מחשבתו של פררה על ברזיל

תקציר העבודה:

מחשבתו התרבותית כלכלית מדינית של
זילברטו פררה על ברזיל לפי ספרו
NEW WORLD IN THE TROPICS

תוכן עניינים: hy0253
1.מטרת העבודה
2.מבנה הגיאוגרפית
3.סופרים ברזילאים
4.ארכיטקטורה ברזילאית
5.סיכום
6.ביבליוגרפיה

מטרת העבודה
בסוף שנות העשרים ובתחילת שנות השלושים היו בברזיל עוני וקשיים מדיניים.
הנשיא באותו זמן היה ורגס (1930-1945). תקופתו ידעה מהומות רבות והמדינה
נחשבה כצורה חדשה של אמריקניזציה. על רקע זה ועל מנת להסביר את המגמות
החברתיות תרבותיות חיבר ז'ילברטו פרירה ספר המביע את הגותו בתחומים אלו.
בספרות ובהגות התפתחה בשנות השלושים נטייה לראות ולהסביר אירועים ומגמות
במישור הלאומי כביטוי לשינוי במאזן הכוחות בין קבוצות חברתיות שונות. כך למשל
נתפרשו אי הסדרים החברתיים והמהומות בתחילת שנות השלושים בעלייתו של
המעמד הבינוני מחד גיסא, ולהיחלשותה את הפיאודליות מאידך.
בנוסף לכך הוגי דעות ברזילאים נטו לשכוח את נקודת המבט שראתה בסגולותיו או
חסרונותיו של בן ארצם ביטוי לצבע עורו ולמוצאו האתני. הדור החדש העדיף זווית
ראיה אנליטית יותר. ספרו של ז'ילברטו פרירה "אדונים ועבדים" שהופיע בשנת 1933
השפיע באורח ניכר על המחקר והחשיבה בתחומי הספרות, ההסטוריה והסוציולוגיה.
פרירה עקב בספרו זה, ובמחקרים שבאו בעיקבותיו, אחר תהליך גיבושה, שגשוגה
והתפוררותה של החברה הפטריאכלית הברזילית שנולדה במאה ה16- עם התיישבות
הפורטוגזים באזורים הטרופיים של אמריקה הדרומית. הוא הדגיש במיוחד של
אופיה המיוחד של התרבות הברזילית בהיותה מכלול מקורי המאגד בתוכו את
תרומתם של שלושה יסודות אנושיים שונים- המתיישב האירופאי, התושב האינדיאני
בן המקום והעבד האפריקאי. עם זאת תיזותיו האנתרופולוגיות של פרירה עדיין
עירבו ישן בחדש, בחלק מהמקרים, ואהדתו הבסיסית לחברה הפרטריאכלית
התבטאה בסלחנות מסוימת לקשריה עם העבדות.

מקורות:

מחשבתו התרבותית כלכלית מדינית של
מחשבתו התרבותית כלכלית מדינית של
זילברטו פררה על ברזיל לפי ספרו
NEW WORLD IN THE TROPICS
תוכן העניינים
1. מטרת העבודה
2. מבנה הגיאוגרפית
3. סופרים ברזילאים
4. ארכיטקטורה ברזילאית
5. סיכום
6. ביבליוגרפיה
מטרת העבודה
בסוף שנות העשרים ובתחילת שנות השלושים היו בברזיל עוני וקשיים מדיניים. הנשיא באותו זמן היה ורגס (1930-1945). תקופתו ידעה מהומות רבות והמדינה נחשבה כצורה חדשה של אמריקניזציה. על רקע זה ועל מנת להסביר את המגמות החברתיות תרבותיות חיבר ז'ילברטו פרירה ספר המביע את הגותו בתחומים אלו.
בספרות ובהגות התפתחה בשנות השלושים נטייה לראות ולהסביר אירועים ומגמות במישור הלאומי כביטוי לשינוי במאזן הכוחות בין קבוצות חברתיות שונות. כך למשל נתפרשו אי הסדרים החברתיים והמהומות בתחילת שנות השלושים בעלייתו של המעמד הבינוני מחד גיסא, ולהיחלשותה את הפיאודליות מאידך.
בנוסף לכך הוגי דעות ברזילאים נטו לשכוח את נקודת המבט שראתה בסגולותיו או חסרונותיו של בן ארצם ביטוי לצבע עורו ולמוצאו האתני. הדור החדש העדיף זווית ראיה אנליטית יותר. ספרו של ז'ילברטו פרירה "אדונים ועבדים" שהופיע בשנת 1933 השפיע באורח ניכר על המחקר והחשיבה בתחומי הספרות, ההסטוריה והסוציולוגיה. פרירה
עקב בספרו זה, ובמחקרים שבאו בעיקבותיו, אחר תהליך גיבושה, שגשוגה והתפוררותה של החברה הפטריאכלית הברזילית שנולדה במאה ה16- עם התיישבות הפורטוגזים באזורים הטרופיים של אמריקה הדרומית. הוא הדגיש במיוחד של אופיה המיוחד של התרבות הברזילית בהיותה מכלול מקורי המאגד בתוכו את תרומתם של שלושה יסודות אנושיים
שונים- המתיישב האירופאי, התושב האינדיאני בן המקום והעבד האפריקאי. עם זאת תיזותיו האנתרופולוגיות של פרירה עדיין עירבו ישן בחדש, בחלק מהמקרים, ואהדתו הבסיסית לחברה הפרטריאכלית התבטאה בסלחנות מסוימת לקשריה עם העבדות.
מבנה גיאוגרפי
מבחינה גיאוגרפית ברזיל קרובה יותר לאפריקה מאשר לאירופה. לדעת כמה אקולוגים של החי והצומח, בניהם פרופ' גונטר, דרום אמריקה היא למעשה יבשת נפרדת מצפון אמריקה. האקלים של צפון אמריקה ומאפייניה הבוטניים והזאולוגים מזכירים את אלו של אירופה, ואילו דרום אמריקה מבחינות אלו מפגינה רמה מסוימת של עצמאות
ואינדיבידואליות. עלינו לחשוב על ברזיל- כותב פרופ' גונטר בהתייחסו לסימנים שהותירו התקופות הגיאולוגיות שעברו על היבשת הדרום אמריקאית, כמאוכלסת ב"פאונה" (כינוי לכלל החיות באזור מסוים) עשירה ומגוונת "שבמשך כל התקופות הארוכות הללו היה לה זמן להתפתח באופן עצמאי". העצמאות והגיוון הללו מוסברים ע"י סופרים
מסוימים בכך שאולי הם תוצאה של היות דרום אמריקה בעבר מספר איים שבכל אחד מהם התפתחו "פלורה" (כלל הצמחיה באזור מסוים) ופאונה משלו.
הסבר אחר מוצע ע"י גיאולוגים ואקולוגיים אחרים: הבידוד הממושך של היבשת וחלוקתה להרבה סוגים טופוגרפיים שונים. מנקודת מבט של אקולוגית החי, אקולוג אחר- הברזילאי ממוצא גרמני פרופ' רודולף פון יירניהג מבחין בשישה אזורים בברזיל: אזור האמזונס, השטח שמדרום לפררה, הסרטאו שבצפון מזרח, פנים המדינות הדרומיות,
אזור החוף הצפוני שבמקורו היה מכוסה יערות ואזור החוף הדרומי המאופיין בערבות דשא גבוהות. תת האזורים רבים יותר. כפי שהאקולוגים מציינים, רב גוניות צורנית היא המאפיין היסודי של הטבע וביחוד הטבע הטרופי, ואם גנן אירופאי מנסה להקים גינה בברזיל עליו לשמור על הטבע כמורה דרך ועל גינתו להפגין את המאפיין הראשי
של הצמחיה הטרופית הרבגונית.
הטבע הטרופי והמורכבות של הרקע האירופי היו האמורים להוביל את החלוצים הפורטוגזים שביססו את עצמם בברזיל כבעלי מטעים, לנקוט בדרך של גיוון בפעילות ובייצור החקלאי. אבל זה לא קרה כי ההתנהגות האנושית מעולם לא היתה הגיונית. חקלאות המתמקדת בסוג גידולים אחד ומיוחד- קנה סוכר, הפכה למאפיין של הנוף החברתי והטבעי
בברזיל. קנה הסוכר פינה את מקומו מאוחר יותר לקפה אך שוב בליווי אותן תוצאות מזיקות לטבע ולחברה האנושית. בשני המישורים ההרמוניה הבסיסית ביחסים בין היצורים החיים הופרה כשהחקלאות של גידול אחד באה במקום צמח אחר.
מהצד האנושי קיים רק מבנה פיאודלי או מעין פיאודלי שהורשה להתקיים.
כיצד באופן כללי הצד האנושי של הבעיה הוזנח בעבור סיבות כלכליות מודגם ע"י הניסיון של מדינאי האמפריה להביא עובדים זרים מסין למטעים על מנת שיחליפו את העבדים העושים. צורה חדשה זו של עבדות היתה עלולה להגיע לאמריקה הפורטוגזית אלמלא ב1883-, כאשר הפרויקט נשקל ברצינות כה רבה, עד שדעת הקהל בריו ובערים אחרות
התקוממה כנגד בעלי המטעים הגדולים שחשיבתם הפאודלית הצרה והאינטרסים הכלכליים שלהם עשו אותם אדישים לבעיות לאומיות כלליות.
שנת 1883 היא אבן דרך היסטורית במאבק למען הדמוקרטיזציה של ברזיל משום שהיו אלה בעלי מטעי הקפה שהפסידו בקרב אחד חשוב בניסיונם לשמר את המערכת- למרות היותה במקורה יצירתית ותורמת לחברה ולחקלאות הברזילאית שהפכה, עם התפתחותם של התנאים והצרכים החדשים לפרזיטית וחולנית לחלוטין.
העובדה שדעת הקהל היתה כה נחרצת נגד הכנסתם של העובדים הזרים מסין מראה כי לפחות מאז השנים האחרונות של האמפריה היתה קיימת דעת קהל בברזיל. פרשנים שטחיים של החיים בברזיל טוענים כי הממשל היחיד הראוי לברזיל הוא דיקטטורה פטרנליסטית משום ש"אין דעת קהל במדינה הזו" שוכחים אפיזודות כמו התגובה הנמרצת של הציבור
ב1883-. הקיסר היה אז אדם טוב וליברלי אך סביר שהוא היה נוהג כפי שבעלי מטעי הסוכר והקפה היו רוצים כי יפעל- לטובת האינטרסים הפרטיים והפיאודליים שלהם- אלמלא דעת הקהל ביטאה את עצמה בכזו תקיפות.
אין באמור לעיל בכדי לטעון כי ברזיל היתה או הינה גן עדן בהשוואה לרפובליקות האחרות שביבשת או לאומות שאינן אמריקאיות ושלהן מבנה דוגמה לשלה (דהיינו מורכבות מאלמנטים אתניים ותרבותיים הטרוגניים שאחד מבניהם הוא השולט. ואם לא אתנית אז לפחות מבחינה תרבותית או פוליטית). מה קורה או שקרה זה שאי הסתגלותה
החשובות ביותר ומשבריה החריפים ביותר כאומה נגרמו פחות מקונפליקטים בין קבוצות תת לאומיות או אתניות הצמאות לשליטה במצב לאומי או שנמאס להן שיתייחסו אליהם כנחותות בשל צבע, גזע או דעות קדומות- מאשר מקונפליקטים בין תרבויות אזוריות או קבוצות אזוריות הנובעים מהבידוד שהבלגן הכלכלי, ומהפליה האיזורית של כמה
מהקבוצות הללו לעומת קבוצות שעולות עליהם מבחינה אינטקטואלית או אתנית אפילו האנטגוניזם המעמדי (שבברזיל הוא חזק יותר מעימותים על רקע גזעי, נקשר כך לסוגים אלו של חיכוכים- חיכוחים בין אזורים שנגרמו בשל הבידוד שהפך כמה קבוצות למפגרות בצורה טרגית בהשוואה לקבוצות היותר מתקדמות)- עד כי סוציולוגים הגיעו
למסקנה שחיכוחים בינאזוריים כאילו היו ועודם קריאים והדרמטיים ביותר בארגון או בחוסר הארגון החברתי, תרבותי וכלכלי והפוליטי בברזיל המודרנית. משום שברזיל, עצומה מבחינה גיאוגרפית ככל שתהיה, והחזקה כפי שהיתה באחדותה התרבותית והפוליטית עדיין חסרה האיזון דינמי בין אזורי המבוסס על תכנון כלכלי שבו החקלאות
והתעשייה משולבים יפה מבחינת חלוקת גורמי היצור.
האומנות והספרות הברזילאית החדשה, וההתקדמות במחקרים והמדעים בברזיל תחת הנהגתם של מנהיגים אינטלקטואלים ובאמצעות שימוש במתודות יותר נועזות אגרסיביות ומודרניות מאילו הידועות בפורטוגל,משפיעות על המרקם היחסים המסורתי בעולם של דוברי פורטוגזית, כך שברזיל הופכת למרכזנו האינטקלטואלי האומנותי והדתי. חוליו
דנטס אינטלקטואל פורטוגזי מכובד קבע כי הסופרים הטובים ביותר בשפה הפורטוגזית נמצאים כרגע בברזיל וזוהי גם שעתם של מבקרים פורטוגזים אחרים. כמה מהמלומדים הפורטוגזים החשובים ביותר חיים כיום בברזיל שבה הם מלמדים כותבים או מפרסמים את ספריהם. למרות זאת פרטוגל עדיין נשארה במאגר של ערכים מסורתיים רבים שאף אחת
מהמדינות שהיו בעבר מושבותיה לא מסוגלת לספק, אפילו לא ברזיל הבוגרת.
מדיניות חוץ הברזילאית מושפעת גם על ידי מצבה הגיאוגרפי של ברזיל כמדינה ביבשת אמריקה. ייתכן ואנו בשלב הראשון להתפתחותה של עוד פדרציה שבה ברזיל היא חברה טבעית כפי שהיא בפדרציה של אומות דוברות הפורטוגזית (הפרדציה כלל אמריקאית). שני הפדרציות, אם אכן תיווצרה, לדעת פררה, עשויות להיות תת פדרציות ביחס
לפדרציה גדולה יותר: פדרציה אטלנטית שהמקום שתתפוס בה ברזיל יקבע על פי הגיאוגרפיה וההסטוריה שלה.
סופרים ברזילאים
על הסופרים הברזילאים המודרניים שהתעסקו בבעיות חברתיות- סופרים כמו לינס דו רבו, ז'ורז אמדו ועוד, ניתן לומר שלמרות שהם ריאליסטים הם גם רומנטיסטים עם ערגה רומנטית לעתיד דמיוני. חלק מהם באים מהאיזורים הכי עתיקים והכי פיאודליים של ברזיל: בהיה, פרנמבוקו וכו'. לפחות אחד מהם: חוזה חינס דו רבו שייך למשפחה
עתיקה של ברזיל הפיאודלית. למרות זאת הם תורמים יותר מכלכלנים, לדעת פרירה, יותר מפוליטיקאים ויותר מדמגוגים להרחיק את הספרות הברזילאית ואת הברזילאים עצמם מההגזמה במסורת הקולוניאלית בהתנהגותם ומתסביכי הנחיתות הקולוניאלית המדכאים שיש להם ביחס לאירופה. ספרות ההגזמה התבטאה בכך שכתיבת נובלות, שירה ומאמרים
נעשתה בשפה פורטוגזית אקדמית ולפי תכתיבים אקדמיים וטכניקות אירופאיות שונות וכתוצאה מכך הספרות לא הצליחה לבטא או לפרש את המציאות הברזילאית.
כתוצאה מהמרד שלהם כנגד הטכניקות המסורתיות של ביקורת כלפי החיים בברזיל ובמיוחד ישירותם ביחס למין וליחסים בין שחורים ללבנים ובין עשירים לעניים, הסופרים הברזילאים הצעירים נתקלו בהתנגדות. הם התעמתו עם האופטימיזם של כמה לטינו-אמריקאים ואנגלו-אמריקאים שרוצים לתת בפני אחדים ובפני עצמם את הרושם שהכל כשורה
באמריקה הצעירה ושאין בעיות בחיים בברזיל. הם התמודדו עם התאוריה שהספרות צריכה לשמש אמצעי תעמולה לטוב ולנעים בחיים ושעליה להמנע מחיקוי, סטירה או ביקורות מהסוג שעלול להביע את זאת שבברזיל יש הרבה שחורים ושיש לה בעיות רציניות של חיכוכים חברתיים, עוני ואומללות.
דבר דומה אירע לכמה מהמשוררים, ההיסטוריונים, הפובלציסטים מבקרי הספרות והציירים הברזליאים המודרניים שמרחיקים את התרבות הברזילאית ואת התודעה של ברזיל הצעירה מהמסורת הפאסיבית הקולוניאלית האקדמית והנוקשה שבה אין מקום לספרות או לאומנות השונה מזו שבאירופה. מסורת זו גרמה לברזילאים לחשוש מלבטא עצמם
בחופשיות. הם פחדו לגלות עד כמה שונה ברזיל מאירופה- אירופה הנחשבת מבחינה חברתית ואינטלקטואלית מושלמת ע"י הרבה לטינו-אמריקאים בעלי תסביך רגשי נחיתות קולוניאלי.
לפני מספר שנים פורסמה נובלה בעיר ריו שעשויה להחשב בחלק מהבטיה כמעין דוגמא מוקדמת לנובלה חברתית מודרנית של ברזיל. פררה מתכוון ל"נען" שנכתבה ע"י גרסיה ארנהה, אריסטוקרט שמוצאו ממשפחה עתיקה מצפון ברזיל. העלילה של ספר זה סוכמה ע"י המבקר וההיסטוריון האיטלקי גוגולימו פררו שטוען כי הנושא האמיתי של הספר הוא
המפגש בין הגזעים, עירוב התרבויות, ההפרעה שחלה באירגון החברתי של כל המדינות האמריקאיות ע"י הכמויות העצומות של אנשים שבאו מאירופה הצפופה. לדעתו של פררה כנען כי גם הדרמה של ברזילאים הנתונים תחת לחץ של אותו תסביך קולוניאלי ישן, שרק עתה ההיסטוריונים הסופרים המשוררים והמבקרים שלהם משחררים אותם ממנו במרץ.
פררה חוזר על כך ששתי תפיסות נוגדות על תפיסת העולם ועל ההיסטוריה של ברזיל השתקפו בחוזקה בספרות הברזילאית, עד אשר מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה החלו להשמע קולות חדשים, תחילה מסאן פאולו ואח"כ מצפון מזרח המדינה. מבין שתי התפיסות המסורתיות הראשונה ביטאה אופטימיזם כמעט מוחלט בנוגע לעבר הווה והעתיד
הברזילאי, ובמיוחד הבסיס הילידי של "גזעה וה"אתוס" שלה. הביטוי הקיצוני לתפיסת עולם זו נמצא בספר "מדוע אני באה במולדתי" שנכתב בידי אלפונסו דלסו, ברזיאלי טוב ונכבד למרות היותו נאיבי, שקיבל תואר רוזן מהכס הקדוש. תפיסת העולם האחרת שילבה מעין פסימיזם התאגדותי באשר לתנאיו האתניים והסוציאליים בברזיל יחד עם
כמיהה לאירופה שנתפשה בהערצה כאילו בלונדון, פריז ליסבון וברלין בכ"א מהם ישב האפיפיור שעל הברזילאים לציית לו בצורה עיוורת, כשהם לומדים משפטים או סוציולוגיה וכותבים שירים או ספרים. בין שתי הרצונות הקיצוניים הופיעו כמה ספרים כגון "OS SERTOES" שנכתב בידי אוקלידס דה קונה וכן כמה מהפורומים הטובים ביותר של
מבקרי ספרות וחברה כמו חוזה ביסימו, סילביו חמרו, אלברטו טורס וגילברטו אמדו. אלו היו הסנוניות שבישרו את בואו של המלך החדש בספרות הברזילאית, השלם המודרני.
ארכיטקטורה ברזילאית
סופר צרפתי שהיה בברזיל יותר מפעם אחת- מי בלייז סנדררס המכיר גם את המזרח הרחוק, כלל את המטבח הברזילאי בין מה שהוא מחשיב לבין המטבחים הטובים ביותר בעולם יחד עם המטבח הצרפתי והסיני. זרים אחרים שמבינים את התרבות הברזילאית נוטים להעניק מקום גבוה דומה לארכיטקטורה הברזילאית: הם כוללים אותה בין הטובות
ביותר בעולם המודרני.
זרים אחרים חושבים שאפילו כיום הנשים הברזיאליות, למרות שעברו אמריקניזציה הם עקרות הבית הטובות ביותר בנמצא.
אם נחשיב את שלושת ההכללות הללו כאמיתיות או כגישות הקרובות לעובדות האיתניות ונוסיף להם את העבודה שרק לאחרונה מתחילים להיות בתי מלון סבירים בברזיל מחוץ לערים ריו וסאו פאולו. קבוצה של בכירויות ברזילאיות מצביעה על משהו שהוא מהותי ואופייני לברזיל. יתכן ושורש הענין נעוץ בעבר הפטריאכלי של ברזיל. תרבותה
נבעה יותר מארגון משפחתי מאשר מהשגיה של המדינה או הכנסה של מלכים או של מנהיגים צבאיים ומכאן התפחותה כציביליזציה שבבסיסה עמדו ערכים ביתיים, פטריאכלים התיישבותיים:
1.מבני המגורים והחקלאות קשורים בכלכלה משפחה בסגנון של קבע ולא בסגנון נוודי.
2.צורת הבישול תמיד תתאים לתרבות של ישיבת קבע משחית כמו זו של הסינים במזרח.
3.עקרת הבית כאחראית על הבישול ופעולות משק בית אחרות.
שורשיה של היצירתיות הברזילאית נעוצה במערכת המשפחתית שהיתה במשך 400 שנה מרכז התפתחותה של ברזיל כסוג חדש של ציוויליזציה. מערכת משפחתית זו היא שיצרה את הבישול הברזילאי, המוזיקה הברזילית, הספרות הברזיליאית, המדינאות והדיפלומטיה הברזילאית. הפירוש מחדש הברזילאי שניתן למשטר הרומאי באמצעות עבודתו העצומה של
אגוסטו טיקסירה דה פריטס- משפטן שהיה תור אוטנטי של הפטריכיאליזם הברזילאי של הריאליזם האתי שלו. מערכת המשפחה הזו גם הניחה את היהדות לארכיטקטורה הברזילאית המודרנית שהיא אולי התרומה הברזילאית הגדולה ביותר לרווחה האנושית באיזור הטרופי. סוציולוג מארה"ב המתמחה במחקר על הקשר שבין המשפחה לציביליזציה אומר כי
התקופות היצירתיות בציביליזציה היו מבוססות על הסוג הביתי. התרבות הברזילאית בכלל והארטיקטורה הברזילאית בפרט, כיצירה של מערכת משפחתית האופיינית לברזיל וכביטוי למה שניתן להחשיבו כציוויליזציה ישראלית שהיא חלק ממכלול גדול יותר, ציביליזציה לוזו טרופית אכן מאשרים את ההכללה הזו של הסוציולוג או האנתרופולוג.
סיכום
עבודה זו עסקה במחשבתו של זילברטו פררה לגבי ברזיל החדשה: מהותה, מהות התושבים בה והתפתחותה התרבותית.
פררה הוא יליד ברזיל אולם למרות זאת הוא מכיר במגבלות עמו. הוא דן בהתנהגות אתנו פסיכיאטרית המסבירה,בין השאר, מה המרכיבים של תרבות אשר יכולים לבוא לידי ביטוי בצורה זו או אחרת בעתיד ואשר התנהגות זו ניראית לנו כמוזרה, או במיקרה הקיצוני,חולנית. לכל עם ולכל אומה יש את מינהגיו, תרבותו ומסורתו אותה הוא
מכיר ומוקיר שנים רבות. תרבות זו מעוגנת בכללי המוסר החברתיים אותן הוא מכיר, בכללי דת ומסורת עליהם הוא אמון וכן במינהגים אשר נשתרשו במשך השנים, ואין איש יודע את מקורן.
מדיניות חוץ הברזילאית מושפעת גם על ידי מצבה הגיאוגרפי של ברזיל כמדינה ביבשת אמריקה. ייתכן ואנו בשלב הראשון להתפתחותה של עוד פדרציה שבה ברזיל היא חברה טבעית כפי שהיא בפדרציה של אומות דוברות הפורטוגזית (הפרדציה כלל אמריקאית). שני הפדרציות, אם אכן תיווצרה, לדעת פררה, עשויות להיות תת פדרציות ביחס
לפדרציה גדולה יותר: פדרציה אטלנטית שהמקום שתתפוס בה ברזיל יקבע על פי הגיאוגרפיה וההסטוריה שלה.
הוא מבקר את המשוררים, ההיסטוריונים, הפובלציסטים מבקרי הספרות והציירים הברזליאים המודרניים שמרחיקים את התרבות הברזילאית ואת התודעה של ברזיל הצעירה מהמסורת הפאסיבית הקולוניאלית האקדמית והנוקשה שבה אין מקום לספרות או לאומנות השונה מזו שבאירופה. מסורת זו גרמה לברזילאים לחשוש מלבטא עצמם בחופשיות. הם
פחדו לגלות עד כמה שונה ברזיל מאירופה- אירופה הנחשבת מבחינה חברתית ואיטנלקטואלית מושלמת ע"י הרבה לטינו-אמריקאים בעלי תסביך רגשי נחיתות קולוניאלי.
פררה טוען כי שתי תפיסות נוגדות על תפיסת העולם ועל ההיסטוריה של ברזיל השתקפו בחוזקה בספרות הברזילאית, עד אשר מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה החלו להשמע קולות חדשים. הראשונה ביטאה אופטימיזם כמעט מוחלט בנוגע לעבר הווה והעתיד הברזילאי, ובמיוחד הבסיס הילידי של "גזעה וה"אתוס" שלה.
ביבליוגרפיה
1.האנציקלופדיה העברית, ערך ברזיל.
2.רחום אילן, ברזיל בעבר ובהווה, תל-אביב, תש"ן.
3.FREYRE GILBERTO, NEW WORLD IN THE TROPICS, NEW YORK, 1971.
ברזיל בעבר ובהווה, עמוד 160.
FREYRE GILBERTO, NEW WORLD IN THE TROPICS, 114-116.
IBID, P.149-150.
IBID, P.218-220.
11

תגים:

תרבות · ורגס · אדונים · דרום · ילברטו · פררה · חברה · אמריקה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מחשבתו של פררה על ברזיל", סמינריון אודות "מחשבתו של פררה על ברזיל" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.