מעמדו המשפטי של תקציב המדינה

תקציר העבודה:

חוק יסודות התקציב (תשמ"ה-1985) והתיקונים בו להשגת היעדים במשק משנת 1990 קובעים מי רשאי להוציא כספים ולאיזו מטרה.
על פי החוק התקציב השנתי יכלול את הסעיפים הבאים:
1.תקציב רגיל.
2.תקציב פיתוח וחשבון הון.
3.החזר חובות לבנק ישראל.
4.תקציב המפעלים העסקים- הוצאות ותחזית הכנסות.
5.רשימת העודפים.
6.תחזית לכל אחד מהסעיפים הנ"ל.
"הממשלה רשאית להוציא בשנת כספים פלוני את הסכום הנקוב כהוצאה בחוק התקציב השנתי לאותה שנה. בתקציב יצוינו סכומי הוצאה, הוצאה מותנית בהכנסה ובמספרי שיא של כח האדם במשק. הסכומים והמספרים יחולקו לסעיפי
התקציב, תחומי פעולה ולתכניות.
למרות קשיחותו של החוק ישנן בו כמה הקלות. לדוגמא: "נוסף על הסכומים שהממשלה רשאית להוציא, ראשית היא להוציא בשנת כספים פלונית אתה הסכומים הנקובים בתקציב המפעלים העסקיים בחוק התקציב השנתי וזאת בתנאי שהסכום המוצא בסעיף תקציב פלוני בתקציב המפעלים העסקים לא יעלה על סכום התקבולים שיתקבל למעשה לאותו סעיף תקציבי לאותה שנת כספים.
הממשלה גם רשאית לקבוע לעצמה סעיפים "גמישים", כלומר אם בסעיף מסוים יהיו הכנסות היא יכולה להגדיל את הוצאותיה......

מקורות:

???? ?????? ?? ????? ??????
מעמדו המשפטי של תקציב המדינה
הקדמה
חוק יסודות התקציב (תשמ"ה- 1985) והתיקונים בו להשגת היעדים במשק משנת 1990 קובעים מי רשאי להוציא כספים ולאיזו מטרה.
על פי החוק התקציב השנתי יכלול את הסעיפים הבאים:
1.תקציב רגיל.
2.תקציב פיתוח וחשבון הון.
3.החזר חובות לבנק ישראל.
4.תקציב המפעלים העסקים- הוצאות ותחזית הכנסות.
5.רשימת העודפים.
6.תחזית לכל אחד מהסעיפים הנ"ל.
"הממשלה רשאית להוציא בשנת כספים פלוני את הסכום הנקוב כהוצאה בחוק התקציב השנתי לאותה שנה. בתקציב יצוינו סכומי הוצאה, הוצאה מותנית בהכנסה ובמספרי שיא של כח האדם במשק. הסכומים והמספרים יחולקו לסעיפי התקציב, תחומי פעולה ולתכניות.
למרות קשיחותו של החוק ישנן בו כמה הקלות. לדוגמא: "נוסף על הסכומים שהממשלה רשאית להוציא, ראשית היא להוציא בשנת כספים פלונית אתה הסכומים הנקובים בתקציב המפעלים העסקיים בחוק התקציב השנתי וזאת בתנאי שהסכום המוצא בסעיף תקציב פלוני בתקציב המפעלים העסקים לא יעלה על סכום התקבולים שיתקבל למעשה לאותו סעיף
תקציבי לאותה שנת כספים.
הממשלה גם רשאית לקבוע לעצמה סעיפים "גמישים", כלומר אם בסעיף מסוים יהיו הכנסות היא יכולה להגדיל את הוצאותיה.
סעיפי חרום נקבעו אף הם. אם לדוגמא בשנה מסוימת קורה מקרה המחייב הקצאת משאבים למקור מסוים הממשלה רשאית להוציא אותו, כמו לדוגמא מלחמה, או במקרה הרלוונטי שלנו, קליטת העליה.
לענייניו, "ראתה הממשלה במהלך שנת הכספים כי הוצאה או התחייבות הכרוכות בביצוע של חיקוק באותה שנה יחולו על הסכומים שנקבעו לענין זה בסעיף בחוק התקציב השנתי, לרבות השינויים שחלו בו לפי סעיפים...רשאית היא" להעביר תקציב ממקום למקום, להציע הגדלת התקציב לכנסת או לשנות יעדים תקציביים.
סדרי הקדימויות של השלטון יכולים להשתנות לא רק ביחס למערכת כלכלית כוללת או לענף כלכלי שלם אלא גם ביחס לפירמות בודדות. ליכולתו של סקטור להפעיל את השפעתו בחלונות הגבוהים יש חשיבות כלכלית מכרעת, ואחת היא מי מחזיק ברסן השלטון. בשנות השישים המאוחרות, גברה למשל השפעת התעשינים ונציגיה הצליחו להשיג כמה וכמה
שינויים בחוקים שנועדו לעודד את התעשיה (כמו חוק עידוד התעשיה -מיסים שחוקק ב1969-).
ככל שגדל חלק המשאבים במשק הנתון בשליטת הממשלה, כן גדלה חשיבותם של סדרי הקדימות השלטוניים, בלי שום קשר לקיומם של העדפות פוליטיות. לדוגמא: להקטנת תקציב הרכש של מערכת הביטחון יש השפעה מכרעת על ריווחיותם של מאות מפעלים בישראל. העברת תקציבי הביטחון למקום נמוך יותר בסולם הקדימויות מצמצמת את הרכישות של
משרד הביטחון מהתעשיה ומורידה אגב כך את ריווחיותם של המפעלים.
מאחר שהמפלגות נבדלות לכאורה זו מזו במצעיהן ובמטרותיהן היה אפשר לחשוב שחילופי השלטון יחוללו שינויים בסדרי הקדימויות של הממשלה וששינוים אלה ישנו את החלוקה של תקציב המדינה. אולם המציאות לימדה כי הסיפור אינו כך.
בגלל צורת הממשל בישראל קשה לדבר על סדרי קדימויות של השלטון. רוב ראשי הממשלה בישראל לא התענינו כלל בכלכלה והקדישו את רוב זמנם לבעיות חוץ וביטחון. אי לכך הניסיון מוכיח כי לא חילופי השלטון הם הקובעים, אלא חילופי השרים ואופי השר הנכנס הם הקובעים את סדרי הקדימויות.
מצב זה גורר אחריו אי סדר תקציבי במידה מסוימת היות ולא ניתן לחזות את התקציב לאחר התחלפות השר, ובימנו כאשר שרים מתחלפים גם בתוך הקדנציה הרי לא ניתן לצפות מה יקרה בשנה הבאה. אם השר יהיה מיליטנטי תקציבו יהיה מנופח יותר וכן להפך, ואת הבעיה רואה אהרוני טוען בצורת המשטר הקואליציוני.
התקציב בחוק יסוד
תקציב המדינה מוסדר על פי חוק יסוד "חוד יסוד: משק המדינה".
החלטת ועדת הררי שאותה קיבלה הכנסת בשנת 1950 דיברה על כך שחוקה המדינה תהיה בנויה פרקים פרקים באופן שכל אחד מהם יהיה חוק יסוד. כפי שראינו לא קבעה ההחלטה דבר בשאלת מעמדם המשפטי המיוחד של אותם חוקים יסודים אשר יתקבלו על ידי הכנסת. כל שברור הוא שאותם "חוקים יסודיים" מהווים פרק מ"החוקה בהמשכים".
בדרך כלל מקובל לסבור שרק חוקי היסוד מוסמכת הכנסת לכבול את עצמה ואת הכנסת הבאות אחריה על ידי חקיקתם של "סעיפים כובלים" שניתן יהיה לשנותם אך ורק על ידי רוב מיוחד של חברי כנסת. סברה זו התבססה על עקרון ריבונות הכנסת כרשות המחוקקת של המדינה שממנו משתמע גם שאין לכבול את הכנסת בפעולותיה, אפילו לא על ידי
הכנסת עצמה.
אי לכך נראו אותם חוקי יסוד שאותם מקבלת הכנסת בתוקף תפקידה כרשות מכוננת המקבלת "חוקה בהמשכים" למדינה. הואיל וכך נאמר בחוקים כאלה ובהם בלבד מוסמכת הכנסת לפעול כמוסד המעניק חוקה למדינה, ולכן יכול היא לקבוע בהם הוראות שיגבלו.
מאז "החלטת הררי" בשנת 1950 קיבלה הכנסת תשעה חוקי יסוד: חוק יסוד הכנסת (1958), חוק יסוד מקרקעי ישראל (1960), חוק יסוד נשיא המדינה (1964), חוק יסוד הממשלה (1968), חוק יסוד משק המדינה (1975), חוק יסוד הצבא (1976 ), חוק יסוד ירושלים בירת ישראל (1980), חוק יסוד השפיטה (1984) וחוק יסוד מבקר המדינה
(1988).
ניתן להצביע על מספר קווים משותפים לחוקי היסוד. ראשית בניגוד לחוקים רגילים שנת החקיקה של חוק היסוד אינה מהווה חלק משמו והדבר נועד כאילו להציב את חוק היסוד למעל החקיקה הרגילה.שנית חוקי היסוד מנוסחים בדרך כלל בשפה כללית וקצרה מהמקובל בחוקה. חוקי היסוד מסתפקים בקביעת עקרונות כללים כשהם משאירים את
הפרטים לחקיקה הרגילה באותו נושא. שלישית נושאיהם של חוקי היסוד הם כאלה העוסקים בדרך כלל בעניינים מרכזיים הנוגעים לסמכותם של רשויות המדינה.
לכאורה ניתן היה לצפות שגם בטרם קבלתה של חוקה כתובה תדאג הכנסת ל"שריונם" של חוקי היסוד כך שלא כל רוב רגיל של חברי הכנסת יוכל לקבל חוק שיסתור את האמור בחוק שזכה להיקרא בשם חוק יסוד אלא שהדבר לא אירע. אם נבדוק את חוקי היסוד נראה שאף לא אחד מהם זכה ל"שריון" מלא, כך שלא ניתן יהיה לשנותו אלא ברוב מיוחד
של חברי הכנסת. כל שריון הוא שריון של סעיפים בודדים ביותר בחוקי היסוד.
עדיפותם של חוקי היסוד על פני חקיקה מאוחרת יותר קיימת רק באותם מקרים שבהן מדובר ב"סעיף כובל" או ב"סעיף משוריין" בחוק יסוד שלגביו נקבע במפורש שאין לשנותו אלא ברוב מיוחד. אם יתברר שהכנסת קיבלה חוק שיש עמו סתירה ל"סעיף משוריין" שבחוק היסוד היא לא תקבל את אותו חוק.
יצויין כי בשלושה מקרים שהובאו בפניו אכן השתכנע בג"צ בצדקת טענותיהם של העותרים שלפיהן יש בחוקים שנתקבלו משום סתירה לעיקרון ה"שיוויון". הואיל והכנסת לא דאגה לקבלתם של אותם חוקים ברוב של 61 חברי כנסת ראה בית המשפט חירות לעצמו להכריז את בטלותם. היו שביקשו לראות בהחלטות אלה וביחוד בהחלטה הראשונה שניתנה
בשנת 1969 משום "עידן חדש" במשפט הישראלי וזאת בגין העובדה שבית המשפט ראה עצמו מוסמך לבטל חוק של הכנסת בגין תוכנו.
חוק יסוד "חוק יסוד: משק המדינה" קובע כי מיסים, תשלומים וכד' לא יוטלו אלא בחוק. היטל שלא נקבע שיעורו יכול ויקבע בתקנות.
תקציב המדינה יקבע בחוק, הוא יהיה לשנה אחת ויביא את הוצאות הממשלה הצפויות. על פי החוק יש לצרף אומדן להכנסות, וכן אומדן לשנתיים שלאחר מכן.
כל הצעת חוק התקציב שתגיש הממשלה לכנסת תתבסס על תכנית התקציב הרב שנתית שהוכנה והונחה על שולחן הכנסת בשנה הקודמת.
חוק יסודות התקציב (תשמ"ה, 1985) והתיקונים בו להשגת היעדים במשק משנת 1990 קובעים מי רשאי להוציא כספים ולאיזו מטרה. על פי החוק התקציב השנתי יכלול את הסעיפים הבאים:
1.תקציב רגיל.
2.תקציב פיתוח וחשבון הון.
3.החזר חובות לבנק ישראל.
4.תקציב המפעלים העסקים- הוצאות ותחזית הכנסות.
4.רשימת העודפים.
5.תחזית לכל אחד מהסעיפים הנ"ל.
מספר שרים נופפו בחוק יסודות התקציב ובסעיפים בו. לדוגמא ח"כ מקסים לוי הזכיר פעמים רבות את סעיף 5 בחוק היסוד: "ראתה הממשלה במהלך שנת הכספים כי הוצאה או התחייבות הכרוכות בביצוע של חיקוק באותה שנה יחולו על הסכומים שנקבעו לענין זה בסעיף בחוק התקציב השנתי, לרבות השינויים שחלו בו לפי סעיפים...רשאית היא
להעביר תקציב ממקום למקום, להציע הגדלת התקציב לכנסת או לשנות יעדים תקציביים". על סמך סעיף זה, הוא טען, יש לו לגטימציה לשריין סכומים למהלך השנה.
על סמך חוק יסודות התקציב עתרו מספר אנשים לבג"ץ. פס"ד מפורסם הוא בג"ץ 94\6634 ארנון יקותיאלי והתנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ. שר דתות ואחרים, אולם עוד קודם היו עתירות בנושא.
רוב המחלקות נסבו סביב הקצבות הכספים היחודיים למפלגות, שרובן חולקו למוסדות חרדיים. בבג"ץ 88\59 צבן נ' שר האוצר נקבע כי דרך החלוקה של הכספים לא היתה ראויה על פי רוח התקציב.
על רקע זה הורתה ונולדה הוראת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב התשמ"ה- 1985 כפי שהוספה בחוק ההסדרים במשק המדינה . בדברי ההסבר לחוק נקבע כי התיקון המוצע נועד לענות על הביקורת על אופן הקצבת הכספים היחודיים בתקציב המדינה בשנים האחרונות, העומדת בסתירה לעקרונות שנקבעו בפסיקת בג"ץ.
סעיף 3א לחוק יסודות התקציב נחרת בספר החוקים ומאז אמורות רשויות המדינה לנהוג על פיו, ועל פיו בלבד. עיקרו הוא כי הכספים יחולקו על פי קריטריונים אחידים.
ארנן יקותיאלי ביקש לקבוע קריטריונים קבועים ונורמטיביים לחלוקת התקציב. הם אינם מבקשים סכום כלשהו במסגרת הקריטריונים לחלוקת הכספים, אין הם טוענים כי עסקו במלך התקופה האחרונה בפעילות דומה לפעילות של אלו שקיבלו תמיכה. כל טענותיהם של העותרים הם כי הקריטריונים "נתפרו" על פי מידותיה של המשיבה, הם בלתי
שיוויוניים וכן הסדירו תמיכה רטרואקטיבית לגבי פעילות שנעשתה במהלך שנת השמיטה ולכן הם לוקים בחוסר סבירות קיצוני.
המשיבים 1 ו- 2 הם השר לענייני דתות וועדת התמיכה של המשרד לענייני דתות. הם אינם מכחישים כי נגד עיניהם עמד מפעלה של המשיבה מספר -4 עמותה שקיבלה הקצבה.
השופט קבע ואמר תכליתו של החוק היא אכן להבטיח כי תמיכה במוסדות ציבור תעשה על פי קריטריונים הוגנים ועל בסיס שיוויוני אולם אין פסול בכך על פי תכליתו של החוק כי "הדומה" בקביעת הקריטריונים יהיה על פי מאפייניו של גוף קיים אף אם הוא היחיד שעוסק בישומה של מטרה מסוימת, ובלבד שהקריטריונים יהיו סבירים.
בית המשפט אמר כי הוראות סעיף 3א לחוק יסודות התקציב נתכוונה לשנות מדרכים בלתי ראויות שרשויות המדינה נהגו בהן. השינוי היה באיסור על קביעתם של נורמות אינדיבידואליות ובהכרזה כי לעתיד לבוא לא תינתן תמיכה מתקציב המדינה אלא באורח נורמטיבי בלבד.
גם העובדה כי משרד הדתות לא ידע שיש גופים אחרים העומדים בקריטריונים מנכה אותו מחשד על עבירה לפי סעיף 3א.
ביבליוגרפיה
1.אהרוני יאיר,כלכלה פוליטית בישראל,האוניברסיטה העברית, 1991.
2.סגל זאב, דמוקרטיה בישראל- עיקרים חוקתיים במשטר מדינת ישראל, משרד הביטחון, תל-אביב, 1988.

תגים:

הכנסות · הוצאות · גרעון · חיסכון · חוקים · ממשלה · כלכלה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מעמדו המשפטי של תקציב המדינה", סמינריון אודות "מעמדו המשפטי של תקציב המדינה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.