רב אמי בראי התקופה

תקציר העבודה:

רב אמי הצטיין כמנהיג רוחני, כתלמיד חכם, כפוסק הלכה והיה למעשה "גדול הדור" בדורו. עד היום זוכרים אותו כפוסק בעל "נפש יתרה" אשר ניתן להסתמך עליו וללמוד ממנו.
בניגוד לשאר האמוראים, או בהתבלטות כלפיהם, היה ידוע כפעלתן ו-"עסקן". הוא היה אהוד על חבריו ושימש כמורה בישיבה הגדולה בטבריה לאחר שעלה מבבל.לבית דינו של רב אמי היו קשרים ענפים בכל שאר המקומות בהם היו מרכזים רוחניים ושמו נקשר בלא מעט שותי"ם וספרי הלכה. הוא למעשה ממשיכו של ר' יוחנן הגדול וניתן ליחס לו את התחלת התלמוד הבבלי. מכל מקום אין ספק כי היה למדן גדול והטביע את חותמו על הישוב באותה עת וגם לדורות רבים אח"כ ע"י חידושי התורה שלו והמימרות היחודיות שהוא אמר.
ר' אמי הרבה להתעסק בכל הקשור להשתלשלות ההלכה וההלכות המובאות בשם רב אמי יכולות לשמש כחומר מעניין לחקר התפתחות ההלכה בישראל. היו לו גם חברים רבים איתם הוא הרבה להתפלפל ולפעמים לא ידוע האם אמר אותם רא אמי או אדם אחר. בין חבריו ניתן למנות את רבי חיא בר-אבא, רב אסי (מוזכר תמיד "רב אסי חברו דרב אמי") רב אבהו. חבריו היו כמוהו, גדולים בתורה, והרבו להתפלפל עימו בהלכות ובאגדה ולמרות זאת לא ניסו להתחרות בו כגדול ישראל באותה תקופה, ולא ניסו לקחת ממנו את ראשות הישיבה בטבריה, אל אף
שחבריו היו כמוהו תלמידים של רא יוחנן, מיסד -הישיבה בטבריה, והיתה להם זכות מוסרית על ראשות הישיבה כמוהו. הרבה גם להתעסק בצדקה וכונן מוסדות צדקה רבים וכן בתי מדרש וכוללים רבים בהם למדו מיטב בחורי ישראל.

מטרת עבודתי זו היא לסקור את יחסו של רב אמי כלפי הסובב אותו כל זאת תוך התיחסות למצב ההיסטורי הקיים באותה תקופה, לסקור את יחסיו עם חבריו ועם שאר החכמים בארץ, את פועלו וכן את יחסו אל "הבעיה" באותה תקופה: הנוצרים. אפתח את עיקר עבודתי על מאמריו ודעותיו היחודיות,וכן על חידושיו בהלכה.
עבודתי מסתמכת על כתבי עת, עבודות אשר נעשו על הישיבה בטבריה בזמנו וכן על ספרות תלמודית.

ראשי פרקים:
1. מבוא העבודה והצגתה.
2. הקדמה-סקירה כללית על תקופתו.
גוף העבודה
3.תולדותיו של רב אמי.
4.רבותיו של רא אמי.
5.יחסו לחבריו וקשרי הלימוד בינהם.
6.יחסו ל"אויבים" ליהדות ותוצאותיו.
7.פעילותו הציבורית.
8.יחסיו עם הנשיאות.
9.ביבליוגרפיה.

מקורות:

תקופתו העיקרית של רא אמי היתה בחייהם של אדריאנוס,דיוקלטינוס ומכסימילינוס קיסר.
באותה תקופה היה די נוח ליהודים.בתקופה של משברים בלתי פוסקים בשלטון הרומי,ימי האנרכיה,בהם ירדו ועלו ועלו מלכים והיו עסוקים במלחמות חוץ:עצירת הפלישות הגותיות במערב ושל הפרסים במזרח,ניסו החכמים לפתור את בעיותיהם הקשות של היהודים מכל הבחינות:חברתיות,כלכליות ובטחוניות בלי להזניח את חיי הרוח.
באותה תקופה נטו השילטונות לא להחמיר עם העמים אשר ישבו בתוכם וזאת וכמה סיבות אשר העיקרית שבהם היא למנוע מרידות.העמים נהנו מיחס משופר ומחופש פעולה דתי פולחני וגם היהודים נהנו מכך.היתה זו התקופה בה עברה הקיסרות הרומית מאמונה באלילים אל האמונה בישו.אומנם הנצרות הינה מנוגדת ליהדות אולם באותה תקופה עדיין
לא החלו ברדיפות על רקע דתי/נוצרי.(בנושא זה ראה גם התפקידים בועד רב אמי ורב אסי עמוד 14)
תולדותיו ופועלו של רב אמי.
יש הסבורים כי רא אמי היה יליד בבל אולם לדעה זו אין בסיס מוצק ביותר.בתוקף משרתו בבבל הוא עמד בקשרים עם בית הנשיאות.פעמים אחדות הוא היה מלווה את רא יהודה הנשיא השני אל חמת גדר(ירושלמי ע"ז פ"ב).
שם אביו היה נתן ובתלמוד הירושלמי הוא נקרא רא אימי.בארץ ישראל למד קודם בישיבתו של רא אושעיא בקיסריה ואחר זמן מועט עבר לישיבתו המרכזית של ר יוחנן בטבריה.רב חסדא,תלמידו של רב הונא בסורא אמר על רא אמי "גברא רבה" (יבמות כ"א ע"ב).
רא אמי היה חתנו של רא יונה וקרא על הממונים שנתמנו ע"י כסף:"אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם"(מסכת ביכורים ג').
לאחר זמן חזר וירד רא אמי לבבל ושם נפגש עם רב נחמן ורב חסדא.אחרי פטירת רבו,רא יוחנן וחברו רא אליעזר בן-פדת עמד עמד רא אמי בראש הישיבה המרכזית בטבריה ואח"כ עבר לקיסריה.הוא חי תשעים שנה והשאיר אחריו בן,אשר למד אצל רא ירמיה.
רא אמי היה דמות מיוחדת במינה.הוא היה עילוי בישיבתו אשר בבבל אולם למרות זאת החליט לעלות לארץ ישראל עוד לפני שהוקמה הישיבה בארץ ישראל בטבריה ע"י רב יוחנן.
הסיבות שהביאו אותו לעלות לא"י הו רבות.ראשית כל הוא נכסף כמו כל יהודי לעלות לארץ.שני הרבנים הגדולים של אותה תקופה רב ושמואל גרמו להתעוררות גדולה בחיי הרוח של יהודי בבל.תלמידים רבים נהרו לישיבות לשמוע מפי שני החכמים שהביאו מסורות א"י ומסרו אותם לתלמידיהם.לא רק מסורות בהלכה נמסרו אלא גם אהבת א"י:"אמר
חנן בר רבא אמר רב... שאפילו מי שיש לו זכות אבות אינה עומדת לו בשעה שיוצא מא"י לחוץ לארץ"(מסכת בבא בתרא צ"א ע"א).גם לגבי הירידה מא"י דיברו רב ושמואל ולכן מכאן ניתן להסיק שהו בעד עליה ואומנם שמואל אינו מתנגד להגירה מבבל לארצות אחרות,כי בבל היתה כבר מקום תורה.
כמו כן הוא היה כהן והמשותף להרבה תלמידי חכמים שעלו לא"י היה כי הם היו כהנים.אף על פי שהתורה היתה נחלת הכלל הרי אחוז גבוה ביותר מבין תלמידי החכמים היו כוהנים.הכוהנים היו באותה תקופה החכמים שבעם ולא יכלו להרשות לעצמם להתחתן עם פשוטי העם אי לכך כאשר התחילה נהירה לא"י הרי כל הכוהנים רצו לחיות זה
במחיצתו של זה.מכל מקום רואים אנו מתוך הכתובים כי מקובל היה כי הכוהנים יהיו בארץ ישראל,מה גם שתושבי א"י הפרישו תרומות ומעשרות,הנוהגים רק בא"י,ותרומות אלו עזרו לכוהנים להסתדר בתקופות של שפל כלכלי.
סיבה נוספת יכולה להיות הרצון ללמוד ממקור ראשון.רב ושמואל עוררו אצל תלמידיהם את הרצון להמשיך וללמוד.הם מסרו את המשניות,ששמעו מפי רא יהודה הנשיא ורא חיא.אבל במשך הזמן נתווספו בריתות בא"י.התלמידים המצטינים כבר לא הסתפקו במסורות של התנאים והם רצו לשמוע חידושים ולהמשיך את לימודיהם בא"י.אין כאן שאלה של
עזיבת התלמידים את רבותיהם אלא שאלה של רצון להגדיל תורה ולהאדיר ומכך היתה דעתם של רב ושמואל נוחה.נתווספו אליהם תלמידים צעירים שלמדו מפיהם,וכשאלה התקדמו בלימודיהם רצו לשמוע ממקור ראשון.מעשיהם של רב ושמואל היו דוגמא:גם הם עלו לישראל ללמוד.
סיבה נוספת היא הרצון ללמוד מפי רבים.ידועה האימרה כי "כל הלומד מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם (מסכת ע"ז י"ט).התלמידים נדדו מחכם לחכם לשמוע חידושים ורבים הרחיקו והגיעו לא"י.נטיה זו נמשכת אצל העולים הגיעם לישראל.רא אמי למד אצל רא הושעיה בקיסרי (ירושלמי שבת פ"ג ה"א).לאחר מכן למד אצל חנינא בר חמא
בציפורי.כן שמע תורה מפי רא ינאי בגליל.הוא מוסר גם מימרות בשם רא יהושוע בן לוי (ברכות ג' ע"ב).
רא אמי למד אצל רא יוחנן במשך 40 שנה(רא יוחנן נפטר בשנת 278 לספירה) ולכן טבעי הוא כי יהיה ניתן לראות בהם חברים.אולם היחסים הרישמיים היו תמיד יחסים של רב ותלמיד אולם היו אלה יחסים מיוחדים כאשר אחד יכול להעיר לפני רבו אולם מקבל על עצמו את חוות הדעת שלו.
עוד בצעירותו הצטיין רא אמי וחבריו בהתמדה בלימודים.מסופר,שפעם כשהיו עסוקים בעשית חופתו של רא אליעזר בן פדת ושמעו קולו של רא יוחנן יושב בבית המדרש ודורש,ומכיון שהיו עסוקים במצוה חשובה שלחו את החתן שילך לשמוע את הדרשה ויספר להם לאחר מכן את דבריו של הדרשן (ברכות ט"ז ע"א).מקורות מעידים כי כאשר התיחס רא
אמי לרא יוחנן הוא פנה אליו בתואר רבי.הם שימשו את רבם בכל עת ולא רב בעניני תורה אלא גם בצרכי היום יום.מסופר על רא אמי שהיה טורח עצמו לכבוד שבת ואמר שאילו נזדמן לו רא יוחנן לא היה מהסס אלא עוזר לו.
לאחר פטירתו של ר יוחנן לא פרץ משבר מנהיגות בין גדולי החכמים והם,ובראשם רב אסי,ויתרו לרא אמי על כס הכהונה.בתקופתו הוא הצליח הוא למנוע את המשבר בין הנשיא לחכמים.
היו לו מספר עיסוקים עיקריים בחיו:
1.בית דינו-בית דינו היה מורכב מחכמים וידועים באותה תקופה ורבים מהלכותיהם נשארו עד היום.
2.בית מדרש-דרכי פעילותו של רא אמי להפצת התורה ברבים היו דרכים יחודיות ועל זה היה אמון בית מדרשו.
3.קופות גמ"ח-רא אמי הקים מספר קופות גמ"ח למספר מטרות אשר הראשונה בהם היתה לצורך השאת כלות עניות.
אחרי מותו של רא יוחנן עמדו רא אמי וחבריו בראש הועד בטבריה אלהם פנו גדולי החכמים בארץ ובחו"ל.העובדות הובאו לפני החכמים והם החליטו בכך.כאשר היה בכך חידוש הרי שזה התפרסם.ידועים 95 מקרים בהם התפרסמו חידושים.אם כך ניתן לשער כי מאות בעיות הובאו לפני בית דינו של רא אמי וכי היה זה בית דין של קבע.בית דין של
קבע כזה היה של רא אמי בטבריה אולם היו עוד בתי דין כאלה בארץ.לא ברור אם בית הדין היה במקום של קבע כי מוזכר פעמים מספר כי הם ענו בין עמודי בית הכנסת (ראה מאמרו של י.ש. צורי "התפקידים בועד רא אמי ורא אסי".כתב עת סיני ו' קצ"ה).
מכל מקום הקו הכללי של רא אמי היה לתת עצמאות לבתי דין כאלו על מנת לשחרר את הלחץ מבית הדין המרכזי בטבריה.
נוסף על כך הוא כתב מאמרים חשובים רבים אשר המפורסם בהם היה "אין מטריחים את הציבור יותר מדאי" (תענית י"ד) ועוד.הוא היה מקובל ביותר אצל האמוראים בבבל וגם נחמן ורבא שלחו אליו את שאלותיהם.(גיטין מ"ד).חידושים רבים אשר מיוחסים לו הם בתחום האישות;הוא פסק על מספר נשים להתגרש מבעליהם למרות שרוח התקופה לא
היתה כך,דבר המוכיח שוב את יחודו באספקלרית תקופתו.
כדי להשלים את מסכת מצוותיו הוא פודה שבויים (ירושלמי תרומות פ"ח).
רבותיו של רא אמי.
לפי פניתם של החכמים עולי בבל אפשר ללמוד על המניעים שהביאו אותם לא"י.הם חיפשו חכמים המצטיינים בשני השטחים.בהלכה הם פנו אל רא הושעיא,שותף לחיבור הבריתות שלא היו בבבל ואל בעל האגדה המפורסם רא חנינא בר חמא.אומנם גם רב ושמואל הרבו בדרשות,אבל בישראל עסקו בזה יותר.
בזמנו של רא אמי היה מקובל כי כל חכם היה לומד אצל רב מסוים,בישיבה או במקום אחר וממנו היה מקבל.לימים כאשר אותו רב היה נפטר המשיך הלה את מסורתו והיה מוריש את מה שקיבל ממנו אל הבאים אחריו.ממסורת זו לא נעדר גם רא אמי.הוא למד בישיבה בבבל אצל רא יהודה ואחרי עלותו לארץ ישראל הוא למד אצל רא הושעיה בקסריה
(קיסרי) יחד עם רא אסי.לאחר מכן הוא למד אצל רא חנינא בר חמא בציפורי.
אולם מורו החשוב ביותר אשר ממנו הוא למד תורה במשך זמן ממושך היה רא יוחנן.רא יוחנן היה מיסד הישיבה בטבריה לאחר חתימת המשנה והנהיג אותה ביד רמה במשך רבות בשנים.תלמידים רבים היו לו ואחד החשובים שבהם היה רא אמי.
רבי אושעיה היה מורו הראשון של רא אמי.הוא היה בקיסריה ושם גם הקים את ישיבתו.קיסרי באותם ימים היתה עיר ואם בישראל והיתה למעשה עיר המסחר עם העולם החיצון כי היה שם נמל.
ניתן להניח כי רא אמי וחבריו פנו אליו בתחילה משום שהוא היה מקורב ביותר לרבי חיא,התנא המפורסם.רבי הושעיא שירת אותו בכל מהלכיו.רא הושעיא נעשה לחברו של רא חייא בסידור המישניות הקדומות.אחרי שנתקבלו סדרי המשנה נשארו הן כצדדיות-בריתות.רא חייא שקיבל מרבי פירושי המשנה,מסרם לתלמידו רא הושעיא והללו נקראים בשם
מתיבתא דרא חייא ורא הושעיא.לכן נקרא רא הושעיא בפי החכמים הגדולים שהיו אחריו: כרא שמעון בן לקיש,רא יונה,עולא בר ישמעאל בכינוי אבי המשנה.בשל כך ניתן להניח כי רא אמי וחבריו פנו אליו ראשונה.
הרב השני אליו פנו חכמי בבל בהגיעם לישראל,היה חנינא בר חמא.אם אצל רא הושעיא הם חיפשו את המומחה הגדול בשטח ההלכה ,רא חנינא היה מוכר כאחד מבעלי ההלכה הגדולים ביותר.הוא היה יליד בבל (ירושלמי פ"ז ה"ג) תלמידו המצטיין של רבי,מלווהו המספר במקורות רבים איך נהג רבי.הוא שמר על קשרים עם יהדות בבל,וזה מה שמשך
את רא אמי וחבריו להמשיך וללמוד אצלו.
הרב השלישי והאחרון אליו פנה רא אמי היה רא יוחנן.הוא היה מיסד הישיבה בטבריה ויש כאלו אשר ראו בו את גדול הדור.כל החכמים אשר היו בזמנו ואחריו היו מתלמידיו ומתלמידי תלמידיו. בזכותו היתה ישיבת טבריה מפורסמת ביותר, אולם יש לציין כי תפארת הישיבה היא לא רק על הרב שבה כי אם גם על התלמידים. ניתן לאמר כי
התלמידים שבה היו התלמידים השקדניים ביותר ומקומו של רא אמי נפקד בתוכם.אכן בתחילה היתה הישיבה קטנה מאוד ורא יוחנן ישב בטבריה עם תלמידו המובהק ביותר רא שמעון בן לקיש.רק כשהגיעו התלמידים יוצאי בבל כרא אמי וחבריו התחילה בישיבת רא יוחנן תנופה חדשה.
מקורות מעידים שרא אמי ורב אסי ישבו לפני רא יוחנן ופנו אליו בתואר רבי.(ראה מסכת גיטין מן התלמוד הבבלי דף מ')רא אמי ורא אסי שימשו את רבם וליוו אותו למרחצאות,לא רק כשהוא היה זקן אלא אף לפני כן מפני הכבוד.מסופר,שפעם היה רא יוחנן עולה במדרגות והיו סומכים אותו רא אמי ורא אסי ונשבר שלב בסולם,ורא יוחנן
הסתדר לבדו.שאלו אותו חכמים:וכי מאחר שכוחך גדול למה לך להיסמך? אמר להם:אם כן מה אניח לעת זיקנה (כתובות ס"ב ע"א).מכאן אנו למדים כי הם שימשו אותו לא רק בעת זיקנה.
היחסים בין רא אמי ורא יוחנן היו יחסים של תלמיד אל רבו אם כי ניתן להניח כי היחסים לא היו יחסים קורקטים לכל אורך התקופה משום שאי אפשר שלא לגלות סימפטיה כלפי אדם איתו נמצאים שנים רבות.
לא ברור האם רא אמי נפטר לפני רא יוחנן או לאחריו.במסכת בבא מציעא (ק"ה ע"ב)מוכר שרק רא אסי מתאבל על רא יוחנן ואילו רא אמי אינו מתאבל עליו כלל.דבר זה מוזכר גם במסכת מועד קטן (דף כ"ה ע"ב)ששם נאמר כי רא יצחק בן אלעזר התאבל על רא יוחנן אבל לא רא אמי.מצד שני רא אבהו שולח שאלותיו לשלושת החכמים רא אמי,רא
אסי, ורא חייא בר אבא (ירושלמי פ"ד הי"א) ואפשר לשער כי אילו היה חי אז רא יוחנן היה שולח אליו כי הוא היה רבם.כמו כן רא אמי ורא אסי השתתפו בהלויה של רא הונא שנפטר שמונה עשרה שנים אחרי רא יוחנן ובתקופה זו רא הונא נחשב לראש כל ישראל,ואפילו רא אמי ורא אסי היו כפופים לו.(ראה מסכת מגילה דף כ"ב ע"ב).
יחסו לחבריו וקשרי הלימוד בינהם.
חבריו של רא אמי היו מרובים.בינהם ניתן למנות את רא אבא,רא ביבי,רא אחי,רא זירא,ראחייא בר אבא,רא חנינא ועוד.מסופר כי הוא היה אדם נוח לבריות ולכן,אך טבעי הוא הדבר כי יהיו לו חברים רבים.תקופתו היתה תקופה קשה לעם ישראל,תקופה של גלות,ודבר זה הוליך אל חברויות הדוקות בין החכמים.
אולם אין ספק כי חברו הטוב ביותר היה רא אסי. מזהים את שניהם לפעמים כ:"רא אמי חברו של רא אסי" וכן להיפך.היחסים ההדוקים שבין שני האמוראים האלה,בני הדור השני של אמוראי א"י מזכירים לנו את היחסים שהיו בין הזוגות בתקופתם שקדמה לתקופת התנאים.כאשר רוצים להדגיש אתהחשיבות שלהם ןאת הכבוד הראוי להם משוים אותם
עם הכבוד שחלקו לרב ושמואל.על בית דינם של רא אמי ורא אסי כתוב שראוי להיכתב על ידם פרוזבול כבית דינם של הלל ושמאי וכבעלי דין בסורא ונהרדעא.(גיטין ל"ו ע"ב).
שניהם היו חברים בישיבות בארץ ישראל וקיבלו את סמיכתם באותו מועד.שניהם נקראו יחד מספר פעמים "דייני דארץ-ישראל" ו-"כוהני חשיבי דארעא ישראל"(גיטין נ"ט,ע"ב).
ישנם דברים משותפים רבים להם אשר יחדו אותם משאר הזוגות או החברים המוזכרים בתלמוד:שניהם הוסמכו ביחד (סנהדרין י"ד ע"א),שניהם יושבים ולומדים ביחד,שניהם עסקו במעשי ניסים (ירושלמי,חגיגה
למרות שמקובל הוא כי הם עלו ביחד מבבל הרי יש החולקים על כך.היימן בספרו (עמוד 234) גורס כי עברו מספר שנים בין עליתו של הראשון לשני.
רא אמי ורב אסי היו ביחד בישיבה במשך 20 שנה (277-279) והורו הוראה כמעט תמיד לפי אותו קו.לעיתים היו בינהם מחלוקות אולם אלה יושבו "בתוך המשפחה" ולא קיבלו גושפנקא רישמית.רב אסי נפטר לפני רא אמי ורא אמי המשיך לכהן לבד.גם לאחר פטירתו של רב אסי לא הפסיקו לפנות אל רא אמי.
לרא אמי היו מספר חברים נוספים אשר המיחד את כולם הוא כי הם למדו בישיבה של רא יוחנן.יש לזכור כי באותם זמנים התחבורה בא"י לא היתה קלה כלל ועיקר ולפעמים אף היתה מסוכנת מאוד בשל הליסטים ולכן קשה היה לשמור על קשר רצוף עם קרובים רחוקים.
חבריו של רא אמי באו כאמור מן הישיבה בטבריה,ויש להדגיש כי גם הם היו חכמים גדולים אולם לא התוכחו איתו על מקומו בראש הישיבה בטבריה.הם נתנו לו את ראשות הישיבה לאחר מות רא יוחנן.
בין חבריו האחרים ניתן למנות את רא חייא בר אבא.רא חייא היה למדן גדול ועלה יחד עם רא אמי ורב אסי מבבל וניתן לאמר כי פרסם מאמרים רבים יותר מאשר שניהם גם יחד.היות והוא היה תלמידו של רא יוחנן,והלה עודד את תלמידיו לקבל תפקידים ציבוריים גם רא חייא פנה את העסקנות הציבורית.הוא הירבה בנסיעות אל מחוץ לטבריה
וגם לחוץ לארץ.הוא ביקר בקהילות ברומי ומסר שם את דבריו של רא יוחנן.לאחר מותו של רא יוחנן הוא מונה ע"י רא אמי להיות שליח בית הדין בחו"ל לאור הקשרים המיוחדים שלו עם הקהילות ולהיות איש הקשר בכל הנוגע להלכה ולקשרים החברתיים.
על פי המסופר (ירושלמי,יבמות פ"ד הי"א) רא אבהו שלח אל רא אמי,רא אסי ורא חייא שאלות היות ושלושתם ישבו בדין ונחשבו לגדולי הדור.רא אמי ישב עם רא חייא בהזדמנויות שונות ודנו בהלכה,רא חייא היה מוסר הלכות שונות שניתנו ע"י רא יוחנן ורא אמי היה מתקן אותו או מוסר הערות בשמו.
חברים נוספים הם אליעזר בן פדת,רא יצחק נפחא ורא אבהו.רא אליעזר בן פדת היה חברו עוד מבבל ויחודו היה בכך שהוא ניסה לעזור לאחרים מבחינה כלכלית.בכך הוא היה יד ימינו של רא אמי ועזר לו ליסד קופות צדקה.גדולתו היתה במתן בסתר (ירושלמי ב"מ,פ"ב).כמו כן הוא היה תלמיד חכם גדול ואפילו רב אמי מוסר הלכות בשמו.(יש
לזכור כי רא יוחנן,מורם, הקפיד מאוד לאמר את שם המוסר בציטוט לפי הכלל "כל האומר דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם").
רא יצחק נפחא היה תלמידו המובהק של רא יוחנן ועיקר התמחותו היתה באגדה ובמידרשים.הוא היה בקיא בכל המידרשים שלפניו וגם הוא לא טמן ידו בצלחת אלא חיבר מידרשים הרבה.הוא היה אהוד על כולם ואפילו אביי העריך אותו מאוד ואמר עליו :"ורא יצחק מנפחא מריה דעובדא הוה"(זהיר במעשים טובים)(חולין ק"י ע"א).
חבר נוסף הוא רא אבהו שנולד בארץ ישראל ולא בבבל.רא אבהו היה מראשי החכמים אולם הוא הכיר בסמכותם של רא אמי ורא אסי.הוא גר בקיסרי ולמרות זאת היה חברו של רא אמי.הוא שימש דיין יחיד בעירו והיה בעל סמכות.התקנות הקהילתיות שתיקן בקיסרי התקבלו על ידי העם עד היום.דוגמא לתפילה כזו היא התפילה לשלום הציבור בעת
סכנה.יחודו הוא בהשתדלותו אצל השילטונות לגבי חכמים וגם על יהודים אחרים,היות והוא היה מקורב לשילטונות.הוא נקרא פעמים רבות "דבי קיסר" (סנהדרין י"ד ע"א,וכן:כתובות י"ז ע"א) ומכאן ניתן להסיק כי היה לו מעמד של כבוד אצל השילטונות.כמ כן הוא הירבה להתווכח עם הנוצרים,ובו השתמש רא אמי הרבה בכל הקשור לניסיונות
לדחוק את רגלם של אלו אשר נשאו ראש באותה תקופה אולם על חלק זה ארחיב בפרק הבא.
בעיה קטנה היתה לרא אמי ולשאר ה"בבלאים",חבריו, בישיבה בדמותו של ריש לקיש.לפי אחדים מהמקורות מתקבל הרושם שריש לקיש לא סימפט את עולי בבל והכינוי "הני בבלאי טיפשאי" הוא ביטוי שמקורו בריש לקיש.על פי גרסאות אחרות הרי שרושם זה הוא מוטעה מיסודו וכי הכינויים הבוטים אותם כינה ריש לקיש הם כלפי האנשים אשר
נשארו בבבל לא עלו לא"י.גירסא זו יותר מתקבלת על הדעת משום שלא מוזכר בשום מקום כי היחסים תוך הישיבה היו מעורערים עקב כך.להיפך,מסופר כי ריש לקיש,רא אמי וחבריו ישבו לפני רא יוחנן ולמדו בצוותא.
יחסו ל"אויבים" ליהדות ותוצאותיו.
אמוראי בבל לא השקיעו את כל כוחם הרוחני רק בביאור המשנה ובמשא ומתן על ההלכה.מצויים היו בינהם גם בעלי מחשבות שנתעמקו ביחוד בשאלות המוסר והדת.בצד בעלי ההלכה,שהורו בישיבות ובתי המדרש קיימים היו גם בעלי אגדה שהיו דורשים בבתי כנסיות.בתלמוד נשתמרו כמה ליקוטים מן הספרות הסנגורית של הימים ההם שהיתה ערוכה
כלפי עיקרי הנצרות.באותה תקופה אומנם הנצרות עדיין לא היתה הדת השלטת בקיסרות אולם היא הלכה ונתחזקה,ולזכותו של רא אמי יאמר כי כבר אז הוא ראה כי טמונה בנצרות סכנה ליהדות,ואכן הוא ניסה להלחם בה,בעיקר ע"י חבריו.אין לאמר כי באופן כללי יחסו אל הנוכרים היה קשה כי הוא ידע יפה שיהיה היזון חוזר במידה והיחס
יהיה מפלה אולם הוא המליץ על התרחקות גמורה מהם.הוא ממליץ לא להתחבר אליהם(לדוגמא בעיר גדר שהיתה עיר מעורבת הוא מתיר להשתתף בשמחתם). אולם לעיתים אין לו ברירה מפני דרכי שלום.בנקודות אלו היו לו מחלוקות עם ראשי בתי הדין האחרים אולם לאחר שנוכח כי הגויים מנסים למשוך את היהודים לע"ז בשמחות הוא אסר ג"כ.
ישנם מקורות מעטים הקושרים את רא אמי אל הנוצרים.המקורות הם
ממסכת סנהדרין וממקורות אחרים במדרשים.בתקופתו התיאשו היהודים מהנאת הנוצרים האמונתם וכעת התמקדו מאמציהם לבלימת ההתפשטות בקרב היהודים.הנוצרים באותה עת הבינו כי לא יוכלו לסתור את עיקרי היהדות ולכן הם עלו על הגל של שימוש ביהדות המקורית לצרכי תעמולה.
רא אמי מדגיש בדרשותיו (מדרש תהילים י"ח י"ע)את מסירותם של ישראל,המוכנים להקריב את נפשם למען אמונתם.הוא מביא בשם רא שמואל ורא יהודה על מעשה 400 בנים ובנות שקפצו לתוך הים כדי לא ליפול לידי המשומדים.ישנה בתקופתו של רא אמי התעוררות משיחית.
בתקופתו של רא אמי כבר התפשטה הנצרות בעולם.אמנם עדיין לא הוכרה כדת רישמית אולם החכמים כבר התיאשו מזמן מהחזרתם אל חיק היהדות.ההתמודדות עתה היתה פנימית:כיצד להקים גדרות וסיגים מסביב לישראל ולמנוע את השפעת הנוצרים.אחד הדרכים דרכם ניסו הנוצרים להיכנס את לב העם הוא דרך הצדקה.הצדקה ומעשי הצדקה הם לב ליבה
של הנצרות והיות וזוהי תכונה יהודית למעשי צדקה הרי הם שבו לב הרבה יהודים.הטכניקה של דחיתם היתה כרגע הקמת מוסדות צדקה יהודים חדשים אשר יעלו על אלו הנוצרים,ויקדשו שם שמים ברבים.
רא אמי לא התיר לה להתפשט בקרב העם.הוא מחזק גם את לב העם לאור המסירות שהפגינו הנוצרים ומשיב שאין הם מצווים על קידוש השם אבל מעצם הצגת השאלה יש לשער שמעשי הגבורה של הנוצרים עוררו שאלות בקרב היהודים.בויכוחים אשר קוימו עם הנוצרים ידעו החכמים שעל אף צדקתם הנוצרים לא ישתכנעו.מטרתם היתה לחזק את אמונת
ישראל בקרב היהודים.הדרשנים בעלי האגדה היו מפריכים את פירושי חכמי הנוצרים שהיו מגלים פנים בתורה שלא כהלכה כדי להביא ראיות לאמונותיהם ודיעותיהם על בן האלוקים.הרבה להתוכח עימם באותה תקופה רא אבהו,שהיה חברו של רא אמי.
גם עם הכותים היתה לעם ישראל בעיה באותה עת.הכותים היו למעשה יהודים רפורמים אשר דעת החכמים כלפיהם משתנה מעת לעת.הבעיות ביחסים בין היהודים לכותים החריפו,כשהכותים התפשטו אל מחוץ לשומרון.במאות הראשונות לספירה יצאו הרבה משפחות שומרוניות את כפריהם ועברו לאיזורי הדרום והשפלה ולאחר החורבן עברו לגליל.
הניתוק בין הכותים ליהודים חל בתקופתו של הקיסר דיוקלטינוס.היהודים היו דת מוכרת ולכן היו פטורים מחובת הקרבת קורבנות לאל הרומי.לא כן הכותים.מאז לא יכלו לאכול היהודים ממאכליהם של הכותים ולשתות מינם,יין עכו"ם.
ניתן לאמר כי בתקופתו של רא אמי מסתימת תקופה של יחס סותר כלפיהם.בתקופות קודמות עוד ניסו חכמים להחזירם אל חיק היהדות אולם רא אמי ראה כי כלו כל הקיצין וכי לא רצוי להתעסק איתם ולכן לא הרשה מגע אישי איתם.בזמנו של רא אמי הם התחילו לזבוח לאלים ובזה הסתיים הגולל על היחסים עימם,ואכילה משחיטתו של כותי לא
היתה כשרה.
לסיכום פרק זה ניתן לאמר כי יחסו של רא אמי היה חיובי כלפי כל אדם וכן כלפי הזרים,אולם עד לגבול בו ניתן לאמר כי יש סכנה לחילול שם שמיים או עבירה על אחת ממצות היהדות.כאן הוא נטה להחמיר כמו שאר החכמים ביודעו כי רצוי להתרחק מעבירה.עם זאת,במקום אשר בו ניתן היה להקל הוא הקל.
פעילותו הציבורית
לגבי פעילותו הציבורית הרי כבר הזכרתי לעיל מאפינים רבים לפעולותיו בחיי העיר טבריה בפרט ובכל הארץ בכלל.בפרק זה אעמוד על שני מאפינים יחודיים אחרים והם מוסדות הצדקה וכן דרשותיו בציבור.
את הדרשות בציבור אמר לרוב בבית מדרשו בפני הקהל בעיקר בימים טובים או לפני חגים.לבית המדרשו של רא אמי באו תלמידי חכמים לעסוק בתורה.אבל רא אמי יצא גם אל הציבור הרחבבאמצעות האגדות והמדרשים שמשכו את לב השומעים ןלימד עאותם מוסר,אהבת ה' והארץ.בדרשות אלו הוא שיבץ פסוקים והלכות כדי לחזק את האמונה.המוטיבים
הסיפרותיים שהוא השתמש בהם דומים להפליא למוטיבים הסיפרותיים של ספר הזוהר. רובם מתובלים בסיפורים ואגדות סוריאלסיטיות.אומנם,דברי ההלכה בדרשותיו אינן רבות אולם אין ליחס זאת לאי ידיעתו את המטריה,הוא פשוט אהב לטבל את סיפוריו במושגים שונים על מנת לשבר את האוזן. דרשותיו הינן מתובלות באימרות חכמים וכן
מובאים בהם הרבה דברי אגדה המיועדים לציבור הרחב ולא רק לגדולי העם.
דרשות מיוחדות במינן אשר נשארו עד היום הם הקריאה בתורה בתרגום.כיום היננו קוראים בתורה שניים מקרא ואחד תרגום ומיסים מנהג זה לרא אמי שכתב "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום".(ראה לקמן) אומנם הפרוש המדוקדק הוא כי החכמים ישלימו את דרשותיהם לאחר הקריאה בתורה אולם כיום מפרשים זאת
לקריאת הפרוש של אונקלוס לאחר הקריאה בתורה.
על רוב דרשותיו מעידים רוב מאמריו ואימרותיו אשר עד היום משתמשים בהם:
1.אין מיתה ללא חטא ואין יסורים ללא עוון.(מדרש רבא ויקרא ל"ז).
2.אין הגשמים נעצרים אלא בעוון גזל.אם ראית רקיע שקיה כברזל מלהוריד טל ומטר-בשביל מעשי הדור שהם מקולקלים (תענית ז' א')
3.אין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משיח נפשו בכפו.(תענית ז').
4.אל יתן אדם מטבע לתוך פיו ולא תבשיל תחת המיטה ולא פת תחת שחיו מפני הסכנה.(שם)
5.לעולם ישלים אדם פרשיותיו בשבת עם הציבור,שניים מקרא ואחד תרגום.(ברכות ח' ע"א).
6.כל התולה בטחונו בקב"ה,מחסה לו בעולם הזה ולעולם הבא (מנחות כ"א ע"א).
7.מפני מה מכנים שמו של הקב"ה מקום? שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו,הוא מקיף את כל העולם,אבל אינו מצטמצם על עולמו בלבד.(מדרש רבה בראשית ס"ח,י').
8.כיון שבא זכר לעולם בא שלום לעולם(נידה ל"א ע"ב).
רוב אימרות אלו,כפי הנראה,מכוונות לחיי היום יום ולא דברים ערטילאים בעלמא;דבריו מכוונים על מנת ללמד את העם דרכי היום יום ולהדריכם.
העיסוק השני בו התעסק בקפידה הוא המתן במסר וקופות הצדקה.
מצוות הצדקה היתה חשובה מאוד בימיו היות והיו הרבה מהעם שחיו בעוני משווע ולא היה סיפק בידם לפרנס את בני משפחותיהם.רא אמי התעסק בכמה תחומים מסורתיים בצדקה:
1.הכנסת כלה.
2.חברא קדישא.
3.מתן בסתר.
4.תמיכה בתלמודי תורה.
5.עזרה לאלמנות ויתומים.
6.פדיון שבויים.
אשר לפידיון שבויים הרי אין זו נכללת בכלל צדקה כי אם בכלל מצוות אחרות אולם הוא השתמש בכספי צדקה לא פעם אחת על מנת לפדות שבויים.שבויים באותה תקופה לא חסרו היות והרבה יהודים ירדו מנכסיהם והיו מוצרכים למכור עצמם לעבדים לנוכרים.
כל כך היתה חביבה עליו מצוות צדקה עד שהעמיד גבאים מיוחדים ושליחים על מנת לאסוף צדקה ממקומות רחוקים ואף מחוץ לארץ.שליחים כאלו אנו מוצאים בבבל וכן בתורקיה.את הכספים הוא כינס לקופת איסוף אחת וחילק אותה לפי ראות עיניו כאשר בעדיפות ראשונה היו העניים מחוסרי האוכל.
רא אמי כתב "גדול העושה צדקה מכל הקורבנות" (ירושלמי ברכות פ"ב ה"א).הוא הירבה לאסוף צדקה מעשירי העיר ולא חס על כבודו.גם כאשר עשירי עיר אחרת כמו ציפורי (ברכות ו' עמוד ב') התנגדו לתת הוא ניסה לפיסם בדרכים שונות.
אולם ניתן לראות כי היה לעיתים די קשוח בדעותיו ולא חילק לכל מאן דבעי היות והיה מוצרך לשמור לעניי העיר האחרים.
צדקה עשה רא אמי לא רק כלפי עניים כי אם גם כלפי חכמים אשר לא יכלו לפרנס את עצמם (ירושלמי,תרומות,פ"ח ה"ג).הוא נהג להזמין גם תלמידי חכמים לבתו על מנת לכבדם במאכל.
יחסיו עם הנשיאות והחכמים
רא אמי היה אחד מראשי החכמים בתקופתו ולכן,אך טבעי הוא הדבר כי יהיו לו עימותים עם שאר גדולי הדור.
עמותים אלו,כך אנו רואים,הינם לרוב לשם שמיים ולעיתים רחוקות על מקום של כבוד בהנהגת העם.
רא אמי היה ידוע כסלחן ולא נהג לריב עם אנשי עימות.זאת אנו רואים לראשונה בעמות שלו ושל חבריו בישיבה עם ריש לקיש.מסופר כי רא אמי לא נהג להתעמת איתו ודרך זו הובילה לבסוף אל כך שריש לקיש הפסיק לקנטר את רא אמי וחבריו.
רא אמי נהג בכבוד בכל חכם וזאת אנו לומדים מכך שנהג לא להיכנס לתוך דברי חבריו ומכך שנהג לצטט רבים מדברי חכמים אחרים. הוא נהג לארח בביתו תלמידי חכמים כגון ר' עולא ור' יצחק (ברכות נ"א ע"ב).
גם את מוסד הנשיאות כיבד רא אמי ברצינות.למרות שבאותה תקופה היתה ירידת מה למוסד הנשיאות עקב התערבות הרומאים אולם בכל זאת נשארה הסמכות העליונה בישראל ור' אכן חולק לה כבוד.
יש מחלוקת בין הפרשנים מי היה הנשיא באותה תקופה אולם הדעה נוטת להניח כי היה זה בנו של ר' יהודה הנשיא.(ראה:תולדות התנאים והאמוראים עמוד 607,וכן ספרו של גרץ דברי ימי ישראל עמוד 371).
לפי מקורות שונים הקפיד רא אמי להתנהג בצורה מכובדת עם הנשיא.הוא מביא מימרות בשמו "אמר רא אמי בשם רשב"ל בשם ר' יהודה הנשיא... (נדרים כ"א ע"א).אולם למרות זאת פונה אליו הנשיא בבעיות קשות ורא אמי פותר לו אותן.אי לכך מצטיר הנשיא ככפוף לרא אמי על כל המשתמע מכך.כפיפות זו מצטיירת גם בכך שרא אמי מקפיד עם
הנשיא לגבי מעשים שעשה ולפי דעתו אינם נאותים.הנשיא מודה בכך שאין הוא בקיא בהלכה כרא אמי ובמקרה של נדר שהיה צריך להתיר הוא אינו מתיר בעצמו אלא שולח את המודר לרא אמי על מנת שיתיר אותו.מסופר גם כי רא אמי "מתיר" לנשיא להשתמש בחלוט של גויים...(ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ח),מכאן אנו רואים כי רא אמי היה סמכות
עליונה יותר מהנשיא באותם ימים.
למרות כל זאת נשמרו היחסים החבריים ומסופר על שניהם כי הלכו יחד למרחצאות של חמת גדר.(ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ב)
כמו כן אנו מוצאים כי רא אמי הולך לבקר את הנשיא יחד עם שאר החכמים ביום שמחה,ושם הוא חולק לו כבוד רב.
סיכום
בעבודה זו העלתי על נס את חייו של רא אמי,פועלו ותרומתו ליהדות הישראלית באותה תקופה בפרט וליהדות בכלל,כל זאת תוך סקירת תקופתו בטבריה בה הוא חי במשך כל חייו.
ניתן לאמר כי דברים היחודיים הם אהבת א"י וכבוד לזולת.
על הדבר הראשון יש לנו מימרות שלו למכביר.הוא מחשיב את א"י בכל צורה שהיא ומנסה לראות בכל דבר את החוחים ולא רק את הקוצים.גם כאשר אנשי א"י לא שמחים הוא מוצא לכך תרוץ.מידה זו היא מידה טובה ומראה על מתן חשיבות לא"י,הארץ הנבחרת בתקופה בה לא כל היהודים העדיפו להגיע לא"י,אולי מסיבות כלכליות או מסיבות של
נוחות אישית.
כמו כן בכל אפשרות שהיא הרי הוא מכריז על מי שאמר את המימרא ואין הוא "גונב"" זכויות יוצרים.
תקופתו לא היתה תקופה קלה ליהדות.הרומים אשר שלטו אז בארץ לחצו את העם מהבחינה הכלכלית ומהבחינה הרוחנית הרי היה להם בעיה בדמות הנצרות אשר נשאה ראש באותה תקופה.רא אמי לא עמד בפרץ ובכל הזדמנות עזר לר' אסי לחזק את מוסדות היהדות;בין אם מדובר במוסדות צדקה או המדובר הוא בוויכוחים עם הכתות השונות.
אין אנו יודעים בברור את תאריך פטירתו,אולם אין ספק כי עד אז הוא תרם רבות ליהדות בהלכותיו,הן בתלמוד הירושלמי והן בתלמוד הבבלי.
ביבליוגרפיה.
מאמרים
1.מרמורשטיין ז. דורו של רא יוחנן ואותות המשיח תרביץ תרצ"ב עמודים 161-180.
2.כהן י. והאם ומתי עברה הנשיאות לטבריה ציון ל"ט תשל"ד.
3.צורי י. התפקידים בועד רב אמי ורב אסי סיני ו' קצ"ד ר"א.
ספרים
1.מלר ח. רב אמי רמת גן תשמ"ז.
2.היימן תולדות התנאים והאמוראים ירושליים תשכ"ד.
3.בר מ. אמוראי בבל רמת גן תשל"ה.
4.אלבק ח. מבוא לתלמודים תל-אביב תשכ"ט.
5.מרגליות ז. אנציקלופדיה לחכמי התלמוד ירושליים תשכ"ד.
6.קליין שא ארץ הגליל מוסד הרב קוק תשכ"ז.
4

תגים:

סנהדרין · כוהן · גליל · משנה · יבנה · טבריה · תלמוד

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "רב אמי בראי התקופה", סמינריון אודות "רב אמי בראי התקופה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.