציות צבאיות ולכן יכלו להשפיע פוליטית על השלטון פחות מאשר בדמשק. כמו כן היתה להם פחות תמיכה מכוחות
מקומיים לא ממשלתיים בעיר, כמו האחדאת. סיבה אחרת היא היות הראיסים באלפו מהחברה הגבוהה, ולכן היו בעלי השפעה, הם לא היו זקוקים למשרת הוזיר.
סיכום
עבודה זו עסקה בשלטונם של האחדאת בערי סוריה.
במזרח התיכון של ימי הבניים ולמעשה בכל התקופות כאשר אין שלטון ריכוזי אחד, סמכותי ובעל כח צבאי מנסים כוחות מקומיים לזנב בו, בארץ ישראל היו אלו הבדווים ואילו בסוריה בחלל ריק זה מבחינת הפעילות המעצמתית נוצרו תנאים אידאלים לחידוש העצמאות, אם לא במישור הכלל סורי הרי לפחות במישור הלוקלי. הכוחות היו שושלות
ערביות מקומיות ממוצא צבאי (מדראס, עוקיל, ואזרחי) ויחידות המילציות העירוניות שביטאו את רצון ויכולת להגן על יחוד מוניצפלי, ואף הוכיחו כושרן במאבקים כנגד הפאטימים.
היסטוריונים מזהים את הגורמים שחברו יחדיו למרד נגד הפטימים בדמשק כגורמים השייכים לאחדאת. כמו כן היתה להם עזרה מתושבי הכפרים מסביב שהתארגנו בחבורות בהתאם למקורותיהם ונלחמו לצד אחדאת. ראשי האחדאת אירגנו את הלוחמים בקבוצות מאורגנות ואימנו אותם מעט.
ראש האחדאת היה הראיס שמידת הלגיטימציה שקיבל היתה תלויה בכוחו, בסמכותו ובאמון שעורר אצל התושבים המקומיים. בדמשק, שם עברה המנהיגות בירושה, לא היתה לו לגטימציה רבה, ולכן יש להניח זו היתה הסיבה כי אף אחד לא נשאר נאמן לו בתחילת המלחמה בפטימים. באלפו לעומת זאת הראיס היה ממשפחה מכובדת, מילא כנראה את
תפקידו בצורה טובה יותר ולכן זכה ללגטימציה רבה יותר.
ביבליוגרפיה
1. גיל משה, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה, אוניברסיטת תל- אביב, תשמ"ג.
2. הד אוריאל, העולמא ובעיות דת בעולם המוסלמי, ירושלים, תשל"א.
1.AVENMANN AXEL, "THE VIZEIR AND THE RAIS IN SALJUQ SYRIA: THE STRUGGLE FOR URBAN SELF REPRESENTATION", J. OF MIDDELE EAST STUDIES, 1989,21, PP.233-242.
2.AVENMANN AXEL, "NON URBAN REBELS IN URBAN SOCIETY THE CASE OF FATIMED DAMASCUS", THE 5 INTERNATIONAL CONFERENCE OF BILAD AL-SHAM.
AVENMANN AXEL, "THE VIZEIR AND THE RAIS IN SALJUQ SYRIA: THE STRUGGLE FOR URBAN SELF REPRESENTATION", P.234.
גיל משה, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה, סעיף 584.
הד אוריאל, העולמא ובעיות דת בעולם המוסלמי,עמוד 40.
הד אוריאל, העולמא ובעיות דת בעולם המוסלמי,עמודים 41-42.
AVENMANN AXEL, "THE VIZEIR AND THE RAIS IN SALJUQ SYRIA: THE STRUGGLE FOR URBAN SELF REPRESENTATION", P.234.
AVENMANN AXEL, "NON URBAN REBELS IN URBAN SOCIETY THE CASE OF FATIMED DAMASCUS", P.85.
IBID, P.86.
AVENMANN AXEL, "NON URBAN REBELS IN URBAN SOCIETY THE CASE OF FATIMED DAMASCUS", P.238.
1

תגים:

השושלת · האחשידית · משטר · שילטון · מוסלמים · ערבים · פוליטיקה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "האחדאת והראיסים בערי סוריה", סמינריון אודות "האחדאת והראיסים בערי סוריה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.