שרונה ונכסי הטמפלרים

תקציר העבודה:

נושא עבודתנו הוא ניתוח השלבים בהתהוותה של שרונה מן ההיבט ההיסטורי-גיאוגרפי, החל מהקמת המושבה הטמפלרית שרונה בשנת 1871, דרך השתלטות הבריטים על המושבה והפיכתה לבסיס משטרה ומרכז משרדי שלטון, ועד השתלטות ההגנה וסיפוח האדמות לגופים ממשלתיים ישראלים, על שלביהם השונים. כמו כן, בחינת מקומה הגיאוגרפי-היסטורי של המושבה הטמפלרית שרונה, בהבנת תהליכים המתרחשים בהווה. להערכתנו, לא ניתן להבין את התהליכים העכשוויים, הן השימוריים והן הכלכליים/נדל"ניים, ללא הבנת התהליכים ההיסטורים גיאוגרפים, כפי שבאו לידי ביטוי מאז שנות ה- 70 של המאה ה- 19.

שאלת המחקר: בעבודה זו ננסה להציג את הרקע למערכת השיקולים שעמדו בפני אותם מקבלי החלטות בכל תקופה ותקופה, בנוגע לשימושי הקרקע של המושבה שרונה ועל ההשלכות שנוצרו עקב כך מהבחינה הגיאוגרפית היסטורית. בתוך כך נדון בסיבות שהביאו בהווה את אזור המע"ר של העיר תל אביב למצב כזה המושפע מתהליכים שמקורם בתהליכים הגיאוגרפים הסטורים שחלו על שרונה, החל מתקופת הגעת הטמפלרים לארץ ועד העברתם הסופית של הקרקעות לידי גורמים ישראלים בראשית 1948.
כל זאת לאחר שנסקור את התמורות שחלו בשרונה לאורך התקופות השונות, החל מהקמת המושבה ועד למצב העכשווי בו נתונה המושבה לתהליכי שימור מואצים.
מתודולוגיה: על מנת לבחון את התפתחות המושבה שרונה, מתאריך היווסדה ועד לימינו אנו, בכוונתנו להתמקד במספר דרכי מחקר, על מנת להגיע לתוצאה מיטבית. ראשית, נתמקד באיסוף מקורות ראשוניים מארכיון המדינה ומארכיון עיריית תל אביב. כמו כן נתבסס על ספרים, מאמרים, קטעי עיתונות, עבודות מחקר וראיונות עם אנשי אקדמיה שחקרו זה מכבר את הנושא על היבטיו השונים, וכמובן ביצוע סיורי שטח להבנה מקסימלית של התהליכים המתרחשים כיום באזור המחקר.


תוכן עניינים
פרק א' - מבוא
הקדמה
שאלת המחקר
השערת המחקר
מתודולוגיה
סקירה ספרותית
פרק ב' - תקופת הטמפלרים וניכסהם
מי היו הטמפלרים ?
ייסוד שרונה והסיבות להקמתה
תאור פיזי גיאוגרפי של שרונה
נכסי הטמפלרים בארץ ישראל
פרק ג' - תקופת שלטון המנדט
התפתחות המושבה עד סוף מלחמת העולם השניה
השלטון הבריטי בשרונה
פעולות היישוב היהודי כנגד הבריטים בשרונה
פרק ד' - שרונה עם הקמת המדינה
פינויים של הבריטים מהארץ וכניסת הכוחות הישראלים לשרונה
הצורך באפוטרופוס לנכסי אויב במדינת ישראל והקמתו
רכישת אדמות הטמפלרים לפני קום המדינה
הסכם השילומים ופתיחת המשא ומתן עם הטמפלרים
הבעלות הסופית על אדמות שרונה
פרק ה' - תמורות עכשוויות
פרוייקט שיקום דרום הקריה ותהליכי השימור
פרק ז' - סיכום
ביבליוגרפיה

הערת מערכת: העבודה אינה כוללת תמונות.

קטע מהעבודה:

מקורות:

רק בספטמבר 1955 המשיך המשא ומתן. הגרמנים גייסו את פרופ' ברנדט, מומחה להערכת נכסים. מרון הסביר לו מדוע אין ישראל מוכנה לקבל את הערכת הגרמנים שהתבססה על נתוני שנת 1947; הוכפלה בלמעלה מפי שנים, ללא הצדקה; נוספה לה עליית המדד בגובה של 40%; היא התבססה על הליש"ט שלא היה לה תוקף בעת נכנס חוק נכסי הגרמנים
לתוקפו; הגרמנים התעלמו מירידת ערך הלא"י והפיגור בעליית ערכי הנדל"ן בישראל; וכן התעלמו מהשיפור הרב שחל בנכסים מאז קום המדינה, לאחר שנפגעו במלחמה והפכו בחלקם לחורבות. משלחת ישראל המשיכה לטעון שבסיס ההערכה לפי מס, מקובל במקומות אחרים בעולם וגם האו"ם השתמש בו לגבי רכוש ערבי. אך ברנדט ייצג את הטמפלרים
והציע את הסכום הגבוה של 11,200,000 ליש"ט - פי 3.5 מהערכה המקסימלית הישראלית. לאור זאת הופסק המשא ומתן על ידי ישראל, שהביאה שפע של טיעונים מדוע הנחותיו של ברנדט בהעריכו את שווי הנכסים, שגויות.
כעט נותרה רק אופציית הבוררות, אף שדעת הגרמנים הייתה שלילית בנוגע אליה, מחשש שהפיצויים שייפסקו להם יהיו נמוכים מאלה שישיגו בפשרה. גם ישראל חששה מבוררות, שמא תהווה תקדים למשא ומתן על נכסי נפקדים. אי לכך, נעשה ניסיון אחרון בדצמבר 1958 לשוב לשולחן המשא ומתן, אך ב- 24 ביוני 1959 הסכימו הצדדים לקבוע
בורר. הבורר שנקבע היה פרופ' Max Sorensen מקופנהגן. הדיון התנהל על כל הרכוש הגרמני החילוני שהחזיקה ישראל - כולל זה של הלותרנים והקתולים שהיא כבר שילמה עליו סכומים מסוימים, אך כזכור, היו טענות כנגד גובהם.
ביוני 1962 חתמה ישראל בז'נבה הסכם עם הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, בנוגע לרכוש הגרמני החילוני בישראל. הסכום עליו סוכם, לפי פסיקת הבורר, היה 54 מיליון מארק גרמני ששווים היה 20,250,000 לא"י.
הבעלות הסופית על אדמות שרונה
השפעת חשיבותה של אדמת שרונה על התפשטותה וגידולה של תל-אביב הייתה כאמור בעלת ערך רב מאוד בעיני פרנסי העיר לכן לא חסכו מאמצים עיריית תל-אביב וקק"ל להעברת אדמות אלו בהיקף של 4,002 דונם.
פעולה זו, שתבעה השקעה של שנים ורבע מיליון לא"י, מזה כמיליון ורבע שהושקעו על ידי הקק"ל, הוכנה במשך חודשים רבים במשא ומתן בין עיריית תל-אביב לבין הממשלה. המושבה הגרמנית שרונה במשך שנים רבות היוותה מעצור להתפתחותה הטבעית של העיר תל-אביב וקן של הסתה נגד היהודים. אדמות המושבה שרונה, הנכללות בתוך תכנית
בניין העיר תל-אביב, משתרעות על פני 4,650 דונמים. מזה תופס מרכז המושבה 4,002 דונם, שעל כ- 200 מהם בנויים 117 בתי מגורים. בניינים אלה הוחכרו זמנית לעיריית תל-אביב, שתשתמש בהם לצורכי בטחון ולצרכים אחרים.
הקק"ל ראתה ברכישת אדמות אלו הזדמנות לעזור להתפתחותה של תל-אביב, להגשים בקרבת העיר העברית הגדולה תכנית של פיתוח עירוני מסודר ומתוקן ולבלום את הספסרות והאמרת מחירי הקרקע, שהשפיעו לרעה על התפתחותה של העיר. רכישת האדמות הללו הבטיחה את הבעלות הלאומית על שטח חיוני להתפשטותה של העיר. מתוך השטח הכללי של
4,002 דונם, נועדו 2,234 למפעלי שיכון שונים, 810 למרכז התעשייה ו- 958 דונם למוסדות ציבוריים, ארציים ועירונים. בין השאר יוקם במקום בית-חולים גדול. הקק"ל מקבלת לרשותה את רב השטח שנועד לשיכון, כמחצית השטח השמור לתעשייה וחלק מן המגרשים שנועדו להקמת מוסדות ארציים.
עיריית תל-אביב השקיעה כ- 900,000 לא"י במפעל זה. בסכומים אלו ישתתפו גורמים כלכליים בעלי עניין. שטח הבניין של תל-אביב היה 12,650 דונם. הוספת 4,000 הדונמים של שרונה הגדילה אותו בשליש.
בין הממשלה ועיריית תל-אביב נתגלו מחלוקות בנוגע להליך העברת הקרקעות לרשות העירייה ומחירן. ובעניין זה ניתן לצטט את חבר מועצת העירייה בישיבת המועצה: "האם יכול היה להיות דבר טבעי יותר מאשר להעביר במחי יד אחת את כל אדמות הנאצים הגרמנים, שישבו בשרונה , לעיר תל-אביב? ובמקום לעשות זאת, כמה זיעה צריכים
להזיע... על כל פיסת קרקע שאנו יכולים לגאול ולקבל מאת הממשלה הזאת, וכמה היא רוצה להכביד את ידה עלינו בקביעת התמורה אשר נצטרך לשלם".
פרק ו' - תמורות עכשוויות
פרוייקט שימור דרום קריה
אירוע המאיים על האתר:
ישנם שני פרוייקטים המאיימים על האתר: "פרוייקט דרום קריה" ופרוייקט מתוכנן של הצבא ומשרד הביטחון להקמת שני בנייני ענק בחלק הצפוני. התוכנית הראשונית של פרוייקט דרום הקריה היא הקמת בנייני משרדים ומבני מגורים לצד מרכז עסקים. בתוכנית הראשונית יש כוונה לבניית חניון תת קרקעי שימנה בין 12 ל- 13 אלף מקומות
חנייה. המועצה לשימור אתרים התנגדה ועדיין מתנגדת נחרצות לתוכנית הראשונית, ואף הציעה תוכנית חלופית. לטענת המועצה לשימור אתרים, על-אף שתוכנית אדריכלית זו המיועדת לדרום הקריה בעצומה של "אופנה ברוטליסטית", אין לקבלה שהרי בזמננו יש מרכיבים חדשים, כגון: כוחות שוק חדשים; התעניינות אנושית; התייחסות
ארכיטקטונית; וגישה היסטורית, המחייבים גישה תיכנונית חדשה החייבת לכלול בתוכה את השימור על משמעויותיו. עוד טוענת המועצה, כי אין להבין את "תרבות העכשיו" בלי שנבין תחילה את הרבדים שקדמו לה, זאת ועוד, העתיד יקוים באופן צולע בלבד, ללא ייצוג העבר.
התוכנית האלטרנטיבית, כפי שהוצגה על-ידי המועצה לשימוש אתרים, רובה ככולה מסתמכת על ההנחות הבאות המתארות את התועלת שבשימור:
ההיבט ההיסטורי.
ההיבט הכלכלי - שיבוא לידי ביטוי בערך הדירות הסמוכות ובשינוי התפקודי של המבנים המשומרים.
ההיבט החברתי - הקריה תהווה מוקד משיכה. מרכזיותה והאווירה שבא יהוו אטרקציה תיירותית.
לטענת המועצה לשימור אתרים, הפתרונות המוצעים מספקים מענה טוב מאד ליעדי הפרוייקט וכל זאת תוך שמירה מקסימלית של חלקים המיועדים לשימור. המועצה שקלה בהצעתה את הבעיות התחבורתיות, אי פגיעה באחוזי בנייה, יצירת פארק אורבני בסמוך לאגף המגורים ויצירת פארק אורבני אטרקטיבי באזור תל-אביב.
בימים אלו ישנה בעיה בוערת, שעומדת על הפרק, והיא הרצון להרחיב את רחוב קפלן בשני הנתיבים. המשמעות של כך ברורה - חיסול כל שרשרת הבתים הטמפלרים השוכנים על ציר קפלן, המהווים למעשה את פני המושבה הישנה.
חשוב לציין במקביל את הרצון של המועצה לשימור אתרים "לדחוף" לכיוון של שימוש במילואות, היינו - הלבשת צורה אוטנטית לחלק מהמבנים החדשים, שיוקמו במסגרת פרוייקט דרום הקריה, כחיפוי לשינוי שהיה ולשינוי הדרמתי המיועד.
אירועים ואנשים יוצאי דופן הקשורים באתר:
לאזור זה מתקשרים סיפורים רבים וכמובן אישים, כפי שפורטו בעבודתנו עד כה. חלק מהסיפורים מיוחסים לתקופת שהות הטמפלרים באזור, חלקם לתקופת הבריטים ואחרים, ואולי המרתקים ביותר, מיוחסים לתקופת קום המדינה ולשימוש שנעשה בשטח זה, כשהסיפורים הבולטים יותר הם אודות שדה התעופה שרונה במלחמת העולם הראשונה, הקמת
שירות האוויר במרתפי היין, עסקת מטוסי האוסקר ועוד רבים אחרים.
פרוגרמה לשימור:
שימור המושבה הטמפלרית שרונה והשינוי המשמעותי בשימוש הקרקע יעשה בעיקר בחלק הדרומי של הקריה. לפני שנפרט על חלק משמעותי זה חשוב לציין שהחלק הצפוני, המיועד להישאר בידי משרד הביטחון וצבא ההגנה לישראל מתוכנן גם הוא לשימור במתכונת השימור הנוכחית שמשמעותה היא שימור חיצוני בלבד של המבנים הטמפלרים, כך
שפנימית ניתן לבצע כל שינוי על פי צרכי הצבא, והבניינים המתוכננים להקמה לא עתידים לפגוע בחזות המבנים או בצמחייה המיוחדת ששומרה מהתקופה הנידונה.
בהתייחס לדרום הקריה, ראה פרוט בסעיף "אירוע המאיים על האתר".
גוף מממן:
על-פי חוק השימור וחוק הבנייה, הרשות המוניציפלית היא האחראית לשימור, גם בהיבט ההוצאות. במקרה של פרוייקט דרום הקריה ועיריית תל-אביב, הוחלט על הקמת צוות שימור (בראשותה של האדריכלית ניצה סמוק). המימון בפועל מוטל על יזמים ובחלקו על אנשי נדל"ן. גם במקרה זה, כבאחרים, יקבלו המממנים המוזכרים הקלות במסים
ואחוזי בנייה מוגדלים. כמובן שבתוך התמונה נמצא מנהל מקרקעי ישראל (הבעלים של הקרקע) וסביר להניח כי גוף זה יישא במימון החלקים הציבוריים.
משמעות סביבתית:
בבואנו לבחון את המשמעות הסביבתית, היינו את האינטרס של תושבי האזור (האזרחים והצבא) לשימור האתר אנו נתקלים במצב של אי-מעורבות האוכלוסייה מהטעם הפשוט שאנשי הצבא מתחלפים לעיתים תכופות, כך שאין המשכיות לנושא שימור האזור. יתירה מכך, גם התושבים אינם משמיעים קולם, היות ואזור זה נתפס בעבר וגם כיום כאזור
סגור שאין נגיעה אזרחית ממשית אליו. היחידים שהלכה למעשה "מצילים את המצב" הם המועצה לשימור אתרים ומהנדס עיריית תל-אביב. יש לציין בעניין זה כי אפילו הארגונים הירוקים של תל-אביב (כדוגמת "מגמה ירוקה" ו"פעולה ירוקה") אנמיים ביחסם לנושא זה.
פרוגרמה ערכית וכלכלית:
מטרת השימור באתר זה, מעבר לערכו ההיסטורי כשלעצמו, היא למעשה להשתמש בצביון הייחודי של האתר כמנוף לפיתוח כלכלי שיוזן באמצעות שיווק תרבותי ייחודי.
מיקום האתר על ציר תיירות או במסגרת של תכנון תיירותי:
האתר ממוקם באזור פיתוח ייחודי, מרכזי ומשמעותי. בחלקו המזרחי - מרכז עזריאלי, המשמש כמוקד עסקים ענק וכמקום בילוי ותיירות מרכזי. בחלקו הדרומי של האתר ממוקמים שני רחובות עיקריים בתחום העסקי והבילויי - רחוב הארבעה ורחוב החשמונאים, וכל הכיוון המערבי מרחוב לאונדרו דה וינצ'י, אבן גבריאול וכו'.
בולטות בנוף יחוד התופעה:
מיקום האתר הוא מרכזי בהיבט הגיאוגרפי וכנגזרת מזה בהיבט הכלכלי. למושבה הטמפלרית שרונה השפעה דרמטית על ייצוב חלקים במדינת ישראל בכלל, ובגוש דן ובעיר תל-אביב בפרט.
דעה אישית:
דעתנו על חשיבות המקום ואיכותו של המקום היו ברורות וכך גם דעתנו האישית בדבר הצורך והחשיבות לשמר את אתר זה. הרקע ההיסטורי של האתר והסיפורים שקשורים בו, חיזקו מאד את דעתנו, לפיה אזור הקריה הוא אזור בעל איכויות כלכליות גבוהות מאד, שפיתוחו ומיצוי הפוטנציאל הפיננסי והחברתי שבו, הם דברים בעלי חשיבות.
כמו-כן חוזקה דעתנו ש"פרוייקט דרום קריה", מודרני ומיוחד ככל שיהיה, ייחשב כחסר אילולא ישולבו בו שימורים של אתרים מרכזיים - היקב, בית הבד, המזקקה, הבאר ובית-הספר.
יחד עם זאת, איננו מקבלים באופן מוחלט את דעתו של האדריכל סעדיה מנדל (יושב ראש המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות בתל-אביב), לפיה אין להתייחס לעובדה ששבע שנים התנוסס דגל הנאצים במושבה שרונה. לדבריו, אנו משמרים אתרים רומיים, למרות שהרומים החריבו את מקדשינו, מבצרי צלבנים, הגם שהללו טבחו בנו ללא רחם,
ומבנים עות'מנים, למרות שהצרו את חיינו. כל הדוגמות הללו, שמביא סעדיה מנדל, לא מהוות נחמה או הסבר ראוי לרוח התקופה, שהרי השואה הייתה לפני קצת יותר מיובל, ויש טעם לשקול שוב האם ראוי לנו, העם היהודי, לשמר אתר פרו-נאצי (שבשונה מאתרים נאצים אחרים אין ייעודו לשמר את הזיכרון העצוב של שואת עמנו).
בהתעלם מהנכתב בפסקה הקודמת, ובהתייחס מהותית לנושא השימור, חשוב לדעתנו לחזק באזור המתוכנן את הרוח התרבותית, שכן רק עם הקמת אזור רבוי בגלריות, מוזיאונים, תיאטראות וכו', ישמור האתר על צביונו המיוחד וישמש מוקד תיירותי חשוב בליבה של העיר תל-אביב.
סיכום
אגודת הטמפלרים השייכת לתנועה הפיאטסטית שהתעוררה בגרמניה במאה ה- 18 שהאמינה בחיזוק האמונה שבלב, ראתה בתקנות ספרי הקודש דוגמה ומופת. על כן במאה ה- 19 עלו הטמפלרים לארץ ישראל והתיישבו במספר מוקדים. בעקבות מאבקים פנימיים הוקמה שרונה בשנת 1871 ותושביה התפרנסו מחקלאות ובעיקר מגידול גפנים ובמהרה הפכו
לדוגמה להתיישבות היהודית בארץ ישראל.
מסקירת ההיסטוריה של התפתחות שרונה ומאבק הבעלות על קרקעותיה אנו למדים על איכותו של השטח מבחינת המיקום והמרכזיות בהתפתחותה של תל-אביב. הטמפלרים בחרו בשרונה עקב קרבתה לנחלי הירקון והאילון, מיקומה הגבוה יחסית לסביבתה, קרבתה לדרך הראשית ליפו וכן האפשרות לצפות אל השדות מרכס הכורכר.
אין ספק שבחירתם של הטמפלרים הוכיחה עצמה לאורך כל התקופה, כפי שמשתקף במאבקים על הקרקע במשך השנים. פרט לחשיבותה הגיאוגרפית של הקרקע בעיני גופי השלטון וההתיישבות היהודית נלוותה לה גם חשיבות רגשית רבה כיוון ששרונה נתפסה כחלק מן ההוויה הגרמנית הנאצית. בהקשר זה ניתן לצטט את חבר מועצת עיריית תל-אביב:
"כאזרח ותיק של תל אביב... עלי לומר ששנה ברוכה כזאת עוד לא הייתה לתל אביב מאז יסודה. 1,008 דונם מאדמת הצוררים הנאצים הועברו לרשות העירייה... וגם התכנית להעברת יתר 4,000 הדונמים לעיריית תל-אביב - ואנו מקווים שבחודשים הקרובים יתגשם החלום... כי נוסף על הפלא הזה של העברת הקרקעות של שרונה לרשותה של
עיריית תל-אביב, לרשות היהודים, יש לשמוח על עצם העובדה הזו שאנו נפטרים אחת ולתמיד מהפגע הזה, מן הרוצחים האלה ומרחיקים אותם מגבולנו, שלא ינצלו אותנו ולא ימצצו את דמנו גם להבא".
לאורך ציר הזמן אנו למדים כי אדמות שרונה עברו מיד ליד, מידי הטמפלרים לידי הבריטים ומאוחר יותר להנהגת היישוב היהודי וליידי ממשלת ישראל. ראוי לציין כי גם הבריטים וגם הכוחות הישראלים בחרו באזור זה כנקודת שליטה צבאית, דבר המחזק את איכותם של גורמי האיתור והמיקום של האזור.
אין ספק, שהמציאות המדינית בתקופת המאבק על הקרקעות והקמת המדינה תרמו להשתלטות השלטונית המהירה על האדמות למרות התמשכות המשא ומתן על הפיצויים אותם תבעו הטמפלרים. במאבק זה היו משולבים גם אינטרסים מדיניים שהתבטאו במאמצים הדיפלומטיים שהשקיעו ישראל, בריטניה, אוסטרליה וגרמניה, בהסדרת המצב.
כאמור, עם הקמת המדינה והעברת הנכסים תחת חסותה, עלה הצורך בהקמת גוף לניהול כלל הנכסים והטיפול בהם - מכאן הוחלט על הקמת האפוטרופוס לנכסי אויב. באשר לנכסי הטמפלרים ניתן לזהות כי מדובר בעתודות קרקע גדולות הנעמדות בכ- 31,400 דונם הפזורים החלקיה השונים של מדינת ישראל.
ניתן לסכם ולטעון כי גם כיום מהוות אדמותיה של שרונה ההיסטורית מרכז חשוב בחייה של העיר תל-אביב. פרט למשרד הביטחון ולגופים מרכזיים אחרים, קימות תכניות רבות לפיתוח האזור מבחינה נדל"נית או מסחרית וכן מבחינת פרוייקט שימור "דרום הקריה" שתוכנן על ידי מהנדס עיריית תל-אביב והמועצה לשימור אתרים. תכנית זו
מצמצמת את הפגיעה הנדל"נית במתחם ומעלה את ערכו התרבותי, חברתי, היסטורי והכלכלי של האזור כולו. לדעתנו, תוכנית שימור זו הכרחית לזיכרון ההיסטורי שקדם לתפתחות העיר תל אביב בכלל ומחנה רבין בפרט, ומהווים נדבך חשוב בתהליכי ההתיישבות בארץ ישראל.
אם לחבר את הסטטוס הקיים ואת התהליכים שחלו באזור הקריה מאז קום המדינה לתמונה הכוללת, ניתן לזהות כי התהליך הנ"ל הוא חלק מתהליך אוניברסלי שחל במוקדים מסוימים במדינת ישראל - היינו שימוש בעבר בקרקע כחקלאית ומעבר דרך צינורות האפוטרופוס לנכסי אויב או לנכסי נפקדים ליידי השלטון הישראלי, וכפועל יוצא מכך
שימוש בפועל של משרדי שלטון ישראלים. במובן זה שרונה מהווה דוגמה לתמורות שחלו במקום יישוב פרטי, בדומה לאלה שהוצגו בסקירה הספרותית ולדוגמות אחרות.
ביבליוגרפיה
אילון א., בן-ארצי י., פרנקל ר. (עורכים), (תשנ"ז), "בית-הבד הטמפלרי
בשרונה", קתדרה, לתולדות ארץ ישראל וישובה, 82, ע"מ 75-86, הוצאת יד יצחק בן-צבי.
אילון א., רגב ע., משה א., טוכלר ת. (עורכים), (1998), שרונה - הקריה, ת"א, המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות.
ארכיון מדינת ישראל.
ארכיון עיריית תל אביב.
ביגר ג., (1987), "שרונה", אריאל, ח' (48-49), ע"מ 147-149.
בן ארצי י., (1996), מגרמניה לארץ הקודש, הוצאת יד יצחק בן-צבי.
בן ישי א.ז. ידיעות עיריית תל אביב בהוצאת עיריית תל אביב.
גרינבלט ד., (2000), "עם הפנים לעבר", זמן תל אביב.
המועצה לשימור אתרים.
הארכיון הציוני המרכזי.
העמותה לתיירות ונופש חיפה, עלון אודות המושבה הגרמנית.
זרבבל ג., מתי מ., (עורכים), (1995), ספר הפלמ"ח, ארגון חברי הפלמ"ח, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
חגאי ג., (1998), "שימור שרונה, חומר למחשבה", ירוק כחול לבן - דו ירחון לאיכות חיים וסביבה, 18, ע"מ 40-41, 82.
טלמן נ., "המשק החקלאי במושבות הטמפלרים ותרומתו לקידום החקלאות בארץ ישראל", קתדרה, לתולדות ארץ ישראל וישובה, 78, ע"מ 65-81, הוצאת יד יצחק בן-צבי.
כרמל א., (1973), התיישבות הגרמנים בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית, החברה המזרחית הישראלית, האוניברסיטה העברית.
קוצ'יק מ., "הבתים השקטים והחצרות היפות - נווה מדבר בלב הכרך האפרורי", אדריכלות ישראלית, 34, ע"מ 47-60.
רגב ע., (1996), "אל תחסלו את שרונה! (מקום שמור)", ירוק כחול לבן - דו ירחון לאיכות חיים וסביבה, 9, ע"מ 51,82.
תודות
תודתנו נתונה לרשומים מטה על שתרמו מזמנם והביעו נכונות ורצון לתרום מהידע הרב שלהם.
גב' תמר טוכלר - המועצה לשימור אתרים
אל"מ מוטי זר - לשעבר מפקד בסיס רבין
רס"ן ניר מן - חטיבת תורה והדרכה בצה"ל
מר חיים גורן
מר יוסי גולדברג - אונ' בר אילן
ד"ר עירית עמית - אונ' בר אילן
פרופ' יוסי כץ - אונ' בר אילן
פרוט נרחב על האיש, הטמפלרים ופעילותם - ראה פרק ב'.
א. כרמל, עמ' 19.
1868 - 1875.
א. כרמל, עמ' 57.
הרחבה בנושא האפוטרופוס לנכסי אויב - ראה פרק ד'.
א. כרמל, עמ' 4.
א. כרמל, עמ' 5.
א. כרמל, עמ' 6.
י. בן ארצי, עמ' 14.
רוסיה ותורכיה.
א. כרמל, עמ' 7.
א. כרמל, עמ' 7.
א. כרמל, עמ' 10.
י. בן ארצי, עמ' 15.
י. בן ארצי, עמ' 106.
נ. טלמן, קטדרה 78, עמ' 86.
י. בן ארצי, עמ' 112-113.
ג. ביגר, עמ' 48-49.
י. בן ארצי, עמ' 119.
חשיבותו האדריכלית של האתר באה ליידי ביטוי בתקופה האחרונה, עם קבלת ההחלטה לשמר האתר.
מ. קוצ'ק, עמ' 48-49.
להלן תמונות של האקליפטוסים ועצים נוספים.
קדמון למזכיר הממשלה, דו"ח ביניים על פעולות הועדה הבין משרדית, 14 אפריל 1953, ארכיון מדינת ישראל.
נ. טלמון, עמ' 71.
א. כרמל, עמ' 164.
נ. טלמן, עמ' 73-76.
פרוט הנכסים מתייחס לכלל נכסי הטמפלרים בארץ ישראל, בתוך כך מוצגים נכסי שרונה.
קדמון למזכיר הממשלה, דו"ח ביניים על פעולות הועדה הבין משרדית. 14/4/1953. ארכיון מדינת ישראל.
נ. טלמן, עמ' 70.
א. כרמל, עמ' 31-32.
נ. טלמן, עמ' 71.
ב. גדעון, עמ' 148.
א.אילון, ע. רגב, א. משה ות. טוכלר (עורכים), עמ' 16.
א. אילון, ע. רגב, א. משה ות. טוכלר (עורכים), עמ' 36-37.
ב. גדעון, עמ' 149.
א. כרמל, עמ' 162-163.
נ. טלמן, עמ' 80-81.
ג. חגאי, עמ' 82.
י. בן ארצי, עמ' 12.
ג. ביגר, עמ' 149.
מ. קוצ'ק, עמ' 49.
ג. זרבבל, מ. מתי (עורכים), 557-558.
זרבבל, מ. מתי (עורכים), עמ' 557-559.
זרבבל, מ. מתי (עורכים), עמ' 561-566.
ס' הירש, "סקירה על הרכוש הלא גרמני הנמצא תחת פיקוחו של הממונה על רכוש אויב".
העירייה ניסתה להתנגד לכך בטענות משפטיות כגון שלפי פקודת הקרקע (רכישה לצורכי ציבור, 1926), אין למכור קרקע שהופקעה ושלא ניתן יהיה לבדוק שהייעוד שלשמו היא הופקעה אכן נשמר. קק"ל דחתה זאת בטיעונים משפטיים מצידה.
דויד הכהן, ישיבת הכנסת הראשונה, ק"ח, 23 ינואר 1950, כרך 3, עמ' 587.
3 אוגוסט 1950.
ידיעות עיריית תל אביב, שנה 17, חוברת בניין ושיכון 10-12, עמ' 39.
ידיעות עיריית תל אביב, שנה 16, חוברת 11-12, עמ' 174.
מכתבו של מר יוסף סגל, אדריכל נוף.
ידיעות עיריית תל אביב, שנה 16, חוברת 11-12, עמ' 165.
6
27

תגים:

שימור · אתרים · טמפלרים · נכסים · שרונה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "שרונה ונכסי הטמפלרים", סמינריון אודות "שרונה ונכסי הטמפלרים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.