ארה"ב והנשק הגרעיני לאחר מלחה"ע ה-II

תקציר העבודה:

ב-6 באוגוסט 1945 שני מפציצים אמריקאיים מסוג "ב - 29" הפציצו את הירושימה. באותה עת הושמעה אזעקה מקומית שגרמה לתושבים לחפש מקלט ומחסה, כרגיל. לאחר מכן כשהושמעה אזעקת ארגעה יצאו האנשים מהמסתור והחלו לחזור לעיסוקם הרגיל.
לפתע הגיח בשמי הירושימה מפציץ אמריקאי בודד מסוג "סופר-פורטרס" והטיל חפץ גדול וקודר. היפנים לא השמיעו הפעם אות אזעקה וכנראה גם לא כלל את החפץ הנ"ל. ואז החלה קרינה חזקה להתפשט כשהיא מלווה ברעם שלא נשמע עוד קודם. היתה זו פצצת האטום הראשונה שהוטלה בעולם והיא לא הותירה דבר במקומו.
פצצה זו הביאה לעולם עידן חדש, מהפיכה שחולל המדע ואשר איש לא חשב כי יוכל להגשימה. עוצמתה הרבה של השמש רוסנה והוכנסה תחת פיקוחו של האדם.
תפישת מקבלי ההחלטות בהטלת הפצצה היתה מבוססת על מציאות מלחמתית ועל קונצנזוס במרקם דעות כלל אמריקאי, המצדיק למפרע כל אמצעי שיעדו חיסול האויב. החלטתו השנויה במחלוקת של הנשיא אשר ניתנה באוגוסט 1942 שיחררה לדרכו ענק אירגוני בהיקף חסר תקדים אז בארה"ב והוא "פרויקט מנהטן". שאלת הזמן והמקום של הטלת הפצצה הפכה אז לענין מבצעי טכני ולא למהותי. התהליך יצא גם מתחום שיקול הדעת של האליטה הצבאית וגם חלקה הצטמצם בבחירת היעדים ויעדים חלופיים ולא בשקילת הכדאיות הצבאית והאסטרטגית. הרצון המשולב לסיים את המלחמה ויחד עם זאת להרשים את הרוסים, הותיר בידי טרומן ויועציו את השאלות הטקטקיות בלבד ולכן השפעתם היתה לטווח הקצר בלבד.
הפצצה היוותה מפנה במחשבה הצבאית מוסרית והעמידה תחת מטר שאלות את מקבלי ההחלטות ומטרת עבודתי זו היא לסקור את מערכת קבלת ההחלטות ברמה הלאומית: את מקבלי ההחלטות, את הגורמים הפוליטיים, הצבאיים והמוסריים.

תוכן העניינים:
1. מבוא והצגת העבודה
2. הקדמה
1. הגדרת אינטרס בינלאומי
2. מוסר וכח
3. מדיניות ארה"ב
3. התפתחות התהליך
4. השוואות לתקופות אחרות
5. סיכום
6. ביבליוגרפיה

מקורות:

הביקורת על התאוריות של פרויד וקוהלברג הן כי המדינה יכולה להיות ברמה אחת ולפעול לפי הרמה השניה, דהיינו לאכלס מספר רמות בו זמנית, ולכן קשה לדון אותה על פי קריטריונים אלו.
מדיניות ארה"ב
את מדיניות החוץ של ארה"ב אפשר לנתח לפי מספר אסכולות:
1.האסכולה האסטרטגית: על פיה מנתחים את כל המערכת הבינלאומית ואת היחסים בין האסטרטגיה לכח ולאינטרס בינלאומי.
2.אסכולה אימפריאליסטית
מדיניות החוץ חייבת להיות מובנת מנקודת מוצא של אימפריה. איך אימפריות מתנהגות. ניתן לחלק את האסכולה לשנים:
א.האסכולה מרכיסיסטית: מדיניות החוץ היא אימפריאליסטית עקב המבנה הפנימי שהוא קפיטליסטי.
ב. הגישה הימנית. ארה"ב היא אימפריה כפי שהיו אימפריות אחרות. הדבר הזה חיובי. אימפריה = שמירה על סדר בינ"ל ולכן יש ללמוד את המדיניות על רקע של התנהגות אימפריות אחרות בהיסטוריה - רומא, בריטניה ולא עפ"י המבנה הפנימי.
אנו ננתח את מדיניות ארה"ב על פי האסכולה האסטרטגית משום ש:1) היא הנחתה אותה במלחמת העולם השניה 2)על האימפריאליסטית ניתן להתווכח.
קבלת החלטות
תהליכי קבלת החלטות הם אחד התהליכים הבסיסיים בתהליך החשיבה של האדם ברמת הפרט, הקבוצה ורמת האירגון וגם הם מוסדרים ע"י שורה של הגדרות ופירושים.
רב אלוף חיים לסקוב מגדיר החלטה: "בחירת תכנית פעולה מסוימת מתוך מכלול האפשרויות הקיימות לאחר שקילת הגורמים והכוחות אשר להם השפעה על הבעיה אותה יש לפתור ". ההחלטה על פי לסקוב היא בחירה בין מספר אלטרנטיבות לאחר שנאסף המידע הדרוש, נבחנו ההשפעות הסביבתיות והחברתיות, בוצעה ההשואה בין האלטרנטיבות, ונבחרה
האלטרנטיבה המועדפת.
על פי גניס ומאן ישנם 5 שלבים בתהליך קבלת ההחלטות, כאשר לכל שלב יש את בעיותיו.
שלב אא הערכת האתגר:הערה האם הסיכון הינו סיכום מחושב, האם יש צורך לשנות קו פעולה. שינוי זה במאזנו של מקבל ההחלטה מלווה בהתעוררות של ענין זהה במציאת קו פעולה רצוי יותר.
שלב בא סקירת החלופות: מקבל ההחלטה סוקר את כל החלופות אותן הוא מוצא לנכון להעמיד בשיקוליו. לאחר ניפוי כל אלו אשר אין להם קשר לנושא הוא מביא בחשבון את אלו בעלות הסיכוי הטוב ביותר להצלחה, שניתן לעמוד בהן.
שלב גא שקילת החלופות: המפתח פה הוא איזו חלופה היא הטובה ביותר ואם היא אכן עונה על דרישות היסוד?.
שלב דא: שלב זה הוא הירהור נוסף לגבי ההחלטה שנתקבלה היות ולא תמיד יש דרך לחזור חזרה. אי לכך שוקל הבוחר האם כדאי לו ללכת בדרך שהתווה לעצמו.
שלב הא הצמדות להחלטות: שלב זה הוא הצמדות להחלטות, בין אם הן טובות ובין אם הן רעות.
התפתחות התהליך
טרומן היה האיש שקיבל החלטה להשתמש בפצצה האטומית נגד האויב ללא כל אזהרה מוקדמת לעבר מטרה שתוכיח בברור את עוצמתה ההרסנית של הפצצה ולא חשוב מה המחיר שיגבה בעקבות כך.
ניתן לחלק את החלטתו של טרומן לשני חלקים:
א. האם בכלל להשתמש בפצצת האטום?
ב. כיצד ומתי להשתמש בה?
בשלב זה של המלחמה כללה קבוצת מקבלי ההחלטות אנשים נוספים לטרומן והם:
א. חברי הקבינט המדיני המצומצם : שר החוץ- ברנס, מזכיר המדינה- סטטיניוס, שר המלחמה- סטימנסון, שר הימיה- פורסטל ומספר עוזרים.
ב. מפקדי וראשי מטות הצבא: גנרל מרשל, אדמירל קינג, גנרל ארנולד ואדמירל ליהי.
ג. מדענים בכירים מראשי פרויקט "מנהטן", פרויקט הפיתוח המואץ של פצצת האטום.
ישנם מספר גורמים היכולים להסביר מדוע קבוצת מקבלי ההחלטות האלה הפכה להיות הקבוצה המונוליטית מחוץ לשאר מנגנוני היעוץ והעיבוד המשניים במערכת, והם:
1.בזמן מלחמה מקבלי ההחלטות העיקריים הם מהדרג הצבאי העליון. בגלל מיומנותם ותלות השלטון ויועציו במידע עדכני מהם ובהערכתם המקצועית. למשל ידוע על "אולם המפות" השוכן בבית הלבן שהמידע שרוכז בו היה כה מדויק שהוא היווה מרכז לכל הידיעות הדרושות לניהול מלחמה גלובלית ולהתאמת החלטות.
2.פרויקט מנהטן נשמר בסודיות רבה ביותר, למרות שהקיף 100,000 עובדים והושקעו בו מעל 2 ביליון דולרים. והקבוצה הזו היתה היחידה שיכלה להתלבט בהחלטה כי היא היחידה שקיבלה את האינפורמציה על קיום האופציה.
3.נשיא ארה"ב, לפי אופיו החוקתי של המשטר הנשיאותי בארה"ב, רשאי בחיי השיגרה ובעיתות חרום להחליט בלעדית וכן לבחור לבדו את חבר יועציו המקורבים, מבלי לערב שיקולים מפלגתיים וקואליציוניים כלשהם.
הצלחתו של הניסוי במדבר מקסיקו (16.7.45) הפכה את האופציה לממשית. הצלחתה אמורה היתה להביא למימוש האינטרסים של ארה"ב ועל כך, כאמור היתה תמימות דעים במימשל.
לגבי עצם ההחלטה להשתמש בפצצת האטום הינחו את נשיא ארה"ב ויועציו שני אינטרסים חיוניים והם:
א.קיצור משך המלחמה וכך ימנעו חללים נוספים.
ב.ניטרול השפעתה של בריה"מ מבחינה מדינית וצבאית על יפן.
כדי להסביר עד כמה היו האינטרסים הללו ישירים ומידיים יש להזכיר את שני התהליכים שפעלו במקביל ובעוצמה רבה בתחילת שנת 1945.
התהליך הראשון שאת תחילתו מסמלת ועידת ילטה (פברואר 1945) החל לכאורה כרצון כן של המעצמות העולם החופשי ומנהיגהם למנוע את התוהו ובוהו שיווצר עם סיום המלחמה, ולהגיע להבנה על איזורי הכיבוש, אזורי החסות, גבולות וכיו"ב כדי לסייע לשיקומו של העולם. אולם כל עוד לא הוכנעה יפן וניטשו קרבות במזרח אסיה לא היה
מקום לדון בסדר העולמי כזה.
התהליך השני הוא העברת מרכז הלחימה מאירופה למזרח הרחוק. העקשנות של מלחמה קונבנציונאלית שהכריעה את גרמניה היתה לה השפעה על ארה"ב: היא היתה מחויבת להראות כי גם כאן מיצתה את המקסימום על מנת להביא להכרעתה של יפן.
עם התקדמות תהליך המלחמה נכבש האי אוקינווה אשר הכיל בתוכו את הקנאים שבלוחמים היפנים ונהרגו בו 135,000 איש בקירוב. אולם באיי יפן התבצרו יותר ממליון לוחמים מאומנים אשר היו מוכנים לאבד את עצמם לדעת.
השאלה שנותרה היא רק מתי יש להטיל את הפצצה. הוצעו כמה חלופות. הראשונה היתה אזהרה אולטימטיבית ליפן להיכנע. הצעה זו נפלה בשל
כמה סיבות: בריה"מ היתה מחישה את צעדיה במקום הזה; יפן לא היתה מקבלת את הצעה ברצינות ושלישית היא היתה יכולה ליצור לחץ של דעת הקהל בעולם.
החלופה שניה היתה ביצוע הדגמה במקום דומם ביפן על מנת "שיראו ויראו". הצעה זו נפלה היות ולא היה בטוח כי היא תצליח ואז ארה"ב תהיה למשל ולשנינה.
החלופה השלישית היא זו בוצעה בסוף: בחירת יעד מרכזי הקשר במהלך המאמץ המלחמתי היפני והפצצתו ללא הודעה מוקדמת, כדי להשיג הדגמה מוחשית וברורה של עוצמתה וע"י כך ליצור אפקט מקסימאלי על ההנהגה היפנית והאוכלוסיה. הרווח היה הגדול ביותר במקרה זה אל מול המחיר המזערי והוא הסיכון המוסרי.
כלומר הפיזור הקרצניונאלי אנליטי היה זה שהשפיע ועיצב את ההחלטה הסופית והטקטית. אולם לגבי שאלת המהות, לגביה ניתן היה להציג לכאורה קונצנסוז מלא בין השותפים. פרויקט הפצצה החל בשמו של רציונאל נעלה והוא הצורך להשיג את גרמניה הנאצית: "לפרויקט היתה חיות משל עצמו, כעניין פוליטי, צבאי, ובירוקרטי".
טרומן החליף את רוזוולט ונוכח לדעת כי קשה מאוד להכניס שינויים בשיטה ובמחשבה האדמיניסטרטיבית בקונגרס והכיר מקרוב את ניסיונותיהם של אנשי הצבא להשתרר על שרי המלחמה והצי ולהשתלט אף על הועדות ועל הנשיא. כמו כן ידע, כי בשלב המנהלי השתדלו ליטול את הענינים לידהם ולעצבם עצמאית.
תפקידה האפשרי של הפצצה בעיצוב מהלכי המלחמה המידיים ואיפיון מדיניות החוץ של ארה"ב בעתיד, היה כבר ברור ומאורגן במערכת שלה של הנחות ותפיסות צבאיות ופוליטיות. כך שבשלב זה הנשיא טרומן ויועציו דרשו והנחו באינפומציה מגמתית, שעיקר תכליתה חוות דעת מקצועית לגבי לוח הזמנים האפשרי, עוצמה ויעילות מכסימאליים.
כלומר תהליך האדרת והגברת כח המשיכה של ההחלטה מופיעים כאן בשיאם עוד בטרם היא בוצעה למעשה.
אישים אשר התנגדו לתהליך אולצו להתפטר או הושמו תחת מעקב של המטרה החשאית. המדען נילס בוהר, מראשי חוקרי האטום בארה"ב המליץ לשתף את בריה"מ וכן חוקרים אחרים שדרשו "מילה" בתהליך קבלת ההחלטה הושמו תחת מעקב וצעדיהם הוצרו.
גורם אחר שיכל לעכב הוא שיטת המלחמה מ1944- שנקרא "ההפצצה האסטרטגית". הפצצה זו היתה מכוונת לעבר מטרות תעשיתיות בגרמניה וזרתה הרס רב גם במרכזי אוכלוסין והיתה יעילה ביותר. נזקה המשוערך עלה עשרות מונים על נזקה של פצצת האטום. (די אם נזכיר את ההפצצה על דרזדן בסוף מלחמת העולם השניה שהרסה את העיר).
גורם נוסף הוא דעת הקהל בארה"ב שהתנגדה לשיטות המלחמה האכזריות של היפנים: ההתקפה על פרל הארבור ומטוסי הקמיקאזה, ואילו הפצצה היתה אכזרית במיוחד בשל התוצאות הנלוות לאורך שנים שלה, דבר שהיה קשה להסביר.
לארה"ב היו אינטרסים רבים ומורכבים, אולם אם נסנן היטב ונצמצם את היעדים אשר עמדו בפני חבר מקבלי ההחלטות בארה"ב לחיוניים ביותר הרי שאין דין התקוות המלחמה כדין התקוה שלאחריה. אינטרסים אשר לפני הנצחון היו ישירים ועמדו בראש סדר הקדימויות השתנו לעיין מן הקצה אל הקצה ולעיתים נעלמו לגמרי.
גם כאן ניתן לראות את הדברים בראיה אמביוולנטית: בטווח האינטרס הטבעי היה לסיים את המלחמה בהקדם ולמנוע בשלב הלחימה על יפן אבידות כבדות נוספות של האמריקאים. למרות חילוקי הדעות לגבי בלעדיותה של הפצצה הרי שהמטרה הושגה.
הארי טורמן, הנשיא האמריקאי היחיד שהורה על השימוש בפצצה, חש, עוד בראשיתו של העידן הגרעיני, בפער ההולך ונוצר בין הטכנולוגיה השועטת, לבין ציוויים מוסריים ועקרונות של אחריות ציבורית. ב16- ביולי 1945, רק שעות אחדות לאחר שהתבשר על הצלחתו של הנסוי הגרעיני האמריקאי הראשון במדבר ניו מקסיקו, בעת היותו
בפוטסדאם בפגישה עם סטאלין וצרציל, הוא רושם לעצמו ביומנו האישי את השורות הבאות:
"אני מקווה לטוב אך אני חושש שהמכונה תמיד תהא משגת את המוסר, וכאשר המוסר מדביק, יתכן שכבר לא יהיה טעם בכל זה. אני מקווה שלא כך יהיה, אך בסופו של דבר אנו רק נמלים קטנות על פני האדמה, ואלי רק ככל שנתחפר יותר באדמה, נוכל להרהר במשמעות מעשינו, מי יודע?".
עצם קיומן של בריתות בין שותפים קיצוניים בתהליכי המדיניות שלהם המחיש עד כמה היה המצב דחוק ועד כמה היה צריך לקבל את ההחלטה. אולם ההחלטה לא היה בטוח כי תהיה משותפת לכולם: המנהיגים ראו עיין בעיין עד כמה היה סטאלין בוגדני במעשיו ובתוכניותיו ועד כמה רצה לכבוש שטחים גדולים יותר. אי לכך ראה טרומן מוצא יחיד
לשינוי יחסי הכוחות והעמדת ארה"ב בעליונות ברורה ותאפשר לה לנתב את אירגון האומות המאוחדות להשגת שלום בר קיימא בעולם. בפועל, למרות האפקט האדיר שהשיגה הפצצה הראשונה, הרי שיומיים מאוחר יותר נכנסה רוסיה ללחימה מול יפן בחזית אסיה (גם על מנת להחזיר לעצמה חלקים שיפן כבשה במשך השנים).
השוואות לתקופות אחרות
הנחת יסוד ביחב"ל היא כי במידה שהאינטרסים של שחקן בינ-לאומי יגדלו הוא יפעיל יותר כוחות צבאיים (בכל צורה שהיא, לרבות סיוע) מאשר תמיד, והכוחות יגדלו יחסית לשאר אמצעי הכח האחרים שהוא יפעיל. מצבים חיוניים מדורגים לפי היררכיה פנימית ועל פיהם מקצים את מקורות הכח של המדינה.
שתי תקופות אחרות אותן אנו יכולים לנתח כהשוואה לקבלת החלטות בנושאי נשק גרעיני הם המשבר הגרעיני בקובה, בשנת (1963) ופיתוח הגרעיני העירקי בשנות התשעים.
במחצית אוקטובר 1962 היו בידי שירותי הביון האמריקאית ראיות חותכות לכך שבריה"מ בונה בקובה, בהסתר ובמהירות, בסיסים לטילי התקפה טילים מטווח בינוני בעלי כח גרעיני. המנהיגות האמריקנית נצבה בפני הבעיה כיצד להגיב על טילים אלו: כמה אפשרויות:
א.לא לעשות דבר.
ב.לפנות למועצת הבטחון של האו"ם.
ג.לפנות באורח סודי לקסטרו.
ד.להטיל הסגר ימי על קובה.
ה.לחסל מהאויר את הטילים.
ו.לפלוש לקובה.
שלוש ההצעות הראשונות נתפסו כבלתי יעילות והאחרונה כבלתי מוצדקת העלולה להביא למלחמה. אם כך נשארו שתי האופציות ה4- וה5-. האו"ם צריך לקחת בחשבון את יכולת ההרתעה האמינות ההרתעה.
לבסוף ההסגר הימי הוחלט כאופציה הטובה ביותר. היא מאפשרת לחרושצ'וב להמנע מעימות ישיר בכך שיורה לספינות לשנות את דרכן, ההסגר כרגע- לא כרוך באלימות.
ב22- באוקטובר הודיע הנשיא קנדי על החלטת ארה"ב להטיל הסגר ימי והוסיף: "הנחתת טיל גרעיני על אומה כלשהי הנמצאת בחיצי הכדור המערבי תחשב כהתקפה של בריה"מ על ארה"ב ותחייב פעולת תגמול מקיפה נגד בריה"מ". דוקטרינת מונרו! מדינות אמל"ט ונט"ו תמכו בארה"ב ובצעדיה. האו"ם דן בסוגיה אולם לא הגיע לכלל החלטה.
ב26- באוקטובר בערב הגיע מכתב מחורשצוב ממנו השתמעה כניעה על תנאי - בריה"מ תוציא את הטילים מקובה בתנאי שתנתן לקובה ערובה נגד פלישה. אולם בבוקר המחרת נתקבל מכתב שני תקיף של חורשצוב מכתב תובעני ונוקשה בו הוא מציע עסקת חליפין. ארה"ב תפרק את בסיסי הטילים שלה בתורכיה ובריה"מ תוציא את טיליה מקובה.
קנדי דחה את הצעת חורשצוב והציב אולטימטום לבריה"מ, סלקו את הבסיסים ולא, ננקוט באמצעים נוספים. שני הצדדים הגיעו עד פי התהום. ב28- באוקטובר, הגיע העימות לקיצו. חורשוצוב חזר להצעתו הראשונה בדבר הוצאת הטילים תמורת התחייבות אמריקנית שלא לפלוש לקובה. תוך שבועות מספר פורקו הבסיסים והספינות הסוביטיות עשו
דרגן חזרה לבריה"מ. העולם נשם לרווחה.
בשלשה עשר ימים אלו של משבר הסתברות של שואה גרעינית היתה קרובה. תנודה קלה ומליוני בני אדם היו נהרגים. העובדה ששני אנשים רכזו בידהם עוצמה כה מחרידה מגבירה את חשיבות הגורם האנושי.
אנו רואים שתחילת היחסים עם קובה מאופיינת במבוכה. כאשר השיא הוא במפרץ החזירים. התנהגות זו היא תוצאה של זילזול בכוח האסטרטגי של קובה, שהרי בעידן הגרעיני אין חשיבות למרחקים כ"כ קטנים. סיבה שניה היא שרווחה הדעה שטעות לחשוב שארצות אמריקה הלטינית הם העתק דומה של הדגם האירופאי של הקומוניזם.
המבוכה האמריקאית היתה תוצאה גם של מחלוקת בתוך הממשל כאשר לא כל אנשי הממשל היו נבוכים כמו הנשיא. מצד אחד אנשי ממשל שונים היו משוכנעים שקסטרו אינו קומוניסט ואילו אחרים כן. פקיד בכיר בסי.אי.אי אמר בנובמבר 1959: "קסטרו אינו קומוניסט ואף לא פרו-קומוניסט וישנה אפילו שאלה האם הקומוניזם מעונין להכניס אותו
תחת כנפיו..." כלומר אנו רואים שאננות מצד ארה"ב שלא מובילה לשום מקום: לא לחתירה מדינית ולא לפעולה במסגרת המלחמה הקרה.
סוף שנות השמונים
בשנות השמונים המאוחרות, ימי רייגן ובוש, עם רדת המעצמה הקומוניסטית היה האינטרס של ארה"ב באיזור יציבות בלבד, היות והאיזור היה ספק הנפט העיקרי של העולם. ארה"ב היתה מעונינת ביציבות על מנת שכלכלתה לא תערער בעיקבות אי אספקת נפט או בעיקבות הפיכת האוליגופול של אופ"ק ומונופול של עירק או כל מדינה אחרת
באיזור.
נשק גרעיני בתקופה זו היה רק לישראל, המדינה היציבה ביותר באיזור אולם החלו בתיכנון נשק כזה גם בארצות אחרות כגון עירק.
באיזור המפרץ הפרסי בכלל ועיראק בפרט, היו מדינות חסרות יציבות, והפיכות חצר נערכו בו, כמו בכל הארצות בעלות התרבות הפוליטית הירודה והצבא התערב פעמים רבות בפוליטיקה. התפיסה היתה כי השיטה הטובה ביותר לשמור על השקט היא להביא לידי איזון בין מדינות המפרץ ולשמור על יחסים טובים עם המדינות. עם אירן ארה"ב היתה
ביחסים טובים בין השאר בגלל שאירן פחדה כל השנים כי רוסיה תפלוש אליה. עם ישראל ארה"ב היתה מאז ומתמיד ביחסים טובים ואילו עם סעודיה היא ביחסים טובים היות וסעודיה נתמכת בארה"ב בשל כוחה הצבאי המוגבל.בגלל היחסים עם ישראל נמצאת ארה"ב בנקודת פתיחה נחותה לקיום יחסים תקינים עם עיראק.
ממול כל ארצות אלו ניצבת עיראק אשר אינה ארץ יציבה ומיצאת רדיקאליות קיצונית לכל ארצות האיזור. כבר ניכסון בשעתו הבחין בכך וטיפח את אירן וסעודיה כמעצמה צבאית לשם הגנת האיזור (תאוריית "שני העמודים"). מאחר וסעודיה אינה מעצמה הוא מפתח את אירן עד לעלית חומיני1.
-------------------------------------------------------------
1. MAYA CHADDA,PARADOX OF POWER, P.34
כלומר אנו רואים כאן שלוש תקופות בהן באחת משתמשת ארה"ב בכל הכח שלה, בשניה היא מאיימת על הפעלת כח ואילו בשלישית היא אינה עושה דבר על מנת להבטיח את שלומה.
לדעתי ההבדל בקבלת ההחלטות בכל שלושת התקופות נובע מהבדלי תפיסות ומהבדלי מהויות ואין להאשים את ארה"ב באמביוולנטיות או בחוסר עיקביות: הן בקבלת ההחלטות והן בשיקולי המוסר שננקטו.
במקרה הראשון של הפצצת יפן לא היתה בעיה מוסרית היות והיפנים התנהגו בצורה האכזרית ביותר שניתן להעלות על הדעת והפצצה רק חסכה חיי אדם. בשני המקרים השניים ארה"ב התנהגה בצורה שונה. פעם אחת היא נטתה להפעיל כח ואילו בפעם השניה היא הצניעה את כוחה הצבאי ולעומת זאת הפעילה מערכות פוליטיות דיפלומטיות.
על פניו נראה כי התנהגותה של ארה"ב אמביוולנטית, שהרי בשני מקרים של הפצת נשק גרעיני היא התנהגה בצורה שונה מבחינה מוסרית, אולם דעתי היא כי לא ניתן להשות בין המקרים לאור מכנים שונים באופן מוחלט.
ראשית העוצמה יחסית למערכת הכוללת שונה. במלחמת העולם הופעל כח צבאי רב עוצמה ודבר זה לא היה בבחינת דבר חריג וארה"ב לא הרגישה כי היא מחוללת כאן דבר יוצא דופן.
שנית סוג המערכת וצורתה החיצונית היתה שונה: מלחמה כוללת מול סיכסוך אזוריהעלול להתפתח למלחמה.
שלישית, היעילות של ההתערבות לא היתה דומה. בשנות השמונים ארה"ב היתה זקוקה לעירק על מנת לשמור על היציבות ולהוות גורם ממתן במפרץ מול אירן הפונדמנטאליסטית לעומת התועלת המיידית מהפצצה.
הלגטימיות שונה לחלוטין. אין לארה"ב לגטימיות להתערב ולעורר מלחמה במקום בו אין מלחמה. רק לאחר שעירק פלשה לכווית פעלה ארה"ב. לעומת זאת במלחמת יום כיפור המלחמה נתנה את הלגטימציה להפעיל מדיניות חוץ כזו.
גם אם ניקח את המקרה לפי הגישה האוביקטיבית הרי יש לנו כאן עוצמות שונות ומדינות שונות המשתתפות במשחק הבינ"ל ולא ניתן לאמר, חד משמעית, האם ארה"ב היתה אמביוולנטית על פי דרכה בפרשיות הנ"ל. לכן לפי דעתי ניתן להסביר את השוני במיקרים רק בשל השחקנים השונים.
אשר למאבק עם קובה. ארה"ב ראתה עצמה מאוימת באופן ישיר ולכן יכלה להרשות לעצמה התערבות כמו במלחמה עם יפן. רמת האיום היתה דומה ולכן הופעלו אמצעים צבאיים אולם לא במידה שווה: מלחמה גרעינית מול מלחמה קונבנציונאלית, ודבר זה נובע מישירות האיום השונה.
סיכום
אחת המטרות של ארה"ב בהטלת הפצצה היתה להראות לעולם מיהו "הבוס" ובידי מי הכח. ואכן לאחר המלחמה בין ארה"ב ובריה"מ, התפתחה מלחמה קרה שהחליפה את המלחמה הרגילה של ימי הביניים.
מלחמה קרה ניתן להתייחס אליה בשני מישורים- ארה"ב הצד הבין מעצמתי העימות בין שתי המעצמות הגדולות בכל רמה של התנהגות מגע בין שתיהן, הצד הפנימי מדינתי, היה במלחמה הקרה ענין פסיכולוגי לא רק עימות אובייקטיבי בין שתי מעצמות אלא מערכת דימויים שנוצרה והיו לה השלכות משפיעות לכת בתוך ארה"ב. המלחמה הסתיימה
במישור הבינ"ל רק לאחר שהסתיימה במישור הפנימי.
כאשר הדימויים השתנו המלחמה נסתיימה. הובן שיש אינטרסים משותפים בנוסף להתחרות בין שתי העצמות. לדוגמא: הבעיה הגרעינית.
המלחמה הקרה פורצת בסביב 1945-1946 ונגמרת (ע"פי הגישה המקובלת) תחילת שנות ה60- בנאום קנדי: "אם אנחנו לא יכולים להסכים אחד על משטר השני בוא נסכים שאנחנו לא מסכימים" (Statement By P.Kennely September 4, 1961.) מכירים בארה"ב בכך שהעולם הוא פלורלוסטי. בריה"מ תהיה קומוניסטית וארה"ב תהיה קפיטליסטית.
הנאום הזה נותן את המימד והמישור הפנימי של הקונפליקט. זה לא רק קונפליקט מדינתי אלא קונפליקט בין משטרים. (ארה"ב מכירה במשטר הקומוניסטי בתנאי שהרוסים יכירו במשטר הדמוקרטי). גם היום יש דרישה שהמשטר הסובייטי ישתנה מבפנים ועד אז לא מאמינים למה שהוא אומר. זוהי למעשה מלחמה אידיאולוגית.
יש הטוענים שהחלה בועידת מאלטה בפברואר 1945 שרוזוולט השתתף בה, הטענה ששם היו הויתורים הגדולים, יחסית, לרוסים. הליבראלים טוענים שזה מתחיל בועדת פוטצדם Potsdam כשטרומן היה נשיא והתייחס בצורה שונה לרוסים (מאי 1945). הטענה שטרומן הפחיד את הרוסים בנשק הגרעיני. בריה"מ מצטרפת למלחמה נגד יפן, יש הטוענים
שהמטרה של הפצצת יפן לא היתה נגד יפן אלא להזהיר את הרוסים, כדי להפחידם ולהראות מה כוחם של האמריקאים.
בחינת האינטרסים הלאומיים כפי שערכתי בעבודה זו מחייבת מעצם טבעה להיות מסויגת ליעדים מסוימים ולאישים מסוימים, ואכן בעבודה זו התמקדתי על נשיא ארה"ב ועל היעד המרכזי והברור של המלחמה: הרס טוטאלי של המורל היפני ושבירת צבאו.
כפי שהזכרתי לעיל מצבים חיוניים מדורגים לפי היררכיה פנימית ועל פיהם מקצים את מקורות הכח של המדינה. על פי שתי הגישות: אוביקטיבית והסוביקטיבית- (מנבא את התנהגות על פי החלטותיו של כל שחקן) לא היה קשה לצפות את תגובתו של המנהיג במקרה זה, המנהיג שיש לו אחריות לחיליו.
כמו כן הזכרתי כי הפוליטיקאי המוצלח הוא מי שהאינטרס שלו ושל מדינתו הינם בגדר היכולת הכוחנית שלהם, וכא דבר זה בא לידי ביטווי בצורה היפה ביותר: בעל הכח השתמש במלוא כוחו הייחודי על מנת להשריש את עליונותו.
ולכן האיזון בים הוא מניח כי המוסר אינו מתפתח על הרמה של האישיות אלא על רמות ספציפיות קוגנטיביות. ככל שאנו מפותחים קוגנטיבית אנו מסוגלים להגיע לרמה מוסרית יותר גבוהה, ואם רמתנו הקוגנטיבית נמוכה לא נוכל להגיע לשום רמה מוסרית המתפתחת עצמאית. גם ההחלטה כבחירת תכנית פעולה מסוימת מתוך מכלול האפשרויות
הקיימות לאחר שקילת הגורמים והכוחות אשר להם השפעה על הבעיה אותה יש לפתור נראית פה כשקולה ומאוזנת: ישנה מערכת של התלבטויות ודיונים אשר בסופו של דבר מגיעים לרצוי\הכפוי הטוב ביותר, ויש כאן את רוב תהליכי קבלת ההחלטות: הערכת האתגר, סקירת החלופות, שקילת החלופות, והצמדות להחלטות.
שלב ד' איני בטוח כי היה כאן בכל התהליך ויכול להיות כי הוא הובלע ע"י הנשיא אשר כפה את דעתו ללא עוררין על כל המערכת.
אם נשווה את המדיניות לגדולי הוגי הדעות המדיניים של העת החדשה הרי ארה"ב "נצמדה" טוב מאוד לאסכולות הללו. מקיאבלי טוען כי המטרה מקדשת את העצמאים וכי עלינו להיות "אגואיסטים" בכל הקשור לקבלת החלטות. אין למוסר כלום עם מערכת השיקולים וניתן להיות אכזר בצורה קיצונית (ראה ספרו הנסיך, הוצאת זמורה ביתן, 1987).
קלאוזביץ טוען כי עלינו לפגוע בבטן הרכה של האויב, כאשר הוא לא מוכן, ולהשתמש במירב האמצעים שלנו על מנת שהוא יתמוטט (רוגר אשלי ליאונרד, מדריך קצר לקלאוזביץ, הוצאת מערכות 1986).
למרות זאת לא בטוח כי כיום הינו מוצאים צידוק להחלטה להפציץ. יהושפט הרכבי ואחרים טוענים כי הפצצה הגרעינית אינה פתרון טוב לסיום המלחמה וכי המלחמה אינה פותרת רבות בדיפלומטיה (יהושפט הרכבי, מלחמה גרעינית ושלום גרעיני, ירושלים, 1990).
ביבליוגרפיה
כללי
1.מורגנתאו האנס, פוליטיקה בין האומות, ירושלים, 1968.
2.בן מאיר יהודה, קבלת החלטות בסוגיות הביטחון הלאומי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987.
3.גניס ומאן, תהליך קבלת החלטות , משרד הביטחון, 1980.
4.רובינסון מ., אינטרסים בינלאומיים, מתוך מקראה במדעי המדינה, אוניברסיטת בר אילן.
1.MUSSEN P.H. CHILD DEVELOPMENT AND PERSONALITY, NEW YORK, 1984.
על המלחמה
1.ארנולד פוסטר מרק, עולם במלחמה, ת"א, תשל"ט.
2.בלקט סמואל פטריק ,האנרגיה האטומית והמלחמה הבאה, מתוך אפריים ברוידא, "מולד", 1951.
3.טרומן ה., "זכרונות", מתוך פולר פרדריק, מלחה"ע השניה, ת"א, תשמ"ז.
4.כהן אבנר, העידן הגרעיני כהיסטוריה מוסרית, ת"א, 1989.
5.צרציל וינסטון, מלחמת העולם השניה, לונדון, 1950.
1.THOMAS, J., CUBA, PHILADELPHIA, 1968.
2.MAYA CHADDA,PARADOX OF POWER, THE UNITED STATES IN SOUTHWEST ASIA,1973-1984, (SANTA BARBARA, CALIFORNIA, ABC- CHIO,1980.
ברודי, מלחמה ופוליטיקה , עמוד 50.
רובינסון מ., אינטרסים בינלאומיים, עמוד 4.
מורגנתאו האנס, פוליטיקה בין האומות, עמוד 192.
רובינסון מ., אינטרסים בינלאומיים, עמוד 8.
MUSSEN P.H. CHILD DEVELOPMENT AND PERSONALITY, PP. 228-230.
גניס ומאן, תהליך קבלת החלטות, עמוד 13.
ארנולד פוסטר מרק, עולם במלחמה, עמוד 235.
טרומן ה., "זכרונות", עמוד 145.
צרציל ו., מלחמת העולם השניה, עמוד 501.
טרומן ה., "זכרונות", עמוד 97.
שם, עמוד 41.
כהן אבנר, העידן הגרעיני כהיסטוריה מוסרית, עמוד 41.
מאיר פעיל, הירושימה ונאגסקי,השיקולים המדיניים, עמוד 151.
סמואל פטריק בלקט, האנרגיה האטומית והמלחמה הבאה, עמוד 25.
האוניברסיטה המשודרת, העידן הגרעיני כהיסטוריה מוסרית, ע' 13.
רובינסון מ., אינטרסים בינלאומיים, עמוד 2.
CUBA PP. 1206-8
7

תגים:

הברית · גרעינית · ארצות · אמריקה · פצצה · מעצמה · הירושימה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ארה"ב והנשק הגרעיני לאחר מלחה"ע ה-II", סמינריון אודות "ארה"ב והנשק הגרעיני לאחר מלחה"ע ה-II" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.