הלוגיסטיקה בצבאו של לואי ה-14

תקציר העבודה:

ראשי פרקים:
1.מבוא והצגת הנושא
2.הקדמה- מדיניותו של לואי ה14-
3.השינויים בתקופתו
א.שינויים לוגיסטיים
ב.שינויים במערך ההספקה
ג.שינויים טקטיים
4.התפתחות תורת המחסנים
5.סיכום
6.ביבליוגרפיה

הצגת הנושא
לואי ה14- היה אחד המנהיגים היותר גדולים שקמו לצרפת ושלט במאה ה 16,-
כשירש את המלוכה מאביו. השלישי למלכים הבורבונים בצרפת. בן חמש עלה על
כסא המלכות לאחר מות אביו ומלך שיבעים ושתיים שנה- המלוכה הממושכת
והמפוארת ביותר בתולדות צרפת.
הוא ניהל מלחמות רבות ושילם מחיר יקר בעד השטחים שכבש. המלחמות נמשכו
קרוב לחצי יובל שנים, בהפסקות קצרות של ימי שלום. תחילה נחל הצבא הצרפתי
נצחונות בכל מקום אולם לאחר מכן הביסו מצביעים מחוננים את צבאו של לואי. אי
לכך, אך טבעי הוא הדבר כי לואי ישכלל את צבאו ואת טקטיקות הלחימה במשך
שנים אלו.

מטרת חיבור זה היא לסקור את המערך הצבאי של לואי, את ציוד הצבא ואת שיטות
הלחימה הנהוגות: מה היה נהוג, ומה שינה לואי כל זאת על מנת לעמוד על הגורמים
שהביאו לנצחונותיו, על פי דעות חוקרים שונים. יש לציין כי החוקרים אינם חלוקים
לגבי עובדות או הערכות המצב של לואי אלא כל אחד מביא סיבות שונות שלפי דעתו
הביאו את לואי לשיפור פני צבאו ולהצלחותיו צבאיות.

מקורות:

דבר נוסף שלואי תיקן זו הפרדה בין דרגות האצולה לבין השרות הצבאי. אומנם אנשי האצילים היו בדרגות יותר בכירות אולם לא יכלו להפעיל השפעתם בכיוונים לא רצויים.
לואי דרש מאנשיו הקרבה, דבר שהתבטא בכמות ההרוגים והפצועים. מצד אחד הוא פיטר אנשי צבא שלא היו בכושר גופני ומצד שני עזר למשפחות שכלכלתן נפגעה כתוצאה מגיוס בן המשפחה לצבא. לואי גם גילה פחות הססנות בחיוב העורף לתמוך בצבא וב1693- דרש מהעם להשתתף במחיר המלחמה. לואי עזר רבות גם לפורשים מהצבא ע"י פנסיות,
בניית בתים וכיו"ב ולכן גם לא צרפתים הצטרפו אליה.
השרות עצמו היה כרוך יותר ויותר בכסף. ראשית הקצינים נהגו להעסיק משרתים שעלו ממון ושנית התפתחה תופעה שאם רוצים להתקדם דרגה חייב מישהו לעזוב וכדי שיעזוב מפצים אותו. מי שפרש קיבל פנסיה וגם פיצויים מאלו שהחליפו אותו.
שינויים במערך ההספקה
(1977)CREVELD MARTIN עומד על נושא ההספקה של הצבא כגורם חשוב ביותר בהצלחת הצבאות במאות ה16-7- בכלל, ובצבא הצרפתי בפרט.
בין השנים 1560-1660 גדלו הצבאות הלוחמים עשרות מונים. ב- 1643 השתתפו בקרבות 22,000 איש ואילו בזמנו של לואי הצבא מנה 120,000 איש ואף 150,000 חייל. גם ציוד לוגיסטי היה חסר, לדוגמא: ב- 1630 היה בצבא הצרפת עגלה אחת ל15- חיילים.
המערכת הלוגיסטית לא יכלה לספק לצבא אוכל או ציוד צבאי בגלל חוסר באמצעי תעבורה. שוד וביזה כבר לא היו מקובלים באותה תקופה, כך שניתן להגדיר אותו כבעל הספקה גרועה ביותר בהיסטוריה.
החשמן רישלה התבטא כי הוא מכיר צבאות רבים יותר שהובסו מחמת אי אספקה מאשר כאלו שהובסו ע"י האויב.
אי לכך המליצו היועצים הצבאים של לואי ליסד "מאסף": שיירות של אוכל ומחסנים במקומות שונים שילוו את הצבא לכל מקום. לצורך כך היו צריכים עגלות גדולות. עגלות אלו, בתחילה, נרכשו מהאיכרים עצמם ששמחו להרוויח כסף מכך. גם אוכל היה נרכש מהאיכרים במהלך הדרך (המזון המוקצב לכל חיל היה 2 פאונד לחם ליום ללא תוספות
ולא הספיק תמיד).
בעיה רבתי יצרו עגלות אלו ע"י הצורך בשמירה עליהם מפני גנבים ומפני התקפות האוייב. העגלות היו עשויות עץ ולא היתה בעיה לשרוף אותן.
בעשור השלישי לכהונתו הוא שינה את הגישה האספקתית. הרפורמות שלו הצליחו להגדיל את טווחי הצבא ובמיוחד את טווחי הפרשים שיכלו כעת להישאר תקופה ארוכה בשדה. במלחמתו ב1672- נגד ההולנדים הציב כ- 120,000 חייל. את ההספקה הוא הכין בקולון, בטריטוריה צרפתית והעביר אותה בשרשרת אספקה עד הולנד. ראש האזור של קולון
העמיד לרשות לואי 4 ערים לצורך אירגון הציוד. הציוד שנלקח היה רק הציוד אותו לא יכולים היו להשיג בהולנד וכלל בעיקר אבק שריפה ומזון.
השיירה עשתה את דרכה בעיקר באזורים לא מיושבים וידידותיים. בהגיעה לארצות השפלה השתמשו החיילים בצידה אולם לא טמנו ידם בצלחת ועסקו גם בביזה בכל מקום שיכלו היות והציוד הספיק רק ל10%-! מתצרוכתם. המחקרים החדשניים מראים כי לואי לא חישב נכון את התצרוכת היות ולא הביא בחשבון את זמן היציאה מהבסיס. שר צבאו של
לואי טען בפניו ב1705- כי הוא זקוק לשיירה של 24 מייל על מנת לעמוד במשימה, דבר שהוא בלתי אפשרי. לצורך התגברות על בעיה זו הוקמו, בנוסף לשיירות, מחסנים לאורך הדרך ולואי ציווה על חייליו "חיו על מה שתמצאו בדרך".
בעיה נוספת היתה הספקה כה גדולה בזמן קצר ללא הרס הכלכלה. בעיה אחרת היתה כיצד למנוע מהאויב להרגיש בהצטיידות למלחמה. בעיה זו נפתרה ע"י הפצת דיסאינפורמציה.
CREVELD טוען שבאחרית ימיו של לואי הוא פיתח מעין "חבל טבור" של אספקה. לא עוד שיירה אחת הנוסעת לשדה הקרב אלא אספקה סדירה על מנת לעמוד בכמות הדרושה ולעיתים לאורך זמן.
שינויים טקטיים
השינוי העיקרי בימי לואי ה14- היתה ברובה היריה שהשתמשו בו חיל הפרשים והרגלים. הקלעים של תותח היד עד ימי לואי היו דומים לקלעי התותחים שבימים הקדומים, הווה אומר אבנים, גושי מתכת או כדורי ברזל ועופרת, אם כי הללו היו כמובן קטנים מקלעי התותחים. גם טעינתו של הרובה נעשתה כמו בתותח, כלומר- דרך הלוע. ראשית
כל הוכנסה לתוך צינור כמות של אבק שריפה ואחר כך הושם בתוכו הקלע, וכשעמד החייל להפעיל את כלי נישקו, השעין אותו על גבי מוט עץ בצורת מזלג, בידו השמאלית כיוון את לועו אל עבר המטרה וביד ימינו הכניס לתוך חור ההצתה פתיל בוער. הוא הצית את אבק השריפה והגאזים שנותרו בתוך הצינור הדפו בכח את הקליע וזה הועף
למטרתו. נשק זה נקרא מושקאט (על שמו נקראים "המוסקטרים").
השאיפה להקטין תותח יד זה ולעשות אותו יותר נוח לטילטול גרמה לכך שבשנות השישים של המאה ה17- נשתנו גם צורתו וגם מיבנהו: הותקן בגופו מוט עץ כדוגמת המסילה של קשת הצלב, אלא שבמקום חריץ היה מחובר אליו קנה ברזל ארוך וחלול. לאחר מכן שוכלל הרובה ובמקום לצייד אותו בפתיל וחוט צויד במנגנון הצתה עשוי אבן אש
וגלגל פלדה בעל חישוק מחוספס אשר בהסתובבו מתחכך באבן האש ומתיז ממנה ניצוצות על אבק השריפה. לשם כך חובר אל גלגל קפיץ שסלילי שנדרך בעזרת ידית ולמען שיחרור הקפיץ הותקן הדק כדוגמת ההדק שהיה עשוי עוד קודם לכן ביקש הצלב.
בשנת 1687 המציא סבסטיאן וובואן בית תקע שבאמצעותו ניתן להרכיב כידון על הרובה בלא לשבש את פעולתו. כך בטל הצורך בנושאי רומח, ויעילותו של חיל הרגלים הוכפלה. כיוצא מכך הונהגו בהדרגה במשך תור מלכותו של לואי ה14- רמנים לחיל הרגלים.
בעת ובעונה אחת יצאו הארטילריה וחיל ההנדסה לרשות עצמם, במידה רבה בזכות וובואן שהשתמש בהם בלוחמות המצור, לוחמה שהיתה לצורת הקרב העיקרית ברבים ממבצעי פלנדריה. שיטתו של ובואן לעריכת המצור היתה לכתר תחילה את המבצר הנתקף בקווי חפירות מקבילים, ואחרי כן לשגר מתוכו אל כוחות האוייב פצצות מרגמה שטיווחן מחושב
בדייקנות מתימטית. כל תוכנית המצור, על החפירות המחתרות וההפגזה הנתונים מראש, עובדה בפרוטרוט ובדייקנות עד שניתן לחשב מראש את תאריכים המדוייק לשם הסתערות הסופית והכניעה. שיטת תאריכים זו היתה לפי רוחו של לואי, שהדוכס סן סימון אמר עליו: "הבו לי לוח שנה ושעון ואף אם אהיה רחוק ממנו מהלך תשע מאות מילין
אגיד לכם מה מעשיו של המלך".
CHANDLER רואה את גדולתו של לואי בלוגיסטיקה הצבאית שלו: בשינויים שהנהיג בחיל הרגלים, באימוני הארטילריה, בחימוש, ובעיקר בחיל הפרשים.
לעיל הוזכר הגידול בכח הצבאי הכללי של הצרפתים אולם גם בהתפלגות הפנימית חל שינוי. להלן % הפרשים מתוך הצבא, לפי שנים:
שנה אחוזים
1618-1648 35
1648-1715 30
1740-1780 21
תקופה זו מתאפיינת בקיטון משמעותי בחיל הפרשים מ1- ל2- חיילי רגלים על כל פרש בזמן לואי, ל 1- ל5- בזמן מלחמת 7 השנים. הסיבה העיקרית לכך הם אמצעי הלחימה המודרניים שעמדו לרשות הצבאות. לואי הבחין בכך ולכן צמצם את חיל הפרשים. סיבה נוספת היא נחיצות הסוסים להובלת הציוד כמוזכר לעיל וכן התקצרות טווח המלחמות.
המלחמות בימים אלו היו בעיקר סכסוכים מקומיים ולא מסעות כיבוש ארוכי טווח. צמצום זה במספר הסוסים הביא לירידה בהוצאות הצבא.
למרות זאת לא ויתר לואי בנושא שמירתו האישית. הוא הקים את "הגנדרמריה" שהיתה מורכבת רק מפרשים והיתה ממונה על ביטחונו. לגנדרמריה היו מדים מיוחדים על מנת להבדיל אותם משאר הפרשים.
בנושא ציוד הפרשים לואי ויתר על מרבית המיגון אולם על מגן החזה לא ויתר והתעקש שכל פרש יחבוש אותו.
לואי השתמש בפרשים גם לדיכוי הפגנות, שיטה הנשמרת עד ימנו.
שיטה נוספת חדשה היתה אימונם. הם אומנו לשמש במידת הצורך לא כחיל פרשים אלא כחיל רגלים. לאחר המלחמה הראשונה עם ההולנדים לואי היה כל כך מרוצה מהתוצאות שהחליט להעניק מדליה לכל פרש.
לואי שם דגש גם על הארטילריה. כמו שהוזכר לעיל רוב הכיבושים היו של ערים בצורות שניתן היה לכבוש אותם רק ע"י הפגזות. לואי אירגן את הארטילריה כיחידות נפרדות, אולם, כמו קודם, חיילים אלו ידעו לבצע גם מטלות אחרות.
לא ידוע על שיפורים מיוחדים שהכניס במבנה החימוש: פצצות או תותחים, אולם ידוע הוא כי לא חסך בתחמושת בכל מקום שניתן ודאג כי אנשי הארטילריה יתאמנו בצורה הטובה ביותר. לשם השוואה ב- 1698 היה לצרפת 13,000 תותחים ובמלחמות הספרדים עלה מספר זה אף ל14,000-, כפול ממספר התותחים אצל האנגלים.
לואי פיתח גם את הארטילריה הימית, אולם בנושא זה הקדימוהו האנגלים ונותר לו רק לחקות אותם.
לואי תיאר את הארטילריה ב1699- כ:""THE LOST ARGUMENT OF THE KING , וב- 1721 :"WITHOUT IT NOTHING CAN BE DONE". יש לציין כי גם המצביאים האחרים בדורו כמו MARLBOROUGH האנגלי ראו חשיבות בארטילריה: "FOR GOD SAKE BE SURE YOU DONOT RISK THE CANNON".
מסורת צבאית זו של טיפוח הארטילריה המשיכה לאורך השנים בצרפת, עובר דרך נפוליאון עד מלחמת העולם הראשונה אז הציג הצבא הצרפתי את "ברטה השמנה", תותח שירה פגזים במשקל 4 טון.
לואי פיתח תותחי יד קלים כאמור לעיל אולם לא נייד אותם. היתרון שלהם היה כי את האבק והפצצות יכל כל חייל לשאת יחד איתו אולם בשל אי הניוד לא היה בכך עזרה גדולה. המצביא מרלבורו פיתח את הטקטיקה של ריכוז כוחות (משהו דומה לתאוריות של המצביא קלאוזביץ שנכתבו לאחר מכן) אולם יתרונות אלו היו רק בקרבות בשטחים
פתוחים ולא על ערים.
הצבאות היו בלתי מנויידים, יחסית. היה קשה ביותר להעביר הודעות ממקום למרות ולואי, שעמד על בעיה זו, סלל 4 כבישים ראשיים מפריז לקצוות צרפת.
זמן הוקצב לכל פעולה. להלן דוגמא להקצבת זמן לכיבוש מבצר:
נושא ימים
מציאת מקום ובניית קווים 9
חסימת השטח 4
בנית חפירות 7
הפגזת העיר 2
כיבושה 4
לוח זמנים זה הכניס את הקצינים למשמעת עבודה ובסופו של דבר להצלחות גדולות.
לואי פיתח גם את שירות החימוש והתחזוקה ואימן אנשים מיוחדים לצורך כך שהגיעו אף לשדה הקרב, בדומה לשדה הקרב מודרני.
לואי לא בחל בקניית יועצים צבאיים כאשר אלו היו בעלי שם. כך אנו רואים כי לאחר השלום עם מלך ריזויק הוא ניסה לקנות את יועצו COEHOORN שהיה מומחה בבנית בצורים ומצרים. יועצים אחרים אנו רואים באנשי הצבא הבכירים שלואי טיפחם ככל שאלה היו נאמנים לו.
התפתחות תורת המחסנים
לפחות תאוריה אחת הנחיל לואי לדורות אחריו והיא לוגיסטיקת המחסנים כפי שתוארה לעיל. ואן קרפלד טוען כי מלחמת שלושים השנה נכשלה ברובה משום שלא היתה אספקה לצבאות, אולם בשלבה האחרון לא היו כשלונות בעיקר "תודות למאמציהם של שני צרפתים, לה-טליה ולובוא. שני אלה שהיו אב ובנו, כוננו יחד מערכת של מחסנים שאומרים
עליה כי ב150- השנים שלאחר תקופתם השפעה השפעה מכרעת על מלחמות הדור...".
הלוחמה, לדעתו של קרפלד, במה שמכונה "עידן לואי ה14-" ניראת בדרך כלל קטנונית וחסרת מעוף. הסיבה לכך איננה כפי שנוטים לחשוב, התלות היתרה של הצבאות בני אותה תקופה במחסניהם ובשיירות האספקה שלהם, אלא להיפך הסיבה היא באספקה מקומית של כלל המספוא לסוסיו.. מחליפת המכתבים של לובוא נראה כי גופי הצבא שנעו ממקום
למקום מעבר לתחום שבשליטת צרפת- ולעיתים גם בתוך גבולותיה קיבלו את כל הדרוש להם לתקופת המסע, או שנאמר למפקדיהם 'הסתדרו במה שתוכלו למצוא בדרך'. "בכל המקרים שבדקתי לא היה אפילו מקרה אחד שבו היה כח צבאי בתנועה מקבל את אספקתו אך ורק בשיירות שנעו באורח סביר הלוך וחזור בינו לבין בסיסו, והיו אפילו שטענו
שהמטמטיקה הדרושה לחישוב סוג כזה של שיטת אספקה נשגבה מבינתם של מפקדי של מפקדי הצבא בתקופה ההיא". אולם למרות זאת הצליחו לובוא וטליה להנהיג שיטת מחסנים מתוחכמת שבפעמים רבות הספיקו למסעות ארוכים, כמו במלחמות עם ההולנדים.
מאז שלהי המאה ה17- נטו סופרים שעסקו בבעיות לוגיסטיקה לחלק את ההיסטוריה שלה לארבעה תקופות. הראשונה תקופת "לוחמת המחסנים" שבה היו הצבאות מרותקים לטבור האספקה. המחסנים ושירות האספקה גרמו למבצעים להיות איטיים ושיטתים מאוד ובעיקבות תקופה זו באה "לוחמת השלל" של נפוליאון בה יכלו הצרפתים להשתחרר מכבלי
האספקה.
אם משום שחיילי הקיסר הצרפתי היו חדורים התלהבות מהפכנית ולא ערקו כאשר נשלחו למבצעים של איסוף אספקה, ואם מפני צפיפות האוכלוסיה באירופה שביטלה את הצורך במחסני צבא מסורבלים, הצבא הצרפתי היה יכול לחיות מן המצוי בשטח שבו עבר ולשנות את פני המלחמה.
במאה ה18- הצבאות כולם נשענו, מסיבה זו או אחרת על שיירות ואספקה מהבסיס. בתקופה בה הייתה מטרת המלחמה עצמה "לחיות על חשבון האויב" עד שייכנע לתביעותינו. בהתחשב באמצעים הטכנולוגיים של התקופה לא היה פתרון לבעיית האספקה של כל צרכי הצבא, מן הבסיס.
בני הזמן ההוא הכירו בעובדה זו, ולמעשה הכירו בה כל המפקדים של כל הצבאות הלא ממונעים עד 1914, ולא ניסו כלל לפתור אותה. מאחר שרוב מצרכי מזון מתכלים או נשחקים בלי קירור או שימור נכון, ומספוא לסוסים מסורבל היה מכדי לטלטלו למרחוק אלא בכמויות קטנות, היה רק קמח לאפיית לחם המצרך היחיד שהובא באורח סדיר מן
המחסנים שבעורף. כל השאר הובא בדרך כלל מן השטח. מובן מאליו שתישעים אחוזים מאספקת הצבא שלא הגיע לתעודתה השפיעו יותר על מבצעיו מאשר עשרת האחוזים שהגיעו, אבל ההיסטוריונים הצבאים התעלמו מעובדה זו.
אי לכך, נשאלת השאלה מדוע שמה הכתיבה הצבאית במאות ה17-18- דגש אופייני כל כך על אירגון מחסנים ושיירות. איזה שידוד מערכות לוגיסטי חולל לובוא, ומדוע שימשה רפורמה זו דוגמא לכל הצבאות האחרים? התשובה לכך היא כי המערכת שאירגן לובוא- מחסנים, מצבורים כללים ושיירות, לא נועדה למלא את צרכיו של צבא הפועל בשדה
המערכה, אלא צבא העוסק במבצעי מצור. ביסודה היתה הדעה כי צבא בתנועה יכול לאכול. צבא נייח במשך הזמן רעב, ומשום כך היו מבצעי המצור במאות 16-18 מירוץ בין הנצורים ובין הצרים עליהם, מי יכלה ראשון את המצרכים העומדים לרשותו. מאחר שלנצורים היה במקרים רבים זמן להצטייד מראש וגם להשמיד את כל המצוי בסביבה, היתה
ידם על העליונה. מטרתן של הרפורמות של לובוא, לא היתה כפי שרבים נוטים לחשוב, הארכת הטווח ולהגדלת הניידות של צבאות המלך. נהפוך הוא: המטרה היתה לוודא שאותם כוחות יוכלו להיות נייחים זמן רב די הצורך כדי להשיג יעדם.
אחרי התקופה המהפכנית הכירו כל החוגים הצבאיים הגדולים בצורך להאכיל אפילו צבאות מודרניים, וכל הצבאות נאלצו לבנות מנגנון לוגיסטי נאות שמטרתו היתה להאכילם בשדה.
הדוגמא הטובה ביותר היא מערך הדרגים הפרוסי. אחרי שנכשלו כישלון מחפיר באירגון ההספקה ב1848- נערכה שורה של רפורמות. בפעם הראשונה הוקצה לכל קורפוס גדוד תובלה בעל אירגון תקני עם מטה ואנשי סגל מאומנים. אולם, במלחמת 1866 נחלו הסדרים אלו כישלון חרוץ היות ונוצרה צפיפות רבה ומשמעת התנועה היתה ירודה, הכוחות
הלוחמים נותקו מאספקתם. בדומה לזה, ב1879- כאשר פלשו הפרוסים לצרפת הם חיו כמעט אך ורק ממה שמצאו בשטח. בכל שיטת הפריסה נשתבש מנגנון ההספקה כליל.
בעת המצאת הרכבת חשבו כולם כי ניתן יהיה להפטר מהמחסנים, אולם במלחמת 1866 הצפיפות על פסי הרכבת היתה כה גדולה עד שהיא שובשה כליל. גם ב1914- פלוגות התובלה הכבדות לא היו יעילות כלל. הן נשארו מאחור בתחילת מסע המלחמה ולעולם לא היה להם צל של סיכוי להדביק את הגייסות עד לאחר המערכות.
למרות שיטות אלו, בישראל של שנות השמונים, בשל הציוד מהתוחכם לתובלה, עוברים משיטת משיכה ממחסנים לשיטת הדחיפה מהם ליחידות. לדעתו של אל"מ חיים בעתיד יספקו מתקני ההספקה את צורכי היחידות בדחיפה במקום במשיכה, וע"י שינוי שיטת ההספקה מקווים לחסוך באמצעים וכח אדם, אשר בין כה וכה לא נמצא בצה"ל. כך מתוכנן
לשנות את:
1.הספקת מזון- מעבר מלא לשיטת הדחיפה כולל אספקת מזון מעובד.
2.הספקת חלקי חילוף- בדחיפה עד ליחידה במקום לסדנאות בלבד.
3.אספקת תחמושת- דחיפה בשיטת "אחד תמורת אחד".
סיכום
עבודה זו עסקה בצבאו של לואי ה14- ובשינויים אותם הכניס מלך זה, ששלט תקופה ארוכה ביותר בממלכה. נסקרו השינויים הטקטיים, השינויים בהרכב הצבא, השינויים בהרכב המבנה החברתי של החיילים, השנויים בצורת ההספקה לצבא עוד.
העולה מהסקירה הנ"ל כי לואי טיפח את צבאו והעמיד אותו בעדיפות לאומית, תוך השקעת משאבים אדירים בשינויים המתחייבים מהתקופה ושינויים המתחייבים משינויים טקטיים.
אשלי מוריס טוען כי לואי היה גם חסיד השיטות הרומיות ולכן ניתן להניח כי גם ניסה להביא את צבאו לאותה רמת ביצוע כמו הרומיים: הצבא הרומי נודע מאז ומתמיד באירגון הטוב שלו, החילים היו ממושמעים ו"זכו" לעונשים כבדים מאוד על אי ציות לחוקים. גם בנושא התיגמול היה ללואי מה ללמוד מהצבא הרומי.
בתחילת דרכו של הצבא הרומי, החילים לא היו מתוגמלים, ולכן המוטו והסיפוק שלהם היו קרבות או אינטריגות. לא פעם הם חוללו הפיכות זוטא בצבא וקראו למרד בקיסר. כאשר הפכו את הצבא למעין מקום עבודה ותיגמלו אותם.
אוגוסטוס האלוקי היה הראשון שהנהיג רפורמות לוגיסטיות בצבא, התואמות את דרכו של לואי ואכן שניהם נחשבים למצביאים מוצלחים.
אוגוסטוס הנהיג תגמולים חומריים לאחר שיחרור החילים, שהביאו לשקט בחיי החברה הרומית. המשוחררים לא פנו יותר לחיי הוללות ומשתאות היות ויכלו לעסוק במסחר או בעבודת אדמה ולפרנס את עצמם. יש לזכור כי רומי היתה ארץ בעלת תרבות פוליטית נחשלת, כמו כל הארצות בעולם הקדום, ולכן היה לצבא קל מאוד להתחרות בפוליטיקה
ולהתערב בה. לא פעם אנו שומעים בקיסרות על מרידות הצבא. מיעוט המרידות בזמנו של אוגוסטוס מעיד על נהולו המעולה את ההיררכיה הצבאית ומישמעתה.
את ההתמקצעות והיוקרה של הצבא הוא ביצע בשלוש דרכים: ראשית הוא שיחרר לביתם כשלוש מאות אלף חילים אשר לא היה בטוח כי הם מוכשרים למשימותיהם. שנית הוא העניק קרקעות ומתנות לפורשי הצבא על שרותם הטוב ושמר איתם על קשר גם לאחר פרישתם. אנשי הצבא שנותרו "נתחייבו בחוקה קבועה אחת בכל הנוגע למספר שנות השירות
ולגודל המענקים. ע"י קביעת תקנות הנוגעות לזמן השירות ולמענק הפיטורין לכל אחד ואחד על פי דרישתו שלא יוכל איש להסיתם להפיכה לאחר שיחרורם וכדי שיוכל לספק תמיד ובלי קשיים את ההוצאות לכלכלתם, הקים אוצר צבאי ודאג לו להכנסות ע"י הטלת מיסים חדשים". מנהג זה היה נהוג גם על לואי, כנזכר לעיל, בשינויים קלים.
הדרך השלישית היתה דרך המישמעת החמורה בדומה ללואי: "את הליגיון העשירי פיטר בחרפה, ורבים אחרים, אשר דרשו את פיטוריהם בחוצפה , שיחרר ללא קבלת תשלום המגיע לחילים מצטינים; אם נסוגה פלוגה מעמדתה ללא פקודה מפורשת הוא הוציא להורג כל חיל עשירי שבה, ואת האחרים כילכל בלחם שעורים; קנטוריונים שעזבו את מישמרתם
היו צפויים לעונש מוות כדין חילים פשוטים."
ניתן להשוות את הטקטיקות של לואי גם להוגי דעות ולטקטיקטנים כמו: מקיאבלי, קלאוזביץ ואחרים אולם כאן אנו כבר סוטים מהנושא.
נושא נוסף עליו לא עמדה העבודה הם התיכנונים האסטרטגיים שלו בשדה הקרב, היות ואין חוקר שכתב על כך, יכול להיות משום שלא היו שינויים כאלו.
עניין נוסף שהובא בעבודה הוא נושא התובלה. בעוד שצרכי הצבאות גדלו בצעדי ענק, לא נמצאה תשובה נאותה בתחום התובלה. התובלה הממונעת שהתפתחה עד מאוד במרוצת המלחמות, היתה עדיין בחיתוליה והעודבה שגורמים טכניים שולטים בכושר התובלה של המסילות והדרכים מאפשרת לאויב להעריך הערכה גסה את היקף המתקפה המתוכננת. אי
לכך, לא נותר אלא להעריך את לואי ומפקדיו, לובוא וטליה, על כי שיכללו את שיטת המחסנים בצורה כזו שכמאתיים שנים אחריהם לא השתנתה השיטה כלל.
ביבליוגרפיה
*.אל"מ חיים, "הלוגיסטיקה בצה"ל בשנות השמונים", מערכות, 270,1979 .
*.אשלי מ., לואי ה14- וגדולתה של צרפת, תל-אביב, תשכ"ד.
*.גרוניך א., צרפת בעבר ובהווה, תל-אביב, 1970.
*.יעבץ צ., אוגוסטוס, ניצחונה של מתינות, תל-אביב, 1988.
*.מורואה א., דברי ימי צרפת, ת"א, תש"כ.
*.מקיאבלי נ., הנסיך, הוצאת כתר, 1973.
*.קרייזמן ב., מן הקשת עד הרובה, תל-אביב,1952.
*.קרפלד ון, מלחמה ותחזוקה, משרד הביטחון, 1977.
*."המהפכה הלוגיסטית", מערכות, 1979, 269.
*.CHANDLER DAVID, THE ART OF WARFARE IN THE AGE OF MARLBOROUGH, LONDON, 1976.
*.CHISHOLM KITTY J.FERGUSON ROME,THE AUGUSTAN AGE, LONDON, 1981.
*.CORVISIER ANDRE, ARMIES AND SOCIETIES IN EUROPE, 1494-1789, INDIANA UNIVERSITY, 1979
*.CREVELD MARTIN, SUPPLING WAR, LONDON, 1977.
*.LAURENCE BRADFORD, THE AGE OF LOUIS XIV,COLOMBIA UNIVERSITY, 1964.
6.G. WEBSTER THE ROMAN IMPERIAL ARMY,LONDON 1980.
גרוניך א., צרפת בעבר ובהווה, ע' 3.
מורואה אנדרי, דברי ימי צרפת, ע' 164.
מורואה אנדרי, דברי ימי צרפת, ע' 166-8.
LAURENCE BRADFORD, THE AGE OF LOUIS XIV, P.50-1
ניקולו מקיאבלי, הנסיך, ע' 34-8.
אשלי מוריס, לואי ה14- וגדולתה של צרפת, עמוד 65.
שם, עמוד 65.
CORVISIER ANDRE, ARMIES AND SOCIETIES IN EUROPE, 1494-1789, PP.27-8
IBID, P. 98.
IBID, P. 100.
CHANDLER DAVID, THE ART OF WARFARE IN THE AGE OF MARLBOROUGH,P. 78.
CREVELD MARTIN, SUPPLING WAR, P.5.
IBID, P. 7.
CREVELD MARTIN, SUPPLING WAR, P.5.
IBID, P .24.
IBID, P .37.
קרייזמן ב., מן הקשת עד הרובה, עמוד 7.
אשלי מוריס, לואי ה14- וגדולתה של צרפת, ע' 22.
CHANDLER DAVID, THE ART OF WARFARE IN THE AGE OF MARLBOROUGH, P.36.
IBID, P. 53.
IBID, P. 197.
IBID, P. 246.
קרפלד ון, מלחמה ותחזוקה, עמוד 28.
שם, עמוד 36.
"המהפכה הלוגיסטית", עמוד 48.
שם עמוד 52.
אל"מ חיים, "הלוגיסטיקה בצה"ל בשנות השמונים", עמוד 78.
אשלי מוריס, לואי ה14- וגדולתה של צרפת, ע' 22.
G. WEBSTER THE ROMAN IMPERIAL ARMY,PP.33-34.
G. WEBSTER THE ROMAN IMPERIAL ARMY,P.18.
G. WEBSTER THE ROMAN IMPERIAL ARMY,LONDON 1980,PP.33-34
יעבץ, נצחונה של מתינות, עמוד 106
K.CHISHOLM J.FERGUSON ROME,THE AUGUSTAN AGE, P.41
IBID, P.41.
7

תגים:

צרפת · טקטיים · לוגיסטיים · שינויים · מערך · מלך · מלחמה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הלוגיסטיקה בצבאו של לואי ה-14", סמינריון אודות "הלוגיסטיקה בצבאו של לואי ה-14" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.